1
באחד הלילות הראשונים למלחמה, פושקו קיבל שיחת טלפון מחברים מקיבוץ מעיין ברוך. "המטע שלך עולה באש", דיווחו. הוא דהר לעבר מטע האבוקדו הגדול, 400 דונם, שממוקם 120 מטר מגדר הגבול עם לבנון. החיילים לא נתנו לו לעבור את המחסום.
"עמדתי מרחוק וראיתי את הלהבות", הוא אומר, "הכבאים לא הסכימו להיכנס. זה חוסר אונים נוראי. ואז היה לי רעיון: הפעלתי מרחוק את כל מערכות ההשקיה. בהדרגה האש נעצרה".
"עמדתי מרחוק וראיתי את הלהבות. הכבאים לא הסכימו להיכנס. זה חוסר אונים נוראי. ואז היה לי רעיון: הפעלתי מרחוק את כל מערכות ההשקיה. בהדרגה האש נעצרה"
ההחלטה הזו כנראה הצילה את מטע האבוקדו של משגב עם מכיליון מוחלט. כשהצבא איפשר לפושקו להיכנס למטע, הוא גילה שהשריפה כילתה 40 דונם – כ-10% מהעצים.
למרבה התסכול, מדובר באש כוחותינו: במסגרת תרגיל של הכוחות בגזרה, מישהו הרים פצצת תאורה שנחתה הישר על האטינגר העסיסיים. בביקור במטע אי אפשר להחמיץ את העצים השרופים והפירות החרוכים שפזורים על האדמה.
פושקו הוא עופר מושקוביץ', בן 58, חבר משגב עם ומנהל מטע האבוקדו של הקיבוץ. כולם באצבע הגליל מכירים אותו, לא בטוח שכולם יודעים מה השם שרשום לו בתעודת הזהות. "זה כמו שתשאל איך קוראים לסטינג", הוא אומר.
רק בשבוע שעבר, ארבעה חודשים אחרי תחילת המלחמה, הצבא איפשר לו לחזור לעבודה במטע שממוקם בין כפר יובל לבין גדר הגבול. "שוב ושוב ביקשתי, ושוב ושוב המ"פ בגזרה ענה לי בשלילה. הוא אמר לי 'כל צה"ל מאחוריך'. אמרתי לו 'מצוין, זה בדיוק מה שאני מצפה'. הוא אמר 'לא הבנת. זה במובן הפיזי. אתה מול החזבאללה, וכל צה"ל מאחוריך'".
"שוב ושוב ביקשתי, ושוב ושוב המ"פ בגזרה ענה לי בשלילה. הוא אמר לי 'כל צה"ל מאחוריך'. אמרתי לו 'מצוין, זה בדיוק מה שאני מצפה'. הוא אמר 'לא הבנת. זה במובן הפיזי. אתה מול החזבאללה, וכל צה"ל מאחוריך'"
יחד עם פושקו חזרו לעבודה כל עשרת העובדים התאילנדים. "כשפרצה המלחמה הם נטשו מהרגע להרגע, המגורים וכל הדברים שלהם נראו כמו בסרט על שואה גרעינית, עזבו באמצע את הכול. הם עמדו מוקדם בבוקר בחליפות וחיכו להסעה.
"אין לי טענה אליהם. שלחו להם סרטוני זוועה שרצו בתאילנד עם מה שקרה בעוטף. ממשלת תאילנד הציעה להם מענק כדי שיחזרו הביתה בשווי של 5,000 שקל. זה סכום עתק בתאילנד, אבל כאן הם מרוויחים יותר – ובהדרגה הם התחילו לחזור".
התקופה שבה המטע היה נטוש עלתה באובדן מחזור שלם של אטינגר, 60 דונם אבוקדו שלא נקטף ונשר מהעצים, אומר פושקו בתסכול, אבל לא אלמן ישראל: כשאנחנו מגיעים למטע, התאילנדים עסוקים במרץ במילוי ארגזים בכמויות עצומות של אבוקדו, בעיקר מזן האס. כשהמשאית של המשווק מגיעה והארגזים מועמסים עליה, יש לרגע קצר אשליה של שגרה באוויר.
