ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד שתייה, התפטר השבוע, והידיעות היוצאות מן הרשות הפלסטינית נוקבות בשמו של מוחמד מוסטפא, מנהל קרן ההשקעות הפלסטינית, כיורשו בראשות ממשלת טכנוקרטים שמטרתה לקבל אחריות על עזה ביום שאחרי. מוחמד מוסטפא היה בעבר סגן ראש ממשלה (בימי כהונתו של ראמי חמדאללה כרה"מ), וכעת יקודם למעמד "ראש ממשלת המומחים" שאמורה להקים את עזה מהריסותיה.

על פניו נראה כי זה צעד משמעותי לקראת "שיקום" הרשות הפלסטינית ולקראת חזרתה לעזה במסגרת הקמת מדינה פלסטינית שתכלול את הגדה ואת עזה. אבל בבחינת מצב העניינים בשטח מסתבר כי תסריט זה לא כל כך פשוט, לא כל כך מהיר, ולא ברור אם אפשרי בכלל.

התפטרות ראש ממשלת הרשות הפלסטינית נראית כצעד משמעותי לקראת "שיקום" הרשות וחזרתה לעזה, במסגרת הקמת מדינה פלסטינית שתכלול את הגדה ואת עזה. אך זה לא כל כך פשוט, ואולי לא אפשרי כלל

ראשית, מה התחולל מאחורי הקלעים לקראת התפטרותו של מוחמד שתייה? היה ביקור בזק של ראש הרשות, אבו מאזן, בקטאר וברבת עמון, ואי אפשר לראות בביקורים האלה שיחות משלימות למהלך, אלא נוגדות אותו.

על פי מקורות פלסטיניים, קטאר אכזבה את אבו מאזן כאשר אמרה לו שהגיע הזמן שיתפטר. קרוב לוודאי שמה שהאיץ את ביקורו של אבו מאזן שם, היה ביקורו של יריבו המושבע, מוחמד דחלאן, בקטאר, לראשונה מזה שנים רבות.

קודם ביקורו בקטאר, אמר דחלאן כי היום שאחרי צריך להיות בלי חמאס ובלי עבאס. ובכל זאת, כאשר היה בקטאר דחלאן נועד גם עם אנשי חמאס – כך שמה שנשאר זה בלי עבאס אבל עם חמאס.

בניגוד לאכזבתו של אבו מאזן בקטאר, שיחותיו עם המלך עבדאללה הירדני היו מוצלחות. הדברים זיכו את המלך במאמר מערכת משבח ביומון אל-קודס, אשר העלה על נס את המטרה המשותפת של הרשות הפלסטינית וירדן לסכל את כוונת ישראל לחולל נכבה חדשה בגדה וטרנספר של הפלסטינים לירדן. הרשות, מִצִּדה, שבה והכירה במעמדה של ירדן כמגינת אל-אקצא.

אם כך, ככל שהדברים קשורים בקטאר, היא אדישה לממשלת מוחמד מוסטפא. במאזן בין רשות פלסטינית שחוזרת לעזה, לבין שמירת חמאס כשליט בעזה יחד עם אירגוני סיוע שבהם משולבים דחלאן ואיש הכלכלה הבכיר שלו, ראש הממשלה לשעבר, סלאם פיאד – קטאר מעדיפה את האופציה השנייה.

קודם ביקורו בקטאר, אמר דחלאן כי היום שאחרי צריך להיות בלי חמאס ובלי עבאס. ובכל זאת, כאשר היה בקטאר דחלאן נועד גם עם אנשי חמאס – כך שמה שנשאר זה בלי עבאס אבל עם חמאס

על רקע הדברים האלה, מבחינת אבו מאזן, מה שעומד על הפרק היא ממשלת הטכנוקרטים של מוחמד מוסטפא. וזו, לפני שהיא יוצרת מציאות חדשה לקראת כניסת הרשות לעזה, היא מבקשת לחסום את האופציה של מסגרת שיקום לעזה יחד עם דחלאן ופיאד.

השאלה שעל הפרק היא עם מי חמאס יתחבר ביום שאחרי – עם אבו מאזן וממשלת הטכנוקרטים של מוחמד מוסטפא, או עם דחלאן ופיאד. הסתלקותה של סעודיה מן "היום שאחרי", מותירה את קטאר עם חמאס כשחקנים הראשיים בעזה, והם יחליטו אם אבו מאזן חוזר לעזה, או שדחלאן חוזר לעזה.

מה שמשותף לשתייה ולמוסטפא הוא ששניהם חברים בפת"ח, כך שאפילו אם ממשלת מוסטפא תוכרז כממשלת מומחים, ראש הממשלה יהיה איש פת"ח, ומן הסתם גם "הטכנוקרטים" שלו ייצגו את הארגונים כולל חמאס.

אבל יש בכל זאת הבדל גדול ביניהם – בעוד ששתייה דגל באידאולוגיה של החרמת ישראל, מוסטפא קשור בגורמי כלכלה בישראל, ומן הבחינה הזאת הוא מועדף על אירופה לעומת שתייה. מדינות אירופיות רבות הפסיקו לממן את הרשות הפלסטינית, כי מדיניות שתייה של חרם על ישראל לא הלמה את האידאולוגיה של השוק האירופי של כלכלה חופשית חוצת גבולות.

האם חמאס יקבל את מוסטפא? השיחות הכושלות של אבו מאזן בקטאר לא מבשרות טוב בעניין הזה, אבל יש עוד עניין שיכול להוות מכשול – מאגר הגז של עזה. בגלל שלטון חמאס, חברות הגז התרחקו ממימוש הקידוחים.

מוחמד מוסטפא הוא מנכ"ל PIF, קרן הפיתוח הפלסטינית מרמאללה, השותפה בזיכיון פיתוח המאגר יחד עם חברת CCC Consolidated Construction Company ברמאללה, בבעלות משפחת חורי, משפחת פליטים מצפת המתגוררת בלונדון ומקורבת לאבו מאזן. האם חמאס יסכים שאוצר הטבע שיכול להיות המפתח לשיקום, יהיה בשליטת רמאללה?

האם חמאס יקבל את מוסטפא? השיחות הכושלות של אבו מאזן בקטאר לא מבשרות זאת, אך עניין נוסף שיכול להוות מכשול הוא מאגר הגז של עזה. שלטון חמאס הרחיק את חברות הגז ממימוש הקידוחים

על פי המגעים לעסקה של "היום שאחרי" – לא זה הכיוון. כל השיחות בפריז, בקהיר ובדוחא מתעלמות מרמאללה. היא לא רלוונטית לשיחות "היום שאחרי", ואין שום סיבה שתהיה רלוונטית למציאות בשטח, לא חשוב מי יהיה ראש ממשלת הטכנוקרטים, אם בכלל תקום.

ואם בכלל יהיה "היום שאחרי".

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.