זה כבר ארבעה חודשים שמציאות חיינו ירדה מהמסלול והמלחמה הפכה ל"שיגרע". החיים ממשיכים ואנחנו נדרשות לתפקד בכל זאת, כזוג או כלוחמת בעורף. כיצד? הנה לך 3 טיפים שיעזרו לך להרים את הראש ולהתמודד עם המצב.

*  *  *

הטרגדיה הלאומית שפקדה את המדינה ב-7 באוקטובר טלטלה אותנו וקטעה את שגרת חיינו באחת, מאז כולנו מוצאים את עצמנו נעים על רצף של הישרדות. כאמא אני משתוקקת לא אחת לברוח מהבית, מהמשימות היומיומיות, מהעבודה וגם מהילדים שלי והלו"ז שלהם – לימודים, שיעורי בית וחוגים. ואם זה לא מספיק אז הגיוס של בן הזוג מכריח אותי כל יום מחדש לנהל את שגרת המלחמה בכוחות עצמי, כי אם אין אני לי מי לי.

הטרגדיה הלאומית שפקדה את המדינה ב-7 באוקטובר טלטלה אותנו וקטעה את שגרת חיינו באחת, מאז כולנו מוצאים את עצמנו נעים על רצף של הישרדות. כאמא אני משתוקקת לא אחת לברוח

וכך אני מוצאת את עצמי נטולת כוח ועניין למפגשי חברות, משפחה או בכלל. אני רוצה להשיל מעלי כל מחויבות, לישון ולחלום שאני בתיאלנד, מוקפת בשלווה קיומית, ואז להתעורר ולהיווכח שסרט האימה נגמר וחזרנו לימים הרגילים שלפני השבעה באוקטובר.

לעיתים אני שוקעת לתוך הפנטזיה הילדותית אך המציאות לא מאחרת לחבוט בי. אני מתפכחת ומגלה שהמצב הנוראי ממשיך ואין לו תאריך תפוגה. אנו נכנסים לחודש הרביעי במלחמה, כשרבים מאיתנו מוקפים באבל, כאב ושכול, וגם אלה שלא איבדו באופן אישי מתקשים להמשיך בשגרת חייהם. הכאב והצער מפלחים את הלב, והדאגה לפצועים ולחטופים מדירה שינה מעיננו.

ובתוך הבלבול וחוסר האונים, אנו נדרשות לתפקד עבור ילדינו, שחווים גם הם טלטלה וקושי. אנו נדרשות לתמוך ולספק להם את מגוון הצרכים הרגשיים, החברתיים והפיזיים למען התפתחותם. לצד המורכבות הגדולה, אני מבקשת להחזיר לעצמי ולכן את עמדת השליטה. כיצד?

אני הנכס של עצמי

זכרי, את הנכס של עצמך, וכדאי לשמור עליו ולטפח אותו כדי שיניב פרי. כמו בסרטון ההדרכה של הדיילת במטוס: האם שמה את מסיכת החמצן על פניה ורק אחר כך על פני ילדיה. כך כדאי שאמלא מצבורים מהדברים שמסבים לי הנאה, סקרנות ומשמעות. אין בזה חוקים – אני עושה, כאן ועכשיו מה שאני אוהבת, מה שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי, להתמלא באנרגיות ולקוות לימים טובים יותר.

בתוך הבלבול וחוסר האונים אנו נדרשות לתפקד עבור ילדינו, שחווים גם הם טלטלה וקושי, לתמוך ולספק את צרכיהם. לצד המורכבות אני מבקשת להחזיר לעצמי ולכן את עמדת השליטה

הוקירי תודה

הוקירי תודה על מה שיש. ברגעים קשים אני מזכירה לעצמי שלצד הכאב והאבדן החיים ממשיכים. אני מסתכלת על מה שמקיף אותו ומודה עליו. למשל: זכיתי במשפחה שממלאת אותי, זכיתי בעבודה משמעותית או אפילו מתמקדת ביופי הטבע שסביבי.

נסי להתמקד ברגע ההודיה, לראות את הטוב ולנשום, כאילו אין מלחמה, כאב, רוע ואסונות. כך אני מנסה להחזיק את המציאות המורכבת של החיים, המשלבת בין הטוב והרע, היפה והמכוער, השמח והעצוב, החי והמת. הוקרת תודה מסייעת לנו להתמקד גם בטוב הקיים ולא רק ברע.

באותו אופן, אני ממליצה להתמקד בטוב הקיים גם ברגעים המשפחתיים. שמירה על קשר רציף ושיח עם בני הבית, גם אם הוא מכאיב לעיתים או כולל בתוכו רגעים של חוסר סבלנות, בסופו של דבר הוא מקרב ומאפשר לחוות אהבה ורגעים של טוב משותף.

להורים הצעירים אני מציעה לייצר חוויות של הנאה וכיף באמצעות משחקים משותפים, אלו יהפכו בעתיד לזיכרונות ילדות שנעים להיזכר בהם ומהווים בסיס להתפתחות מטיבה של ילדינו.

הכל מתחיל ונגמר בחמלה עצמית

גם אם הרעיונות הקודמים לא צולחים, לא נורא. אני משתדלת לדבר אל עצמי ברכות, כפי שהייתי מדברת אל החברה הכי טובה שלי. נסי לא לשפוט את עצמך בנוקשות.

גם אם הרעיונות הקודמים לא צולחים, לא נורא. אני משתדלת לדבר אל עצמי ברכות, כפי שהייתי מדברת אל החברה הכי טובה שלי. נסי לא לשפוט את עצמך בנוקשות

מחשבות כמו: "גם אם לא דאגתי לעצמי או למשפחה שלי, לא נורא, מותר לי בימים טרופים אלו. גם אם ציפיתי מעצמי לבצע מגוון משימות וזה לא קרה, לא נורא, מחר יום חדש", יסייעו לך להחזיק את התקווה ולנסות לאהוב את החיים.

הרשומה מוקדשת לזכרו של רס"ן עידו ישראל שני, אחיין שלי שנפל בקרב ב-7 באוקטובר ואהב את החיים.

נורית כוכבי היא מנחת הורים מוסמכת וראש המרכז להורות ומשפחה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע.