לנשים, לילדים, ולגברים היקרים והגיבורים ששרדו את מתקפת הטרור של ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר בישראל,

אתם לא לבד.
אנחנו רואים אתכם. אנחנו שומעים אתכם. אנחנו בוכים אתכם.
וצר לי. צר לי כל כך.

המילים האלה אינן מספיקות כדי להעביר את עומק הצער שלי על מה שנאלצתם לסבול, אבל הן יצטרכו להספיק כי איני מאמינה שמילים מתאימות קיימות בכלל.

צר לי על הזוועות שסבלתם בשבת השחורה ההיא. אני יודעת שהסבל שלכם לא נגמר, ואני מצרה על כל יום נוסף שאתם עוברים בו את הכאב והאובדן.

אנחנו רואים אתכם. אנחנו שומעים אתכם. אנחנו בוכים אתכם. צר לי על הזוועות שסבלתם בשבת השחורה ההיא. אני יודעת שהסבל שלכם לא נגמר, ואני מצרה על כל יום נוסף שאתם עוברים בו את הכאב והאובדן

צר לי על האכזריות הפיזית, הרגשית, והפסיכולוגית שספגתם. צר לי על מעשי הרוע הבלתי ניתנים לתיאור, והשריפות, והאונס שחוויתם. אני עצובה על אובדן החיים ועל מותם של בני משפחתכם, שכניכם, וחבריכם הקרובים. צר לי על ההפרה האכזרית והבוטה של ביטחונכם האישי, ועל חילול האוטונומיה הגופנית שלכם.

צר לי שחלקכם נלקחתם באלימות קשה והופרדתם מבעליכן, נשותיכם, הוריכם, ילדיכם, והסבים והסבתות שלכם. צר לי על הגיהינום והתלאות שסבלתם בזמן שהייתם בני ערובה ועל הסבל שאתם ממשיכים לסבול – גם אחרי שובכם ליקיריכם. צר לי גם על הדאגה, חוסר הידיעה, וחוסר האונים האינסופיים איתם מתמודדים אהוביכם יומיום.

אני רוצה לשבת ולבכות אתכם ולחבק את כולכם.
אתם במחשבות ובתפילות שלי תמיד.

בכיתי דמעות עצב מעורבבות בשמחה כשצפיתי בכם חוזרים הביתה.
אולי אינכם זקוקים לשמוע את זה, אבל זה חייב להיאמר מול אלו הטוענים אחרת: זה לא הגיע לכם. זה לא הגיע לאף אחד מכם. אתם לא אשמים.
וצר לי שחלק גדול מהעולם מרגיש אחרת. הם איבדו את דרכם.

בעוד שרבים בגדו בכם בתגובתם או בהיעדר תגובה כלל, איני מעוניינת לדבר איתם כרגע. אני מבקשת לדבר רק אתכם.

זה לא הגיע לאף אחד מכם. וצר לי שחלק גדול מהעולם מרגיש אחרת. הם איבדו את דרכם. בעוד שרבים בגדו בכם בתגובתם או בהיעדר תגובה כלל, איני מעוניינת לדבר איתם כרגע. אני מבקשת לדבר רק אתכם

מה שאתם חווים כעת הוא גם קורבנות משנית, כאשר קורבן זוכה ליחס שלילי, בחוסר רגישות, חוסר אמון או האשמה. מול מה שהתמודדתם יש כאלה שמגיבים בצורה מחרידה – בחוסר תחושה, בהכחשה או בשתיקה, ויש אחרים המגיבים לצערי אפילו בשמחה.

נראה לי שהם לא מבינים שאחרי כל מה שסבלתם וממשיכים לעמוד בו, זהו רובד נוסף של חוסר מוסריות ופגיעה לדרוש מכם להציג בפומבי את כאבכם ואת הדרכים שבהן יקיריכם חוללו באופן מחריד.

אינכם זקוקים לאישור של אף גורם כדי להתעלם מאלה שמסרבים לראות את האנושיות שלכם בזמן שאתם ממשיכים להתאבל על כל מי ומה שאיבדתם. שמרו על עצמכם בזמן שאתם דואגים לנשים ולילדים שחזרו, והרעישו שמיים וארץ כדי להחזיר את אהוביכם החטופים שנותרו בשבי חמאס.

