מפגינה פרו־פלסטינית קוראת לסיום המלחמה בעזה בסקופיה, מקדוניה הצפונית, 17 בנובמבר 2023 (צילום: Robert ATANASOVSKI / AFP)
Robert ATANASOVSKI / AFP

תנועת "הצדק החברתי" היא סוס טרויאני של אנטישמיות

ג'ייק ווליס סימונס אומר בריאיון לזמן ישראל כי טבח חמאס חשף את הפרצוף האמיתי והאנטישמי של אנשי השמאל בעולם: "התמיכה בפלסטינים אינה אלא תמיכה גלויה ברצח ובחילול היהודים" ● בספרו החדש, "ישראלופוביה", הוא טוען כי המוסר הכפול הטבוע באנטישמיות יוצר עבור ישראל רף אתי בלתי אפשרי: "שימוש בטיעונים מוסרניים לכאורה תורם לניסיון להשמיד את ישראל"

באופן טרגי, ספרו החדש של ג'ייק ווליס סימונס לא יכול היה לצאת בעיתוי הולם יותר. מלוא הזוועה של נושא הספר – "ישראלופוביה", תיעוב יוקד כלפי המדינה היהודית – הומחש בצורה גרפית במתקפה הרצחנית של 7 באוקטובר ובאופן שבו גורמים מסוימים במערב בחרו להצדיק, לתרץ ואפילו להלל את מעשי חמאס.

עבור ווליס סימונס, עורך ה"ג'ואיש כרוניקל" הבריטי – העיתון היהודי הוותיק בעולם – הדבר סיפק רגע נדיר של בהירות מוסרית בהיסטוריה בת 75 השנים של המדינה. "הרגע הזה היה פוקח עיניים. הוא הראה לאנשים מוטיבציות אמיתיות. ברגע הזה המסכות באמת הוסרו", אמר בריאיון לזמן ישראל.

"אנשים כבר לא יכולים יותר להסתתר מאחורי רטוריקה של יושר וצדק חברתי. זה ברור. יש כל כך הרבה אנשים שחגגו, שהתגובה שלהם לפוגרום ולטבח ביהודים הייתה לצעוק: 'לשחרר את פלסטין'. בכל המערב – ובכל מקום בעולם – הייתה תמיכה רחבה בפלסטינים, שאינה אלא תמיכה גלויה ברצח ובחילול של יהודים.

"אני חושב שהרגע הקיצוני הזה פשוט הביא את כל הדינמיקה הזאת אל קדמת הבמה: אתה יכול לראות עכשיו אנשים בבהירות, אתה יכול לראות איפה הם עומדים".

עורך ה"ג'ואיש כרוניקל", ג'ייק ווליס סימונס לצד ספרו החדש, "ישראלופוביה" (צילום: באדיבות ה"ג'ואיש כרוניקל")
עורך ה"ג'ואיש כרוניקל", ג'ייק ווליס סימונס לצד ספרו החדש, "ישראלופוביה" (צילום: באדיבות ה"ג'ואיש כרוניקל")

על פי ווליס סימונס, הישראלופוביה היא פשוט "צורה חדשה ומתעתעת של השנאה העתיקה", שמהדהדת ומבוססת על מאות שנים של תיאוריות קונספירציה, פרנויה וסטריאוטיפים הקשורים ביהודים, מלטשת אותם ואז עושה בהם שימוש כדי לתקוף את מדינת היהודים.

הספר (באנגלית) "ישראלופוביה: הגרסה החדשה של השנאה הישנה ומה לעשות לגביה", מתחקה באופן פורנזי אחר צמיחת השנאה כלפי מדינת היהודים, שנזרעה במאמצי הנאצים לחזר אחר הרחוב הערבי האנטי־בריטי במלחמת העולם השנייה; התפשטה על־ידי מכונת התעמולה האנטי־ציונית הסובייטית בתקופת המלחמה הקרה; וכעת מופצת בכל העולם בקמפיין מתוחכם של מידע כוזב הנתמך על־ידי איראן.

הכוח של הישראלופוביה, אומר ווליס סימונס, נובע מהאופן שבו האליטה הפרוגרסיבית משתמשת בטרמינולוגיה של תנועת הצדק החברתי כ"סוס טרויאני של אנטישמיות"

אולם, טוען ווליס סימונס, יש טוויסט בעלילה המסואבת הזאת. בימין הקיצוני של היום – בניגוד לתעמולה הסובייטית, שהתבססה על "הפרוטוקולים של זקני ציון" – הישראלופוביה הפכה ל"חלק מרכזי במערכת ההשקפות הפרוגרסיביות, שקובעות את הטון עבור חלק גדול מהתרבות שלנו".

הודות למקום המרכזי הניתן לישראלופוביה בתותח של "אליטה פרוגרסיבית חסרת סובלנות" – קטנה אך חזקה – "תקיפת ההיסטוריה, הערכים והתרבות של המערב הולכת לעיתים קרובות יד ביד עם תקיפת מדינת היהודים". לפיכך, מאמין ווליס סימונס, "הראשונים בקו האש של תקיפת ערכי המערב הם היהודים".

צעדת מחאה נגד ישראל בקמפוס אוניברסיטת קרנגי מלון, פיטסבורג, ארה"ב, 26 ביולי 2006 (צילום: AP Photo/Keith Srakocic)
צעדת מחאה נגד ישראל בקמפוס אוניברסיטת קרנגי מלון, פיטסבורג, ארה"ב, 26 ביולי 2006 (צילום: AP Photo/Keith Srakocic)

הכוח של הישראלופוביה, אומר ווליס סימונס, נובע מהאופן שבו האליטה הפרוגרסיבית משתמשת בטרמינולוגיה של תנועת הצדק החברתי כ"סוס טרויאני של אנטישמיות", וכך מתאימה את "הדעה הקדומה הישנה לחך של הזרם המרכזי".

ישראל, כך נאמר לנו, אשמה ב"טיהור אתני" וב"קולוניאליזם"; היא "מדינת עליונות לבנה" השקועה עד ברכיה בגזענות ומקיימת אפרטהייד – וגם לכאורה זוכה להגנה מצד שדולה ממומנת היטב שזועקת זעקות שווא על אנטישמיות כדי להסיח את הדעת מפשעיה.

ווליס סימונס מציין סקר מ־2012 שלפיו 63% מהפולנים, 48% מהגרמנים ו־42% מהבריטים הסכימו עם האמירה: "ישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים"

סימן ההיכר העיקרי של הישראלופוביה הוא שהיא "נשענת על שקרים ואי־אמיתות, שככלל הם אינם נכונים במובהק", אומר ווליס סימונס. אולם, ניכוס שפת השמאל המודרני כדי לתקוף את ישראל מאפשר לעוינות כלפי מדינת היהודים להתרחב ולהתפשט.

"אני חושב שהעוינות מאוד נפוצה", אומר ווליס סימונס ומציין סקר מ־2012 שלפיו 63% מהפולנים, 48% מהגרמנים ו־42% מהבריטים הסכימו עם האמירה: "ישראל מנהלת מלחמת השמדה נגד הפלסטינים".

אילוסטרציה: כפולת עמודים מתוך המהדורה של "הפרוטוקולים של זקני ציון" מ־1912 (צילום: רשות הציבור)
אילוסטרציה: כפולת עמודים מתוך המהדורה של "הפרוטוקולים של זקני ציון" מ־1912 (צילום: רשות הציבור)

כמובן, מודה ווליס סימונס, אחוז קטן הרבה יותר "מאמין בכל לבו" בדעות כאלה ו"יקדיש את חייו לקידום מטרות הישראלופוביה". אולם, השפעתו עדיין חזקה. "הישראלופובים המסורים" ו"כוחו של המידע הכוזב שלהם, המוזן על־ידי תעמולה מדינתית בעבר ובהווה – מברלין ועד טהרן – יצרו משיכה גרביטציונית חזקה", הוא כותב.

"זה שואב אנשים מן השורה, בעיקר בשמאל, ומותח את חלון האוברטון המאפשר להנחות חסרות בסיס על ישראל להתגנב לזרם המרכזי". ווליס סימונס מבקר בחריפות את הצורה שבה המערב מאפיין את אמצעי הביטחון של ישראל ומתנגד להם.

"השימוש בסוג כזה של טיעונים כוזבים ומוסרניים לכאורה כדי לנסות לערער אפילו את הניסיונות של ישראל להגן על עצמה, הוא שתורם למלחמה האמיתית, שהיא מלחמה שמכוונת להשמדת ישראל"

"הם לא רק מותקפים פיזית באזור, הם גם מותקפים אידיאולוגית על־ידי אנשים שמפרשים את אמצעי הביטחון כמנגנוני דיכוי", הוא אומר. הוא מציין ביקורת על חומת ההפרדה, ששמה קץ למחיר השבועי שגבו פיגועי ההתאבדות באינתיפאדה השנייה, את הגבול האטום עם עזה ואת ההתעקשות של ערוצי התקשורת להדגיש כי הרצועה נתונה תחת כיבוש, למרות נסיגת ישראל ב־2005.

"אתם רוצים שישראל תסיר את הגבולות? ראינו מה מתרחש כשזה קורה", הוא אומר. "השימוש בסוג כזה של טיעונים כוזבים ומוסרניים לכאורה כדי לנסות לערער אפילו את הניסיונות של ישראל להגן על עצמה, הוא שתורם למלחמה האמיתית, שהיא מלחמה שמכוונת להשמדת ישראל".

גבר ישראלי עטוף טלית מתפלל ליד בתים שנהרסו בידי מחבלי חמאס בקיבוץ בארי, 22 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit, File)
גבר מתפלל ליד בתים שנהרסו בידי מחבלי חמאס בקיבוץ בארי, 22 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit, File)

ווליס סימונס, שהתמחה בכתיבה על ענייני חוץ לפני שמונה לעורך ה"ג'ואיש כרוניקל" ב־2021, מאמין כי רבים במערב פשוט אינם יכולים להבין את אופי האיום שישראל מתמודדת איתו. "אני חושב שבראש של רוב אנשי המערב יש גבול מוסרי שמגביל את היכולת שלנו להפנים את רמת הברוטליות, הפנאטיות והאכזריות הצרופה ששולטות בחלק גדול מהמזרח התיכון".

הוא מאמין שאותה תרבות ש"מקדשת את פולחן הדמים הזה" מניעה את "תאוות הדם בפנאטיות התיאולוגית של איראן". הדבר ניכר הן ב"מעשי הברוטליות הימי־ביניימית" שביצעו מחבלי חמאס והן ב"חגיגה הגרוטסקית של רצח, אונס, הטלת מומים […] וחילול גופות.

ווליס סימונס לא מכחיש את החטאים של ישראל או את העוולות שסובלים הפלסטינים, הוא פשוט קורא להקשר כדי לחשוף את ה"דמוניזציה" המונחת בלב הישראלופוביה

"מכיוון שזה כל כך רחוק מטווח ההשגה שלנו", אומר ווליס סימונס, "אנחנו נוטים להמעיט בעקביות באופי הארסי של איראן" ושליחיה כמו חמאס וחזבאללה. הוא מאמין כי להשקפה הזאת יש כמה השלכות מסוכנות. היא גורמת למערב להתייחס לישויות הללו בצורה מוטעית כשחקנים רציונליים ולייצר מדיניות חוץ "רכה" של פייסנות המאפשרת לאיראן ולשליחיה "להשיג יתרון שוב ושוב".

