בסוף השבוע הודיע יאיר גולן שהוא מקים מפלגה חדשה, מפלגת יאיר גולן, ונחוש להיות המצביא של המחנה הליברל-דמוקרטי. גולן, עם הרבה כסף ויועצים אסטרטגיים מאחוריו, וכחלק מלהקת "הגנרלים באולפנים" רואה עצמו כמתאים להיות הנבחר.

בניסיונו להקים עוד מפלגת יחיד שהמנהיג בה יקבע את הכללים, "הוועדה המסדרת" לחברים, וכמובן בלי מוסדות, בלי מתפקדים ובלי פעילים שאינם נאמנים למנהיג החדש, הוא ישכפל את המפלגות הדיקטטוריות של המחנה הממלכתי ויש עתיד, וימחק סופית את המפלגות הדמוקרטיות – העבודה ומרצ. ובא גואל לשמאל הציוני.

בלי מוסדות, בלי מתפקדים ובלי פעילים שאינם נאמנים למנהיג החדש, הוא ישכפל את המפלגות הדיקטטוריות של המחנה הממלכתי ויש עתיד, וימחק סופית את המפלגות הדמוקרטיות – העבודה ומרצ

אכן, המחנה הליברלי מחפש בית פתוח לייצר דרכו השפעה משמעותית על השלטון בישראל. במהלך השנה האחרונה ההישג הגדול ביותר של המחאה היה משולש:

• עצירת ההפיכה המשטרית.
• הוקעת הממשלה הקיצונית שמרנית-לאומנית-אמונית עם תפיסת העליונות היהודית ואנטי-דמוקרטיות תוך יצירת קונצנזוס מחודש סביב יהודית ודמוקרטית.
• יצירת מחנה ליברלי-פוליטי, מודע לעוצמה האזרחית והציבורית ונכון להירתם ולתרום לעיצובה של ישראל כמדינה ליברל-דמוקרטית.

אילולא ה-7 באוקטובר, הבחירות המקומיות היו המדרגה לעלות ממחאה אזרחית לפעילות פוליטית ומשם להתארגנות למערכה על מפת המפלגות הישראלית: לא מפלגה דמוקרטית – לא מצביעים לה.

כך היה מהלך של פתיחת השורות גם במחנה הממלכתי, גם ביש עתיד גם בעבודה-מרצ וגם בימין הממלכתי המתהווה, שהיה מאפשר כניסת אקטיביסטים ומנהיגים חדשים ומחויבים לכל שדרות ההנהגה הפוליטית בישראל.

לולא ה-7 באוקטובר, הבחירות המקומיות היו המדרגה לעלות ממחאה אזרחית לפעילות פוליטית, ומשם להתארגנות למערכה על מפת המפלגות הישראלית: לא מפלגה דמוקרטית – לא מצביעים לה

אבל בצל המלחמה, התנאי של גדי איזנקוט לבני גנץ – להתחייב לפריימריז במפלגה – נגנז, ויאיר לפיד מנהיג הליברלים ממשיך לבחור את חבריו לרשימה לכנסת לבדו. הכיסוי של בחירות ידועות מראש ליו"ר הוא פתטי. מכאן, שכל האנרגיות של המאבק האזרחי המוצלח ביותר להגנה על הדמוקרטיה הישראלית הולכות להסתכם בשריונים אצל גנץ ולפיד.

התקווה היחידה של המחנה הליברלי המגוון והאקטיביסטי לשיתוף ציבורי משמעותי והכנסת מנהיגות מחויבת למפלגות, היא דרך יצירה מחודשת של מפלגה ליברל-דמוקרטית חברתית משמאל ליש עתיד.

יש ארבעה מרכיבים להתארגנות כזו:

1. המפלגות הוותיקות – עבודה ומרצ.
2. ארגוני המחאה על גווניהם.
3. נציגים ציבוריים של משפחות החטופים/מפונים.
4. "הגנרלים מהאולפנים" – גולן, עופר שלח, נועם תיבון, נמרוד שפר, וכו'.

הארגונים הגדולים של המאבק נגד ההפיכה המשטרית – אחים לנשק ובונות אלטרנטיבה, הדגלים השחורים ומטה הסטודנטים והאקדמיה, מטות הערים, תקווה ואחרים, יצרו תנועות שטח יצירתיות ומעורבות והצמיחו הנהגה מקומית, אזורית וארצית, המחויבת לשוויון, לזכויות אזרח, לדמוקרטיה ליברלית ולישראליות מכילה ומגוונת.

התקווה היחידה של המחנה הליברלי המגוון והאקטיביסטי לשיתוף ציבורי משמעותי והכנסת מנהיגות מחויבת למפלגות, היא דרך יצירה מחודשת של מפלגה ליברל-דמוקרטית חברתית משמאל ליש עתיד

יאיר גולן, והכסף הגדול שמאחוריו, סימן את עצמו כמנהיג יחיד. בפוסט שפרסם הוא מנסה לנכס את המאבק נגד ההפיכה: "את המחאה המוצלחת צריכה להמשיך תנועה פוליטית חדשה, עם מפלגה חדשה". אמור מעתה: מפלגת יאיר גולן.

