עופר בורין
הזמן של
עופר בורין

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

דיאלוג בין אלוהים לעם בעברית פשוטה

משהו מישעיהו לכבוד יום כיפור.
מומלץ במיוחד לכולם.
פורסם לראשונה בימי הנביא ישעיהו (אללה ירחמו, צדיק היה) וגם ביוני 2016

ישעיהו, פרק נח
ישעיהו מקבל הנחיה מאלוהים להסביר לעם את חטאיו ופשעיו:

א קְרָ֤א בְגָרוֹן֙ אַל־תַּחְשֹׂ֔ךְ כַּשּׁוֹפָ֖ר הָרֵ֣ם קוֹלֶ֑ךָ וְהַגֵּ֤ד לְעַמִּי֙ פִּשְׁעָ֔ם וּלְבֵ֥ית יַעֲקֹ֖ב חַטֹּאתָֽם׃

בשונה מהמנהיגים שיש לנו היום, שכל הזמן מסבירים לנו כמה אנחנו עם נפלא ומלטפים לנו את האגו, כאן מבהיר ישעיהו שתפקידו של מנהיג אמיתי הוא בדיוק הפוך. יש להציג את האמת בפני העם ורק אז יכול לבוא שינוי אמיתי.

בשונה ממנהיגינו היום, שכל הזמן מסבירים לנו כמה אנחנו עם נפלא ומלטפים לנו את האגו, כאן מבהיר ישעיהו שתפקידו של מנהיג אמיתי בדיוק הפוך. יש להציג את האמת בפני העם ורק אז יכול לבוא שינוי אמיתי

הפרק מתמקד בצביעות הרבה של התנהגות העם:

ב וְאוֹתִ֗י י֥וֹם יוֹם֙ יִדְרֹשׁ֔וּן וְדַ֥עַת דְּרָכַ֖י יֶחְפָּצ֑וּן כְּג֞וֹי אֲשֶׁר־צְדָקָ֣ה עָשָׂ֗ה וּמִשְׁפַּ֤ט אֱלֹהָיו֙ לֹ֣א עָזָ֔ב יִשְׁאָל֨וּנִי֙ מִשְׁפְּטֵי־צֶ֔דֶק קִרְבַ֥ת אֱלֹהִ֖ים יֶחְפָּצֽוּן׃ ג לָ֤מָּה צַּ֨מְנוּ֙ וְלֹ֣א רָאִ֔יתָ עִנִּ֥ינוּ נַפְשֵׁ֖נוּ וְלֹ֣א תֵדָ֑ע הֵ֣ן בְּי֤וֹם צֹֽמְכֶם֙ תִּמְצְאוּ־חֵ֔פֶץ וְכָל־עַצְּבֵיכֶ֖ם תִּנְגֹּֽשׂוּ ׃

כלומר – אתם עושים את כל המצוות כהלכתן, כולל אפילו ימי צום ותענית, והכל לכאורה מתוך רצון להתקרב לאלוהים ולבצע את אשר אלוהים חפץ בו.
אבל, כל הסממנים החיצוניים האלה כלל לא מעניינים.
בהתנהלות היומיוית שלכם, אתם ממשיכים לחטוא:

ד הֵ֣ן לְרִ֤יב וּמַצָּה֙ תָּצ֔וּמוּ וּלְהַכּ֖וֹת בְּאֶגְרֹ֣ף רֶ֑שַׁע לֹא־תָצ֣וּמוּ כַיּ֔וֹם לְהַשְׁמִ֥יעַ בַּמָּר֖וֹם קוֹלְכֶֽם ׃ ה הֲכָזֶ֗ה יִֽהְיֶה֙ צ֣וֹם אֶבְחָרֵ֔הוּ י֛וֹם עַנּ֥וֹת אָדָ֖ם נַפְשׁ֑וֹ הֲלָכֹ֨ף כְּאַגְמֹ֜ן רֹאשׁ֗וֹ וְשַׂ֤ק וָאֵ֨פֶר֙ יַצִּ֔יעַ הֲלָזֶה֙ תִּקְרָא־צ֔וֹם וְי֥וֹם רָצ֖וֹן לַיהוָֽה׃

את מנהגי הדת, כמו צום, אתם עושים כשבלבכם ממשיך לפעום רשע ואגרוף. לא מעניין אותי כל תעניות הגוף והתפילות שלכם.
אני מעונין בחיסול הרשע החיצוני והפנימי ורק אז תבוא לכם הגאולה:

ו הֲל֣וֹא זֶה֮ צ֣וֹם אֶבְחָרֵהוּ֒ פַּתֵּ֨חַ֙ חַרְצֻבּ֣וֹת רֶ֔שַׁע הַתֵּ֖ר אֲגֻדּ֣וֹת מוֹטָ֑ה וְשַׁלַּ֤ח רְצוּצִים֙ חָפְשִׁ֔ים וְכָל־מוֹטָ֖ה תְּנַתֵּֽקוּ׃ ז הֲל֨וֹא פָרֹ֤ס לָֽרָעֵב֙ לַחְמֶ֔ךָ וַעֲנִיִּ֥ים מְרוּדִ֖ים תָּ֣בִיא בָ֑יִת כִּֽי־תִרְאֶ֤ה עָרֹם֙ וְכִסִּית֔וֹ וּמִבְּשָׂרְךָ֖ לֹ֥א תִתְעַלָּֽם׃ ח אָ֣ז יִבָּקַ֤ע כַּשַּׁ֨חַר֙ אוֹרֶ֔ךָ וַאֲרֻכָתְךָ֖ מְהֵרָ֣ה תִצְמָ֑ח וְהָלַ֤ךְ לְפָנֶ֨יךָ֙ צִדְקֶ֔ךָ כְּב֥וֹד יְהוָ֖ה יַאַסְפֶֽךָ׃

בעברית יותר פשוטה, זה הדיאלוג בין העם לאלוהים:

עם: שלום אלוהים. אנחנו ממש ממש אוהבים אותך.
אלוהים: שלום, עם?
עם: אנחנו צמים ביום כיפור. ממש לא אוכלים כלום ומתפללים במרץ ותוקעים בשופר בראש השנה.
אלוהים: וואללה?
עם: אנחנו זוכרים ושומרים את השבת. לא נוסעים, אין תחבורה ציבורית, אנחנו מתפללים בלי הפסקה, לובשים בגדי חג ואוכלים אוכל שהכנו ביום שישי.
אלוהים: מדפדף בדפים המונחים לפניו ומציץ אל העם מעל משקפיו.
עם: אנחנו מניחים תפילין כל יום. לא מפסידים אף הנחה. גם מזוזה אנחנו מתקינים בכל דלת ובודקים אותן כל חודש. וכשלוקחים אותנו לכלא אנחנו שמים כיפה ושרים "הוא זכאי".
אלוהים: נפלא. אני כולי נרגש.
עם: אנחנו מתפללים גם לפי מנהגי המזרח וגם לפי נוסח אשכנז. לרפורמים אנחנו לא נותנים מקום ליד הכותל, ולחילוניים אנחנו יורקים בפרצוף ואומרים שהם שכחו מה זה להיות יהודים.

עם: לרפורמים אנחנו לא נותנים מקום ליד הכותל, ולחילוניים אנחנו יורקים בפרצוף ואומרים ששכחו מה זה להיות יהודים. אלוהים לוחץ על האינטרקום ואומר: "משיח, אתה יכול להמשיך לנוח"

אלוהים: לוחץ על האינטרקום ואומר – "משיח, אתה יכול להמשיך לנוח".
עם: למה הגאולה לא מגיעה?
אלוהים: יש שוויון הזדמנויות אצלכם במדינה?
עם: ערב רב של מלמולים. אחד אומר – לא כתוב בשום מקום שצריך לשמור ולקיים שוויון הזדמנויות.
אלוהים: מה אתה אומר? מה לגבי שוויון זכויות לכל האזרחים, התושבים והגרים במדינה?
עם: ערב רב של מלמולים.
אלוהים: הזקנים והחלשים בחברה שלכם מקבלים יחס הוגן?
עם: יש לנו חוק שזקנים לא יעמדו בתור. זה נחשב?
אלוהים: יש לכם חוקה במדינה כבסיס למשפט צדק?
עם: ניסינו אבל אנחנו לא מצליחים להסכים על הסעיף של הדמוקרטיה והיהדות. זה מתנגש לנו.
אלוהים: שלום. אתם לא עם ולא נעליים. תחזרו רק אחרי שישעיהו יעיד שאתם עם.
עם: שלום אלוהים. יאללה באלאגן.

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 544 מילים ו-1 תגובות

ראש השנה – יום תרועה

אנחנו נתקלים בתורה פעמיים בתיאור ראש השנה כיום תרועה.

