הרשות הפלסטינית והיום שאחרי - אסטרטגיית יציאה

אילוסטרציה (צילום: חיים רובוביץ)
חיים רובוביץ
אילוסטרציה

אקדים ואומר שאני נגד השליטה בגורלו של עם אחר, מה שנקרא כיבוש. כתבתי ונימקתי את עמדתי מספר פעמים. מי שתומך בשליטה שיעצור כאן, אנחנו לא על אותו דף.

התגובה הטבעית והבלתי נמנעת לזוועות שביצע חמאס היא שאין על מי ועל מה לבנות בימים של אחרי המלחמה בכל הקשור לניהול הרצועה, ויש מי שאפילו מרהיב ברעיון המטורף לחזור לגוש קטיף. בהצלחה. אני חושב שצריך לבנות את הרשות הפלסטינית ברצועת עזה כך שתעמוד במשימה הזו.

התגובה הטבעית והבלתי נמנעת לזוועות שביצע חמאס היא שאין על מי ועל מה לבנות בימים של אחרי המלחמה בכל הקשור לניהול הרצועה, ויש מי שאפילו מרהיב ברעיון המטורף לחזור לגוש קטיף. בהצלחה

מי שחולם על היעלמות הפלסטינים המתגוררים שם או חולם שהמצרים יפתחו שעריהם בפניהם או שמי מאומות העולם יאפשרו להם להגר ולהשתקם בארצות אחרות – שימשיך לחלום. ממליץ על הרבה כדורי שינה כי יקיצה מחלום כזה ומפגש עם המציאות לא יהיו נעימים.

הזעם והכאב קשים ומקשים על קבלת החלטות רציונליות בנות מימוש. אנחנו ישראלים, אנחנו יהודים ואנחנו שונים מחמאס. מהותית. כל רעיון להתנהג כמוהם בגלל שהם עשו לנו מה שהם עשו הוא אסון קיומי. אנחנו ננצח ונכה בהם במלוא העוצמה בכלים שלנו תחת הערכים שלנו. אנחנו עושים זאת ורק התחלנו.

כתבתי בהרחבה על מה נכון לעשות וכיצד להגיב במלחמה הנוכחית עם חמאס ואין טעם לחזור. אני עוסק כאן באסטרטגיית היציאה מהמלחמה.

אגב, בפעם המיליון, לחובבי הז'אנר "איפה הייתם בהתנתקות?", ההתנתקות נעשתה על ידי ראש ממשלה ימני ובתמיכת הליכוד כולל בנימין נתניהו שהצביע בעדה.

בנוסף, גוש קטיף – שעזיבתו כואבת למי שגדל שם וזה מובן – היה חלק קטן מאד בפינה הדרומית מערבית של הרצועה ולא היה מונע את התעצמות אויבנו ואת פעילותם נגדנו, כפי שלא מנע לפני. גוש קטיף לא מנע טרור ולא שימש חיץ בין הרצועה לעוטף. הוא היה נטל ביטחוני שגבה מחירים, ולכן אריאל שרון החליט על פינויו. עמית סגל לא קולט את זה, אחרים אולי כן.

מי שחולם על היעלמות הפלסטינים מעזה או שהמצרים יפתחו שעריהם בפניהם או שמי מאומות העולם יאפשרו להם להגר ולהשתקם אצלם – שימשיך לחלום. יקיצה מחלום כזה ומפגש עם המציאות לא יהיו נעימים

בעיקרון, אני מאלה הסבורים שהפתרון היחיד הוא היפרדות אמיתית. כזו שמטילה אחריות מלאה על הריבון על האוכלוסייה הפלסטינית. ריבונות שיש לה לא רק יתרונות אלא גם מחירים כבדים על אי מימוש האחריות לטרור היוצא משטחה, ולא באופן הרפה בו התנהלנו מאז ההתנתקות. נעשו המון טעויות אסטרטגיות וטקטיות, אבל כרגע השאלה היא למי מאפשרים לשלוט ובאילו תנאים. הפנים קדימה.

לטעמי, הבעיה העיקרית שלנו מאז הסכם אוסלו היא, שאנחנו רואים ברשות הפלסטינית גוף שכל תכליתו היא הגנה על המתנחלים ומניעת פיגועים בישראל. לא מעניין אותנו אם היא מפתחת את הכלכלה בשטחים, אם היא דואגת לדיור, רפואה והשכלה.

גם ביהודה ושומרון לא מעניין אותנו אם הם משתדלים לקיים מנהל תקין, ואנחנו מתעלמים מהשחיתות המופלגת של מנהיגי הרשות ומודדים אותם ובוחנים אותם רק בשמירת ביטחון המתנחלים וביטחון ישראל, משל היו סניף חובבי ציון ברמאללה.

ושוב, בפעם המיליון, הימין שלט לפני אוסלו ושלט אחרי אוסלו ולא שינה את המצב שההסכם יצר – למרות השנים הרבות שעמדו לרשותו. כנראה שההסכם לא כולו רע. עמית סגל לא יפנים, אחרים אולי כן.

הבעיה העיקרית שלנו מאז הסכם אוסלו היא, שאנחנו רואים ברשות הפלסטינית גוף שכל תכליתו הגנה על המתנחלים ומניעת פיגועים בישראל ומתעלמים מכל השאר, משל היו סניף חובבי ציון ברמאללה

עד שלא נבין באמת, לא מהשפה החוצה, שפיתוח השטחים שבשליטת הרשות, והפיכתה לממשלה שתכליתה שגשוג העם הפלסטיני – לא נתקדם. כדאי שנפנים שממשל מודרני פחות מושחת הוא אינטרס קיומי לישראל, מאבני היסוד בחוסן הלאומי שלנו. אך זאת בתנאי! בתנאי שהם מפורזים מנשק כבד ונשק התקפי ובאחריותם המלאה מניעת טרור נגד מדינת ישראל משטחם.

אם נמשיך לראות בהם רק קבלן משנה של צה"ל והשב"כ ומדד האיכות היחיד של מנהיגיהם הוא אמירות פרו ישראליות – אין לזה עתיד.

אנחנו צריכים רשות חזקה לטובת שני העמים.

לאחר המלחמה הם האלטרנטיבה היחידה לשליטה ברצועת עזה תחת מטרייה בינלאומית וכוח ייעודי, רב לאומי, הכולל מדינות ערביות שילווה אותם צמוד ובשקיפות בשיקום הרצועה, פיתוחה תחת בקרה יום יומית, העומדת על קוצו של יוד שהרצועה מפורזת לחלוטין.

הכניסה לרצועה תיעשה רק דרך מצרים, עליהם תוטל המשימה – בפיקוח צמוד וקבוע של הכוח הרב לאומי – לדאוג שמה שנכנס לרצועה משמש רק את שיקומה האזרחי. מעבר ימי ותעופתי יישקל בעתיד הרחוק בהתאם להתפתחות בשטח. עבודה בישראל תישקל רק עוד שנים קדימה אם בכלל. חובת ההוכחה עליהם.

בין הרצועה לישראל יוקם חיץ פיזי רחב הדומה לזה שבין דרום לצפון קוריאה. מי שנכנס לשם ללא תאום והסכמה מראש יירה ללא אזהרה.

אם נמשיך לראות בהם רק קבלן משנה של צה"ל והשב"כ ומדד האיכות היחיד של מנהיגיהם הוא אמירות פרו ישראליות – אין לזה עתיד. אנחנו צריכים רשות חזקה לטובת שני העמים

משמר הגבול שהוכיח עצמו בימים הראשונים של המלחמה ככוח מיומן, מקצועי ונחוש יקבל אחריות קבועה על הגבול ועל ביטחון הישובים בתאום עם צה"ל.

זו צריכה, לטעמי, להיות אסטרטגיית היציאה מהמלחמה. מימוש אסטרטגיה זה תהליך ארוך ומורכב, בואו נתחיל בהסכמה שזה הכיוון

חיים רובוביץ היה ראש אגף בדימוס בשב"כ והמנכ"ל הראשון וממייסדיה של עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", שפעילה ב-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. חיים הלך לעולמו ב-16 בדצמבר 2023. יהי זכרו ברוך.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 768 מילים
סגירה