התאילנדים עסוקים במרץ במילוי ארגזים בכמויות עצומות של אבוקדו, בעיקר מזן האס. כשהמשאית של המשווק מגיעה והארגזים מועמסים עליה, יש לרגע קצר אשליה של שגרה
בשלב הזה גם מתעורר הוויכוח המוכר בקרב חובבי אבוקדו בין מבכרי ההאס לאלה שמשוכנעים בעליונותו של האטינגר. טעמנו משני הזנים – שניהם היו נהדרים.
המורכבות לא פוסחת על שום תחום בחייהם של החקלאים בגבול הצפון בימים אלה. פושקו ישן במלון בטבריה, ונוסע מדי בוקר כמה עשרות קילומטרים צפונה, לעבודה.
"אצלי המצב יחסית ממש בסדר", הוא אומר, "יש לי שגרה ויש לי עבודה. הילדים שלי כבר גדולים, הבת שלי גרה בפרדס חנה ואני יכול לנסוע אליה בסופי שבוע. למשפחות עם ילדים ולזקנים שאין להם תעסוקה קשה מאוד במלון. אנשים מטפסים על הקירות".
האתגר הבא הוא לשקם את האזור השרוף במטע. "צריך לחפור באדמה, לחתוך את השורשים החוצה. השורשים של אבוקדו זה דבר עצום, ואחר כך לשתול חדשים", פושקו אומר.
באשר לנזקים הכספיים, הוא יודע שלפניו ולפני הקיבוץ עוד סאגה ארוכה מול המדינה: "לגבי נזקי השריפה, זה דווקא עובד מהר – מס רכוש כבר היה פה וכתב דוח. אבל האובדן של הקטיף זה נזקים במיליונים ויש גם נזקים עתידיים, כי עצים שלא נקטפו בזמן כמעט בוודאות יניבו פחות פרי בשנה הבאה".
"לגבי נזקי השריפה, זה דווקא עובד מהר – מס רכוש כבר היה פה וכתב דוח. אבל האובדן של הקטיף זה נזקים במיליונים ויש גם נזקים עתידיים, כי עצים שלא נקטפו בזמן כמעט בוודאות יניבו פחות פרי בשנה הבאה"
וכאילו חסרות סכנות במטע שממוקם מול החוטם של חזבאללה, כשאנחנו מתקדמים בשביל המרכזי של המטע פושקו עוצר בפתאומיות. לפנינו, באמצע השביל, מתפתל נחש צפע גדול, כמטר אורכו. נראה שהוא במצוקה גדולה, הראש שלו פגוע, אולי נדרס. אלה תנועותיו האחרונות, כעבור זמן קצר הוא מת.
פושקו מתפלא: מה עושה כאן צפע באמצע החורף, ועוד חורף קר וגשום? כנראה גם הנחשים מרגישים שהשנה הזו אינה ככל השנים.
2
לא נעים להגיד, אבל הזמנים הכי רעים הם הזמנים הכי נפלאים לטיול בטבע, למי שמוכן לקחת סיכון מסוים כמובן.
הרבה שנים לא ראיתי את הירדן כל כך ריק (מאנשים) וכל כך מלא (מים), והכל מוקף בירוק עמוק. המים שוצפים, האפיק התרחב, גדות ואיים נעלמו מתחת לזרם, והישראלים לא כאן בשביל לחוות את זה.
הרבה שנים לא ראיתי את הירדן כל כך ריק (מאנשים) וכל כך מלא (מים), והכל מוקף בירוק עמוק. המים שוצפים, האפיק התרחב, גדות ואיים נעלמו מתחת לזרם, והישראלים לא כאן בשביל לחוות את זה
הבודדים שמגיעים, נהנים מנהר פרטי וממפגשים עם בעלי חיים – משפחות של נוטריות ונמיות, למשל – שחשים בטוחים יותר בהיעדר בני האדם.
הריקנות אירונית במיוחד במקטע הנהר שעובר בקרבת יסוד המעלה ושמורת החולה. בשנים האחרונות הדילמות באזור הזה היו הפוכות לחלוטין: בחודשים מאי-אוקטובר, עם דגש על חולי המועד והחופש הגדול, האזור היה מוצף בנופשים, מנגליסטים והמוני בית ישראל שהגיעו להפיג את החום במים הקרירים.
המועצה האזורית מצאה את עצמה מתמודדת עם כמויות עצומות של אשפה, ובהיעדר שירותים מסודרים, החלקות החקלאיות הסמוכות התמלאו בניירות טואלט שהמתפנים הותירו אחריהם.
כדי להכניס מעט סדר בכאוס סומנו מקומות חנייה מאולתרים בשולי הגדה, שעכשיו עומדים מיותמים, ושלטים גדולים הוצבו על גדת הנחל, מתחננים בפני הנופשים לא להפוך את הגליל למזבלה. "כשיש הרבה שלטים שמבקשים לשמור על הניקיון", אמר לי פעם פקח מנוסה, "אתה יודע שהמצב גרוע".
כדי להכניס מעט סדר בכאוס סומנו מקומות חנייה בשולי הגדה, שעכשיו עומדים מיותמים, ושלטים גדולים הוצבו על גדת הנחל, מתחננים בפני הנופשים לא להפוך את הגליל למזבלה
כדי לשלוט בכמויות האנשים שצובאים על הנחל עלתה בשלב מסוים האפשרות לגבות דמי כניסה, ומייד התעוררה סערה ציבורית שהייתה נגועה בלא מעט פופוליזם.
כל זה נראה כל כך רחוק עכשיו. קשה להגיד שנסראללה הצליח לאחד את עם ישראל, אבל הוא בוודאי גורם למלחמות הפנימיות להיראות כמו משחק ילדים.
3
העגורים, עם שפעת עופות או בלי, מדירים שינה מעיני החקלאים. גם כשזה נראה תמים ולא מזיק: עגור או שניים בשולי השטח החקלאי שלך, ואתה יכול להתעורר אחרי כמה ימים כדי לגלות שכל החלקה כוסחה.
השיטות להרחקת העגורים מגוונות ויצירתיות, כולל הבהובים וריצודים. אחד החקלאים בעמק החולה חזר במנהרת הזמן והשקיע בעיצוב דחליל. האם זה עושה את העבודה? קשה לדעת, אבל קומץ העגורים שנשנשו בפאתי החלקה נראו יותר סקרנים ממורתעים.
4
עצוב לראות את גן הצפון סגור. המתחם שוקק החיים והמסעדות ששוכן על הכביש הראשי (99) שמחבר את קריית שמונה ורמת הגולן, נראה כעת כמו מוטל נטוש בעיירה אמריקאית נידחת. העלים שלא טואטאו זמן רב רוקדים על האספלט בקצב הרוח, ויש הרבה רוח.
אבל יש גם נקודת אור: חומוס "בלו בס" פתוח!
סרחיו הלמן, "רק ארבעים שנה בארץ", כדבריו, נאחז בציפורניים בשגרה, בעבודה, בחומוס. למילואימניקים ששומרים על הגבול הוא מספק הצלה משגרת החמגשיות והמנות הצבאיות. הם אסירי תודה, והוא אסיר תודה להם על כך שהם כאן.
סרחיו הלמן, "רק ארבעים שנה בארץ", כדבריו, נאחז בציפורניים בשגרה, בעבודה, בחומוס. למילואימניקים ששומרים על הגבול הוא מספק הצלה משגרת החמגשיות והמנות הצבאיות
אבל לא צריך להיות במדים ולא צריך מלחמה כדי ליהנות מהחומוס הנהדר ומאהבת האדם של סרחיו.
מי שמבקש לאכול קצת יותר רחוק מנסראללה ושות', יכול להגיע לחוות "ואדי ינשוף" הסמוכה לקיבוץ איילת השחר. על צלע הר מעל הוואדי מגדלים כאן בשיטות אורגניות זיתים, תאנים, תבלינים ועוד.
מי שמבקש לאכול קצת יותר רחוק מנסראללה ושות', יכול להגיע לחוות "ואדי ינשוף" הסמוכה לקיבוץ איילת השחר. על צלע הר מעל הוואדי מגדלים כאן בשיטות אורגניות זיתים, תאנים, תבלינים ועוד
טל ושם, אם ובנה, מפעילים את החווה ומגישים ארוחות מול הנוף המסחרר שבקצהו החרמון תלוי כמו גלויה. רצוי לתאם מראש, אבל גם ספונטניות עשויה לעבוד.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם