רבים יודעים שסר משה (מוזס) מונטיפיורי הוא הכוח שמאחורי משכנות שאננים, השכונה העברית הראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה. אבל האם ידעתם שהאביר האנגלי ביקר בארץ ישראל 7 פעמים, לרוב עם אשתו, ליידי ג'ודית?
ד"ר לואי לווה (אליעזר הלוי), בלשן וכותב שלא רק הכיר באופן אישי את הזוג אלא גם ליווה אותם במסעותיהם מסביב לעולם, העריץ רבות את סר משה וליידי ג'ודית. בספרו, " Diaries of Sir Moses and Lady Montefiore", שפורסם ב-1890, הוא מתאר אותם כזוג יהודים רחום, דואג וקשוב, שידע לנצל את החיים במלואם. הם היו גם חובבי יין מושבעים. למעשה, יין מוזכר 24 פעמים ביומן.
אחד הטיולים המעניינים ביותר שלהם לארץ הקודש, המתואר בפירוט בספרו של לווה, התרחש ב-1839. הפרק שופע תיאורים על הלינה שלהם באוהלים, ארמונות ובתים אלגנטיים. הם רכבו על סוסים במעלה הרים, בכבישים נוחים אך גם בדרכי עפר שכמעט ולא היה ניתן להבחין בהן. מגיפה השתוללה בארץ באותה שנה, והם היו צריכים להיזהר ולא ללון בקרבת ערים ויישובים נגועים.
בכל מקום אליו הגיעו הזוג מונטיפיורי, הם חילקו כסף ומתנות, ומקביל השקיעו זמן בניסיון להבין מה אחיהם היהודים צריכים כדי לשפר את מה שהיה לרוב קיום עלוב. יכול מאוד להיות שהטיול הזה היה הזרע ממנו צמח הרעיון להקים את משכנות שאננים ב-1860, שבה מומלץ לטייל במהלך חול המועד.
השכונה החלוצית צוידה בטחנת רוח שיוצרה בקנטרברי, והעתק שלה עומד ליד האחוזה של משפחת מונטיפיורי. בעזרתה, התושבים היו אמורים לטחון חיטה לקמח ולהפוך לשכונה שמקיימת את עצמה. ב-1892, נוספו עוד בניינים והשכונה החדשה נקראה ימין משה.
מביירות לירושלים
הזוג הגיע לביירות ב-11 במאי, 1839. משם, הם רכבו דרומה דרך לבנון ופלסטינה, עד שסטו מעט מזרחה וראו לראשונה את צפת. ואיזה נוף זה היה: ממרחק, העיר צפת מתנשאת מעל לנוף, מחבקת את הר כנען ויוצרת קן קטן בין הגבעות הציוריות. בזמן שהמונטיפיורים הגיעו, 4,000 היהודים של צפת היוו לפחות חצי מאוכלוסיית העיר.
בצפת הם ביקרו בבית הכנסת אבוהב המרשים מהמאה ה-16. הרבה אגדות נסובות סביב הבניין, כולל אמונה כי הבניין הוקם בספרד או בפורטוגל.
אחד הסיפורים מספר על חלק מהתלמידים של הרב הידוע שחיו בצפת, וזמן קצר לאחר מותו של אבוהב בספרד, הם חלמו חלום משותף. בחלום, הרב התלונן בפני תלמידיו כי בית הכנסת שלו הוקף בכנסיות. לאחר שקמו התלמידים התפללו יחד ויום למחרת בית הכנסת הופיע באורח פלא בצפת.
בזמן שבילה את אחר הצהריים באיסוף מידע על האפשרות לחקלאות בגליל, מונטיפיורי ישב עם הרב אברהם דוב. הרב דב שימש בתור מנהיג רוחני של בית הכנסת האשכנזי בצפת במהלך תקופות הרות אסון. בין היתר, ב-1834 התרחש פוגרום שנמשך 30 ימים, ורעידת אדמה הרסנית ב-1837.
במהלך הפגישה שלהם, הרב דב נתן למונטיפיורי עצומה חתונה המבקשת ממנו לקנות שטח עבור יהודים לעיבוד, ומונטיפיורי הסכים לעשות ככל הניתן כדי לעזור ליהודים לרכוש קרקע עליה יוכלו להקים יישובים חקלאיים. (מונטיפיורי הצליח באופן כה מרשים, עד שהניח בפועל את התשתיות ליישוב חקלאי יהודי בארץ ישראל).
אי שם מעל צפת
באחד מהימים מונטיפיורי וג'ודית ביקרו בחווה יהודית מהמאה ה-19, הראשונה בזמנים המודרניים במדינה. החווה היתה מחוץ לצפת, על הר מירון, שהיה הפסגה הגבוהה באזור. החווה היתה שייכת לישראל בק, שהיגר מאוקראינה לפלסטינה ב-1831, התיישב בצפת, ושם הקים את הדפוס העברי הראשון שנראה במדינה מזה יותר מ-200 שנים.
