בשבועות האחרונים של הלחימה נגד חמאס בעזה, מצרים חזרה והזהירה את ישראל כי כוונתה לשלוט בציר פילדלפי – המסדרון בן 14 הקילומטרים העובר לאורך גבול מצרים–עזה – תהווה "איום חמור" ליחסים הדו־צדדיים.

אולם, נראה שההנהגה הישראלית לא מתייחסת למחאותיה של קהיר. במעשה נוסף של חוצפה דיפלומטית, בדיון שנערך בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, הצוות המשפטי של ירושלים האשים את קהיר בעיכוב משלוחי הסיוע ההומניטרי לעזה, מה שגרם לנשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי לשקול את האפשרות להחזיר את השגריר שלו מתל אביב.

כמו כן, ישראל טענה כי שכנתה מאפשרת להבריח נשק לעזה, דבר שראש רשות המידע המצרי דיאא רשוואן דחה מכול וכול כ"שקרים".

ד"ר מירה צורף, מרצה בכירה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה וחוקרת בכירה במרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, מזהירה מפני התעלמות מהקרע הנפער בין ישראל לשכנתה ושותפה הביטחונית המרכזית.

אילוסטרציה: חיילים מצרים מפטרלים בכביש המקביל לציר פילדלפי, 19 במרץ 2007 (צילום: Cris Bouroncle/AFP)

"זה פעם ראשונה שהמצרים משתמשים בפגיעה בהסכם השלום הישראלי–מצרי. מדובר בהסכם בן ארבעה וחצי עשורים, הוא חצה כל משבר אפשרי, את כל המלחמות. גם בתקופת מובראכ וגם בתקופת מורסי הסכם השלום נתפס כאינטרס מצרי מובהק", היא אומרת בריאיון לזמן ישראל.

במשך יותר מ־20 שנה חוקרת צורף את ההיסטוריה החברתית־תרבותית והפוליטית של מצרים, ומתמקדת בעיקר בצעירים, בנשים ובמיעוטים. המחקר שלה גם עוסק באחים המוסלמים ובקשרים בין ישראל למצרים.

ההצעה של הבכירים בישראל להשתלט על ציר פילדלפי עוררה תגובות חריפות במיוחד בקהיר, ואחד מחברי הפרלמנט שלה אף אמר כי התוכנית מהווה "הפרה של הסכם השלום"

ההצעה של הבכירים בישראל להשתלט על ציר פילדלפי עוררה תגובות חריפות במיוחד בקהיר, ואחד מחברי הפרלמנט שלה אף אמר כי התוכנית מהווה "הפרה של הסכם השלום" שמצרים חתמה עם ישראל ב־1979.

מצרים הייתה המדינה הערבית הראשונה שעשתה את הצעד ושברה את החרם הערבי הדיפלומטי הממושך על מדינת היהודים. בתחילת החודש דווח בגלי צה"ל כי שתי המדינות מתקרבות להסכמה בסוגיית ציר פילדלפי, לפיה לישראל תהיה "השפעה מסוימת" על הציר, ייתכן שבעזרת אמצעים טכנולוגיים שלא הוגדרו, אך לא תהיה נוכחת פיזית של כוחות לאורך הגבול.

ראש ממשלת ישראל מנחם בגין לצד נשיא מצרים אנואר סאדאת ונשיא ארה"ב ג'ימי קרטר לפני החתימה על הסכם השלום עם מצרים, 26 במרץ 1979 (צילום: CONSOLIDATED NEWS / AFP)

עם זאת, המחלוקת בנושא יצרה מתיחות בין שתי השכנות, בתקופה מכרעת עבור האזור כולו, והובילה להסלמה חסרת תקדים ברטוריקה המצרית. לדברי צורף, אם ישראל תמשיך להכניס את מצרים לפינה, זה בסופו של דבר יתנקם בה.

איך הכוונות המוצהרות של ישראל לגבי ציר פילדלפי נתפסות במצרים?
"קהיר מבינה את החששות של ישראל לגבי אבטחת הגבול בין עזה לסיני. ב־2005 נחתם 'הסכם פילדלפי', ועל פי ההסכם הזה מצרים אחראית לתחזוקת ציר פילדלפי, ומצרים התחייבה לאייש אותו ב־750 חיילים.

"כדי לתת מענה לחששות של ישראל, מצרים הציעה אחרי תחילת המלחמה לעבות את מספר החיילים על הגבול, אבל בשביל ממשלת ישראל זה לא הספיק. במקום להיכנס למשא ומתן עם מצרים, נתניהו דיבר על 'כיבוש' הציר"

"כדי לתת מענה לחששות של ישראל, מצרים הציעה אחרי תחילת המלחמה לעבות את מספר החיילים על הגבול הזה, אבל בשביל ממשלת ישראל זה לא הספיק. במקום להיכנס למשא ומתן עם מצרים, נתניהו דיבר על 'כיבוש' הציר, ואבי דיכטר וישראל כ"ץ דיברו על 'השתלטות'.