הגיע הזמן לומר את האמת. אי אפשר לשחרר את החטופים ולהשמיד את חמאס במקביל.
ניתן לשחרר את החטופים רק בעסקה, והעסקה הזו תהיה עם חמאס, עסקה כזו תביא להפסקה ממושכת בלחימה, וההפסקה הזו מסכנת את קיומה של הממשלה, ולכן היא אינה רוצה בה.
הגיע הזמן לומר את האמת. במלחמה הזו אנחנו לא נביס את…

— Yair Golan – יאיר גולן (@YairGolan1) February 9, 2024

אחרי שניסה ללא הצלחה להשתלט על מרצ, הוא מוחק גם את העבודה ושועט לבדו להציל את ישראל. לא זו הדרך. מובילי המחנה הליברלי צריכים להפסיק לייצר מפלגות חדשות לבקרים.

השבוע גם התגלה מי הם חלק מהעומדים מאחוריו: דפנה ליאל חשפה מכתב של בכירי מפלגות העבודה ומרצ – מעוזי ברעם ואופיר פינס עד ניצן הורוביץ וג'ומאס (חיים אורון), הקוראים להקמת מפלגת הסכסוך הישראלי-פלסטיני בשמאל.

אנשי האתמול חושבים במונחים של האתמול: הנציג שלהם הוא יאיר גולן. הם קוראים לפרק את המפלגות הוותיקות ולהתמקד בנושא המדיני. הם מוחקים את הישגי המאבק האזרחי הגדול ביותר בתולדות ישראל, שעצר לפי שעה את ההפיכה המשטרית.

הם מאמצים את הדפוס של המרכז – מפלגת יחיד שתהיה סינגל-אישו – על דבר אחד בלבד. זהו פספוס אדיר למחנה הליברלי כולו ונסיון להרוג אותו בהיוולדו: אין תקומה למפלגת יחיד עם נושא אחד.

הם מאמצים את הדפוס של המרכז – מפלגת יחיד שתהיה סינגל-אישו – על דבר אחד בלבד. זהו פספוס אדיר למחנה הליברלי כולו ונסיון להרוג אותו בהיוולדו: אין תקומה למפלגת יחיד עם נושא אחד

השמאל הציוני חייב לייצר אלטרנטיבה שלמה – מדינית-בטחונית, חברתית-כלכלית וליברל-דמוקרטית. להביא את המחנה הליברלי המפואר שצמח בשנה האחרונה עם מודעות פוליטית לתוך המערכת המפלגתית המאובנת של ישראל ולהיות המפלגה הדמוקרטית היחידה במרכז-שמאל: מפלגה השתתפותית, מודולרית, שבה כל שחקן מייצג חוזקה אחרת בשטח, בציבור, בחברה האזרחית – ולא רק נציג אליטות בודד עם חד-נס וחבורת לשעברים מאחוריו.

דרך המלך של המחנה הליברלי הוא פתיחת שורות של העבודה החדשה: אחרי שמרב מיכאלי בחוץ, והמפלגה הודיעה על בחירת מנהיגות חדשה, יש לייצר מהלך של פתיחת שורות ויצירת מפלגה ליברל-דמוקרטית אידיאולוגית וחזקה כדי להיכנס לממשלה הבאה ולהוביל את ישראל לחוזה חדש.

ממש כמו שמפלגות המתנחלים מכתיבים את סדר היום של ממשלות הימין, כך מפלגת העבודה החדשה תייצר את האג'נדה של ממשלת האחדות הבאה, שתקבע את כללי המשחק הדמוקרטיים של ישראל.

למה דווקא מפלגת העבודה? היא מביאה שלושה נכסים מרכזיים:

1. מורשת הקמת המדינה דרך הגישה הפרגמטית של דוד בן-גוריון.
2. דרך יצחק רבין – תפיסה ביטחונית הרואה בשלום הגיאו-אסטרטגי דרך להבטיח את עתידה המדיני-בטחוני של ישראל.
3. מפלגה דמוקרטית עם בסיס מתפקדים של 38.000, מנגנוני בחירה וכמובן נכסים נדל"ניים. זה יותר משיש לכל המפלגות האחרות במחנה הליברלי.

אחרי שניסה ללא הצלחה להשתלט על מרצ, הוא מוחק גם את העבודה ושועט לבדו להציל את ישראל. לא זו הדרך. מובילי המחנה הליברלי צריכים להפסיק לייצר מפלגות חדשות לבקרים

על מפלגת העבודה לייצר מהלך בשלושה שלבים: הנהגה, מתפקדים וח"כים. לקרוא קריאה ברורה לכל מנהיגי המחנה הליברלי – מנהיגי המחאה ומנהיגי הארגונים, האלופים והביטחוניסטים ומובילי מטות המאבק – לבוא להתייצב לפריימריז להנהגת המפלגה.

ויותר חשוב מכך – לקרוא לכל הפעילות והפעילים, אנשי הצמתים והכיכרות – להתפקד לעבודה החדשה ולייצר גל של כניסה המונית ודם חדש לצד ישן בתוך מפלגה דמוקרטית עם מורשת של בניית המדינה. המנהיגות והמנהיגים יוכלו להתמודד בפריימריז על מקום בכנסת ישראל.

המטרה ברורה: יצירת מפלגה ליברל-דמוקרטית על בסיס ערכי שוויון, חירות ומעורבות אזרחית וחברתית, שתוביל מתוך הממשלה הבאה לקביעת חוזה חדש וכללי משחק דמוקרטיים בישראל יהודית ודמוקרטית. גם יאיר גולן מוזמן להתמודד.

חוקרת משבר הדמוקרטיה, אידיאולוגיות פוליטיות והימין הישראלי. ספרה "עידן נתניהו: תמורות אידיאולוגיות ושינויים מבניים" יצא השנה בניו-יורק. מרצה בכירה במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.