משפחת קסטלמן מבקשת להעיר את פרקליט המדינה ומח"ש מתרדמתם

זירת פיגוע הירי בירושלים, 30 בנובמבר 2023 (צילום: AP Photo/Ohad Zwigenberg)
AP Photo/Ohad Zwigenberg
זירת פיגוע הירי בירושלים, 30 בנובמבר 2023

השבוע כינסו בני משפחתו של יובל קסטלמן מסיבת עיתונאים (גילוי נאות: במשרדי). הם ביקשו להעיר את פרקליט המדינה ומח"ש מתרדמתם העמוקה בהקשר לבדיקת הכזבים שהמטירה המשטרה על בני המשפחה בעקבות מותו הנורא של יובל.

קסטלמן רץ לבדו לעבר 2 רוצחי המונים שרצחו 3 אזרחים ופצעו אחרים, נטרל לפחות אחד מהם, השליך את אקדחו האישי, פתח את מעילו, הרים את 2 ידיו מעל ראשו, צעק שהוא ישראלי ובכל זאת נורה למוות בידי חייל המילואים אביעד פריג'ה.

קסטלמן רץ לבדו לעבר 2 רוצחי המונים שרצחו 3 אזרחים ופצעו אחרים, נטרל לפחות אחד מהם, השליך את אקדחו האישי, פתח את מעילו, הרים את 2 ידיו מעל ראשו, צעק שהוא ישראלי ובכל זאת נורה למוות

9 שעות נאבק יובל על חייו בבית החולים שערי צדק ביום הנורא ההוא (30 בנובמבר 2023) תוך שהוא מוגדר אלמוני, חרף העובדה שארנקו (אותו השליך בטרם נורה כדי להוכיח שהוא ישראלי) טמן בחובו 8 תעודות מזהות. רק בערב התבשרו בני משפחתו על הנורא מכל.

הרופאים ציינו בדו"ח הסי.טי. שנמצאו חלקי מתכת רבים בגופו. חרף עובדה זו, כתבה המשטרה מזכר שלפיו אין מקום לנתיחת הגופה, מאחר שלא מצויים בה קליעים.

במזכר צוין שהדברים נכתבים לאחר עדכון מהרופאים, אלא שהרופא שניתח את יובל לאורך שעות בבית החולים, ד"ר אלון שוורץ, אמר למשפחה ששום נציג משטרה לא דיבר עמו.

בדיעבד התברר שהמשטרה לא שוחחה עם איש מהרופאים. עוד התברר בדיעבד במסגרת דוח סי.טי. מאוחר יותר, שלצד שרידי המתכת הרבים בבטן התחתונה של יובל, צולם גם קליע שלם בבית החזה.

המזכר הכוזב אפוא היה לא פחות ממדהים: הן הטענה כי לא נמצאו שרידי קליעים בגוף המנוח והן הטענה כי המידע התקבל מפי הרופאים, היו שקרים מוחלטים.

על סמך דברי נציגי המשטרה (היחידה המרכזית במשטרת מחוז ירושלים) – עליהם חזר קצין משטרה שביקר בבית המשפחה האבלה בתחילת השבעה – נקברה גופת יובל ללא נתיחתה. החקירה (תחילה בכלל הצהירה המשטרה כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית) עברה ממשטרת מחוז ירושלים למשטרה הצבאית החוקרת בלווי התביעה הצבאית.

המזכר הכוזב היה לא פחות ממדהים: הן הטענה כי לא נמצאו שרידי קליעים בגוף המנוח והן הטענה כי המידע התקבל מפי הרופאים, היו שקרים מוחלטים. על סמך דברי נציגי המשטרה נקבר יובל ללא נתיחה

התובע הצבאי אף הצהיר בתום לב בבית הדין הצבאי שלא היה מקום לנתיחת הגופה בשל אי הימצאות קליעים בתוכה. הוא התבסס על כזבי המשטרה. השופט הצבאי הביע תמיהה. בדיעבד התברר שהייתה חובה לנתח את הגופה. וכך, בתום השבעה נאלצו בני המשפחה לשלוף את הגופה מהקבר לצורך נתיחתה ולקבור את יובל בשנית.

זמן רב חלף ממועד נתיחת הגופה ועד מסירת דו"ח הנתיחה למשטרה הצבאית החוקרת, בעטיו של עומס רב במכון הלאומי לרפואה משפטית. כעת ממתינה התביעה הצבאית לדו"ח הבליסטי כדי לגבש תשתית להכרעה אם להגיש כתב אישום נגד החייל היורה ובאיזו עבירה להאשימו.

אלמלא צולם סרטון הירי בידי דיירת באזור הפיגוע, הדבר כלל לא היה נחשף בידי העיתונאי יוסי אלי בחדשות 13, ויובל היה מוגדר כאחד מקורבנותיו הישירים של הפיגוע.

אלמלא היה מדובר ביהודי-ישראלי שהוא גם גיבור במובן הכי עמוק של המילה, אני לא יודע עד כמה הייתה הפרשה הזו מהדהדת ציבורית. אולי כן (פרשת אלאור אזריה) – אך אפשר מאד שלא.

אדם נורה לאחר שהרים את ידיו ופתח את מעילו. וייתכן שהדבר לא היה מתגלה. גיבור ישראלי נורה למוות לאחר שהרים את ידיו ופתח את מעילו. וייתכן שהדבר לא היה נחקר אלמלא הסרטון.

אלמלא צולם סרטון הירי ע"י דיירת באזור הפיגוע, הדבר כלל לא היה נחשף, ויובל היה מוגדר כאחד מקורבנות הפיגוע. לולא היה יהודי-ישראלי וגיבור -איני יודע עד כמה הייתה הפרשה מהדהדת ציבורית

בעקבות פרסום הכזבים מטעם המשטרה, הורה פרקליט המדינה על בדיקה מטעם מח"ש. מטרת הבדיקה היא לבחון אם יש מקום לחקירה פלילית. מאז הכרזת פרקליט המדינה חלפו חודשיים וחצי.

לא ברור איזו בדיקה נערכה, אך ברור שעד לפרסום הדברים בידי העיתונאי נדב אייל בידיעות אחרונות לפני שבועיים, איש מטעם מח"ש לא ביצע את הפעולה הבסיסית של קיום שיחה עם הרופא שניסה להציל את חיי יובל בבית החולים שערי צדק, וסיפר למשפחה שבניגוד לכתוב במזכר השקרי של המשטרה, שום שוטר לא דיבר עמו בטרם ההחלטה שלא לנתח את הגופה.

זעקת בני המשפחה במסיבת העיתונאים זכתה בסיקור נרחב. אביו של יובל, אחיו, דודו (כולם דיברו במסיבת העיתונאים), אחותו וזוגתו של האב ישבו במבוכה מפני שאינם מורגלים באור הזרקורים.

אציין שהאב מתנדב עשרות שנים במשטרת התנועה. יובל עצמו היה שוטר משמר הגבול במשך 3 שנים וכן שוטר סיור מצטיין במשך מספר שנים. לכן היה כה מיומן בירי. לכן החזיק באקדח אישי גם כשהיה עורך דין מבטיח ומוערך בנציבות שירות המדינה, כשהציל חיים ונורה למותו הנורא בגיל 38.

בעקבות פרסום הכזבים מטעם המשטרה, הורה פרקליט המדינה על בדיקה מטעם מח"ש. מטרת הבדיקה היא לבחון אם יש מקום לחקירה פלילית. מאז הכרזת פרקליט המדינה חלפו חודשיים וחצי

אנחנו יודעים על לקויות עמוקות במלאכת המשטרה. אנו יודעים על הקשר בין תרבות הכזב, האלימות כלפי מפגינים במוקדים שונים, הפרת זכויות יסוד ומעצרי שווא – לבין ההידרדרות המקצועית. הקשר בין מקצועיות, מניעת פשע ופענוח פשיעה לבין שמירת זכויות האדם הוא חד וחלק. ולהפך: משטרה שמפרה זכויות אדם היא משטרה כושלת מקצועית.

אנחנו יודעים על חולשתה רבת השנים של מח"ש. אנחנו יודעים שהיא אינה מצליחה באמת להרתיע שוטרים מביצוע עבירות פליליות של אלימות, מעצרי שווא, תיאום עדויות ושיבוש מהלכי חקירה.

השבוע התבשרנו על שופט נוסף שקבע שמזכרי השוטרים מלמדים על ההפך הגמור ממה שנראה בסרטונים, שצילמו מעצר אלים של מפגין בקיסריה מול בית ראש הממשלה. השופט כתב שהתמונה שעולה מהפער בין המזכרים הכוזבים למציאות, מדאיגה. הוא אינו הראשון שכותב זאת. גם לא השני. גם לא העשירי למען האמת (טען באולמו בצורה מצוינת חברנו למערך ייצוג עצורי המחאה, עורך הדין נריה רונן).

ובכל זאת: שום הוצאות לא הוטלו על המשטרה. שום פרוטוקול לא נשלח מטעם בית המשפט למח"ש (וכששופטים מעירים הערות כאלה, מח"ש תתקשה לחמוק מטיפול ראוי). אין שום תמריץ למשטרה לנהוג אחרת במכלול מוקדי הפגנות (לא תמיד. לא כל הזמן. אך במקומות רבים).

אנחנו יודעים על לקויות עמוקות במלאכת המשטרה. אנו יודעים על הקשר בין תרבות הכזב, האלימות כלפי מפגינים במוקדים שונים, הפרת זכויות יסוד ומעצרי שווא – לבין ההידרדרות המקצועית

משפחתו של יובל קסטלמן וגם אנחנו (עורך הדין עמית שלף ואני) לא ממהרים לפתח תאוריות קונספירציה. הפוך. אנו מבקשים להיצמד לעובדות. אין לנו ראיה לכך שניתנה הנחייה ספציפית מטעם השר איתמר בן גביר בפרשת קסטלמן. הגיוני שלא ניתנה מפורשות, אך רוח השר ידועה. ואולי ניתנה הנחייה? לא ברור. מה שברור הוא שהגופים שאמורים לשמור עלינו – משטרה ומח"ש – מתנהגים לא אחת בצורה מפחידה.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 998 מילים ו-1 תגובות
סגירה