אירועי ה-7 באוקטובר הפכו באחת את הבדואים בנגב לחלק בלתי נפרד מהעורף ומהחזית. מלחמת "חרבות ברזל" יצרה פתח לחידוש הקשר בין החברה הבדואית לבין מדינת ישראל, לצמצום הפערים והסדרת ההתיישבות בנגב. על המדינה להתחיל לשרטט אותם כבר כעת.
* * *
שינויים מרחיקי לכת עברו על החברה הבדואית מאז קום המדינה, שהפכו אותה מחברת נוודים לחברה מתעיירת. תהליכים אלה מורגשים כיום ביתר שאת, כאשר 400 אלף בדואים מצויים בתוך מסכת מורכבת של אירועים, חשיפות והשפעות של שלוש תרבויות שונות בתכליתן: התרבות הערבית והאסלאמית הכללית, תרבות הרוב היהודי, והשפעת תרבויות העולם שחודרת אליה דרך אמצעי התקשורת השונים.
שינויים מרחיקי לכת עברו על החברה הבדואית מאז קום המדינה, שהפכו אותה מחברת נוודים לחברה מתעיירת. הם מורגשים כיום ביתר שאת, כש-400 אלף בדואים מצויים בתוך מסכת מורכבת
גם לפני הקמת המדינה היו לבדואים קשרים טובים עם היישוב היהודי, ודוגמאות לכך לא חסרות:
- עבד אל-מג'יד ח'דר, בן שבט מזאריב שבבית זרזיר, הידוע בשם עמוס ירקוני, רקם יחסי שכנות טובים עם היהודים שבמרחב מגוריו. לימים שירת ירקוני בצה"ל והגיע לדרגת סגן אלוף ושימש כמושל צבאי של צפון סיני.
- יחידת הפל"היב, בדואים משבט הייב מהגליל, היוותה חלק מהפלמ"ח ולחמה לצד היהודים ב-1948.
- גם בדרום הארץ הקשר בין הבדואים ליהודים היה הדוק, כך למשל השייח' עודה אבו מועמר משבט עזאזמה עודד צעירים רבים להתגייס לצה"ל לאחר קום המדינה. כיום רבבות של בדווים משרתים בזרועות הביטחון, כולל שירות לאומי ואזרחי. הם עושים זאת בהתנדבות למרות שאין חובת גיוס.
למרות הקשר החיובי וההזדהות עם המדינה, לא מעט בדואים חשים כיום באי-שוויון ותחושת אפליה ממסדית. הם מדגישים את ההזנחה בהשוואה ליישובים אחרים והדבר מגביר את תחושת הניכור בקרבם כלפי המדינה. הדבר מורגש במיוחד על רקע המחלוקת בשאלת הבעלות על הקרקעות, בפרט באזור הנגב. רגשי הקיפוח מהווים דלת פתוחה לחדירת גורמים לא רצויים שפוגעים במרקם היחסים בין הבדואים למדינה.
למרות הקשר החיובי וההזדהות עם המדינה, לא מעט בדואים חשים כיום באי-שוויון ותחושת אפליה ממסדית. הם מדגישים את ההזנחה בהשוואה ליישובים אחרים, מה שמגביר את תחושת הניכור כלפי המדינה
ממשלות ישראל כולן תרמו להיווצרותה ולהתעצמותה של הבעיה הבדואית בנגב, בכך שהעדיפו להתעלם ממנה, או להציע דרכי פעולה שאינן פותרות את הבעיה. אפשר לסכם הצעות פעולה אלו בשלוש נקודות:
- הפקעת קרקעות על ידי המדינה (שעליהן דורשים הבדואים בעלות).
- קיומם של כפרים לא מוכרים (שאינם מקבלים שירותים מהמדינה).
- מתן שירותים לבדואים.
אך למרות ההשקעות של המדינה בשנים האחרונות בתוכניות חומש לקידום החברה הבדואית, עדיין קיימת אפליה במתן שירותים בתחומי התשתיות, החינוך והתעסוקה.
במרוצת השנים הוקמו ועדות לרוב, אך אף אחת מהן לא הציעה פתרונות מקיפים שיענו בהצלחה על שלושת האתגרים הללו. את התוצאה קיבלנו בדמות משבר אמון של החברה הבדואית בנגב, שהחריף בשנים האחרונות והגיע לשיאו בתקופת "שומר החומות" במאי 2021.
המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר במתקפת הטרור של חמאס על יישובי עוטף עזה הפכה באחת את הבדואים בנגב לחלק בלתי נפרד מהעורף הישראלי ומחזית המלחמה. עשרות בדואים מהדרום נרצחו באירועי הטבח, עוד עשרות נחטפו לתוך רצועת עזה, וירי הטילים על יישובי הנגב אינו מבדיל בין יהודים לערבים.
מתקפת הטרור של חמאס על יישובי העוטף הפכה באחת את הבדואים בנגב לחלק בלתי נפרד מהעורף הישראלי ומחזית המלחמה. עשרות בדואים נרצחו ונחטפו, וירי הטילים על הנגב אינו מבדיל בין יהודים לערבים
בנוסף, רבים מתושבי הנגב הבדואים הפגינו גבורה כשהצילו חיי אדם ב-7 באוקטובר, וחלקים גדולים מהחברה הבדואית נרתמו לסייע בשורת מיזמים והפרויקטים התנדבותיים חוצה מגזרים.
???? נהג בדואי הציל 30 אנשים מהטבח תוך סיכון חייו.
יוסף זיאדנה, בדואי ישראלי בן 47, תושב רהט, נהג מיניבוס גילה תושייה מדהימה והציל 30 אנשים מהטבח בשמחת תורה, כשכדורים שורקים סביבו ורחפן חמאס מעליו. הוא הצליח להבריח מהתופת עשרות ישראלים.
הוא נהג במיניבוס שלו תוך ירי של מחבלי
>>>> pic.twitter.com/xxpGp1EaMn— Asslan Khalil (@KhalilAsslan) October 20, 2023
בעיר רהט, למשל, הוקם חמ"ל בניהול יהודי ערבי שאויש במאות מתנדבים שסיפקו מזון, ציוד רפואי ומוצרי סיוע אחרים למאות משפחות שפונו בדרום ובצפון.
חשוב להדהד את זה היום יותר מתמיד כי במלחמה הזו לראשונה הוקם בישראל חמ"ל יהודי ערבי. החמ"ל הזה פועל מרהט לסייע למשפחות יהודיות וערביות מהדרום שנפגעו בארועים. התרומות לפעילות נאספות מערבים ומיהודים, המתנדבות והמתנדבים מגיעים מהחברה היהודית והערבית, והסיוע כמובן, לכל מי שנפגע. pic.twitter.com/wEG6skasCo
— Yariv Ben Yehuda יריב בן יהודה (@YarivBenYehuda) October 19, 2023
השלכותיה העתידיות של מלחמת "חרבות ברזל" על החברה הישראלית יהיו ודאי מרחיקות לכת, אך על המדינה להתחיל לשרטט כבר כעת את ההזדמנויות שהיא מייצרת, בבחינת "כל משבר הוא הזדמנות". אירועי השבעה באוקטובר צריכים להיות פתח לבנייה מחודשת של הקשר בין הבדואים מדינת ישראל.
לשם כך, יש צורך בהידוק הקשרים הטובים שנבנו בין שני הצדדים בתקופת המלחמה ולרתום למשימה את ראשי הארגונים והאקטיביסטים שפעלו מבלי להבחין בין דם לדם.
כמו כן, חייבת המדינה להכין תוכניות אופרטיביות בכל הקשור לבעיית הקרקעות בנגב והסדרת ההתיישבות. לא עוד יישובים לא מוכרים וגם לא מהלכים חד צדדיים, אלא תוך שיתוף גורמים מהחברה הבדואית במציאת פתרונות. תחושת שותפות הגורל לא תוכל להחזיק מעמד ללא גיבוי מעשי שלה בשטח בדמות תקציבים ומענקים.
אירועי ה-7 באוקטובר צריכים להיות פתח לבנייה מחודשת של הקשר בין הבדואים לישראל. לשם כך, יש צורך בהידוק הקשרים הטובים שנבנו ביניהם בתקופה זו ולרתום למשימה את ראשי הארגונים והאקטיביסטים
על פי המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס, נמצאים היישובים הבדואים באשכול הנמוך ביותר. לצד ההכרח בהפעלת כל תוכניות החומש לחברה הבדואית, צריכה המדינה לתמוך ברשויות המקומיות הבדואיות מעבר לתקציב שמגיע להן, לטובת צמצום הפערים הגדולים. בכוחן של פעולות אלה ליצור מציאות חדשה ששני הצדדים, הבדואים והחברה והישראלית, ירוויחו ממנה.
פרופ' מוחמד סועאד, מומחה ליחסי ישראל-ערבים וחוקר דת, אתניות ושבטיות במזרח התיכון ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם