בניגוד לתגובות השליליות בתקשורת וברשתות החברתיות ליוזמת משרד הכלכלה לנקוט ב"ביוש רגולטורי" כלפי חברות מזון שהעלו מחירים בזמן המלחמה, נראה שהיא דווקא נושאת פרי.

למעשה, ייתכן מאד שמבין שלל הכלים שנבחנו בשנים האחרונות על ידי הממשלה והרגולטורים בישראל למלחמה ביוקר המזון, "הרשימה השחורה" של משרד הכלכלה היא מהמשפיעות ביותר.

ייתכן מאוד שמבין שלל הכלים שנבחנו בשנים האחרונות על ידי הממשלה והרגולטורים בישראל למלחמה ביוקר המזון, "הרשימה השחורה" של משרד הכלכלה היא מהמשפיעות ביותר

מדובר למעשה בשתי רשימות: שחורה ולבנה. ברשימה השחורה כלולות החברות שהעלו מחירים במלחמה ולא הסכימו להתחייב להורדות מחירים ו/או עצירת העליות, ובלבנה – אלו שכן נענו לקריאות המשרד ונטלו על עצמן התחייבויות כאלה.

במהלך חודש פברואר איים משרד הכלכלה והשר העומד בראשו, ניר ברקת, כי אם חברות המזון לא ייענו בתוך שלושה ימים לקריאתו להקפיא או להוריד מחירים, ינקוט כלפיהן ב"ביוש רגולטורי". ביוש רגולטורי הוא פרסום מידע שלילי על חברות לציבור, על ידי רגולטור ממשלתי, במטרה לגרום לקהלים שונים בציבור להגיב אליו – למשל,  באמצעות חרם צרכנים או משיכת השקעות ותרומות – ובכך לעודד את החברות לשנות את התנהגותן.

סיכמתי עם מנכ"ל חברת סלטי שמיר כי העלאת המחירים במוצרי החברה תבוטל. אני מצפה מיתר חברות המזון להבין את גודל השעה ולגלות סולידריות כלפי הציבור הישראלי בשעת מלחמה. אני חוזר על האולטימטום ל-72 שעות עליו הודעתי הבוקר לביטול העלאות המחירים. חברה שלא תבטל את העלאת המחירים תכנס לרשימה…

— ניר ברקת (@NirBarkat) February 7, 2024

במקרה הנוכחי, תכנון ויישום מוצלחים של טקטיקת הביוש באו לידי ביטוי בכך שהמשרד השכיל לשלב ביוש רגולטורי עם רגולציה הסכמית מבוססת שיח ודיאלוג, לרתום את הסנטימנט הציבורי המתאים לנושא ("ישנן חברות אשר סירבו ליד המושטת ובחרו להתנתק מהאלונקה לטובת המשך עשיית רווח תוך פרימת הסולידריות המשקית בזמן מלחמה"), ולממש את האיום בביוש מבלי להותיר אותו באוויר.

תכנון ויישום מוצלחים של טקטיקת הביוש באו לידי ביטוי בכך שהמשרד השכיל לשלב ביוש רגולטורי עם רגולציה הסכמית מבוססת שיח ודיאלוג, לרתום את הסנטימנט הציבורי המתאים לנושא, ולממש את האיום

התוצאות לא איחרו להגיע, והחשש מפני תגובות הצרכנים, המפרסמים, בעלי המניות וגורמים אחרים נתן את אותותיו. האיום למוניטין החברות יצר הרתעה אפקטיבית, עוד לפני שניתנה אפילו ההזדמנות לקהלים שונים להגיב למידע השלילי ו"להצביע ברגליים".

כך, חברות שהגיעו מראש עם המשרד להסכמות על הקפאות מחירים והוזלות שובצו לרשימה הלבנה, אחרות מנהלות דיאלוג עם המשרד כדי "לצאת" מהרשימה השחורה, ובתוך ימים ספורים הרשימה התעדכנה, וממשיכה להתעדכן, בעקבות הסכמות עם חברות נוספות על מבצעים והוזלות.

שר הכלכלה @NirBarkat מפרסם את הרשימה השחורה של החברות שהעלו מחירים לאחרונה. בינתיים הרשימה לא אומרת כלום ונראה שנדרש יותר מאיומים בשביל לעורר את חברות המזון.

עד שיחליט השר איך ומתי לממש את איומו, הצרכן 'יהנה' ממחירים גבוהים יותר בשוק ריכוזי. pic.twitter.com/pZiSwT4VJl

— Aharon Katz (@Aharonkatzz) February 14, 2024

מעניין לציין בהקשר זה שמדובר, בשלב זה, בהתחייבויות וולונטריות של החברות, פרי הסכמה ודיאלוג, ושהפניות אליהן מצד המשרד נעשו ככל הנראה שלא על בסיס סמכות קיימת או מפורשת להורות על הורדת מחירים לפי חוק.

זוהי תוצאה יוצאת דופן, חדה, מהירה וברורה של ביוש רגולטורי שהצליח, גם במבט השוואתי למדינות נוספות. הביוש הרגולטורי נוסה בעולם במגוון הקשרים, בהם בטיחות בעבודה, בטיחות מזון, סביבה ואקלים, חינוך, בריאות הציבור, בנקאות ותקשורת; בשווקים בארצות הברית, באירופה, בקנדה ועוד.

בדרך כלל הוא לא מכונה "ביוש רגולטורי" כדי לא לעורר אנטגוניזם והתנגדות קשה מצד החברות, אלא ממוסגר כשקיפות, גילוי מידע וכדומה. התוצאות של גישת הביוש טובות, אבל בשונה מהמקרה הישראלי של חברות המזון – לעיתים קרובות לוקח זמן להבחין בשינוי התנהגות משמעותי שנוצר אצל החברות ובעלי העניין שלהן (לקוחות, משקיעים, עובדים, ספקים וכדומה) בעקבות פרסום המידע.

התוצאות לא איחרו להגיע, והחשש מתגובות הצרכנים, המפרסמים, בעלי המניות ואחרים נתן אותותיו. האיום למוניטין החברות יצר הרתעה אפקטיבית, עוד לפני שניתנה אפילו ההזדמנות לקהלים "להצביע ברגליים"

לעומת זאת, במקרה הישראלי נראה שנוצר מומנטום של "ניוד" חברות מזון לרשימה הלבנה, והיענות של החברות לביוש, וחשוב לעודד חברות נוספות להצטרף למהלך.

מחקרים בעולם מראים שחברות באותו ענף נוטות לנהוג באופן דומה לאחרות, המפגינות התנהגות אתית ("מרוץ לצמרת"). כדאי לרתום תובנות אלה ואחרות מספרות הביוש הרגולטורי כדי לגרום לביוש המחירים להצליח אף יותר:

• להמשיך להדגיש את האתיקה הראויה של החברות ה"לבנות" בעת מלחמה ולהרחיב את פרסום הרשימות לפלטפורמות נוספות.
• לדרג את החברות באמצעות ציון או מיקום ממוספר ברשימה השחורה כדי להגביר את הלחץ עליהן (בדומה לרשימה האדומה של המשרד להגנת הסביבה).
• להקפיד להמשיך את הדיאלוג עם כל החברות ברשימה השחורה, ולהציע להן הקלות רגולטוריות בתמורה להתחייבויות להורדת מחירים.

במחקריי בתחום זה עסקתי גם בתופעות של תמרון ומניפולציה שחברות נוקטות בהקשר של ביוש רגולטורי. על רקע תופעות אלה, חשוב לערוך בקרה על כך שהחברות אכן יעמדו בהתחייבויותיהן לא להעלות מחירים, ואף יורידו אותם, ולוודא שאין מדובר בהתחייבויות ריקות, או בהורדות מחירים מדומות או זניחות, הנעשות רק כדי לא להיכלל ברשימה השחורה. מניפולציה נוספת שיש לשמור מפניה בהקשר זה היא שרינקפלציה – יציבות במחיר לצד הקטנת האריזות.

במחקריי בתחום זה עסקתי גם בתופעות של תמרון ומניפולציה שחברות נוקטות בהקשר של ביוש רגולטורי. על רקע תופעות אלה, חשוב לערוך בקרה על כך שהחברות אכן יעמדו בהתחייבויותיהן

מכל מקום, הביוש הוא צעד חשוב שעשוי לתרום להורדת מחירי המזון. אם ימשיך להיות מיושם כהלכה, יוכל להחליף חקיקה שיש בה התערבות מחירים ולחסוך משאבי אכיפה יקרים. מעודד לגלות שבהקשרים מסוימים, הבושה עדיין עובדת, אפילו בישראל.

האם מותר למדינה לבייש? האם ביוש רגולטורי יכול לעבוד? והאם זו "המצאה" ישראלית? התארחתי אתמול אצל @uri_pa בתכנית @Baalei_Relevant @relevant_il לשיחה על הרשימה השחורה של חברות המזון שהעלו מחירים במלחמה @NirBarkat @misrad_calcala https://t.co/1wAY4GixdX pic.twitter.com/77JFgoSsn2

— Sharon Yadin (@Sharon_Yadin) February 27, 2024

ד"ר שרון ידין היא משפטנית, מרצה בכירה וחוקרת בבית הספר למנהל ומדיניות ציבורית במכללה האקדמית עמק יזרעאל. היא משמשת עמיתת מחקר במרכז מינרווה לשלטון החוק במצבי קיצון באוניברסיטת חיפה ועורכת של כתב העת Humanities & Social Sciences Communications מבית Springer Nature. מומחית לרגולציה ומשפט מנהלי, פרסמה 3 ספרים וכ-30 מאמרים ופרקים בספרים. כיהנה כנציגת ציבור במועצת העיתונות בישראל וכחברה במועצת תאגיד השידור הישראלי כאן. כיום חברה בוועדה הציבורית של "מעלה" ובוועד המנהל של האגודה הישראלית למשפט וחברה.