אני משוטטת בטוויטר, זה העיסוק העיקרי שלי בשבועיים האחרונים, לצוד מילים קצרות, אין לי ראש למילים ארוכות, ופתאום צילום בשחור לבן שמעלה אביב גפן מהופעה בפני חיילי מילואים בצפון ולבי מנתר, כי ערב קודם הבן שלי שלח וואטסאפ אחרי ההופעה. הנה מדים, דגל, המון פנים. והנה הוא. שלום לך ילדי, שלום מאמא. אני חוקרת ארוכות את פניו.

קהל גיבור pic.twitter.com/mQ03OZnVMM

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

— Aviv Geffen (@avivgeffen) October 18, 2023

בבוקר יום א' ה-8 באוקטובר, ביום שאחרי השבת השחורה, התקשר ואמר שקיבל צו 8 והוא בדרך לצפון. כבר חשבתי שזה מאחוריי, הכאב בטן הזה, ושתקתי. אולי כחכחתי, חיפשתי מילים. "אמא", אמר בשקט, "אין לי כוח לשיחה הזאת". מאז הוא בצפון עם יחידת המילואים שלו, רובם השאירו בבית בני זוג וילדים. המדינה קראה להם.

בבוקר ה-8 באוקטובר, יום אחרי השבת השחורה, התקשר ואמר שקיבל צו 8 והוא בדרך לצפון. כבר חשבתי שזה מאחוריי, הכאב בטן הזה, ושתקתי. אולי כחכחתי. "אמא", אמר בשקט, "אין לי כוח לשיחה הזאת"

זה לא הזמן, אומרים לנו שועלים קטנים מחבלים בכרמים, חכו שהמלחמה תיגמר, אומר השועל הערום, ובינתיים בנימין חורבן נתניהו רוכב לעבר השקיעה. של המדינה. ב-7 באוקטובר נעלמה בעשן שטרם התפזר, לא ידענו שהיא חולה ככה, עכשיו כולם יודעים מה יש לה, אבל מכונת הרעל רושפת "לא עכשיו"

האש אחזה בשולי גלימת הקוסם הרמאי שמתנדנד על כרעי ממשלה מפוחדת. "לא עכשיו" זה חומר מעכב בעירה וחברי הקואליציה העלובה בתולדות ישראל מפזרים אותו בנדיבות ופחד סביב אחוריו של השליט שקרס בזמן אמת והתחנן לגאולה.

קראתי ש"לפחות 3 שרים שוקלים להתפטר". אל תעצרו נשימה, הם עדיין "שוקלים לעשות זאת אחרי המלחמה". עד כדי כך אמיצים.

"לא עכשיו" זה עבודה של נתניהו, הוא שומר על עצמו מוועדת חקירה. לא תהיה ועדת חקירה, ואם תהיה היא תלך בדרכה של הוועדה לאסון הכרמל והוועדה לאסון מירון וחקירת הצוללות שמכר למצרים ומטוסי הקרב שמכר לחברים בשכונה. רק ועדה לאסון נתניהו אין.

לא עכשיו. שקט, יורים בעזה. ברחוב עזה. השליט נערך ליום פקודה, בטח גורס מסמכים, תבואו בשש אחרי המלחמה. המולדת חולה ואבא חסר אונים. השליט שלא חדל להתייהר עמד במכנסיים משולשלים סביב קרסוליו וגמגם לאומה קלישאות חבוטות כמו אחד ששורק בחושך. מסרב לשלם את מחיר המחדל הנורא שחולל במו שלטונו הנורא, ולא חדל לטפטף רעל. לא עכשיו, אומרים סריסים מוגי הלב. סגור. תבואו מחר.

"לא עכשיו" זה עבודה של נתניהו, שומר על עצמו מוועדת חקירה. לא תהיה ועדת חקירה, ואם תהיה – תלך בדרך הוועדה לאסון הכרמל והוועדה לאסון מירון וחקירת הצוללות ומטוסי הקרב שמכר. רק ועדה לאסון נתניהו אין

כמו ילד שעשה במכנסיים הוא מאיים על האויב, נרדוף, נשיג, נחלק שלל. על שכמותו הייתה סבתא קרולינה אומרת: "גם חירבן וגם מתגאה בזה".

זה הזמן, לא אחר כך. שש אחרי המלחמה זה עכשיו. ממש עכשיו, במלחמת בנימין מחדל נתניהו. השמש שקעה על ה"קונספציה" במשמרת המחורבנת שלו. הוא אחראי. במו ידיו חולל את המחדל הנורא בתולדות המדינה. אשם אשם אשם.
מנהל המדינה הפקיר אותה. חמאס בא, ראה וכבש ולא האמין כמה זה קל. ישראל החזקה על צבאה החכם שניצח מלחמות קשות כרעה, נפלה, זחלה על גחון וייחלה לגאולה.

מי שגאל אותה הם אזרחיה וחייליה, אחים במדים ואחים בלי מדים, מלח הארץ, חלבה ודמה, אנשים מרגשים ומעוררי השראה. הראשונים לזהות כשהשליט נרדם על כיסאו.

וואטסאפ מהבן שלי: "בצפון אין כל חדש. חביתה עם פטריות". יש לו דרכים משונות לומר לי שהוא בסדר ואין כמו צילום של חביתה כדי להרגיע לב אם.
בערב התקשר וסיפר שחייליו מסתלבטים על הספר שלקח כשהוזעק בצו 8, "רוחות מלחמה" של הרמן ווק. שבוע לפני המלחמה ביקש והשגתי לו אותו. צילום הכריכה הפך לתמונת הוואטסאפ בקבוצת המילואימניקים שאיתו שעזבו משפחות כי נקראו לדגל. הם לא ילדי ראש הממשלה ובעלה. סתם ילדים עמך. חלקו הראשון של הספר אצלו והחלק השני אצלי, רק בלי לקרוא. יש גבול.
ברדיו השיר "הימים האחרים", כמו הד רחוק לשיחה בה אמר שמתחילת המלחמה מתנגן בראשו השיר הזה.

"אומתם לא הייתה להם אם, לא ידעה בצאתם לדרך", כתב נתן אלתרמן ב"מסביב למדורה".

מי שהקימו אותה מעפר וחילצו אנשים מבור תחתית ונכנסו אל תוך האש ב"רעות וקורבן ואין אומר", היו אזרחים פשוטים אמיצים וחיילים שהתעשתו ראשונים, וטייסים מושמצים שמכונת הרעל השלטת הוקיעה כאויבי האומה.

מנהל המדינה הפקיר אותה. חמאס בא, ראה וכבש ולא האמין כמה זה קל. ישראל החזקה על צבאה החכם שניצח מלחמות קשות כרעה, נפלה, זחלה על גחון וייחלה לגאולה. מי שגאל אותה הם אזרחיה וחייליה

הם פעלו בגבורה שהותירה אותנו בלי נשימה, הם הסתערו שכם אל שכם, אנשי צבא ואזרחים, גברים ונשים, "בלי מדוע ובלי כיצד ובלי היכן ובלי איך ולמה. בלי לאן ומאיזה צד, בלי מתי ובלי אן וכמה" ("אליפלט", אלתרמן).

אנחנו חייבים להם, לכל אלה שהיו ראשונים להגן בגופם, בידיים חשופות, הראשונים שרצו עוד לפני שנודע גודל הזוועה ישר אל תוך האש והיו הסכר שעצר את השיטפון הנורא.

יש לנו הנהגה מופקרת, אבל איזה עם!

אחרי שבועיים במילואים הפתיע אותנו הבן שלי והגיע לכמה שעות. מדי ב' מעוכים, נעליים מאובקות ונשק בהצלב. ריבונו של מי שתגידו, לפני 22 שנה השתחרר, מה עוד תבקשי, מכורה?

סביב השולחן על ארוחת ערב זריזה הוא אוכל ואנחנו מקשיבים כשהוא מספר על אחד מחיילי המילואים שדיבר איתו על פחד ושאל אותו איך הוא מחזיק מעמד. "קודם כל בגלל המשפחה שלי' אמר הבן שלי. "וזה בסדר לפחד, אנחנו רק בני אדם. חוץ מזה עכשיו תורנו, סבא שלי נלחם בתש"ח, בלי מדינה, בלי תנאים ובלי מטוסים ובלי כל מה שיש לנו עכשיו. והם נלחמו והקימו לנו מדינה. אני ואתה חלק משרשרת הדורות ועכשיו תורנו. זה על הדור שלנו ואנחנו נעשה את זה".

אנחנו חייבים להם, לכל אלה שהיו ראשונים להגן בגופם, בידיים חשופות, הראשונים שרצו עוד לפני שנודע גודל הזוועה ישר אל תוך האש והיו הסכר שעצר את השיטפון הנורא

ולקח זיתים ירוקים מהצלוחית והכניס לפיו ונתן בי מבט שאמר זה מה יש אמא. וחייך, אולי נבוך מהנאום הציוני שיצא לו בארוחת ערב ישראלית בערב אחד סתווי.

ממרחק הדורות כתב נתן אלתרמן:

"מה נוסיף ונמנה, מדברים פעוטים נוצרות אגדות, זה החומר.
למולכם האומה על סיפו של הדרור משתחווה ובוכה, הבינוה".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת