באיחור של שנה שלמה, הודיעה אתמול יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי על פרישה הדרגתית מהתפקיד. קצת קשה להבין את השיקולים של מיכאלי, שלא התפטרה מייד אחרי הבחירות בנובמבר האחרון ומאז גזרה על עצמה שנה של בדידות וסבל.
מיכאלי הפכה מטרה ניידת להאשמות קשות שהטיחו בה מכל עבר, בכל מקום שאליו הגיעה.
בימין לא אהבו את דמותה בגלל העמדות הקיצוניות, השפה מגדרית וההתנהגות שנתפסה שחצנית. בשמאל בטוחים עד היום שהיא הביאה על המדינה את שלטונו החוזר של בנימין נתניהו בגלל שהתעקשה לרוץ לבד, ולא לאחד כוחות עם מרצ.
בימין לא אהבו אותה בגלל העמדות הקיצוניות, השפה מגדרית וההתנהגות שנתפסה שחצנית. בשמאל בטוחים שהיא הביאה על המדינה את שלטונו החוזר של נתניהו בגלל שהתעקשה לרוץ לבד, ולא לאחד כוחות עם מרצ
העבודה, כזכור, עברה בקושי את אחוז החסימה וזכתה בארבעה מנדטים בבחירות. מרצ נשארה בחוץ. עשרות אלפי קולות של מחנה השמאל-מרכז הלכו כך לאיבוד.
מיכאלי ראתה במהלך השנה הזו איך מפלגת העבודה מתכלה מול עיניה. גם ארבעת המנדטים הלכו ונעלמו, ובסקרים המפלגה שהקימה את המדינה מגרדת אחוז או שניים בלבד באופן שיטתי.
מיכאלי שמעה את חבריה בכנסת מאשימים אותה בהשמדת ערך היסטורי, מפצירים בה ללכת ומדברים מאחורי גבה על הנהגה קולקטיבית על אפה ועל חמתה, שתנסה עוד להציל משהו. בכל זאת, היא החליטה להישאר.
אחת הסיבות להצלחה היחסית של מרצ בסקרים האחרונים קשורה במיכאלי. מרצ, מפלגה עמוסת חובות, בלי מנהיג, בלי חברי כנסת, בלי תקציב ובלי כלום מצליחה לשמור בסקרים על ארבעה-שישה מנדטים. ההסבר הוא שאנשי שמאל לא מוכנים לתמוך בעבודה בגלל מיכאלי ועברו למרצ, לפחות זמנית.
המלחמה הניעה כנראה את מיכאלי לצאת מהסיוט האישי הזה. הנוכחות של נתניהו בשלטון רדפה אותה כמו צל, ועכשיו היא תוכל להשתחרר קצת. גם הלחץ הפנימי גבר.
המלחמה הניעה כנראה את מיכאלי לצאת מהסיוט האישי הזה. הנוכחות של נתניהו בשלטון רדפה אותה כמו צל, ועכשיו היא תוכל להשתחרר קצת. גם הלחץ הפנימי גבר
חבר ועידה בשם שלום דסקל אסף קרוב לאלף חתימות לטובת כינוס הוועידה בעבודה והדחתה של מיכאלי. היא רצתה למנוע את הביזיונות האלה ואתמול הכריזה על פריימריז שבהם לא תתמודד. מיכאלי הודיעה שגם לא תרוץ לכנסת הבאה. לא ברור מדוע היא מתעקשת להישאר בכנסת אחרי שייבחר מנהיג חדש לעבודה, אבל ניחא.
"אני לוקחת אחריות גם על כישלונות ולא רק על הצלחות", אמרה מיכאלי במסיבת העיתונאים אתמול, במסר חד לראש הממשלה – שכמובן לא יזיז לו.
השאלה המעניינת היא לאן הולכת עכשיו מפלגת העבודה ומי ייקח את המושכות ולאן. אין כמעט שם פוטנציאלי בשמאל שלא הוזכר אתמול, החל בשלושת חברי הכנסת של העבודה – נעמה לזימי, גלעד קריב ואפרת רייטן (שהודיעה כי תתמודד בבוא היום) – ועד שורה של אנשי ציבור פופולריים בגזרה: עמוס ידלין, יאיר גולן, נעם תיבון ואפילו רם בן ברק, שדווקא רוצה להוביל את יש עתיד.
אין כמעט שם פוטנציאלי שלא הוזכר אתמול, החל בשלושת חברי הכנסת של העבודה ועד שורה של אנשי ציבור פופולריים בגזרה: עמוס ידלין, יאיר גולן, נעם תיבון ואפילו רם בן ברק, שדווקא רוצה להוביל את יש עתיד
כולם מדברים היום על איחוד בשמאל-מרכז, השאלה היא עם מי. בעבודה מתרוצצים שני זרמים. המזכ"ל ערן חרמוני נלחם מזה כמה שנים כדי לצרף את העבודה למחנה הממלכתי בראשות בני גנץ, אולי במקום המפלגה של גדעון סער שיוצאת החוצה.
הזרם השני, הפופולרי יותר, מבקש לראות את האיחוד עם מרצ שמיכאלי טרפדה לפני הבחירות אשתקד. הכול תלוי במנהיג החדש שייבחר בפריימריז, שיתקיימו כנראה במרץ-אפריל הקרובים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
כאיש ימין אני רואה בהנהגה של מיכאלי את הסיבה לריסוק הטוטאלי של מפלגת העבודה, המפלגה שהיא אחת משתי המפלגות החשובות בישראל.
לי כאיש ימין חשובה מאד האיתנות של מפלגת העבודה שהיא מהווה את האלטרנטיבה הנכונה לצד השמאלי השפוי של המפה, במיוחד העבר ההיסטורי והמשמעותי של מפעל ההקמה ששייך לעבודה.
חבל שכך קרה, מפני שהתדרדרות של הפוליטיקה הישראלית קרתה לא רק בגלל שינויים ואנשים לא נכונים בליכוד, לא פחות נעוצה הסיבה בהנהגה כושלת ונפילה לתהום הנשייה של מפלגת העבודה.