ב-1834 הוא הקים חווה משגשגת, אבל רעידת האדמה של 1837 ואסונות נוספים הקשו על המשך הפעילות. לאחר שננטש ב-1840, המקום נקרא כעת חירבת בק, והשרידים שלו יושבים לאורך מסלול בטבע.
11 חכמים יהודים קבורים בהר מירון, ובאותו יום מונטיפיורי ביקר בשניים מהקברים לפחות, אחד מהם של רבי שמעון בר יוחאי.
ב-135, הרומאים ריסקו את המרד היהודי מול השלטון שלהם בארץ הקודש. בר יוחאי לא קיבל את הרומאים בתור השלטים הלגיטימיים, ודיבר נגד הצווים האנטי-יהודיים שלהם. עם גזר דין מוות מעל ראשו, הוא ברח עם בנו לעיר הסמוכה פקיעין – העיר היחידה בישראל בה נשמרה נוכחות יהודית באלפיים השנים האחרונות. בר יוחאי ובנו התחבאו במערות במשך 13 שנים, אכלו חרוב מעץ ושהציע אינסוף פירות ושתו מים ממעיין שהופיע בשטח בדרך נס.
ל"ג בעומר חוגג את יום השנה למותו של בר יוחאי. מאז, מאות אלפי יהודים מכל העולם נהרו לקבר שלו. לפי המסורת, ביום הזה, במיקום הזה, כל הבקשות ייענו.
התחנה השניה של הזוג הייתה בקבר הילל הזקן. הילל הזן סכור במשפטים "מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחברך" ו"אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו".
מצפת רכב הזוג לטבריה. כאן הם בילו את הלילה בביתו של הרב הראשי חיים ניסים אבולעפיה, ככל הנראה צאצא של חיים אבולעפיה שעבר לטבריה מטורקיה ב-1740 בגיל 80.
אבולעפיה הגיע לטבריה בהזמנת דאהר אל-עומר, שייח בדואי ששלט בגליל באמצע המאה ה-18. מתוך הבנה כי הוא זקוק למבנה פיננסי אם טבריה רוצה לשגשג, אל עומר הציע לרב דיור ואת הקמתו של בית כנסת אם הוא יקדם את המצב. אבולעפיה הביא איתו את משפחתו ו-10 תלמידים, וב-1782 בנה את בית הכנסת ההיסטורי עץ חיים. תוך מספר עשורים הצטרפו למשפחת אבולעפיה מספר גדול של יהודים פולנים.
צל מעץ זית עתיק
עברו מספר ימים עבור מונטיפיורי וג'ודית להגיע לירושלים לאחר מכן, והם בילו את הלילה לרוב באוויר הפתוח (באוהלים, כמובן).
לילה אחד עבר עליהם בשדה ליד העיר השומרונית סינג'יל. השם כנראה מתקשר לאביר צלבני שחנה שם עם כוחותיו ב-1099. האביר, יליד צרפת ואדם דתי במיוחד, לקח חלק פעיל במצור ובכיבוש ירושלים, לרבות הטבח בתושבים היהודים והמוסלמים.
משום שהמגיפה עדיין השתוללה בין חומות ירושלים, הזוג הקים מחנה בהר הזיתים. מנקודת המבט שלהם היה להם נוף מדהים על העיר העתיקה מעבר לוואדי. את הצל סיפקו עצי זית כה עתיקים שחלק מאמינים כי העצים צפו בסבלו של ישו מנצרת בלילו האחרון על פני האדמה (הברית החדשה, הבשורה על פי מרקוס, י"ד, 32-36).
באחד הימים השניים רכבו בנחל קידרון, ביקרו במונומנטים המרשימים ובקברים העתיקים. יום למחרת הם הגיע לאתר המסורתי של קבר דוד (בהר ציון, מחוץ לחומות העיר).
לבסוף, ב-12 ביוני, הם נכנסו לירושלים ולאחר ביקושים ותפילות במספר בתי כנסת, הם חזרו להר הזיתים. בימים שלאחר מכן הם היו בחברון, ובמערת המכפלה. וב-20 ביוני, הם החלו במסעם בחזרה לביירות.
יש סיבה טובה לכך שרחובות רבים בישראל נקראים על שם משה מונטיפיורי. כך גם רחבת טחנת הקמח, הממוקמת ממש מעל משכנות שאננים וימין משה, בצמוד לטחנת הקמח – אשר שוקמה בשנים האחרונות למצבה המקורי.
החלק הפנימי של טחנת הקמח כלל בעבר מוזיאון קטן ומרתק על חייו ופעילויות של מונטיפיורי. כיום, לעומת זאת, טחנת הקמח כוללת חדר טעימה של יקבי ירושלים המוכר, בין שאר הסוגים, יינות טחנת קמח.
שמענו כי מונטיפיורי שתה בקבוק יין בכל יום: אולי זה הסוד לחיים הארוכים והפוריים שהסתיימו רק כשהגיע לגיל 101 המכובד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם