יש פתגם עתיק בלדינו שאומר "גם עשה צרכים במכנסיים וגם משוויץ". נזכרתי בו אחרי הלילה הארוך של הבליץ המטורף על ישראל. לילה שהגיע אחרי ערב, בו נראה כי ראש הממשלה שלנו איבד את עשתונותיו ונמצא בתום שעות של חיפושים, אחרי שדובר צה"ל כבר נפל מהרגליים – בטח בבונקר אטומי של חבר מיליארדר, למי אין חבר כזה. שם כנראה קיווה להסתתר עד יעבור כטב"ם. הוא עשה זאת בעוד בני גנץ ויואב גלנט מחזיקים לו את המדינה עם נשיא ארה"ב שהיה בצד השני של הקו. ברלה ברלה צא החוצה, יש לך טלפון מאבא ג'ו ביידן ותגיד לו יפה תודה אחרי שתמצא את הבקע שלך.
אה, ותודה גם לטייסים שהשמצת.

*  *  *

המדינה ננטשה אתמול בערב ע"י בנימין נתניהו. המוצא הישר ביידן תפס אותה באוויר והחזיר אותה לעשתונותיה אחרי ששלח מבוגר אחראי שיחליף לבנימין נתניהו, ברח לו, מסכן.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

נבחרינו יוצאים לפגרה כדי לנוח מעמלם והחטופים נמקים במחילות. בעיה שלהם. לבנימין נתניהו לא אצה הדרך להחליט. יש לו בקע על הראש והוא חרד מחרון אפם של החרדים בגלל חוק הגיוס ומחלומם של הבן גבירים על ארץ ישראל השלמה, ויהיה המחיר אשר יהיה.

אז בין המשיחים לחרדים השמש תידום בין עזה לרפיח והחטופים יחכו לניצחון המוחלט, זה ממש מאחורי הדלת ולא מוצאים את המפתח. בינתיים הכנסת נחה. רק הבואש לא נח.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

איבדנו את זה. לשפשף את העיניים ולא להאמין, כמעט חצי שנה החטופים נמקים מתחת לאדמה, נשכחים מלב ואבודים במנהרות שבנימין נתניהו מימן במו כספם כשהבטיח לעמו שחמאס מורתע.

חיילים מאבדים את חייהם שם במלחמת התשה מטורפת, גם הם נשכחו מלב. הצבא מושמץ, הפוליטיקאים חזרו לבוסס בזבל. המערכת כולה בכאוס שמשרת רק אדם אחד. את המנהיג שסרח.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

הלחימה מתקדמת ואנחנו נסוגים לאחור, האבק עוד לא התפזר, ולמרות שמאוד מעונן אפשר לראות שהראש התנתק מהגוף. לפוליטיקאי הממוצע אין עניין להתפזר והוא מתבצר בחללית הכנסת. כל ממזר מלך, מה להם ולנו.

ראשונה נורתה הערבות ההדדית. בנימין נתניהו, איך לא, היה הראשון לזהות את הסדק, הכניס רגל ואחריו הגיעו כל שאר. "יש מספיק חטופים כדי שנמשיך במלחמה" זה רף נמוך שלא יישבר בקלות, אם כי יש מי שנותן פייט.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

"אם יש משמעות למושג אחריות, ראש הממשלה חייב ללכת".

את זה בנימין נתניהו אמר ב-2008. ולא תאמינו מה עוד אמר. ותקראו בלי לצרוח:

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

קיץ 1973, חוף גורדון, אנחנו חיילים בחופשה שמקשיבים בהתרגשות לשידור הראשון ב"קול השלום", תחנת הרדיו של אייבי נתן מספינת השלום המשייטת מול חופי ת"א. המילה שלום בתולית ויש שמש ומוזיקה, פיס אנד לאב ורוח הנעורים שאין בלתה. אפילו החבר שלי קרא לי love love. כזאת סתומה.

באוקטובר 73 באה מלחמת יום כיפור ועקרה בדרכה הכל. מכבש עבר על הדור שלי. הדור הזה קם ויצא למלחמה שקצרה בנעריו ללא רחם והציל את המדינה.
50 שנה חלפו ממחדל המלחמה ההיא למחדל המלחמה הזאת, מלחמת עזה. באמצע היו מלחמות ומבצעים ואינתיפאדות, עם הנצח לא פוחד מדרך ארוכה ועקובה מדם. איך כתב חנוך לוין על ארבע עונות בארץ הזאת: "קיץ, חורף, אביב, מלחמה".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

מחוץ לחלון נפרש ליל שחקים אלתרמני רקוע כשהצצתי בסלולרי. לא רציתי לשמוח לפני שאדע שיצא משם. כשפרצה המלחמה גויס גם הבן שלי למילואים וכבר 4 חודשים כמעט, מהם חודשיים בעזה וחאן יונס. מי ידע שכך יהיה. ב-7.30 כתב "אני בארץ" ונפשי שבה עימו.

כל הזמן הזה ניסיתי להרחיק עצמי מחדשות. ולא הצלחתי, המלחמה הציצה מכל סדק, אבל בתוך הכאב והחרדה הייתה גחלת קטנה. גיליתי אנשים. מעומק מחדל המלחמה העצום של הנהגה מופקרת עלתה רוח האדם, בלי טיפת ציניות. סיפורי גבורה שלא תיאמן קרעו לב והפעימו בה בעת.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

יום קשה ועוד יום קשה ועוד אחד, "יום קשה". מנטרה שעוברת באולפנים כאילו האסון בלתי נמנע. שום לקחים. 3 חודשים וחצי מהשבת השחורה וראש ממשלת המחדל עוד מנהל מלחמה בשתיקת הכבשים. אם לא נצא לרחובות זה לא יגמר, אם רק ירצה – יכריז מלחמה על השמש והירח וכל צבאם, יש לו צבא צעיר ועם זקן.

הוא לא רואה צבא עייף, והוא עיוור וחירש למשפחות מרוסקות ולאזרחים מרוטים. אין שום אסטרטגיה, רק עוד מאותו דבר: כוח וכוח וכוח ודם ואש ותימרות עשן, שם ועוד שם ועוד שם. "יום קשה" ובוץ עזתי שהמדינה שוקעת בו תחת המופקר הזה והקואליציה שזנתה תחתיו. זה לא ייגמר בלי מחאת המונים רחבה כמו זו שסיימה את מלחמת לבנון. מייאש.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

אז הכל בגלל "הקרע בעם". כמה נוח לבנימין נתניהו. הוא רק הלך לתומו וחיפש צנצנת דבש, כשהעם נקרע לגזרים ללא מגע יד אדם וראש ממשלה מופקר, זה שעשה לביתו במקום למדינתו שהלכה ונקרעה תחתיו. זה שעסק בביצור שלטונו במקום בבניין הארץ וחיזוקה, זה שהכניס באג אחר איתמר בן גביר למערכת ורמס אותה ללא הכר.

הפייק החדש של פושעי המלחמה הזו מנסה להנדס תודעה של עם מרוט ושסוע, ולטעון שמאות אנשים חפים נטבחו כי חמאס ניצל את "הקרע בעם". הכל היה כה מושלם כאן, לולא קרע קטן וממזר. לא הבאג שעומד בראש מערכת שהלכה ונרקבה בשנות שלטונו הארוכות מנשוא של האיש שעלה לשלטון במאה שעברה ולא השאיר כאן אבן על אבן.

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

את הפתק מצאתי לפני כמה שנים במגרה מבולגנת ונשימתי נעתקה בקוראי אותו. כתב אותו הבן שלי שנמצא עכשיו במילואים מאז השבת השחורה. זה נכתב ב-2001 (לפני 22 שנה!) עת שירת כקצין חי"ר:

"…פלוגת לוחמים שלמה סביב קבר רחל. כבר יותר מחודש שאנחנו כאן ואני עדיין מתקשה להאמין שפלוגה שלמה מסתובבת פה עם שכפ"צים וקסדות כדי שכמה מתפללים יבואו להתפלל בקבר… אנחנו לא שומרים על הבית, זה לא השטח שלי, לא המדינה שלי, וש' שנהרג כאן לפני חודש לא נהרג בהגנה על המולדת אלא כדי שכמה תמהונים שמתעמתים אתנו ('אתם לא יהודים') יוכלו להמשיך לבוא לקבר ולהרגיש קרובים לרחל אימנו. גם רחל לא הייתה רוצה שכדי לשמור לה על הקבר, ש' יישאר בן 21…" (30.1.2001, בית לחם)

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

• העתק קישור
• שיתוף במייל
• שיתוף בטוויטר
• שיתוף בפייסבוק
• שיתוף בווצאפ
• הדפסת כתבה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.