בספר ויקרא, פרק כג', מדובר על זיכרון תרועה:

כד דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ ׃

ובספר במדבר פרק כט', מדובר על יום תרועה

א וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֨דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כָּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם

בשני המקומות אין כלל אזכור או פירוש למה הכוונה בתרועה.

מקובלת במסורת שתקיעת השופר בראש השנה היא התרועה הבאה לעורר אותנו לתשובה, לחשבון נפש וכו'.

אבל כדאי לקרוא גם במספר במדבר, פרק י', שם יש פירוט של משמעות התקיעה בחצוצרות:

אלוהים מצווה על משה להכין 2 חצוצרות מכסף:

א וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר ׃ ב עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת ׃

בפסוק הזה כתוב שהחצוצרות ישמשו כדי לקרוא לעדה (לקרוא לבוא להתייעצות) ולהעברת מסרים בין המחנות השונים בעם (בכל זאת מדובר על 2 מיליון איש לערך שצריכים לתקשר ביניהם).
נשמע מאוד הגיוני.
אבל בהמשך יש הסבר מפורט על שלל תפקידי החצוצרות:

  1. קריאה לכל בני ישראל לבוא לאוהל מועד.
  2. אם התקיעה היא רק בחצוצרה אחת אז יבואו רק נשיאי השבטים.
  3. אם משמיעים תרועה זה סימן לכל המחנות לזוז ("נוע נוע")
  4. יש תקיעה מיוחדת המסמנת רק לצד אחד של בני ישראל (הצד המזרחי) לנוע.
  5. התוקעים בחצוצרות – הם בני אהרון. יש כאן סממן שלטוני דתי. חיבור ראשון בין דת (כוהנים) לבין מדינה (תקשורת בין המחנות בזמן תנועה).
  6. בזמן מלחמה יש לתקוע בחצוצרות כדי להיזכר באלוהים ואז ינצחו בקרב (חיבור שני בין אמונה לעניינים של מדינה).
  7. ולבסוף, בזמן חגים, כאשר מעלים קורבנות, יש לתקוע בחצוצרות כדי להיזכר ביהוה שכה מיטיב עם העם:

י וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם ׃

קראתי את כל זה והאסוציאציה הראשונה שעלתה לי בראש היא הצפירה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והצפירה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

בימים האלה, חלק מהציבור החרדי אינו עומד בצפירה. האם ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בחצוצרות של משה ובני אהרון? החצוצרות ששימשו בזמן מלחמה ובזמן חג כזיכרון ליהוה? האם הצפירה, שנועדה לעצור הכול כדי להיזכר ולתת כבוד למתים, לא מתקבלת ע"י החרדים הללו כי עמוק עמוק בחינוך שלהם, צפירה נועדה למשהו אחר, נועדה להיזכר ולקבל כוחות או להגיד תודה ליהוה?

אני קורא להשתמש בצפירות הללו, של ימי הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה, כצפירות ההתעוררות לחשבון הנפש של העם היהודי ושל מדינת ישראל.

ואת תרועת ראש השנה אפשר להשאיר במקומה, כתרועת זיכרון והודיה ליהוה עם הפיוט הנפלא בביצוע של ברברה סטרייסנד:

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 386 מילים

סא"ל ג' - עוד חוליה בשרשרת

סא"ל ג' מונתה למפקדת טייסת 122.

המינוי הזה הזכיר לי נשים גיבורות שהתחילו את המסע של עמנו ליציאה מעבדות לחירות. הרשומה הזו היא לכבוד שרשרת הנשים הגיבורות

שמות, פרק א'

בני ישראל יושבים במצרים בארץ גושן. החיים טובים.
ואז מתרחש שינוי:

ח) וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף

קם מלך חדש שלא ידע את יוסף. יוסף, שהיה משנה למלך דאג להגן על בני ישראל.

בסיפור התעוררותו של עם העבדים, המיילדות הן הראשונות להתעורר ולעמוד מול מלך מצרים. שפרה ופועה מסרבות לבצע את הרצח האכזרי הנדרש מהן

יוסף מת, חלפו שנים רבות, וזיכרו הלך והתעמעם.
במצרים קם מלך חדש, שלא זכר כלל את ימי יוסף.
נראה לי שגם בני ישראל כבר שכחו את יוסף, שכחו מי הם, שכחו את ארץ כנען. יושבים בארץ גושן ו…שוכחים.

המלך החדש חושש מהתעצמות בני ישראל ומחליט להעביד אותם בפרך ולגבות מהם מיסים. שנים רבות המצרים ראו איך בני ישראל נהנים מפטור ממיסים (בזכות יוסף וזיכרון יוסף) ועכשיו נמאס להם.

העבודה בפרך והמיסים הכבדים לא עוזרים ובני ישראל לא בורחים, לא עוזבים וממשיכים להתעצם.

ב) וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ

המלך מחליט לעשות מעשה ומצווה על המיילדות שפרה ופועה להרוג כל זכר מבני ישראל שנולד, מיד כשהוא יוצא מרחם אימו מולידתו:

טו) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה
טז) וַיֹּאמֶר, בְּיַלֶּדְכֶן אֶת-הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל-הָאָבְנָיִם:  אִם-בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם-בַּת הִוא וָחָיָה.

התנ"ך לא משופע (בלשון המעטה) בנשים כדמויות מרכזיות. אבל כאן, בסיפור התעוררותו של עם העבדים, המילדות הן הראשונות להתעורר ולעמוד מול מלך מצרים.

לשאלת המלך המאיים, הן מסבירות שבנות ישראל יולדות לבדן, כמו חיות, כך שהמילדות מגיעות באיחור ולא יכולות לבצע את הנדרש – רצח התינוק מיד בצאתו מרחם אימו

שפרה ופועה מסרבות לבצע את הרצח האכזרי הנדרש מהן:

יז) וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת-הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם; וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת-הַיְלָדִים.

ולשאלת המלך המאיים, הן מסבירות שבנות ישראל יולדות לבדן, כמו חיות, כך שהמילדות מגיעות באיחור ולא יכולות לבצע את הנדרש – רצח התינוק מיד בצאתו מרחם אימו.

כתוצאה מההתנגדות הזו, מוציא המלך צו חדש, מוכר לנו מאוד:

כב) וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן.

הצו הזה היווה את הזרז להתעוררות בני ישראל, אבל זה בפרקים הבאים.

את הפרק הזה נזכור כקרב גדול בין מלך מצרי אימתני לשתי מיילדות אמיצות, שפרה ופועה. דוגמא מרתקת לניצחון רוח האדם. ניצחון החיים על המוות

את הפרק הזה נזכור כקרב גדול בין מלך מצרי אימתני לשתי מילדות אמיצות, שפרה ופועה. דוגמא מרתקת לניצחון רוח האדם. ניצחון החיים על המוות.
כל פעם שאני קורא או שומע על יחס שלילי לנשים בידי אנשים המזהים עצמם כיהודים דתיים, אני נזכר בפועה ושפרה.

שתי נשים גיבורות.
נשות מופת.

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 395 מילים

הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ

מלכים א, פרק כא:

בפרק הזה מביא התנ"ך לשיא את הסלידה ממלוכה שאין בה איזונים.
המלך אחאב רואה שטח קרקע יפה והוא חושק בו לעצמו.
השטח הזה שייך ל"נבות היזרעאלי". הכרם של נבות.
אחאב פונה לנבות ומבקש לקנות ממנו את הכרם שלו. המלך מבקש לקנות בכסף טוב ואף לתת אדמה אחרת במקום, אבל נבות לא מוכר

ג וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ

יש כאן עקרון מעניין אותו מבטא נבות – אדמה של המשפחה לא מוכרים, גם לא למלך, ויש לכך גיבוי מיהוה. המלך, החזק, העשיר – לא יכול לכפות את רצונו על האדם הפשוט.

אחאב חוזר לארמונו, מתוסכל מהסירוב של נבות. אפשר להניח שהיו לו מקרים קודמים בהם לא גילו כלפיו התנגדות. הוא עצבני, שוכב במיטתו ומסרב לאכול. מלך אינפנטיל.

*  *  *

איזבל מזהה את מצב הרוח של המלך ושואלת אותו בעניין:

ה וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה־זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם

ואחאב מתבכיין על כך שנבות מסרב למכור את הכרם.
איזבל לא מוכנה לקבל את המצב שבו המלך נכנע לאזרח הפשוט ואומרת לאחאב:

ז וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל־לֶ֨חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת־כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי

קום, תפסיק לילל, אתה המלך ועכשיו תחזור למלוך. אני אתן לך את הכרם של נבות.
מסתבר שזה לא חידוש ישראלי מודרני, שבו אשת המנהיג מתערבת בעניינים של המנהיג.

קום, תפסיק לילל, אומרת איזבל לאחאב. אתה המלך ועכשיו תחזור למלוך. אני אתן לך את הכרם של נבות. מסתבר שזה לא חידוש ישראלי מודרני, שבו אשת המנהיג מתערבת בעניינים של המנהיג

אחאב לא שואל שאלות, לא מברר עם אשתו מה היא מתכננת לעשות, לא מזהיר אותה. נוח לו לתת לה "לסדר" בשבילו את הכרם של נבות.
הוא שוכח שמלך/מנהיג אחראי לכל מה שקורה בממלכה ובמיוחד למה שקורה אצלו בארמון, והוא עוד ישלם על כך מחיר כבד.

*  *  *

איזבל, באמצעות מכתבים שהיא מוציאה עם חותם המלך, מארגנת משפט מבוים לנבות היזרעאלי, בו הוא מואשם ע"י שני עדים רמאים, באשמה כבדה מאוד – הוא קילל את אלוהים והמלך.

זקני העיר מבצעים את ההנחיות שקבלו מאיזבל, מביאים את נבות למשפט המבוים, מאשימים אותו בביזיון אלוהים והמלך. העדים הרמאים מעידים, הזקנים מקבלים את העדות, והעם סוקל את נבות למוות.

איזבל עושה שימוש במערכת המשפט כדי להשיג את מבוקשה. מסתבר שכאשר השופטים והבכירים בעם נתונים למרות של השלטון המרכזי, אין משמעות למשפט. הכול למראית עין.

איזבל עושה שימוש במערכת המשפט להשגת מבוקשה. מסתבר שכאשר השופטים והבכירים בעם נתונים למרות של השלטון המרכזי, אין משמעות למשפט. הכול למראית עין

בימינו, כאשר גוברים הקולות ליתר השפעה של גורמים פוליטיים על הרכבי השופטים בבית המשפט, חשוב לזכור את מה שקורה כאשר בית המשפט אינו עצמאי בהרכבו ובהחלטותיו.

*  *  *

עכשיו, כשנבות מת, הדרך סלולה בפני איזבל והיא פונה לאחאב:

טו וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּֽי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת

זוכר שהבטחתי לך שאתן לך את הכרם? בבקשה, נבות מת. לך קח את הכרם.

אחאב אפילו לא מתעניין כיצד מת נבות. זה כל כך שקוף – אחאב יודע בדיוק מה קרה, אם כי לכאורה הוא בכלל לא מעורב כי הכול בוצע ע"י איזבל. מעניין מה היה אומר על זה יצחק רבין

אחאב אפילו לא מתעניין כיצד מת נבות. זה כל כך שקוף – אחאב יודע בדיוק מה קרה, אם כי לכאורה הוא בכלל לא מעורב כי הכול בוצע ע"י איזבל.
מעניין מה היה אומר על זה יצחק רבין?

בכל אופן, אחאב הוא לא רבין. הוא פשוט קם ויורד (כמה סמלי – יורד) והולך לקחת את הכרם:

טז וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ

זהו. השחיתות השלטונית מגיעה לשיא.

מערכת המשפט משרתת את השלטון. אנשים מתים לכאורה בידי בית המשפט, ורכוש האדם הפרטי נתון לחלוטין לגחמות המלך והמלכה.

זהו. השחיתות השלטונית מגיעה לשיא. מערכת המשפט משרתת את השלטון. אנשים מתים לכאורה בידי בית המשפט, ורכוש האדם הפרטי נתון לחלוטין לגחמות המלך והמלכה

יהוה מחליט להתערב במהלך העניינים ושולח את אליהו לשיחה צפופה עם אחאב:

יז וַיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר ׃ יח ק֣וּם רֵ֗ד לִקְרַ֛את אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֲשֶׁ֣ר בְּשֹׁמְר֑וֹן הִנֵּה֙ בְּכֶ֣רֶם נָב֔וֹת אֲשֶׁר־יָ֥רַד שָׁ֖ם לְרִשְׁתּֽוֹ ׃ יט וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הֲרָצַ֖חְתָּ וְגַם־יָרָ֑שְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ֨ אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כֹּה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר לָקְק֤וּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דַּ֣ם נָב֔וֹת יָלֹ֧קּוּ הַכְּלָבִ֛ים אֶת־דָּמְךָ֖ גַּם־אָֽתָּה

הנה זה הגיע. המשפט שעד היום מהדהד כאשר באים להציג מצב שבו החזק מתעמר בחלש – הרצחת וגם ירשת?

יהוה מראש לא נותן לאחאב שום הנחות. אמנם הוא לא רצח בעצמו את נבות היזרעאלי. הרי איזבל בצעה את כל המהלך, ומי שבפועל רצחו אותו היו בני עירו – כל זה לא מעניין את יהוה. האצבע המאשימה עוברת דרך כולם ונצמדת למצחו של המלך – אתה רצחת!

הרי איזבל בצעה את כל המהלך, ומי שבפועל רצחו אותו היו בני עירו – אבל כל זה לא מעניין את יהוה. האצבע המאשימה עוברת דרך כולם ונצמדת למצחו של המלך – אתה רצחת!

כשאתה מנהיג, כשאתה מלך, אתה אחראי. אחריות לא ניתן להאציל למישהו אחר. זו מהות המנהיגות.

*  *  *

כשאחאב פוגש את אליהו, עוד לפני שאליהו פוצה את פיו, אומר לו אחאב:

כ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־אֵ֣לִיָּ֔הוּ הַֽמְצָאתַ֖נִי אֹיְבִ֑י

אחאב מכנה את אליהו – אויבי. הנביא, נציג יהוה עלי אדמות, קול המוסר והאמת הוא האויב בעיני המלך.

והתשובה של אליהו חדה כתער:

וַיֹּ֣אמֶר מָצָ֔אתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ֔ לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה

כן אומר אליהו, מצאתי אותך, כי אתה מכור לעשיית דברים רעים בעיני יהוה.
אליהו, למרות שיהוה אמר לו להגיד לאחאב: "הרצחת וגם ירשת", לא עושה זאת.
הוא מבין שאין עם מי לדבר והוא מיד מטיח במלך את נבואת העתיד הקשה:

כא הִנְנִ֨י ֯מֵבִי אֵלֶ֨יךָ֙ רָעָ֔ה וּבִעַרְתִּ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וְהִכְרַתִּ֤י לְאַחְאָב֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר וְעָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵֽל ׃ כב וְנָתַתִּ֣י אֶת־בֵּיתְךָ֗ כְּבֵית֙ יָרָבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט וּכְבֵ֖ית בַּעְשָׁ֣א בֶן־אֲחִיָּ֑ה אֶל־הַכַּ֨עַס֙ אֲשֶׁ֣ר הִכְעַ֔סְתָּ וַֽתַּחֲטִ֖א אֶת־יִשְׂרָאֵֽל

אחאב שומע את הדברים הקשים ומיד מגלה צער וחרטה גדולים.
יהוה מאמין לכנות החרטה של אחאב ואומר לאליהו:

כח וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־אֵלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר ׃ כט הֲֽרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָ֖ב מִלְּפָנָ֑י יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע מִפָּנַ֗י לֹֽא־֯אָבִי הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ

כלומר – אמנם שושלת אחאב תקבל את העונש הכבד, אבל זה יקרה לאחר מות אחאב עצמו.

*  *  *

ההשוואה לדויד המלך ונתן הנביא במקרה אוריה ובת-שבע (משל כבשת הרש) למקרה אחאב ונבות הכרמלי (הרצחת וגם ירשת?) מתבקשת.
בשני המקרים המלך מתחרט.

במקרה של דויד – הצבא משמש את המלך ואוריה ולוחמים נוספים מתים.
במקרה של אחאב – מערכת המשפט משמשת את המלך ונבות נרצח.

ההבדל הוא שדויד קיבל את נתן הנביא כיועץ חיוני ואילו אחאב קיבל את אליהו הנביא כאויב.

דויד, כמו כל שלטון, היה חוטא, אבל היה לו כבוד לנביא המייצג את המוסר והאמת.

אחאב, כמו כל שלטון, היה חוטא שראה בנביא אויב.

*  *  *

פרשה נבות הכרמלי מצליחה בסיפור כל כך קצר לבטא עקרונות שלטוניים הנכונים עד היום.

לכל אלה בשלטון הדמוקרטי הקמים על בית המשפט העליון ודורשים להכפיף אותו לגחמות הפוליטיקאים – כדאי שיקראו את הפרק הזה ויפנימו את הסכנה הכרוכה בכך

לכל אלה בשלטון הדמוקרטי הקמים על בית המשפט העליון ודורשים להכפיף אותו לגחמות הפוליטיקאים – כדאי שיקראו את הפרק הזה ויפנימו את הסכנה הכרוכה בכך.

לכל אלה הקונים אדמות מידי בעליהם בדרכי מרמה מגובים בזיופים המוצגים בבית המשפט – דעו שזה פשע.

כל אלה הרואים במשפט אויב – כדאי שיקראו את הפרק הזה ויחזירו את כלי ה-D9 לחנייה.

לכל אלה בשלטון שחושבים שכאשר עוולות מבוצעות ע"י הנשים שלהם או ע" מלחכי פנכה אחרים, אז הם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם – תחשבו שוב.

לכל המנהלים והמנהיגים שחושבים שהאצלת סמכויות כמוה כהורדה באחריותם – תחשבו עוד פעם.

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,143 מילים

שפה עתיקה מייצרת מציאות

השפה העברית עתיקה ויש בה ביטויים המכילים קודים שכאשר הם עולים לאוויר העולם ונישאים בפי כול ובקול רם, השדים מתעוררים.

בהתחלה אלה מילים חביבות, ביטויים נוסטלגיים המחייכים אלינו ומגרים אותנו.

תקומה, גאולה, אתחלתא דגאולה, הבטחה אלוהית, שפוך חמתך, אתה בחרתנו, בכל דור ודור

בהתחלה אלה מילים חביבות, ביטויים נוסטלגיים המחייכים אלינו. תקומה, גאולה, אתחלתא דגאולה, הבטחה אלוהית, שפוך חמתך, אתה בחרתנו, בכל דור ודור

בהמשך הן מתגלגלות במדרון הניראה כמעלה.

הר הבית, עם סגולה, צור מחצבתנו, קודש הקודשים, אור לגויים, עם הבחירה, שתי גדות לירדן, אף שעל, גירוש, טרנספר

ובעודן יורדות למטה ומשמיעות קולות רמים משל הגיעו לאיזו פסגה, נסוגות מפניהן המילים המרגיעות של שלום, צניעות, הסדר, שיוויון, סולידריות, תקווה, ועוד שאר מיני ״שקוצין״.

וכמה מטרים לפני הפגיעה בקרקע המבול, רעש המילים העתיקות גובר והן חושבות ממש לעוף ישר לשמים.

גזע, עמלק, משיח, נבואה, בית המקדש, עליונות, ועוד כהנה וכהנה וקצרה היריעה.

המילים העתיקות ניצחו והן כמו הנחליאלי והחצב המבשרים בוא הסתיו, מבשרות את האסון.

רעש המילים העתיקות גובר: גזע עמלק, משיח, נבואה, בית המקדש, עליונות, ועוד כהנה וכהנה. המילים העתיקות ניצחו והן כמו הנחליאלי והחצב המבשרים בוא הסתיו, מבשרות את האסון

המציאות העתיקה מנצחת.

והמבול והחורבן יגיעו.

עניין של זמן.

או בלשון המילים העתיקות של הקהלת:

עת לחשות ועת לדבר.
עת לאהוב ועת לשנוא,
עת מלחמה ועת שלום.

אנחנו בעת החשות, השנאה והמלחמה.

ואני אמשיך לדבר, לאהוב ולבקש שלום.ההשראה לפוסט הזה הגיעה מפרופסור רחל אליאור ופוסט שהעלתה לפני כמה ימים, עם מאמר שכתב לפני 90 שנה חוקר הקבלה גרשם שלום

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 222 מילים

על מלחמה, שלום, יצרים וקורבנות

בספר בראשית פרק ח' אנחנו אחרי המבול.
נוח שולח עורב ויונה ואחרי זה מתחיל המין האנושי חיים חדשים.
מרתק לראות את ההקשרים של החיים האלה לישראל 2019.

נוח שולח עורב ויונה כדי לבדוק "הקלו המים":

 ז) וַיְשַׁלַּח אֶת-הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד-יְבשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
ח) וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
ט) וְלא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה כִּי-מַיִם עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה:
י) וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה מִן-הַתֵּבָה:
יא) וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ וַיֵּדַע נֹחַ כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ:
יב) וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה וְלא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו עוֹד:

כשנוח שולח עורב לא קורה דבר. תקועים במקום. העורב יוצא ומיד שב ללא שום בשורה.

