כל מי שהמדינה הזו חשובה לו, כל אלה שהדמוקרטיה במדינה חשובה להם, בכנסת ומחוצה לה, צריכים לשלב כוחות ולחלץ אותנו מהממשלה הרעה הזו, וצריכים לעשות זאת מיד, עכשיו.

ה-7 באוקטובר היה יום זוועות נורא, ספגנו בו מהלומה כואבת, כמעט כואבת מנשוא, אבל הוא לא היווה איום קיומי על מדינת ישראל. חמאס, כמו גם חזבאללה, הם ארגוני טרור מנוולים, מחומשים ומצוידים שרוצים להשמיד אותנו. עלינו להילחם בהם ולפרק אותם מיכולותיהם, אבל הם אינם מהווים איום קיומי על מדינת ישראל.

חמאס, כמו גם חזבאללה, הם ארגוני טרור מנוולים, מחומשים ומצוידים שרוצים להשמיד אותנו. עלינו להילחם בהם ולפרק אותם מיכולותיהם, אבל הם אינם מהווים איום קיומי על מדינת ישראל

שלושה יסודות בממשלה הזו מעמידים בסכנה את מדינת ישראל, את עצם קיומה. האחד הוא בנימין נתניהו, שהדבר היחיד המעניין אותו זה הוא עצמו, שמירת שלטונו עם מנעמי השלטון הנלווים והמשך משפטו – אם בכלל – כאשר הוא מכהן כראש הממשלה. המדינה אינה מעניינת אותו, החטופים אינם מעניינים אותו, שבירת האמנה בין המדינה לאזרחיה אינה מעניינת אותו, היום שאחרי אינו מעניין אותו. רק הוא והוא והוא.

הוא גם האיש שבמו ידיו הכניס לכנסת ואחר-כך לממשלה, את שני היסודות האחרים, איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'. שני פירומנים, שנראה כאילו חילקו ביניהם את העבודה. סמוטריץ' יבעיר את השטחים ובן גביר יבעיר את המדינה.

למזלנו, עד כה הם לא ממש מצליחים. בשטחים עושים זאת כוחות הביטחון, ובתוך מדינת ישראל – אזרחי ישראל עצמם. אבל הם לא נואשים. חודש הרמדאן, שיחל בעוד כשבועיים, הוא תקוותם. מטרתם היא להכניס למוסלמים אצבע בעין, לפגוע להם בבטן הרכה, עד שלא יוכלו לשאת זאת יותר. ואז, כשהמדינה תבער, יוכלו השניים לומר בסיפוק – אמרנו לכם.

והנה לנו התלכדות הזירות. ממש חזון אחרית הימים של כל שונאינו. את שלושת היסודות האלה צריך לסלק ממוקדי הכוח עכשיו. אסור אפילו לחכות חודשים של מערכת בחירות.

עד שהכנסת תחליט להתפזר ולקבוע מועד לבחירות חדשות יעברו חודשים ארוכים, אם בכלל. אחר כך יעברו עוד חודשים עד הבחירות עצמן ועוד זמן עד להרכבת ממשלה אחרת. גם אם זה יקרה, אנחנו נידונים להישאר עם הממשלה הזו ועם היסודות ההרסניים שבה עוד לפחות שנה.

עד שהכנסת תחליט להתפזר ולקבוע מועד לבחירות חדשות יעברו חודשים, אם בכלל. ואז חודשים עד הבחירות, ועוד זמן עד להרכבת ממשלה אחרת. כך שנישאר עם הממשלה הזו ויסודותיה ההרסניים עוד לפחות שנה

האפשרות שאלה ימשיכו להחזיק בעמדות הכוח חודשים ארוכים מסוכנת לעצם קיומה של מדינת ישראל, ובוודאי לדמוקרטיה הישראלית. הפתרון, אם-כן, הוא ממשלה אחרת עכשיו, בכנסת הזו. לשם כך, יש צורך ברוב של חברי הכנסת שיצביע אמון בממשלה חליפית.

יש המדברים על האפשרות שכמה חברי כנסת מהליכוד יתעשתו, יעשו את המעשה הנכון ויחברו לכוחות השפויים להקמת ממשלה חליפית עוד בכנסת הזו, אלא שלא נראה שזה אפשרי. לא ניתן לסמוך על הח"כים והשרים מהליכוד.

האווירה בליכוד של השנים האחרונות היא כזו, שהמעז לצאת נגד המנהיג – מחוסל פוליטית. העובדה שאותו אדם מרד במנהיג הליכוד כשזה התאים לו, אינה רלוונטית ואינה משנה דבר. זכור לנו ליל ה"פוטש בננה" ב-28 באוקטובר 2004, לפני פחות מעשרים שנים, כשנתניהו ניסה להוביל מרד בליכוד נגד אריאל שרון.

אפרופו פוטש-בננה:
בזמן ההצבעה על תכנית ההתנתקות ניסה השר נתניהו להוביל פוטש נגד ראש הממשלה שרון. הוא פנה לשרים לימור לבנת, ישראל כץ ודני נוה – בניסיון להדיח את שרון.
(ידיעות אחרונות, 27.10.2004) pic.twitter.com/UJxcqNnuB9

— yuval karni (@YuvalKarni) October 25, 2018

באותו יום התקיים בכנסת דיון על החלטת הממשלה, שהתקבלה ב-6 ביוני אותה שנה, ההחלטה על ההתנתקות מרצועת עזה. יום שלם ארך הדיון בכנסת, מבוקר על ליל, כשכל חבר כנסת מקבל את רשות הדיבור. נתניהו הוביל חבורת שרים מהליכוד והתרוצץ מזיע במסדרונות הכנסת כדי לנסות ולהפיל החלטת ממשלה שהוא הצביע בעדה.

יש המדברים על האפשרות שכמה ח"כים מהליכוד יתעשתו ויחברו לכוחות השפויים להקמת ממשלה חליפית עוד בכנסת הזו, אלא שלא נראה שזה אפשרי. לא ניתן לסמוך על הח"כים והשרים מהליכוד

כל אותו זמן ישב ראש הממשלה דאז, מנהיג הליכוד אריאל שרון, על כסאו באולם המליאה ובקור רוח השמור למנהיגים סירב לצאת אל המורדים המתרוצצים ודורשים שייצא אליהם לשאת ולתת על ההחלטה. אמנם, נכון, נתניהו כמו נתניהו, התקפל ברגע האחרון, נכנס לאולם המליאה והצביע בעד ההתנתקות, כפי שהצביע בעד היציאה מעזה בכל ההצבעות בנושא.

אבל היום, מי שיעז להשמיע בליכוד – לא חלילה דבר ביקורת – אלא אפילו הסתייגות מרומזת מרצונו של המנהיג, מיד תופעל נגדו מכונת הרעל במלוא העוצמה, כפי שכבר חוו על בשרם מספר מצומצם של ח"כים מהליכוד, ואפילו, למרבה הגועל, גם משפחות החטופים.

מבין שותפות הליכוד לקואליציה ההרסנית הזו, סמוטריץ' ובן גביר אינם באים בחשבון. גם לא יהדות התורה של השנים האחרונות, המקדישה את מעייניה לפטור מגיוס של החרדים לצה"ל ולתקציבים. גם השבעה באוקטובר והמלחמה לא שינו דבר, וברור להם כי ממשלה אחרת מלבד ממשלת הליכוד, השבוי בצרכיו של נתניהו, לא תוכל להתחייב שהחרדים יוכלו להמשיך ולהנות מכל העולמות. לכן יהדות התורה אינה פרטנר למהלך.

לשלוש הסיעות האלה, כמו גם לליכוד, תמריץ נוסף להשאיר על כנו את המצב הנוכחי: בכל אפשרות אחרת הם מאבדים את מוקדי הכוח שנמצאים בידיהם עכשיו והולכים למדבר האופוזיציה.

נותרה ש"ס. ואכן, ש"ס היא התקווה. מצביעיה מתגייסים לצה"ל, מנהיגיה אינם חוששים לומר בגלוי שעל החרדים להתגייס. רק לאחרונה התבטאו כך שני שרי ש"ס – יעקב מרגי ומשה ארבל. השר מרגי אף התבטא נגד כנס הימין הקיצוני בו קראו להקים מחדש התנחלויות בעזה. ש"ס תוכל להיות שותפה בקואליציה החליפית. מה גם שש"ס – לא זו בלבד שלא תפסיד מהמהלך – היא אף תשדרג את מעמדה. תהיה לה בלעדיות על הדאגה לאינטרסים החרדיים בממשלה החליפית.

ש"ס עם מפלגות האופוזיציה של היום (והמחנה הממלכתי בתוכן), מונות יחד 67 חברי כנסת. למרות שדי ב-61 ח"כים להקמת ממשלה חליפית, למען המהלך יצטרכו כולם לוויתורים.

ש"ס עם מפלגות האופוזיציה של היום (והמחנה הממלכתי בתוכן), מונות יחד 67 חברי כנסת. למרות שדי ב-61 ח"כים להקמת ממשלה חליפית, למען המהלך יצטרכו כולם לוויתורים

ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, יצטרך לוותר על שאיפתו להיות ראש ממשלה, הסיעה הימנית במחנה הממלכתי תצטרך לוותר, המפלגות הערביות יצטרכו להצביע בעד הממשלה הזו, אביגדור ליברמן יצטרך להתפייס עם אריה דרעי ואריה דרעי עם יאיר לפיד. כולם יצטרכו לעשות ויתורים ולהתפשר בנושאים כאלה ואחרים.

מה שחשוב זה שהם, כולם, יבינו שזה מה שנחוץ וזה מה שנכון כדי להציל את הדמוקרטיה הישראלית ולמעשה את מדינת ישראל. זו יכולה להיות שעתם הגדולה.

ד"ר חיים וייצמן הוא מנהל התחום הפוליטי ועמית מחקר במכון לחירות ואחריות, ומרצה לממשל, מנהל ומדיניות ציבורית בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן. הוא בעל ניסיון ארוך שנים במגזר הציבורי; בין שאר התפקידים אותם מילא: עוזר לח"כ שמעון פרס, יועץ מדיני לשר וח"כ לשעבר ד"ר יוסי ביילין ויועץ בכיר לשר הדתות.