ה-7 באוקטובר 2023 ייזכר לדיראון עולם בחברה הישראלית, כיום האלים ביותר מאז השואה של העם היהודי. הרצח, האלימות הברוטלית, האונס וההתעללות כלפי תושבי ותושבות עוטף ישראל ילוו אותנו דורות, והתחושה שלעולם לא נדע הכל עד תום – היא קשה מנשוא.

לאחר המתקפה הרצחנית של ארגון חמאס הגיעו עדויות קשות על אלימות פיזית ומינית כלפי נשים ישראליות בעוטף ישראל. גם היום קשה להעריך את היקף המקרים (ינואר 2024) הואיל והעדויות עדיין נאספות וישנן נשים שנמצאות עדיין בשבי חמאס כחטופות. ויותר מכך, לפי עדויות מצוותי חילוץ, צה"ל, זק"א, צוותים רפואיים, עובדי "שורה" ותושבים.ות שהיו ברגעי האימה, הנשים שספגו את ההתעללות והאלימות המינית הקשה כבר אינן בין החיים.

קשה להעריך את היקף המקרים כי העדויות עדיין נאספות וישנן עדיין נשים בשבי חמאס. לפי עדויות צוותי חילוץ, צה"ל, זק"א ועוד, נשים שספגו את ההתעללות והאלימות המינית הקשה כבר אינן בין החיים

בימים אלו אני מקיימת מחקר מקיף על אודות האלימות המינית של ארגון הטרור חמאס כלפי נשים (וגם גברים) בעוטף. כתיבת המחקר הובילה אותי למחוזות שלא ביקרתי בהם בעבר כחוקרת חוסן בכלל ושל נשים בפרט, מחוזות שמספרים את סיפורן של נשים בעיתות מלחמה משחר ההיסטוריה האנושית. התוודעתי לאורך המחקר, הקריאה, הראיונות לתיאור הנורא לפיו גוף האישה הופך לשדה קרב שמושחת בזמן מלחמה.

מתוך המאמרים ניכר שהלוחמים השפלים אשר פוגעים בנשים בעת המלחמה רואים בפגיעה בנשות הצד הנלחם בהם חלק מפגיעה באומה ובקהילה אליה משתייכת האישה.

הפגיעה בגוף האישה משקפת את המלחמה שמתחוללת בין הקבוצות השונות כאשר המטרה העיקרית במעשה המיני (מעבר לפגיעה בגוף ובנפש של האישה) היא שבירת רוח האומה, בכדי להשיג יעדים פוליטיים באמצעות אותם "מעשי ראווה" שהפורעים מבצעים בגוף הנשים. באופן זה הם מבקשים להוכיח שליטה באויב שמולם, לפגוע במורל ולהשפיל את האומה באמצעות גופה של האישה.

המנהג של אונס נשים הוא נוהג שלא נכנע לקדמה הטכנולוגית, המודרנית והדמוקרטית ככל שתהיה. נשים נחשבו בהיסטוריה כחלק מרכושו של הגבר והיו נטולות זכויות קנייניות ופיזיות על גופן מרגע לידתן.

במסגרת מחקר מקיף שאני עורכת על האלימות המינית של חמאס כלפי נשים (וגברים) בעוטף, התוודעתי במהלך הקריאה והראיונות לתיאור הנורא לפיו גוף האישה הופך לשדה קרב שמושחת בזמן מלחמה

כאשר נשים הותקפו מינית, הושפלו ונפגעו – הפשע נתפס כפגיעה בקניין בלבד (Bernhardt. 1999). כך נשים הפכו כחלק משלל מלחמה שניתן לעשות בו מה שחפצה נפשם של הלוחמים.

האלימות המינית במלחמות נודעה מיוון העתיקה, דרך מלחמות במאה ה-20 ועד ימינו, ה-7 באוקטובר 2023. במלחמת העולם הראשונה חיילים גרמנים אנסו נשים בלגיות. במלחמת העולם השנייה נשים יהודיות ורוסיות עברו התעללות מינית קשה על ידי חיילים גרמנים, ובאותה עת גם החיילים הרוסים אנסו את הנשים הגרמניות. כך גם גופן של נשים סיניות, קוריאניות, יזידיות – הפך לשדה קרב במלחמות בין קבוצות אתניות ובין עמים.

רק בשנת 2001 הורשעו לראשונה חיילים סרבים במעשי אונס בנשים מוסלמיות במלחמה ביוגוסלביה, האונס הוכר כפשע מלחמה, ופסק הדין של בית הדין בהאג קבע תקדים ביחס לחסינות מפשעי מגדר כאמצעי טרור. לא עוד – גוף האישה אינו חלק מלחימה.

הפסיקה הזאת צמחה כחלק מתפיסת מקומה של האישה בעולם המודרני והתפתחות זכויות הנשים באשר הן, ובנוסף כחלק מדרישתם של ארגוני נשים באותה העת, שנוסדו על מנת לתת מענה לכל דבר שנוגע לחיי נשים, להגן על זכויותיהן ולפעול נגד אירועי אלימות, בין אם פיזיים, מיניים, נפשיים וכו'.

לאחר אירועי השבעה באוקטובר, ארגוני הנשים הבינלאומיים בעולם נאלמו דום, השתתקו, לא הגיבו לאירועים ואף לא גינו אותם. רק לאחר 50 ימים יצאה הודעת גינוי רפה מארגון UN WOMEN. תופעת השתיקה של הארגונים, ההתנהגות המתעלמת והאילמות ביחס למה שעברו נשים במתקפה הרצחנית של חמאס וישיבתן של נשים בשבי לצד הגברים – עוררה ועדיין מעוררת הדים רבים. בעיקר בישראל ובקרב ארגוני הנשים הישראליות-יהודיות.

רק בשנת 2001 הורשעו לראשונה חיילים סרבים במעשי אונס בנשים מוסלמיות במלחמה ביוגוסלביה, האונס הוכר כפשע מלחמה, ופסק הדין בהאג קבע תקדים ביחס לחסינות מפשעי מגדר כאמצעי טרור

כבר באוקטובר, מעל ל-140 ארגוני נשים ישראליות ויהודיות דרשו מארגון הנשים באו"ם לפעול ולצאת בהצהרה נגד האלימות המינית שהתבצעה כנגד אוכלוסיית הנשים בעוטף ישראל. הן שלחו מכתבים, הגיעו לשאת דברים מעל בימת האו"ם, גייסו משפיעניות ויצאו להפגנות וקמפיינים.

עיקרם היה דרישה מנשות האו"ם, אלו שמתהדרות בדאגה לנשים העזתיות, היזידיות, האוקראיניות, הנשים בדרום אפריקה ועוד, אך הנשים הישראליות-היהודיות נשארו מחוץ לתחום עבורן, לסייע ולקדם את הטיפול בשחרור החטופות ויותר מכך להכיר באלימות המינית שהתבצעה כלפי הנשים בעוטף ישראל וכמובן לגנות אותה בקול שישמע.

כחלק מהמחקר בוצעה סקירה של מספר אתרים ורשתות חברתיות של ארגוני נשים בעולם. נבדק האם הייתה התייחסות לאירועי ה-7 באוקטובר, האם היה גינוי למעשי החמאס כלפי נשים והאם יש פעולות אקטיביות שבהן נקטו ארגוני הנשים בעולם?

נבחנו בסך הכל 10 ארגוני נשים (מאסיה, מזרח אירופה, מערב אירופה, המזרח התיכון, ארה"ב ואוסטרליה). הממצאים היו מדאיגים במיוחד, אף ארגון נשים לא התייחס לאירוע ה-7 באוקטובר מלבד ארגון אחד שהביע את צערו ב-8 באוקטובר.

מתוך עשרת ארגוני נשים רק אחד בלבד עשה פעולה אקטיבית למען הנשים בעוטף ישראל, בכך שהגיע לתמוך ולהזדהות עם נשות ישראל (במפגש עם אשת נשיא המדינה) המפתיע היה שארגון זה הינו ארגון מוסלמי-אמריקאי ופרו-ישראלי, כל ייתר הארגונים לא התייחסו כלל, אך פעלו למען הנשים הפלסטיניות באמצעות תרומות וסיוע שנשלח לעזה.

נבחנו 10 ארגוני נשים (מאסיה, מזרח אירופה, מערב אירופה, המזה"ת, ארה"ב ואוסטרליה). הממצאים היו מדאיגים במיוחד. אף ארגון נשים לא התייחס לאירוע ה-7 באוקטובר מלבד ארגון אחד שהביע את צערו ב-8 באוקטובר

ביחס להודעות גינוי של מעשי הטבח, האלימות והטרור כלפי הנשים בעוטף – מתוך 10 ארגוני נשים, 3 בלבד גינו את מעשי חמאס. הראשון, The American Muslim And Multifaith Womenw's Empowerment Council, גינה את המעשים יומיים אחרי הטבח. השני, Women's Global Empowerment Fund, גינה את המעשים לאחר חודש. והשלישי, un women גינה את המעשים רק לאחר חודשיים וזאת לאחר לחץ אדיר מצד ישראל בכלל וארגוני הנשים בפרט. יתר הארגונים לא גינו את המעשים של חמאס אלא להיפך, גינו את מעשי מדינת ישראל כלפי הפלסטינים.

נשאלת השאלה האם גופן של נשים יהודיות הוא מחוץ לקונצנזוס של ההגנה והתמיכה בנשים באשר הן בעזרת ארגוני הנשים בעולם?

הלב כואב ודואב ביחס לאותן נשים שלא זכו להגנה ראויה להן בזמן המתקפה הנפשעת, ויותר מכך, שלא זכו או זוכות לכך כעת באופן הראוי. זה לא רק תפקידם של ארגוני הנשים בישראל להעלות את הדברים על סדר היום הציבורי ולפעול תחת תקציבים זעומים וכוח אדם מוגבל, זה תפקידה של המדינה.

מדינת ישראל צריכה להקים מנהלת פגיעות מיניות ייעודית לאירועי ה-7 באוקטובר שתטפל בנשים שחוו את האלימות עצמה או כל מי שהיו עדים לכך מקרוב ונמצאים במעגל הטראומה (אנשי רפואה, צבא, בני משפחה והרשימה עוד ארוכה).

רובם המכריע של הנשים או הגברים שעברו אלימות מינית במתקפה עדיין שותקים ומתקשים להשמיע את קולם לנוכח הזעזוע, הבושה וההשפלה. מספר ימים לאחר שפרצה המלחמה הוקמה מנהלת "תקומה", שהציבה בחזון שלה הובלת עשייה למען תקומת העוטף, וכחלק מייעודה, באותיות ממש קטנות, לתת מענה לנפגעי.ות האלימות המגדרית. אך הלכה למעשה הדברים לא נעשים עד תום ולא באופן הראוי מטעמי תקציב. כמה מפתיע, מדאיג ובעיקר מאכזב.

רק 3 ארגונים גינו את מעשי חמאס. היתר גינו את מעשי ישראל כלפי הפלסטינים. נשאלת השאלה, האם גופן של נשים יהודיות הוא מחוץ לקונצנזוס ההגנה והתמיכה של ארגוני הנשים בעולם – בנשים באשר הן

לעומת זאת, בימים אלו ארגוני חברה אזרחית וביניהם ארגוני הנשים בישראל, לוקחים את הטיפול והסיוע על עצמם ביחס לנשים, לגברים ולכל מי שנפגע במעגל הטראומה מהאלימות המינית במתקפת אוקטובר.

הלוואי והקברניטים של המדינה יפנימו שלצד הבנייה של מה שנהרס, נשרף ונשבר (מיישובי העוטף) יש לבנות אמון מחודש ובעיקר לחזק את העולמות השבורים בתוך התושבים.ות, הנפגעים.ות מאירועי האלימות בכלל והמינית בפרט במתקפת הטרור הרצחנית ב-7 באוקטובר 2023.

אשת חינוך ואקדמיה. עוסקת בחקר השחיתות השלטונית ובחקר החוסן האישי, הקהילתי והלאומי בארגונים פרטים וציבוריים ובמערכת החינוך בפרט. מרצה וחברת סגל במכללת אורנים ועמיתת מחקר באוניברסיטת אריאל ובמוסד שמואל נאמן למחקר מדיניות לאומית. מנכ"לית מרכז מגדלורים – הכוונה לחוסן מיטבי, מרכז שמעניק שירותי הרצאות, סדנאות וימי עיון בתחומי חוסן וחברה בוערים.