גראונד זירו עוטף. גראונד זירו. כל מה שהיינו התרסק יחד איתו אל תוך חור שחור במרקם החיים של ישראל.

שבת בבוקר, שבת שלכאורה התחילה רגיל והתהפכה בשנייה. אני התעוררתי אל מה שלכמה רגעים בודדים נראה כמו עוד סבב מול בני עוולה, אבל סמ"ס שגרתי לחברה נענה בתשובה מקפיאת דם

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

שבת בבוקר, שבת שלכאורה התחילה רגיל והתהפכה בשנייה. אני התעוררתי אל מה שלכמה רגעים בודדים נראה כמו עוד סבב מול בני עוולה, אבל סמ"ס שגרתי לחברה נענה בתשובה מקפיאת דם.

הטלפון של הבנזוג התחיל לזמזם ולזמזם ולזמזם. לא יכולתי להתאפק ושלחתי יד, התמונות שהגיעו עלו מול עיני באימה.

קנה המידה נפער מולי, זה הרגיש כמו לדהור בשלוש מאות קמ"ש אל נקודה לא ידועה, מדינת ישראל נכנסת למנהרה.

ראיית מנהרה, מונח שהושאל מהנוירולוגיה אל הפסיכולוגיה, מתאר מצב של גוף הנע במהירות עצומה. השוליים מיטשטשים, המבט ממוקד קדימה אל נקודה שתכף נתרסק לתוכה.

תודעתית אנחנו שם – דוהרים במהירות בתוך מלחמה. מלחמה כך נאמר, היא ממלכת האי וודאות. אי הוודאות מולידה חרדה.

מעשי אכזריות שלא נודעו כמותם מוטטו את כל הקונספציות של כל קבוצת שיוך בישראל, עדתית או פוליטית, אידיאולוגיות קרסו והתנפצו, ואז משתררת בלב דומיה מקפיאה.

מעשי אכזריות שלא נודעו כמותם מוטטו את כל הקונספציות של כל קבוצת שיוך בישראל, עדתית או פוליטית, אידיאולוגיות קרסו והתנפצו, ואז משתררת בלב דומיה מקפיאה

מעל חודשיים שליבנו מחזיק בתוכו אימה, קיפאון, חורבן, חרדה מן הלא מוכר, לא היינו פה מעולם, הארץ הפכה ממוכרת לנוכרייה.

את הדממה מפרה הטלוויזיה 24/7 אולפני חדשות בטרטור בלתי פוסק ואין הפוגה -פרשנים, אנשי צבא, עיתונאים, דיווחים, צילומים, עדויות.

עדויות – החיטוט האינסופי בטראומה הטרייה, של ניצולים, של משפחות.

כעובדת סוציאלית וחובשת מד"א לשעבר יכולה להעיד על עצמי כבעלת קיבה חזקה לזוועות, אך אינני מסוגלת לצפות בראיונות ארוכים עם ניצולים המתארים זוועות מכמה סיבות. זה כואב לי הן אישית והן מקצועית.

המעגל הראשון הם הנפגעים עצמם. למה הדבר משול? לפצוע קשה המובהל למיון, פציעותיו מרובות, הוא נאנק ונאבק על חייו והצוות המקיף אותו לא מאבחן, לא מטפל בפגיעות איברים פנימיים, לא תופר חתכים, לא עוצר דימום, לא מקבע שברים, לא נותן כלום לשיכוך הכאבים. הצוות מקיף אותו ורק מברר לפרטי פרטים איך קרו הדברים, חיטוט ללא חיטוי, כוחותיו של הפצוע הולכים ואוזלים ואת כל זה מצלמים ושולחים לערוצים.

החיטוט המתמשך בטראומה טרייה, הקלוז אפים, פרטי הפרטים – פורנוגרפיה רגשית.

לכל סוג של פורנוגרפיה יש מעגלי פגיעה מרובים.

כעובדת סוציאלית וחובשת מד"א לשעבר יכולה להעיד על עצמי כבעלת קיבה חזקה לזוועות, אך אינני מסוגלת לצפות בראיונות ארוכים עם ניצולים המתארים זוועות מכמה סיבות. זה כואב לי הן אישית והן מקצועית

המעגל השני הוא העיתונאים העוסקים במלאכה –  כל אחד ואחד מהם דמע ונשבר לפחות פעם אחת בשידור. מי שנחשף לזוועות לעולם לא יחזור להיות אותו דבר. מי שנגע בזוועות משול למי שבא במגע עם חומר פולט קרינה.

אלמוג בוקר סיפר איך אף טריק בספר שלו לא יכול היה לווסת את התקפי החרדה מהחשיפה הממושכת לזוועות ולאימה. הוא חזר לטיפול ובצדק רב.

המעגל השלישי הוא הצופים – החשיפה לתכנים האלו שיש בהם אלמנטים של פורנוגרפיה רגשית קשה, משחיתה את הנפש, שוחקת את יכולת הוויסות תוך העלאה של עוררות וחרדה, מכניסה לדיכאון, מגבירה את הכאב, מעוררת טריגרים שונים, אבל ממכרת כמו סם.

מדינה שלמה צופה באימה ולא מסוגלת להתנתק מהמרקע, התוצאות לא מאחרות לבוא – אנשים מוכי הלם מתלוננים על קשיי הירדמות, ביעותים, מחשבות חודרניות טורדניות, פלאשבקים אל דברי הניצולים, תמונות הנספים. טראומטיזציה ישירה.

תת מעגל של מעגל שלישי, הוא בעצם מעגל רביעי – הילדים. שעוברים בסלון ושומעים דברים, סופגים לנשמתם את הנטל הרגשי שנחת על כתפי ההורים, שחשים שמה שהיה, לעולם השתנה ואין מי שיאמר בחיוך – גם זה יחלוף, אנחנו נתגבר.

מדינה שלמה צופה באימה ולא מסוגלת להתנתק מהמרקע, התוצאות לא מאחרות לבוא – אנשים מוכי הלם מתלוננים על קשיי הירדמות, ביעותים, מחשבות טורדניות, פלאשבקים לדברי ניצולים, תמונות הנספים

הרחיקו את הילדים מהטלוויזיה וממסכים שדרכם ייחשפו לזוועות ודאגו לענות לשאלותיהם רק כמידת יכולתם להכיל. אף לא מילה מעבר לכך.

עכשיו בואו נגיע לתכל'ס – אני עובדת סוציאלית המתמחה בעבודה עם טראומה, ואני נותנת לכל עם ישראל פטור מצפייה כפויה בפורנו רגשי של אימה וטרור.

כמו שאני אומרת למטופליי, אהוביי וחבריי – החומר הזה אינו מיועד לכם. הוא מיועד לכל העולם כולו מלבדכם, למען יראו וידעו, כמו השיר שמתנגן לי בראש if you tolerate this than your children will be next, בהיותנו מושא הטראומה הזו אנחנו פטורים מחיטוט בה.

לנפגעים – חשוב שקולכם יישמע, אבל אל תישארו לבד. צבא ענק של מטפלים מתנדבים עומד מאחוריכם נכון לכל צורך, לסייע, להקשיב, לעבד ולהכיל את האבדן שלכם. אם אתם חשים שלוחצים אתכם לספק חומרים תקשורתיים מותר לכם לסרב. שלומכם מעל לכל כרגע.

לאנשי התקשורת האמיצים הפועלים במסירות נפש – פעלו בתבונה וברגישות. אתם נושאים את הקולות לכל קצווי תבל – שימרו על עצמכם ואל תפגעו עוד בנפגעים.

כמו שאני אומרת למטופליי, אהוביי וחבריי – החומר הזה אינו מיועד לכם. הוא מיועד לכל העולם כולו מלבדכם, למען יראו וידעו. בהיותנו מושא הטראומה הזו אנחנו פטורים מחיטוט בה

הנה כמה טיפים למראיינים, שימו את ההנחיות קרוב לליבכם והיעזרו בהן לראיון נכון ורגיש:

1

מדובר באירוע שעדיין נמצא בהתהוות, אין לדעת כמה עוד יימשך אבל יש עוד ודאי תהפוכות לפנינו. הכאב יימשך עוד זמן. אל תכאיבו לנו עוד שלא לצורך. לא לעצמכם, לא למרואיינים ולא לצופים. אנחנו נזדקק לנשימה ארוכה כדי לשרוד את הגל הזה והכאב כבר עכשיו בלתי נסבל.

2

כשאתם מקשיבים למרואיין, הקשיבו בתשומת לב לדברים שהוא עשה ותנו להם פרשנות חיובית ומעצימה – אם מרואיין אומר "התחבאתי בשיח" או "התחזיתי למת" ענו "כמה תושייה הראית בכך שהצלת את עצמך". כל דקה ודקה שחלפה על אנשים בתופת הזו מלאה רגעי גבורה שעל כולנו להרכין מולם ראש בענווה והתפעמות ובעיקר להדגיש כמה אומץ, תושייה וגבורה יש בהם.

3

בעיקר אל תחטטו להם ברגש – אל תחפרו ואל תדרשו מהם לדווח על כל בדל של רגש שחולף בהם עכשיו. עכשיו הם בניתוק, בהדחקה. מנגנוני הגנה כשמם כן הם – מיועדים להגנה. אל תתעקשו לפרק אותם. אפשר לומר משהו על ההלם, על הניתוק, על החשיבות של שמירה עצמית רגשית אבל אל תלחצו חזק מדי על בלוטות הרגש. זה פוגע ביכולת ההתאוששות ועלול להחמיר את מצבם. כל רגש הוא לגיטימי והניתוק לגיטימי לא פחות. זה מעטה ההגנה הנפשי.

כשאתם מקשיבים למרואיין, הקשיבו בתשומת לב לדברים שהוא עשה ותנו להם פרשנות חיובית ומעצימה – אם מרואיין אומר "התחבאתי בשיח" או "התחזיתי למת" ענו "כמה תושייה הראית בכך שהצלת את עצמך"

4

כשאתם פונים החוצה אל העולם תנו לתמונות לדבר – עם כל הכבוד לפורמט הריאיון, תמונה חזקה מאלף מילים. אנחנו פה מנסים לקום מההריסות. תנו לתמונות שלנו לדבר לכל מדינה ומדינה. עלינו, חוסו וצנזרו לתושבי ישראל את התופת – אנחנו זקוקים לכוחות שלנו.

שגיא ברסלב היא עובדת סוציאלית ומטפלת משפחתית, מתמחה בטיפול בפוסט טראומה, מנהלת ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית".