קרה אסון. שלושה חטופים, יותם חיים, אלון שמריז וסאמר אל-טלאלקה, הצליחו להיחלץ משביים בידי חמאס. ביום שישי ה-15 בדצמבר הם הגיעו לקרבת כוחות צה"ל בשג'אעייה בתקווה להיוושע, ואלה חיסלו אותם.
ההתנהגות של חיילי צה"ל במקרה זה לא ברורה.
שלושה אנשים בלי חולצות נושאים דגל לבן. ככה נראים, ונוהגים נכון, כשורה וסביר, חטופים שרוצים לחבור אל מושיעיהם, וככה נראים אויבים שמבקשים להיכנע. היות שכל בר דעת מבין כי המחשבה שאלה חטופים לא עלתה בראשם של חיילי צה"ל ומפקדיהם שהיו בשטח (בעצם – למה?), הרי שחיילי צה"ל והמפקדים בשטח התייחסו אליהם כאל אויבים. האם ניתן ללמוד ממקרה זה שחיילי צה"ל יורים באנשים שמרימים ידיים?
היות שכל בר דעת מבין כי המחשבה שאלה חטופים לא עלתה בראש החיילים ומפקדיהם בשטח (בעצם – למה?), הרי שהם התייחסו לחטופים כאל אויבים. האם ניתן ללמוד מכך חיילי צה"ל יורים באנשים שמרימים ידיים?
לירות באויב שמרים ידיים זה פשע. כל ילד יודע, וכל חייל חייב לדעת ולנהוג בהתאם לכך.
אין לירות באויב נכנע כי זה החוק וזה המוסר. ואין לירות במי שנכנע כי זה גם מועיל לנו במלחמה: אויב שאין לו את האפשרות להיכנע נלחם עם הגב לקיר, הוא נחוש ואלים יותר, ואבדותינו יהיו רבות יותר במלחמה להכריעו.
דני וולף, מגיבורי צה"ל לדורותיו, אמר לי לאחר מלחמת יום הכיפורים: "המצרים היו נחושים יותר בגלל מה שעשינו להם במבצע קדש". דני היה במבצע קדש בגדוד 890 וצנח במתלה. הוא ידע והבין. הוא הבין את הנורא במה שעשינו אז, ואת ההשלכות המעשיות לכך על המלחמות שהיו אחר כך.
ויש תועלת נוספת בלקיחה בשבי של נכנעים ולא בהריגתם (בנוסף לכל האמור לעיל), והדברים נכונים במיוחד בלחימה בשטח בנוי ובמנהרות, כשאנחנו מבקשים לקבל מידע אודות החטופים ומקומם של ראשי חמאס – מודיעין. איש האויב הנכנע בחקירתו יכול לספק מידע שיועיל בהשגת מטרות המלחמה, ויחסוך חיים של רבים.
* * *
לא צריך להיות מומחה גדול כדי לדעת שחובתם של המפקדים להנחות את חייליהם בהוראות פתיחה באש. בשטח צפוף עם כוחות, גם חיילים מאותו הכוח, וגם חיילים מכוחות שכנים, עלולים למצוא עצמם לבד, נאלצים לחבור "מבחוץ" אל כוחותינו. אז הורגים אותם? לכן במקרה זה למפקדים (גם אלה שלא היו בזירת האירוע) אחריות של מעורבים ולא רק אחריות מיניסטריאלית.
אחריות מפקדים שהיו בזירת האירוע היא אחריות ישירה.
אחריות החיילים שירו היא אחריות ישירה.
אין לירות באויב נכנע כי זה החוק וזה המוסר. ואין לירות במי שנכנע כי זה גם מועיל לנו במלחמה: אויב שאין לו את האפשרות להיכנע נלחם עם הגב לקיר, הוא נחוש ואלים יותר, ואבדותינו יהיו רבות יותר במלחמה להכריעו
הצבא לא יכול להסתפק בריענון נהלים. הדברים הם כל כך בסיסיים, שנדרש עוד לפני מיצוי הדין להרחיק מהיחידה ומהלחימה את המעורבים. עם כל הצער, היה מצופה מפיקוד הצבא להשעות מתפקידם את מפקד החטיבה (אחריות מעורבים), המג"ד (אחריות ישירה) וכל החיילים שירו (אחריות ישירה). יש לקיים חקירה, לבדוק את אשמת החיילים ואולי גם של אחרים, ולהעמידם לדין באם נדרש.
הצבא תחקר. שר הביטחון והרמטכ"ל לקחו אחריות. יפה. לא מספיק.
יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים". ספר נוסף שלו "אכזבה וגאווה - מלחמת יום הכיפורים" יצא לאור ב-2023 בהוצאת "טפר - הוצאה לאור".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
צה"ל טרם פרסם את מסכנות התחקיר שקיים/ יקיים ולכן( הדברים נכתבים על סמך מה שפורסם. חיסול שלשת החטופים בוצע כנראה בטעות. ממה שפורסם הירי כוון לאנשים שהרימו דגל לבן וידיים. נראה שהחטופים זוהו כמחבלים וחוסלו. כאמור בכתבה מדובר בכשל מוסרי-ערכי כבד ובסירוב פקודה מפורשת לנוכח פני האויב. נוהל פתיחה באש – חשיבותו עצומה מכיוון שהוא עוסק בדיני נפשות.
לחיסול החטופים יש הבט נוסף. רצח מחבלים שנכנעו יגרום לכך שמחבלים יעדיפו להילחם במקום להיכנע. מיותר לציין שהלחימה, במקום כניעה, תיגבה מחיילי צה"ל קורבנות מיותרים. אלה המטיפים לחיסול מחבלים שכבר נוטרלו/ נכנעו (מה שמכונה וידוא הריגה) השנאה לערבים מעבירה אותם על דעתם ואינם בוחלים להקריב חיילי צה"ל למולך.
מי שירה כבר קיבל את עונשו , אין טעם לטחון על זה , ככה זה במלחמה , כן יש לדבר עם החיילים בנחת והבנה והכלה ולא באיומים ומשפט , כן יש להחזיר החיילים באירוע לשירות מלא וחזרה לשיגרה ולהרגיעם , כי הם בסערת רגשות מטורפת שיכול להזיק לנפשם לעד