לאחרונה הוזכר הסיפור המקראי אודות אונס דינה כשנקרא בבתי הכנסת, והדרך בה הורחקה מהנרטיב, וזאת בכדי להקביל ולנזוף בעולם על שתיקתו ועל השתקת הקורבנות הישראלים, במיוחד אלה שנפגעו מינית ב-7 באוקטובר ובשבי.

גם אני תהיתי על שתיקתה של דינה. האם שתקה בגלל שמעולם לא התבקשה לדבר? או אולי בגלל שלא יכלה להגיב? או בגלל שהרגישה שזה יהיה חסר תועלת לעשות זאת בעולם שאינו מאמין לקורבנות? האמנתי שהתקדמנו מאז. עצוב וקשה לי להאמין שחזרנו לנקודת ההתחלה.
אני מאמינה לכן!
אני מאמינה לכן. אני מאמינה לכן. אני מאמינה לכן.

לאחרונה הוזכר הסיפור המקראי אודות אונס דינה והדרך בה הורחקה מהנרטיב. זאת בכדי להקביל ולנזוף בעולם על שתיקתו ועל השתקת הקורבנות הישראלים, במיוחד אלה שנפגעו מינית

גם מדינה נלקחה הזכות להחליט כיצד להגיב לאחר האונס. אחיה לא שואלים מה היא הייתה רוצה שיעשו בתגובה. וכאן אני מבקשת לתקן ולשאול: איך אנחנו יכולים לעזור לכן? מה מה אתן צריכות? אנחנו כאן בשבילכן ברגע שתהיו מוכנות.

אתם שווים הרבה יותר ממה שנעשה לכם ב-7 באוקטובר וזה נכון גם לגבי אלה שאיבדתם. אנו קוראים את הסיפורים שלכם ולומדים על החיים המלאים והיפים שלכם שמעבר לקורבנות הטראומטית הזו. ואנחנו מתבוננים ביראת כבוד כשאתם אוזרים כוח כדי לפעול בכל דרך עבור יקיריכם הנמצאים עדיין בשבי.

ולאלה שנרצחו באותו היום, אני מצהירה – עם ישראל חי! אף אתם חיים ובכל פעם שאנו מזכירים את שמכם, עושים מעשים טובים לכבודכם או מדליקים נרות לזכרכם. לא נשכח אתכם! הצוותים הראשונים שטיפלו בכם והכינו אתכם לקבורה ביראת כבוד מבטיחים שהעולם יידע מה עבר עליכם.

כל כך הרבה אנשים עושים כמיטב יכולתם כדי להבטיח שהקול שלכם יישמע באופן נרחב בכל מקום.

זכרו שהריפוי הוא תהליך, לפי הקצב האישי של כל אחד מכם, ואין דרך אחת נכונה לעשות זאת או להגיב לכל מה שסבלתם.

דעו שישנם המון אנשים, יהודים ולא יהודים, האוצרים אתכם בתוך ליבם ותומכים בכם.

זכרו שהריפוי הוא תהליך, לפי הקצב האישי של כל אחד מכם, ואין דרך אחת נכונה לעשות זאת או להגיב לכל מה שסבלתם. דעו שישנם המון אנשים, יהודים ולא יהודים, האוצרים אתכם בתוך ליבם ותומכים בכם

יהי רצון שה' ירפא אתכם ויברך אתכם ויחזיר כל אחד מכם הביתה בקרוב.
אני שולחת לכם את אהבתי וכוחותיי בזמן שאתם מתאוששים ומשתקמים מהטראומה הקשה שעברתם.

ד"ר גילה בן שימול היא יועצת, חוקרת, מחנכת ותומכת בקורבנות. עבודתה מתמקדת במגדר, ניצול וכוח, בעלת דוקטורט בקרימינולוגיה וסוציולוגיה. היא הייתה יועצת בכירה בהקמת SRE Network ב-2018.