ביממה האחרונה מתרבים הדיווחים כי טורקיה כבר החלה בהזרמת כוחות קרקעיים לתוך המובלעת הכורדית בצפון מזרח סוריה. זה קורה יומיים בלבד אחרי נסיגת הכוחות האמריקאים, ולמרות איום מפורש של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, "להרוס את כלכלתה הפריכה של טורקיה אם זו תתקוף בסוריה".
אלא שאיומים לחוד ומציאות לחוד. העובדה שנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן לא המתין אפילו יממה היא עוד הוכחה לשחיקת ההרתעה האמריקאית באיזור, ויש שיטענו שזו כלל אינה קיימת עוד. מטרתו המוצהרת של המבצע הטורקי בסוריה היא "בניית רצועת בטחון כדי להרחיק את איום הטרור הכורדי".
לכולם ברור שהכוונה האמיתית היא לרסק כל אפשרות לרצף כורדי אוטונומי בין סוריה ועיראק, שיקרין על הדרישות הלאומיות של המיעוט הכורדי הטורקי – דבר שטורקיה חוששת ממנו והתהווה בשנים האחרונות.
הכוונה הטורקית היא להרחיק עד כדי 30 קילומטרים לתוך סוריה וליצור למעשה מודל דומה לזה של מה שהייתה רצועת הביטחון הישראלית בלבנון. אלא שבתוכנית הטורקית ישנו הבדל מהותי: היא כוללת שלב שני ובו שינוי אתני של האיזור.
ארדואן במקרה הזה מחזיק במקל משני קצותיו: הוא כביכול "נאבק בטרור" ואחרי שישתלט על האזור הכורדי בסוריה, הוא יכניס לשם מאות אלפי פליטים סורים שיושבים כרגע בשטחו, כחלק מההסכם של טורקיה עם האיחוד האירופי. מבחינת ארדואן, זהו הישג של שתי ציפורים במכה אחת.
את דגל ה"מלחמה בטרור" מניפות, למעשה, כל המדינות המעורבות בסוריה: איראן ורוסיה נגד דעא"ש והמורדים הסונים, סוריה נגד מתנגדי המשטר, ועכשיו טורקיה נגד הכורדים. כולם מוגדרים טרוריסטים, וככאלה יש לגיטימציה לתקוף. בשפה משפטית קוראים לזה סעיף סל – כל מה שתכניס להגדרה יהיה חוקי.
השאלה עתה היא מה תהיה תגובת השחקנים האחרים שפועלים בסוריה למתקפה הטורקית. רוסיה, שמנהלת שיח זהיר – אבל חיובי – עם ארדואן, יכולה להיות הניזוקה העיקרית. היעד של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הוא לייצב את סוריה בכדי לקבע את הנוכחות הצבאית הרוסית באזור, במיוחד לנוכח הוואקום האמריקאי.
רוסיה, שמנהלת שיח זהיר – אבל חיובי – עם ארדואן, יכולה להיות הניזוקה העיקרית. היעד של פוטין הוא לייצב את סוריה בכדי לקבע את הנוכחות הצבאית הרוסית באזור, במיוחד לנוכח הוואקום האמריקאי
נוכחות טורקית היא איום על יציבות סוריה מכמה טעמים – שניים עיקריים. הראשון, סביר להניח שהכורדים, למרות יחסי הכוחות הברורים, יגלו התנגדות קשה. תחילה תהיה זו לחימה עיקשת עם מעט הציוד האמריקני שנותר בידם. אחרי שיוכרעו על ידי הגייסות מאנקרה (אלא אם תהיה התערבות מאסיבית של גורם שלישי), סביר להניח שיעברו למדיניות של לחימת גרילה. כך או כך, מתכון לשקט זה בוודאי לא.
הטעם השני הוא קריאת תיגר על שליטת בשאר אל-אסד בסוריה. טורקיה לא תחמה את המבצע ובניית רצועת הביטחון בזמן. האם אסד יסכים לקבל שליטה טורקית על חלקים נרחבים בסוריה ועוד סמוך מאד למובלעת העלאווית בצפון מזרח המדינה? סביר להניח שלא, זה נוגד את מדיניות "החזרה לשגרה" שהוא מנסה לשדר לעולם. אלא שאסד כפוף בעניין התגובה הצפויה לאינטרס הרוסי, הא בהא תליא.
ויש גם את איראן. המבצע הטורקי תופס גם את האיראנים במצב עדין. משמרות המהפכה השקיעו בשנים האחרונות מאמץ אדיר להשיג השפעה בקרב המיעוט הכורדי בעיר אירביל, באזור האוטונומי הכורדי בעיראק. שתיקה איראנית בעניין המתקפה הנוכחית על המובלעת הכורדית בסוריה, יכולה להתפרש כשיתוף פעולה נגד הכורדים ולהוריד מאמץ איראני של שנים, לטמיון.
המבצע הטורקי תופס גם את האיראנים במצב עדין. שתיקה איראנית בעניין המתקפה הנוכחית על המובלעת הכורדית בסוריה, יכולה להתפרש כשיתוף פעולה נגד הכורדים ולהוריד מאמץ איראני של שנים, לטמיון
אין ספק שבטווח הקצר ארדואן מצליח לרבע את המעגל, ולנצל חשש של כל השחקנים מלהתעמת איתו. יש שמכנים זאת אסטרטגיה מוצלחת. מול רוסיה, עם רכישת טילי ה-S-400, מול איראן עם רכישת הנפט, מול האיחוד האירופי עם עיסקת הפליטים. מבחינת ארדואן, אלה הם מנופי לחץ משמעותיים.
ומה בעניין האיום האמריקאי? לטראמפ נותר כדור אחד במחסנית מול טורקיה: הלחץ הכלכלי. ספק גדול אם זה יופעל עד הסוף, למרות איומיו "לרסק את הכלכלה הטורקית". טראמפ, אחרי הכל, צריך את אנקרה חזקה כלכלית בנאט"ו. משמעותה של טורקיה חלשה כלכלית היא הזרמת יותר כסף אמריקאי לברית הצפון אטלנטית – מהלך שטראמפ סולד ממנו אפילו יותר ממלחמות "מיותרות" במזרח התיכון.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם