סא"ל עלים סעד (בן 40 בנופלו), רס"ל ג'ואד עמאר (בן 23 בנופלו), סמ"ר דניאל ראשד (בן 19 בנופלו), סא"ל סלמאן חבקה (בן 33 בנופלו), רס"ן ג'מאל עבאס (בן 23 בנופלו), סמ"ר עדי מאלכ חרב (בן 19 בנופלו). אם השמות האלו מוכרים לכם, כנראה זה בגלל ששמעתם על נפילתם בחודש וחצי האחרון בקרבות של מלחמת חרבות ברזל.

הם הותירו, כמו כל הגיבורים, הורים, ילדים, נשים, אחים ואחיות. הם לחמו כתף אל כתף, רצו למילואים ושירתו – אך לא כשווים בין שווים. לא כל עוד חוק הלאום קיים.

הלוחמים הדרוזים שנפלו בקרבות מלחמת חרבות ברזל הותירו, כמו כל הגיבורים, הורים, ילדים, נשים, אחים ואחיות. הם רצו למילואים ושירתו, ולחמו כתף אל כתף – אך לא כשווים בין שווים. לא כל עוד חוק הלאום קיים

אם נדבר על זה פרקטית, כי כרגע כולנו מוצפים רגשית סביב הטראומה הלאומית של השבעה באוקטובר, שיעור הגיוס לצה"ל בקרב בני העדה הדרוזית גבוה בעשרות אחוזים משיעור הגיוס של האוכלוסייה היהודית (מעל 80%). אם תגיעו רנדומלית לכל כפר דרוזי שתרצו, תוכלו לשמוע בכל מקום סיפורים מסמרי שיער על הלוחמים שחירפו את נפשם כדי להגן על המדינה.

סיפורי הגבורה הללו ידועים בכל הארץ, עד לפתחם של המחוקקים בכל אופן, כי חוק הלאום התקבל בסופו של דבר ברוב של 62 חברי כנסת מול 55 מתנגדים ושניים שנמנעו.

את חוק הלאום צריך לבטל כעת. באמצע המלחמה, באמצע העצב, באמצע השכול. אין עוד זמן אחר – כי זמן אחר יהיה תמיד מאוחר מדי, כל עוד יש לוחמים בשירות סדיר ובמילואים אשר זונחים את השיח הפוליטי ומתמסרים להגנת המולדת, וזה הרבה יותר ממה שעשו לא מעט מנהיגים שמפאת כבודת לא אנקוב בשמם. וכן, זו גם המולדת שלהם. ומצד שני קיים חוק הכולל רק את "המרכיבים היהודיים של המדינה" וללא שום אזכור או חצי אזכור לזכות לשוויון.

הפגנה נגד חוק הלאום בכיכר רבין, 4 באוגוסט 2018 (צילום: תומר נויברג/פלאש90)

אל תתבלבלו לרגע, עבורנו, בני העדה הדרוזית, שמגדלים את ילדינו לאהבת הארץ וכאחים לאוכלוסייה היהודית – מדובר בעלבון כפול. שכן עצם קיומו של החוק הוא פוגעני כל עוד אנחנו קוברים את משפחתנו וחברינו בלוויות צבאיות דרוזיות. אבל זה עוד ניחא: גם אם לא מצליחים להגיע להסכמה לביטול החוק – ניתן להוסיף סעיף מפורש על הזכות לשוויון, במיוחד כאשר יש זמן לאשר חוק העברת תקציבים שנויים במחלוקת.

את חוק הלאום צריך לבטל כעת. באמצע המלחמה, העצב, השכול. אין זמן אחר – כי זמן אחר יהיה תמיד מאוחר מדי, כל עוד לוחמים בסדיר ובמילואים זונחים את השיח הפוליטי ומתמסרים להגנת המולדת

מלבד המשמעות הסמלית של חקיקת החוק, יש פה משמעות פרקטית, כי המלחמה תהפוך במוקדם או במאוחר הזדמנות לפתוח לדיון את משמעות "ברית החיים". גם אם נראה שאף אחד לא יפתח זאת כרגע – היום שלאחר המלחמה יגיע, וכל רגע שבו נלחמים ונהרגים חיילים דרוזים מגדיש מחדש את הסאה של חוק כפוי טובה זה.

חוק הלאום נולד בחטא, מוטב כי יוחבא היטב בין דפי ההיסטוריה בתקופה האפלה הזאת כי הוא לא הוסיף כבוד לא למדינת ישראל ולא לחברה הישראלית.

ד"ר אמיר חניפס מפגין (צילום: רימי סאבא)

ד"ר אמיר ח'ניפס הוא יו"ר המרכז הישראלי-דרוזי ופורום דרוזים נגד חוק הלאום. פועל לקידום ערכי השוויוניות והפלורליזם בחברה הישראלית ולמימוש החזון של ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית ושוויונית. בעקבות מלחמת חרבות ברזל הקים את חמ"ל הסיוע הדרוזי – "אחים אנחנו" שנפתח במרכז הישראלי-דרוזי בעספייא.