כשנוח שולח יונה קורים דברים. או שהיא נעלמת וחוזרת עייפה ללא תוצאות אבל עם תקווה. או שהיא חוזרת עם עלה זית, עם שלום. או שהיא כלל לא חוזרת. בכל אחד מהמקרים יש שינוי, יש תחושה של סיכוי למשהו טוב.

כששולחים עורב שחור מקבלים אותו מיד בחזרה (מלחמה מביאה מלחמה).
כששולחים יונה לבנה – צריך לעשות הרבה ניסיונות ולפעמים זה מצליח (צריך להתאמץ בשביל למצוא שלום). וגם כשמוצאים שלום – כבדהו וחשדהו (נוח מחכה עוד כמה ימים בשביל להיות בטוח).

*  *  *

המים ירדו, היבשה חזרה להיות גלויה מתחת לשמים, ומתגלה עולם שנחרב. יש כאן שימוש במילה "חרבו" שניתן לפרשה כ"יבשו". העברית מסקת חיבור יפה בין יובש למדבר ("חרבה"):

יג) וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם, מֵעַל הָאָרֶץ; וַיָּסַר נֹחַ, אֶת-מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה

נוח וכל הנמצאים אתו בתבה יוצאים החוצה לעולם החדש החרב.

הפעולות הראשונות שעושה נוח:

בונה מזבח ליהוה.
מקריב בהמות ועופות טהורים, עולה ליהוה על המזבח שבנה.

מדוע זו הפעולה הראשונה שעושה נוח? רק יצאת מהתבה, כל העולם נחרב והדבר הראשון זה עוד רצח של חיות והעלאת קורבן לאלוהים?

על מה בדיוק יש פה להודות לאלוהים?

שעשה טובה והשמיד את העולם והותיר אותך ואת משפחתך בחיים?

יהוה מריח את ריח הקורבנות שהעלה נוח ותגובתו כתובה כך:

כא) וַיָּרַח יְהוָה, אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-לִבּוֹ לֹא-אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי
כב) עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ:  זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה–לֹא יִשְׁבֹּתוּ.

נקרא לאט.

יהוה מריח את ניחוח הקורבנות.

הריח הזה גורם לאלוהים להרהר הירהור מרתק על המבול והחרבת העולם. הוא מחליט שלעולם לא יקלל את האדמה בגלל מעשים של האדם.

ומדוע?

משום שהאדם, אותו יצור שיהוה עצמו יצר, יש בו יצר רע עוד מנעוריו.

נוח עוד לא עשה דבר וכבר יהוה מחליט שיצר לב האדם הוא רע מנעוריו?

מפרשים שקראתי כותבים שריח הקורבן שעלה באפו של יהוה התקבל אצלו באהבה.

אני רוצה להציע, שדווקא העובדה שנוח, כפעולה ראשונה אחרי המבול וההרס הנורא, בוחר להתחנף לאלוהים (או להביע לו תודה שלא ברור לי על מה) באמצעות העלאת קורבן חיות (כלומר עוד מוות, כאילו לא הספיק המוות שהביא המבול) היא ששכנעה את אלוהים, שיצר לב האדם רע מנעוריו.

מה זה אומר על כל מעשי הקורבנות שנהגו עמים רבים ועם ישראל להעלות לאלוהים?

מה זה אומר על בית המקדש שהוא בעצם גם בית מטבחיים ענק לקורבנות לאלוהים?

מה זה אומר על ההבנה שלנו על מה מצופה מאיתנו בעולם הזה?

לי זה אומר שיהוה לא אוהב שמתחנפים אליו.

מאוד לא אוהב את זה.

והוא משאיר אותנו להבין לבד שזה לא מה שנדרש מאיתנו.

ואם לא נבין זאת לבד, יבוא יום שבו נהרוס את העולם לבד, בלי עזרתו, והפסוק האחרון ישתנה ל:

כב) עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה– יִשְׁבֹּתוּ.

עופר בורין הוא מנהל בחברת הייטק ביטחונית. אל״מ (מיל) בחיל האוויר. בן 58, נשוי ואב לשלושה. כותב פרשנות אישית לתנ״ך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 533 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה