אילוסטרציה: שרקנים (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
Moshe Shai/FLASH90

לא משאירים אף שרקן מאחור

מסתתרים במנהרות, מבועתים, משתוללים ואף חולים בסקביאס: אנשי המשרד להגנת הסביבה וארגון הרופאים הווטרינרים, בתגבור מתנדבים נחושים, הגיעו ליישובים המפונים בעוטף למבצע מיוחד לחילוץ בעלי החיים מפינות החי סמוכות הגדר ● "אימנתי אותם שכשיש פלישה הם צריכים להיכנס לממ"ד מתחת לאדמה"

באחד מרגעי השיא של היום אפשר היה בקלות לדמיין שאמיר קוסטוריצה הגיע לצלם סרט בעוטף עזה: חבורה של נשים וגברים מיוזעים, רשתות וכלובים בידיהם, דלקה אחרי כמה תרנגולות מבוהלות – וכולם התרוצצו במעגלים בין העצים והשיחים.

ברקע מתנגן פס הקול: בומים אדירים הנשמעים מדי כמה שניות, כשהתותחים האימתניים של צה"ל משגרים פגזים לעבר עזה רבתי. כשהתותחים משתתקים לרגע, אפשר לשמוע את זמזום המל"ט המרחף מעל.

המשימה יצאה לדרך בשעת בוקר מוקדמת מאולם הספורט של קיבוץ משמר הנגב, שם המשרד להגנת הסביבה מרכז מתחילת המלחמה תרופות ומזון לבעלי חיים. על הפרק: חילוץ בעלי החיים מפינת החי של אחד הקיבוצים סמוכי הגדר, ששוכנים בעומק העוטף.

משלחות כאלה החלו לפעול כבר בימים הראשונים למלחמה. אנשי המשרד להגנת הסביבה וארגון הרופאים הווטרינרים, בתגבור מתנדבים נחושים, הגיעו לכל מקום שבו יש בעלי חיים – כולל  אזורים רוויי מחבלים ותחת מטחי פצמ"רים – כדי לחלץ אותם לאחור.

כלוב ארנבים (צילום: אביב לביא)
כלוב ארנבונים בקיבוץ בעוטף עזה (צילום: אביב לביא)

פינת החי של הקיבוץ – שאליו פנינו מועדות – הייתה במצב טוב יחסית משום שלא ספגה פגיעות ישירות ובעלי החיים המוחזקים בה לא נפגעו. ברפת הסמוכה לפינת החי נרצחו ונחטפו עשרות עובדים מתאילנד ונפאל, אבל איכשהו כלובי השרקנים והארנבונים נותרו מחוץ לזירת הקרב.

אבל עכשיו הגיע גם זמנם להתפנות, מסבירה גלי דוידסון, ראשת האגף להגנה על בעלי חיים במשרד להגנת הסביבה, משום שלפי הדיווחים יש התפשטות של סקביאס בקרב הארנבונים. עבור בני האדם מדובר במחלת עור מעצבנת שמסתכמת בגירודים ובאי־נוחות למשך שבועיים–שלושה, אבל בעלי חיים קטנים היא יכולה להרוג.

מאז שהקיבוץ התפנה פינת החי מתוחזקת בעיקר על־ידי חיילי מילואים בעלי רצון טוב שמאבטחים את הגזרה, אבל אין להם את המיומנות והכלים הדרושים כדי לטפל בחיות לאורך זמן

חוץ מזה, מאז שהקיבוץ התפנה פינת החי מתוחזקת בעיקר על־ידי חיילי מילואים בעלי רצון טוב שמאבטחים את הגזרה, אבל אין להם את המיומנות והכלים הדרושים כדי לטפל בחיות לאורך זמן.

את הכוח, לצד דוידסון, מובילות ד"ר ענת ליכטר, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות הבית, שפתחה במהלך המלחמה חמ"ל דרומי לחילוץ בעלי חיים במרפאה שהיא מנהלת בתיכון אשל הנשיא; וד"ר תמר פרדמן, המנהלת המיתולוגית של מקלט הקופים ביער בן שמן, שלרגל המצב מארח בעלי חיים משלל סוגים.

ד"ר ד"ר ענת ליכטר־פלד, יו"ר איגוד הרופאים הווטרינרים לחיות הבית, וגלי דוידסון, מנהלת אגף הגנה על בעלי חיים במשרד להגנת הסביבה (צילום: אביב לביא)
ד"ר ד"ר ענת ליכטר־פלד, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות הבית, וגלי דוידסון, מנהלת אגף הגנה על בעלי חיים במשרד להגנת הסביבה (צילום: אביב לביא)

לצדן מספר מתנדבים, ביניהם ניב צדיק, שמפעיל את פנסיון הכלבים "כלבים בכפר" במושב בית חנן שליד רחובות. מעבר לאהבה גדולה לבעלי חיים, צדיק הביא למבצע תכונה שאין לה תחרות – האיש פשוט תופס הכול. תנו לו דקה, סמנו לו יעד, והוא ילכוד בידיים חשופות את הארנבון הכי זריז בסביבה או את התרנגול שמסתובב כבר שבוע בשבילי הקיבוץ ואיש לא מצליח לשים עליו יד.

הכניסה לקיבוץ מעוררת אופטימיות. בזכות קרב הגבורה שניהלה כאן כיתת הכוננות הבתים עומדים על תילם, התושבים יוכלו לחזור ולקיים חיים ברגע שיהיה בטוח יותר. גם פינת החי נראית כמו בועה של שלווה סוריאליסטית.

עבור בעלי החיים מדובר בטראומה: הציפורים נוטשות את הענפים, מפרפרות בכנפיהן ונאחזות בסורגי הכלוב; הארנבונים רצים לכל עבר ומסתתרים במחילות

מסביב יש תנועה ערה של כלים כבדים, פיצוצים נשמעים בלי הפסקה, וכאן הארנבונים מכרסמים גזרים בנחת והדגו משתעשעים בכלובם. דגו הוא סוג של מכרסם שבטבע חי בערבות צ'ילה. בעין לא מקצועית הוא נראה כמו עכבר זריז במיוחד, והמילואימניקים ששומרים על הקיבוץ התאכזבו לגלות שלא נפל בחיקם הכבוד לאבטח כלוב של צ'ינצ'ילות.

את פנינו מקדמת סגן קרן מהרצליה. בסדיר היא שירתה בגולני(!), ובמילואים התעקשה להמשיך לשרת כסמ"פ בגדוד חי"ר שבו היא האישה היחידה. ביום הרביעי למלחמה, כשהגיעה לעוטף עם צו 8, הבחינה בפינת החי ולקחה עליה פיקוד, שמתבטא גם באספקה שוטפת של לחמניות וגזרים.

פינת החי בקיבוץ משמר הנגב (צילום: אביב לביא)
פינת חי בקיבוץ בעוטף עזה (צילום: אביב לביא)

"לא היה פה חלל אחד מאז פרוץ המלחמה", היא מתגאה, "אפילו נולדו כאן כמה שרקנים. הפכתי לדולה". הצוות מתחלק לחוליות, כל חוליה מתבייתת על כלוב ונכנסת אליו עם כלובים קטנים במטרה להעביר אליהם את הדיירים במהירות האפשרית.

עבור בעלי החיים מדובר בטראומה: הציפורים נוטשות את הענפים, מפרפרות בכנפיהן ונאחזות בסורגי הכלוב; הארנבונים רצים לכל עבר ומסתתרים במחילות. דוידסון העריכה שהפינוי יארך כשעתיים, אבל קיני ההתנגדות מטוהרים בקצב מהיר מהצפוי.

בקרקעית מכל קטן הוא מגלה את מה שציפה לפגוש: אפרוח בן יומו. הוא שולף אותו בעדינות ומודיע שהוא יצטרף לנסיעה צפונה. אני שואל אם הוא יחיה. בוודאי, מסבירים אנשי המקצוע, הוא יקבל את כל מה שצריך

הראשון לסיים הוא כמובן ניב צדיק, שיוצא בתוך חמש דקות ממתחם הציפורים עם כלוב קטן שכל העופות הוכנסו לתוכו אחר כבוד.

בטרם הוא נועל סופית את הכלוב, צדיק מבצע סריקה יסודית. בקרקעית מכל קטן הוא מגלה את מה שציפה לפגוש: אפרוח בן יומו. הוא שולף אותו בעדינות ומודיע שהוא יצטרף לנסיעה צפונה. אני שואל אם הוא יחיה. בוודאי, מסבירים אנשי המקצוע, הוא יקבל את כל מה שצריך ואין סיבה שלא יגדל.

ד"ר תמר פרדמן, המנהלת המיתולוגית של מקלט הקופים ביער בן שמן (צילום: אביב לביא)
ד"ר תמר פרדמן, המנהלת המיתולוגית של מקלט הקופים ביער בן שמן (צילום: אביב לביא)

אצל הארנבונים הסיפור מסובך יותר: צריך להפריד בין אלה הנגועים בסקביאס לבין הבריאים. את החולים מזהים לפי דבלולים באזור האף ופגעים בעור. הם יאושפזו בפנסיון בבית חנן וישהו בבידוד כשלושה שבועות, שבמהלכם יקבלו טיפות ואנטיביוטיקה.

אלא שבשלב זה כולם, חולים כבריאים, ממהרים להסתתר במנהרות שחפרו בקרקעית הכלוב במהלך הזמן. שלושה ארנבונים שלא היו מספיק זריזים כבר נתפסו ונצמדים זה לזה כשכל גופם רועד. שבעה הצליחו לתפוס מחסה בגרסת גבעת ווטרשיפ של עזה תחתית. "אימנתי אותם שכשיש פלישה הם צריכים להיכנס לממ"ד מתחת לאדמה", אומרת בגאווה סגן קרן.

ככל שמתקדמים ניסיונות הלכידה מתברר מה שצה"ל כבר יודע – לא קל לטהר מנהרות. קל וחומר אם לא רוצים לפגוע במי שמסתתר שם. האסטרטגיה: דוחפים מקל מצד אחד ובצד השני ממתין מישהו עם שק

ככל שמתקדמים ניסיונות הלכידה מתברר מה שצה"ל כבר יודע – לא קל לטהר מנהרות. קל וחומר אם לא רוצים לפגוע במי שמסתתר שם. האסטרטגיה: דוחפים מקל מצד אחד ובצד השני ממתין מישהו עם שק.

העבודה מתבצעת עם כפפות כדי להקטין את הסיכוי להידבקות בסקביאס. לא בטוח שזה הצליח. כשהארנבים המבועתים נלכדים הם משתוללים ושורטים, כמה מהלוכדים יצאו עם חתכים הגונים וסיכוי לא מבוטל להתגרד בשבועות הקרובים.

ניב צדיק, בעלי פנסיון הכלבים "כלבים בכפר" (צילום: אביב לביא)
ניב צדיק, בעלי פנסיון הכלבים "כלבים בכפר" (צילום: אביב לביא)

כלוב הלכודים הולך ומתמלא, ואז מתברר שהארנבון האחרון, בעל עודף משקל מסוים, נתקע כמו פו הדוב במנהרה שצרה למידותיו. לרגע מתעורר החשש שהוא ימות מחנק, אבל אחרי עוד כמה לחיצות הוא פורץ החוצה ונלכד.

ארנבון אחר מנצל את המהומה כדי לחמוק מהכלוב אל שבילי הקיבוץ. ניב צדיק יוצא לסריקה, ואחרי עוד כמה תמרונים קרקעיים חוזר עם הארנב בידיו.

את הטווסים והאווזים המשוטטים לא מתכוונים לקחת – "הם יודעים להסתדר ולמצוא אוכל בכל מצב" – אבל כמה סוגי תרנגולות ועופות לא יוכלו לשרוד לאורך זמן

אחרי כשעה וחצי של פעילות מאומצת – שלמרבה המזל לא הופרעה על־ידי שריקות פצמ"רים – המשלחת חוזרת אל הרכבים עם מקבץ של כלובים ועשרות בעלי חיים. ביציאה מפינת החי מגיחה לקראתנו חתולה ג'ינג'ית קטנה, מתוקה להפליא.

בניגוד לעמיתיה מהכלובים היא מתמסרת בקלות, ד"ר ליכטר־פלד מחבקת אותה בחום אבל מבהירה שהיא תישאר כאן. זו הטריטוריה שלה, היא כבר בטוחה למדי ואין סיבה לנתק אותה מהמקום. ליתר ביטחון, מפקידים אצל המילואימניקים אוכל לחתולים שהוכן לשם כך מבעוד מועד.

ד"ר ד"ר ענת ליכטר־פלד, יו"ר איגוד הרופאים הווטרינרים לחיות הבית (צילום: אביב לביא)
ד"ר ענת ליכטר־פלד, יו"ר ארגון הרופאים הווטרינרים לחיות הבית (צילום: אביב לביא)

התחנה השנייה של משלחת החילוץ ממוקמת בקיבוץ נוסף, גם הוא על כביש 232, שביום שבת אחד הפך לכביש עם הזיכרונות הנוראיים ביותר בישראל. פינת החי רחבת הידיים שלו פונתה בשלב מוקדם יותר, אבל דוידסון מוטרדת משום שהשאירה את העופות והיא מבקשת לראות מה מצבם.

ומצבם, מתברר, אכן מחייב פינוי. את הטווסים והאווזים המשוטטים לא מתכוונים לקחת – "הם יודעים להסתדר ולמצוא אוכל בכל מצב" – אבל כמה סוגי תרנגולות ועופות לא יוכלו לשרוד כאן לאורך זמן.

המרדף המשעשע בשבילי הקיבוץ כולל סצנה אחת עצובה: בפינת כלוב התרנגולות התגלו כמה ביצים שטרם בקעו. כדי למנוע מצב שבו האפרוחים יבקעו כאן לבדם, מטיחים את הביצים ברצפה, או משקשקים

המרדף המשעשע בשבילי הקיבוץ כולל סצנה אחת עצובה: בפינת כלוב התרנגולות התגלו כמה ביצים שטרם בקעו. כדי למנוע מצב שבו האפרוחים יבקעו כאן לבדם, מטיחים את הביצים ברצפה, או משקשקים.

גם פינוי העופות הסתיים. עוד כמה כלובים מלאים בבעלי כנף מועמסים על הרכבים. רגע לפני שהשיירה יוצאת צפונה, אני מבקש מדוידסון, ליכטר־פלד ופדרמן – שלוש הנשים שכל כך מחויבות לרווחתם של בעלי חיים – להתייחס לפיל שניצב באמצע פינת החי: בשביל מה בעצם צריך אותן?

כלוב שרקנים בקיבוץ משמר הנגב (צילום: אביב לביא)
כלובי שרקנים באחד הקיבוצים בעוטף עזה (צילום: אביב לביא)

החזקת בעלי חיים בכלובים בשביל לשעשע ילדים כבר מזמן נתפסת כפורמט שאבד עליו הכלח. בהזדמנות זו, שבה ממילא מפנים את הפינות בנסיבות הטרגיות שנכפו על האזור כולו, אולי עדיף שהן פשוט לא יחזרו?

דוידסון מנסה ללכת בין הטיפות. "זה לא הזמן לנהל את הדיון הזה", היא אומרת, וחברותיה מהנהנות בהסכמה. "כשכולם במצב רגיש והתושבים מפונים ורחוקים מהבית, להגיד את זה, זה לתקוע אצבע בעין ברגעים הכי קשים.

"ברגע הזה אנחנו כאן בשביל בעלי החיים, בשביל להציל אותם ולעזור. אבל אם אתה שואל במבט קדימה, אז ברמה העקרונית אנחנו בהחלט חושבות שלמעט מקומות שמספקים מקלט והצלה לחיות בר – פינות חי וליטוף, במתכונת שהייתה נהוגה בארץ הרבה שנים, כבר לא צריכות להתקיים".

עוד 1,322 מילים
סגירה