אולי זה בגלל שהבן שלי במילואים כבר חודשיים אבל נראה שנתניהו התאהב בקונספט. כמה נשבר מ"מסיבות" העיתונאים שהוא מקמבן לעצמו, כולל איפור כלות כבד, מייק אפ ברונזה מוגזם ושיער באפור עכבר מודבק לקרקפת. בכל זאת, המון הופעות בתקשורת. האיש מאוהב בעצמו ברמות של כלה.
במסיבות שארגן לעצמו השבוע, וזה באמת נראה כמו מסיבה, כבר התנתק מחללית האם (העם באבל ולא ירגיש) וריחף בענן רעיל של שביעות עצמית ורהב ריק. אני ואני ואני, העתק-הדבק של שליט צפון קוריאה. אנחנו רק סטטיסטים בשואו המטורף והלא נגמר שלו. אין עיתונות נושכת והקואליציה היא מחילת עכברים מפוחדים. אין על מי לסמוך ואין די בוז בעולם עבורם.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
התריס בסלון תקוע מזמן. זה כמו בנימין נתניהו, מקולקל אבל התעצלנו לתקן. צלצלנו ל"שלום מתקן תריסים" ממודעת רחוב. שלום הגיע, בחן את התריס וקימץ במילים. גם אני שתקתי. ענן כבד שורה על הכל. הימים אינם יפים לפטפוט, הבן שלי במילואים כבר חודש וחצי. אז התריס קצת תקוע. הכי אני.
מצדו השני של התריס אנשים מתפכחים. זה זמן התפכחות. סקרים מגלים שאחוז ניכר מהציבור נהיה ימני יותר. לרגע התלבטתי אם הליכוד בשלטון ונזכרתי שיש ממשלת ימין על מלא מלא עם סניף במיאמי, אז לאן עוד להתפכח? גם ככה כל אזרח נהיה צ'אק נוריס עם כל הרובים שאיתמר בן גביר מחלק. עוד קצת התפכחות וכהנא חי.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
אני משוטטת בטוויטר, זה העיסוק העיקרי שלי בשבועיים האחרונים, לצוד מילים קצרות, אין לי ראש למילים ארוכות, ופתאום צילום בשחור לבן שמעלה אביב גפן מהופעה בפני חיילי מילואים בצפון ולבי מנתר, כי ערב קודם הבן שלי שלח וואטסאפ אחרי ההופעה. הנה מדים, דגל, המון פנים. והנה הוא. שלום לך ילדי, שלום מאמא. אני חוקרת ארוכות את פניו.
קהל גיבור pic.twitter.com/mQ03OZnVMM
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
ביום הכיפורים האחרון של אבא שלי ז"ל אכלנו עם הוריי ארוחה מפסקת בחדר האוכל של "משען", שם התגוררו עד מותם. בסוף הארוחה החל אבא שלי החילוני לשיר בלדינו קטע מתפילת יום הכיפורים בקול חזק שסובב לעברו ראשים משתוממים: "אדוניי, ליברו דל מוארטוס סטה אביירטו" ("ספר המתים פתוח") כעבור חודשים ספורים הלך לעולמו.
אלה הימים הנוראים של המדינה ולא רק כי זה הזמן בו חילונים חווים הארה ומתנהגים כמו הרבי מקוצק, שהרי במקומותינו מי שמחלל שבת מתחזק בכיפור. כל כופר וחופר מאבד את ההומור ליממה תמימה.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
בילדותי היו החגים הזמן האהוב בשנה, עם מפגשי משפחה הומים ילדים. אצלנו לא היו סידור תפילה או ראשי דגים ותפוחים בדבש, לא נכרתו אויבים ולא היינו לראש, רק לזנב מכשכש בשמחה, וללא מגע בית הכנסת, אבל שרתה על הכל שמחת משפחה גדולה ורועשת.
אמא שלי הייתה אחות קטנה במשפחה בת 10 נפשות, ואביה משה קסטיאל שימש חזן בחגים בבית הכנסת ברח' מרכולת בפלורנטין, למרות שככל הבולגרים לא ניהל אורח חיים דתי.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
ושוב התקשורת נפלה שדודה לרגלי הטריק הכי משומש בארסנל של בנימין נתניהו ובלעה בזעזוע מתוזמר את חרדת הנאצים, אצל מארגני המחאה (מה זה? אותי לא מארגנים, אני באה לבד) הולכת ונלחצת הכרעה: מוטב להתנצל ולא לפגוע במחאה, יש לה נפש של ברבור, היא מנומסת ונוטה לרצות.
הרשו לי לגחך, זו מחאת ברזל שלא רואה בעיניים, מאות אלפים מפגינים ברחובות לאורך תשעה חודשים ועוד ידה נטויה, ובכל זאת, כל אמירה נוקבת מערערת אותה. המחאה היא אישה מוכה שהחליטה לעזוב גבר מתעלל אבל כל הזמן מתנצלת.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
בלילה חלמתי שאני מורה בכיתה של נכדי בן ה-9 ורוצים לפטר אותי אחרי שדיברתי עם הילדים על דמוקרטיה. התקשרתי לספר לו. הילד הפסיק אותי לפני שאמרתי "שלום".
אגב, גם על שלום צריך להתעקש לפני שייצא מהלקסיקון לטובה "נתניהו אבי האומה" של גלית דיסטל אטבריאן או "נתניהו קטר מדינת ישראל" של מירי רגב, שתי אלה עוד ימרטו שיער זו לזו כדי לתפוס מקום ליד בנימין נתניהו על הטיטניק. כלומר הרכבת, אם טלי גוטליב לא תדרוס אותן עם הקטר. יש בי הרהורי כפירה בנוגע לפמיניזם. אם אלה פמיניסטיות תנו לי דלי וסמרטוט.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
מי שלא ראה את הסוסים העצובים ממתינים ברחוב החשוך למראשות מגדל אלון בת"א, לא ראה סוסים עצובים מימיו. קולות ההפגנה וצווחת הזמבורות מגיעים עד אליהם והם עומדים כנועים ליד הקרונות ואפילו לא בוטשים ברגליהם בציפייה. הם ראו כבר הכל. על פניהם הבעת "באמא'שכם?" סוס אציל אחד אפילו זמזם בתרעומת "איזו מדינה", ואל תשאלו מה עשה סוס אחד שאני לא רוצה להסגיר, על המדינ… ז'תומרת על הכביש.
הסוסים בקפלן ראו כבר הכל. על פניהם הבעת "באמא'שכם?". סוס אציל אחד אפילו זמזם בתרעומת "איזו מדינה", ואל תשאלו מה עשה סוס אחד שאני לא רוצה להסגיר, על המדינ… ז'תומרת על הכביש
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
הבן שלי קיבל צו התייצבות למילואים. זה יקרה בשבוע הבא. הוא קצין חי"ר שחלק משירותו עבר עליו גם בלבנון הארורה. השיחות בינינו נסגרות בתחנוניי שיסרב להתנדב.
אמרתי לו שאשא בגאווה את סירובו לשרת הנהגה מושחתת שחלק מחבריה לא שירתו בצבא, היי איתמר בן-גביר, וחלק שירתו רק 4 חודשים, ביי בצלאל סמוטריץ', ועשו לביתם ומגזרם מחרחר הריב כשהבן שלי איבד את רעו הטוב בפעולה מבצעית.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
יש לי שאלה קלה אליכם, אתם שלא משתתפים במחאה אבל מזדהים עם מטרותיה וחושבים שצריך לעצור את הרפורמה. אזרחים טובים שנדהמים ממה שקורה כאן אבל חושבים שלא צריך להגזים. שיהיה בסדר. אתם, שמצקצקים בלשון וממשיכים ללכת כי בכל זאת, דמוקרטיה, אנחנו לא הונגריה או משהו.
אתם, שחלקכם עלו לכאן מברית המועצות ומרגישים שכאן זה לא יקרה, שזאת המדינה שלנו, שכולנו יהודים (ושוכחים מיעוט ערבי ופלסטינים תחת כיבוש). או אתם, שנולדתם במדינה דמוקרטית ונדמה לכם שהיא תשרוד עד קץ הדורות. זה עד כדי כך מושרש בכם, עד שכל חוק מופרע של קואליציית בנימין נתניהו נראה לכם כמו מכה קטנה בכנף. כנף עוף במרינדת משילות מתוקה, למות. ואם כבר חיות אז אתם הצפרדע שקפצה לסיר ומתבשלת בו לאיטה עד שיהיה מאוחר מדי.
כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
חדה ומדויקת נועצת את חיצי האמת המרה במנוול המתועב שמתפקד כביכול כראש ממשלה. "כשאני שולח אתכם למלחמה" אמר המגלומן הפחדן ולא מזכיר את האני ששכח להגן על יישובי העוטף בשביעי לאוקטובר השחור. האנשים שלחו את עצמם להגן על ביתם ויישוביהם בחירוף נפש ובידיים חשופות כש"המנהיג" היה שקוע בשוק בחרדה איומה ובחוסר תפקוד מוחלט במשך ימים רבים. עדיין יש תקווה מוצקה שביום שאחרי המלחמה שלא ירחק (גם בגלל האמריקאים) יעוף העכבר למחילה בקיסריה וישחרר את העם שראוי לשחרור הזה.
הוא לא מתכוון ללכת ולכם אין היכולת להשלוח אותו לשום מקום. הציבור במדינה כמו ארנבת באורות המכונית, קפוא מתוך חוסר היכולת לעבד את המיידע שעינייו ומוחו צריכות לעבד.
האיש הוא הסכנה המיידית למדינת ישראל.
כל עוד הוא נמצא בשלטון, לא יהיה אחרי המלחמה והם לא ישובו כולם.