ד"ר מירה צורף (צילום: באדיבות המצולמת)

"ההמשגה הזאת נתפסת במצרים כאיום על הריבונות הטריטוריאלית שלה – שנחשבת לערך קדוש במצרים – וכחוסר אמון ביכולת של קהיר לספק ביטחון אפקטיבי. מצרים היא חברה של כבוד, חברה שרואה את ערך הכבוד האישי וערך הכבוד הלאומי כערכים מרכזיים. לכן חוסר אמון כזה מתקבל כעלבון.

"בתגובה לחד־צדדיות ולהיבריס של ישראל בעיניה, מצרים סירבה למסור לישראל תצלומים מנקודות התצפית שלה על גבול עזה – מחווה נורמלית בדרך כלל, כשהיחסים לא כאלה מתוחים.

"בוא לא נשכח שבאוזניים מצריות, לדיבור על 'כיבוש ישראלי' יש הדהוד היסטורי. צה"ל כבש את סיני במלחמת ששת הימים ב־1967. מצרים ניסתה להחזיר אותו במתקפת יום כיפור ב־1973, אבל חצי האי נשאר בשליטה ישראלית. בסופו של דבר הוא הוחזר ב־1982, במסגרת הסכם שלום שנחתם בין נשיא מצרים דאז אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל מנחם בגין ב־1979.

"בהתעקשות לחדש את השליטה על ציר פילדלפי, ישראל מפגינה התעלמות מוחלטת מההסכם של 2005 וחוסר אמון בכוחות הביטחון המצריים"

"התבוסה של 1967 עדיין צרובה בזיכרון הקולקטיבי המצרי, וזה כתם שמצרים רוצה להשכיח אותו. הנשיא סאדאת, ביוזמת השלום שלו, דרש שישראל תחזיר את סיני 'עד האינץ' האחרון', שזה אומר להחזיר למצרים את הכבוד שאבד לה.

"ברגע שמצרים קיבלה את סיני עד האינץ' האחרון, ניצחון אוקטובר מבחינתם הוא שלם. התוצאה של המלחמה הזאת היא לא רק תבוסה לצבא הישראלי הבלתי מנוצח אלא גם החזרת הכבוד באמצעות השטח.

נשיא מצרים אנואר סאדאת בביקור בקו החזית בסיני לפני המלחמה, 4 ביוני 1973 (צילום: AP Photo)

"מאז שקיבלה בחזרה את סיני, מצרים דואגת מאוד 'לטהר' אותו מכל איום – בעיקר מצד מיליציות אסלאמיות [כמו השלוחה של דאעש שפעלה בצפון סיני מאז 2014]. בהתעקשות לחדש את השליטה על ציר פילדלפי, ישראל מפגינה התעלמות מוחלטת מההסכם של 2005 וחוסר אמון בכוחות הביטחון המצריים, וזה מפעיל פעמוני אזהרה בקהיר".

למה מצרים נחושה לשמור על השליטה בגבול עם עזה? היא חוששת מזליגה אפשרית של הסכסוך?
"בעשור האחרון א־סיסי שפך הרבה מאוד דם של חיילים מצרים בניסיון 'לטהר' את סיני מנוכחות של מיליציות אסלאמיות ולהחזיר אותו להיות טריטוריה תיירותית. זה אחד ההישגים הבודדים שהוא יכול לרשום לזכותו במהלך הכהונה שלו.

"במקום להתגרות בו, ישראל צריכה לשאת ולתת, להקשיב למה שיש לו להציע ולהבין מהיכן נובעות העמדות שלו. אחרי הכול, שמירה על הביטחון לאורך הגבול עם עזה היא אינטרס משותף"

"בשום פנים ואופן הוא לא יסכים ששני מיליון פלסטינים מעזה יתיישבו בסיני כמו שהציעו כמה בכירים ישראלים. א־סיסי טוען שהם עלולים לסכן את הביטחון הלאומי של מצרים מכיוון שהפליטים יכללו בתוכם מחבלים של חמאס, שיהפכו את סיני לאזור מלחמה ויתקפו משם את ישראל, מה שיגרור תגובה של צה"ל.

"במובן מסוים, המלחמה שלנו עשתה טוב לתדמית של א־סיסי. מצד אחד זה אִפשר לו להראות את הפנים ההומניטריות של מצרים. הוא היה הראשון שפתח מסדרון הומניטרי ואפשר לפצועים קשה להתאשפז ברפיח ובאל־עריש. אחרי שהם סיימו את הטיפול הרפואי הם חזרו לרצועה.

הפגנת סולידריות עם תושבי עזה במצרים לאחר תפילת יום שישי במסגד אל־אזהר, המוסד האסלאמי המוביל בעולם המוסלמי הסוני, קהיר, 20 באוקטובר 2023 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

"מצד שני הוא הפגין פטריוטיזם בלתי מסויג כשדחה באופן חד־משמעי את הלחצים של ישראל לאפשר לפליטים מעזה להיכנס לצד המצרי, ושמר על הריבונות הטריטוריאלית של מצרים.

"אבל הכלכלה של מצרים מקרטעת, האבטלה גואה, ו־60% מהציבור המצרי חי מתחת לקו העוני, בעיקר צעירים, שזה הדינמיט מבחינתו של א־סיסי. אם הוא לא יביא תוצאות, זה יסכן את יציבות המשטר שלו.

"זוהי אוטוקרטיה לכל דבר ועניין, אבל הוא עדיין תלוי בתמיכת הרחוב המצרי, שבוחן כל צעד שלו מקרוב במלחמה הזאת. לא אנחנו, לא האמריקאים ולא האירופים מוכנים לסכן את המשטר של א־סיסי"

"זוהי אוטוקרטיה לכל דבר ועניין, אבל הוא עדיין תלוי בתמיכת הרחוב המצרי, שבוחן כל צעד שלו מקרוב במלחמה הזאת. לא אנחנו, לא האמריקאים ולא האירופים מוכנים לסכן את המשטר של א־סיסי. הוא לא משאת הנפש, אבל הוא הרע ההכרחי. אסור לנו לקחת את שיתוף הפעולה שלו כמובן מאליו.

"במקום להתגרות בו, ישראל צריכה לשאת ולתת, להקשיב למה שיש לו להציע ולהבין מהיכן נובעות העמדות שלו. אחרי הכול, שמירה על הביטחון לאורך הגבול עם עזה היא אינטרס משותף".

נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי ושר החוץ של ארצות הברית אנתוני בלינקן בקהיר, 6 בפברואר 2024 (צילום: Mark Schiefelbein / POOL / AFP)

יש בעינייך הבדל בין התיווך של מצרים לתיווך של קטאר בין ישראל וחמאס?
"בוודאי. מבין שתי המדינות האלה, ברור לכל בר בי רב במערב מיהו המתווך השקול, המאוזן, ומיהו המתווך המאוד בעייתי.

"קטאר היא מתווך של אין ברירה במשא ומתן הזה, אבל זאת מדינה בלי היסטוריה ובלי תרבות. מדינת הנפט הקטנה הזאת לא חלמה אף פעם שהיא תגיע למעמד הזה שהיא נושאת ונותנת עם מעצמות עולמיות, יושבת בפריז לצד ראשי ה־CIA, המוסד והמודיעין המצרי.

"קהיר, לא דוחה, היא הכתובת האמיתית שכל הצדדים פונים אליה כשהם רוצים לקדם את השיחות, לרבות מנהיגי חמאס. גם בחמאס מבינים שאם הם רוצים להשיג איזשהו הסדר, הישועה לא תבוא מקטאר"

"מצד שני, מצרים היא מדינה שיש לה ציוויליזציה – לא רק תרבות. היא בת־שיח בוגרת, מכוונת פתרון, היא אפילו הציעה תוכנית שלום בת שלושה שלבים לסיום הסכסוך; ומה הייתה התגובה הישראלית? 'לא ריאלי'.

"קהיר, לא דוחה, היא הכתובת האמיתית שכל הצדדים פונים אליה כשהם רוצים לקדם את השיחות, לרבות מנהיגי חמאס. גם בחמאס מבינים שאם הם רוצים להשיג איזשהו הסדר, הישועה לא תבוא מקטאר אלא מקהיר.

נשיא מצרים מקבל את פניו של אמיר קטאר שיח תמים בן חמאד אאל-ת'אני בקהיר, 10 בנובמבר 2023 (צילום: Egyptian Presidency / AFP)

"אבל אסור לנו לשכוח שבסוף המטרה של קטאר היא לשקם את שלטון חמאס. היא מתנהגת כמו מתווכת ניטרלית לכאורה, חותרת לשחרור החטופים, אבל בסופו של דבר היא לא מתיישרת עם האינטרסים של ישראל בכל הנוגע לתכנון העתיד של עזה אחרי המלחמה.

"מצד שני, מצרים וישראל חותרות לאותה מטרה: לפטור את עזה מחמאס. שליטי מצרים יוצאים נגד חמאס, גם בגלל הזיקה שלה לתנועת האחים המוסלמים הקיצונית – שא־סיסי מחשיב לאיום על המשטר שלו – אבל בעיקר מפני שחמאס מהווה סכנה ליציבות בסיני.

"מצרים, ולא קטאר, היא זאת שישראל צריכה להסתכל עליה כעל מתווכת במשא ומתן לסיום הסכסוך. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד אותה כבעלת ברית"

"א־סיסי לא היסס להציף במי ים את המנהרות שחמאס השתמש בהן כדי להבריח נשק לעזה ב־2014, שיטה שצה"ל אימץ עכשיו. לא היה אכפת לו שיקראו לו 'בוגד' בעולם הערבי או שיגידו שהוא מרעיל את מי השתייה של תושבי רצועת עזה.

"מצרים, ולא קטאר, היא זאת שישראל צריכה להסתכל עליה כעל מתווכת במשא ומתן לסיום הסכסוך. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפסיד אותה כבעלת ברית".