היא גם מייצרת "שיפוטיות נבזית ומצערת" מצד המערב כלפי הישראלים, "שמבינים את האיום ונוקטים צעדים כדי להגן על עצמם ולהישאר בחיים". ווליס סימונס לא מכחיש את החטאים של ישראל או את העוולות שסובלים הפלסטינים, הוא פשוט קורא להקשר כדי לחשוף את ה"דמוניזציה" המונחת בלב הישראלופוביה.

בית שנהרס בהפגזות צה"ל בחאן יונס, 4 בדצמבר 2023 (צילום: Atia Mohammed/Flash90)
בית שנהרס בהפגזות צה"ל בחאן יונס, 4 בדצמבר 2023 (צילום: Atia Mohammed/Flash90)

טרגי ככל שיהיה, הסכסוך בין ישראל לפלסטינים מושך תשומת לב עצומה, ולדברי ווליס סימונס בלתי פרופורציונלית, מצד התקשורת, פעילים וארגוני זכויות אדם. אולם, הוא מציין, במשך כל 75 שנות הסכסוך בין ישראל לשכניה נהרגו כ־86 אלף ערבים.

בהשוואה לכך, כ־601 אלף בני אדם נהרגו בשלוש השנים שאחרי הפלישה לעיראק בהובלת ארה"ב, ואילו במשך 12 שנות מלחמת האזרחים בסוריה נהרג מספר דומה של אנשים, שיותר ממחצית מהם היו אזרחים.

בעוד ששבוע האפרטהייד הישראלי נהיה פופולרי בקמפוסים ברחבי העולם, אומר ווליס סימונס, אין שבוע אפרטהייד סורי לציון הקורבנות של אסד או שבוע אפרטהייד סיני במחאה על היחס האכזרי כלפי האויגורים

בעוד ששבוע האפרטהייד הישראלי נהיה פופולרי בקמפוסים ברחבי העולם, אומר ווליס סימונס, אין שבוע אפרטהייד סורי לציון הקורבנות של אסד או שבוע אפרטהייד סיני במחאה על היחס האכזרי כלפי האויגורים.

"בעיסוק היתר שלהם בעוולות של מדינת היהודים", כותב ווליס סימונס, "הישראלופובים […] נותרים אדישים למעשי הזוועה של משטרים מתועבים הרבה יותר". כפי שמציין המחבר, לא מדובר רק בהשוואה בין ישראל למדינות אוטוריטריות המבצעות רצח המוני כמו מיאנמר, סין או סוריה.

הפגנת נשים ב-4 בדצמבר 2023 מחוץ לבניין האו"ם בניו יורק במחאה על שתיקת המוסדות הבינלאומיים על מעשי האונס והפגיעות המיניות של חמאס ב-7 באוקטובר (צילום: יעקב בנימין/פלאש90)
הפגנת נשים מחוץ לבניין האו"ם בניו יורק נגד שתיקת המוסדות הבינלאומיים על מעשי האונס והפגיעות המיניות של חמאס, 4 בדצמבר 2023 (צילום: יעקב בנימין/פלאש90)

"גם לבריטניה, אחת החברות הנאורות והסובלניות שהעולם ראה אי־פעם, יש שלדים בארון", הוא כותב, ומציין את ההתנהלות הנוקשה של הכוחות הבריטיים בשנות ה־50 במלזיה ובקניה, או יותר לאחרונה, במאבק נגד הטרור של המחתרת האירית בצפון אירלנד.

"הצבעה על המוסר הכפול הזה היא לא הסטת הדיון", טוען ווליס סימונס. "זו דרך להראות איך ישראל עוברת דמוניזציה". ודמוניזציה – מאפיין מרכזי של הישראלופוביה, טוען הספר – אינה אלא הקדמה לניסיון להשמיד את ישראל.

"האינסטינקט שלא לסבול שום נבלים בקרב הקהילה היהודית – ולקרוא לישראל, כפי שניסח זאת סול בלו, 'להחזיק בנטל המוסרי שכולם זנחו' – זה חלק מהדמוניזציה"

אחרי הכול, אם ישראל היא אכן מדינת "עליונות לבנה" ואפרטהייד, שמתנהגת כמו הנאצים ומבצעת טיהור אתני, מדוע שלא תנודה ותחוסל? ישראל של ווליס סימונס אינה אוטופיה. הוא מותח ביקורת על מדיניותה של ממשלת ישראל כלפי אזרחיה הערבים וטוען כי צריך לעשות יותר כדי לצמצם פערים חברתיים וכלכליים ולטפח "תחושה רחבה יותר של זהות לאומית".

הוא אינו סובלני כלפי קיצונים יהודים כמו כנופיות המתנחלים שהתפרעו בחווארה בפברואר, והוא לא אוהד של מפלגות הימין הקיצוני היושבות בקואליציה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל ווליס סימונס נחרץ בדעתו כי נוכחותם והרטוריקה שלהם אינן צריכות בשום פנים ואופן לשמש להצדקת הישראלופוביה.

לוחמי צה"ל באזור חווארה, 6 באוקטובר 2023 (צילום: דובר צה"ל)
לוחמי צה"ל באזור חווארה, 6 באוקטובר 2023 (צילום: דובר צה"ל)

"אני תמיד מאוד נזהר מרמיזות שהאנטישמיות היא אשמת היהודים", הוא אומר. הוא מצטט את זאב ז'בוטינסקי, שציין: "כאחד התנאים הראשונים לשוויון אנו דורשים את הזכות שיהיו לנו נבלים משלנו, כפי שיש לכל העמים האחרים".

ווליס סימונס ממשיך: "אנחנו רואים עכשיו יותר מתמיד את הנבלים של ישראל בקדמת הבמה, אבל האינסטינקט שלא לסבול שום נבלים בקרב הקהילה היהודית – ולקרוא לישראל, כפי שניסח זאת סול בלו, 'להחזיק בנטל המוסרי שכולם זנחו' – זה חלק מהדמוניזציה, וזה פשוט תירוץ לאנטישמיות. האנטישמים טובים מאוד לא רק במציאת סיפור כיסוי ואליבי, אלא גם במציאת תירוצים".

הטבח האכזרי של חמאס, הוא מאמין, "הבהיר, יותר מאי־פעם, עד כמה מחובתנו לעמוד לצד הליברליזם, שלטון החוק, חופש הביטוי והכבוד למיעוטים כנגד התנועה האסלאמו־פשיסטית"

בניתוח המסכם שלו כותב ווליס סימונס כי ישראל היא "רק עוד מדינה עם איכויות משלה וחטאים משלה". יש הרבה סיבות לביקורת, טוען הספר, ולא צריך להגן על המדינה מפני ביקורת לגיטימית. אולם, יש למתוח גבול. "מי שתועה אל תחום תיאוריות הקונספירציה, הדעות הקדומות והדמוניזציה", לדבריו, נכנס לשטח הישראלופוביה.

ישראל היא אולי "רק עוד מדינה", אבל היא גם נמצאת בחזית של קרב יוצא דופן, טוען ווליס סימונס. הטבח האכזרי של חמאס, הוא מאמין, "הבהיר, יותר מאי־פעם, עד כמה מחובתנו לעמוד לצד הליברליזם, שלטון החוק, חופש הביטוי והכבוד למיעוטים כנגד התנועה האסלאמו־פשיסטית המוצאת שוטים שימושיים בשמאל לקידום מטרתה".

מפגינים פרו־פלסטינים נגד המלחמה בעזה ליד הבית הלבן, ארה"ב, 2 בדצמבר 2023 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)
מפגינים פרו־פלסטינים נגד המלחמה בעזה ליד הבית הלבן, ארה"ב, 2 בדצמבר 2023 (צילום: Brendan SMIALOWSKI / AFP)

גילוי נאות: החתום מטה הוא גם כתב לענייני פוליטיקה והיסטוריה ב"ג'ואיש כרוניקל".

עוד 1,478 מילים
סגירה