פרופסור יאיר בר־חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, ינואר 2024 (צילום: באדיבות אוניברסיטת תל אביב)
באדיבות אוניברסיטת תל אביב

"אנחנו צריכים להתכונן למרתון של טיפולים בפוסט־טראומה"

פרופסור יאיר בר־חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן, מזהיר כי מערכת בריאות הנפש לא ערוכה להתמודד עם הצפה של מטופלים וכי האתגרים בעקבות המלחמה בעזה צפויים להימשך עשרות שנים: "הטיפול בפוסט־טראומטה מפגר אחרי הטיפול בהפרעות אחרות"

מומחה לבריאות הנפש מעריך כי צפויים 30 אלף מקרים חדשים של הפרעת דחק פוסט־טראומטית בישראל בעקבות המלחמה בעזה. "30 אלף זו הערכה שמרנית. זה תלוי באופן שבו הדברים יתפתחו ובשאלה אם מלחמה [בקנה מידה מלא] תפרוץ גם בצפון", אומר פרופסור יאיר בר־חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב.

במרכז התל־אביבי צפויה לפעול אחת המרפאות הגדולות ביותר במדינה לטיפול בפוסט־טראומה. הפרעת דחק פוסט־טראומטית היא מצב נפשי קשה לטיפול הנגרם מחשיפה לאירוע מחריד, כמו הזוועות שביצע חמאס ב־7 באוקטובר או הקרבות בעזה.

תסמיני ההפרעה עשויים לכלול פלאשבקים, סיוטים, חרדה קשה ומחשבות טורדניות על מה שקרה. אף שרק כ־10% ממי שנחשפו לטראומה חריפה מפתחים הפרעה פוסט־טראומטית, המספר העצום של המקרים חדשים – נוסף על 60 אלף המקרים הקיימים – יביא לעומס רב על מערכת בריאות הנפש.

"המערכת התקשתה לעמוד בעומס עוד לפני 7 באוקטובר. אנשים נאלצו לחכות תשעה חודשים לפגישה עם פסיכולוג בקופת החולים שלהם. המצב לא היה הרבה יותר טוב בשביל מי שפנה למסלול הפרטי, שיש בו רשימות המתנה והוא יקר", אומר בר־חיים.

דיון חירום בכנסת על משוחררי צה"ל עם פוסט טראומה. 8 באוגוסט 2023 (צילום: Oren Ben Hakoon/Flash90)
דיון חירום בכנסת על משוחררי צה"ל עם פוסט־טראומה. 8 באוגוסט 2023 (צילום: Oren Ben Hakoon/Flash90)

באמצע ינואר משרד הבריאות ומשרד האוצר הסכימו להזרים 1.4 מיליארד שקל בשנה לחיזוק מערך בריאות הנפש בשנתיים הקרובות. זוהי התחלה, אבל יהיה צורך גם במימון פרטי כדי להקים את המרכז החדש באוניברסיטת תל אביב.

בר־חיים, פרופסור לפסיכולוגיה ולמדעי המוח, אומר כי תהליך הקמת המרכז הלאומי לטראומה וחוסן נמשך כבר שמונה שנים. בניין המרכז נמצא כעת בבנייה ומתוכנן להיפתח בתחילת 2026. "תכנַנו את המרכז מתוך מחשבה שישראל מתישהו תחווה מלחמה, ושנושא הפוסט־טראומה לא מטופל מספיק ויש הרבה מה לעשות לגביו. השגנו כמה תרומות עבור הבניין", אומר בר־חיים.

"הבנתי שאנחנו צריכים לפתוח את הקליניקה [שלנו] מוקדם יותר ולהתאים אותה בעיקר לטיפול באנשים שחזרו מהמלחמה ובאזרחים שנפגעו. יש צורך אדיר בטיפול הזה"

"ואז הגיעה המלחמה. הבנתי שאנחנו צריכים לפתוח את הקליניקה [שלנו] מוקדם יותר ולהתאים אותה בעיקר לטיפול באנשים שחזרו מהמלחמה ובאזרחים שנפגעו. יש צורך אדיר בטיפול הזה. האוניברסיטה סיפקה לנו שטח חלופי זמני ותמיכה פיננסית חזקה כך שיכולנו לפתוח ב־1 בינואר".

בשיחה שקיים לאחרונה עם זמן ישראל, בר־חיים התייחס להבדלים בין המרכז באוניברסיטת תל אביב לבין מתקנים אחרים לטיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומטית מבחינת הטיפול בהפרעה, והסביר מדוע צריך להיזהר כשפונים לקבלת עזרה.

פרופסור יאיר בר־חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, עם מטופלת בקליניקה להפרעת דחק פוסט־טראומטית של המרכז, ינואר 2024 (צילום: באדיבות אוניברסיטת תל אביב)
פרופסור יאיר בר־חיים, ראש המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, עם מטופלת בקליניקה להפרעת דחק פוסט־טראומטית של המרכז, ינואר 2024 (צילום: באדיבות אוניברסיטת תל אביב)

המרכז שלך הוא לא רק קליניקה, הוא עוסק בעוד דברים. תוכל לספר על זה?
"המרכז בנוי על ארבעה עמודי תווך. הראשון הוא מחקר קליני על דחק טראומטי, חוסן ופסיכופתולוגיה הקשורה לטראומה. זה כולל מחקר ברמה המולקולרית, דימות מוחי, פיתוח טיפול התנהגותי וניסויים אקראיים מבוקרים.

"השני הוא קליניקה גדולה שתשרת את הציבור ותערוך מחקרים בשיתוף עם מרכז המחקר. השלישי הוא הכשרת אנשי מקצוע בעלי ניסיון – פסיכולוגים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכיאטרים – שרוצים ללמוד איך לאבחן ולטפל בהפרעת דחק פוסט־טראומטית. עמוד התווך הרביעי הוא סיוע לקובעי המדיניות וההחלטות, כך שיהיה בידם המידע הדרוש להם".

"המטפלים שאנחנו מעסיקים הם בעלי ניסיון של בין 15 ל־42 שנה בטיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומטית. יש לנו פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכיאטר אחד"

מי מאייש את הקליניקה מאז הפתיחה ב־1 בינואר?
"ד"ר אופיר לוי, ששירת בצה"ל 25 שנה, מתוכן כמעט עשור כמפקד היחידה לתגובות קרב של הצבא. הוא מנהל הקליניקה. יש לנו את הקלינאים הטובים ביותר במדינה, ואופיר הוא דוגמה לכך. המטפלים שאנחנו מעסיקים הם בעלי ניסיון של בין 15 ל־42 שנה בטיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומטית.

"יש לנו פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים ופסיכיאטר אחד. יש גם עשרה פרופסורים קליניים מאוניברסיטת תל אביב עם ניסיון רלוונטי שמתנדבים אצלנו. יש לנו גם שלושה מתמחים בפסיכולוגיה קלינית בשלבים מתקדמים של ההתמחות שלהם, שעוזרים לנו בקליטת מטופלים. יש לנו כרגע 33 אנשים בסך הכול בצוות שלנו".

ד"ר אופיר לוי, מנהל הקליניקה להפרעת דחק פוסט־טראומטית במרכז הלאומי לטראומה וחוסן (צילום: באדיבות אוניברסיטת תל אביב)
ד"ר אופיר לוי, מנהל הקליניקה להפרעת דחק פוסט־טראומטית במרכז הלאומי לטראומה וחוסן (צילום: באדיבות אוניברסיטת תל אביב)

בכמה אנשים הצלחתם לטפל עד עכשיו?
"אל תשכחי שאנחנו פתוחים רק כחודש. קיבלנו 400 שיחות והתחלנו לטפל ביותר מ־50 מטופלים. לאחרונה התחלנו לקבל הפניות ממשרד הביטחון. יש להם רשימת המתנה ענקית והם הולכים לכוון אותה אלינו.

"בינתיים, 50% מההפניות ומהשיחות הם של מילואימניקים. השאר אזרחים; חלקם תושבי עוטף עזה שחיים כרגע בתל אביב וחלקם היו בפסטיבל סופרנובה. יש לנו גם מטופלים שאין להם קשר ישיר לעזה או ל־7 באוקטובר, כמו נפגעי אונס או תאונות דרכים.

"אנחנו מתכננים לקבל על עצמנו 10% מהעומס בכל הארץ, שזה אומר לטפל ב־3,000 מטופלי פוסט־טראומה בשנתיים הקרובות".

"יוצאי צה"ל יקבלו מימון ממשרד הביטחון. אחרים אולי מכוסים על ידי ביטוח לאומי. אנחנו גם מגייסים תרומות כדי שאפשר יהיה לסבסד את הטיפול למי שלא זכאי לכיסוי"

איך אנשים ישלמו על הטיפול?
"יוצאי צה"ל יקבלו מימון ממשרד הביטחון. אחרים אולי מכוסים על ידי ביטוח לאומי. אנחנו גם מגייסים תרומות כדי שאפשר יהיה לסבסד את הטיפול למי שלא זכאי לכיסוי או לא הגיש בקשה".     

מנקודת מבט רפואית וקלינית, מדוע צריך להקדיש תשומת לב לשיפור הטיפול בפוסט־טראומה?
"באופן כללי, הטיפול בהפרעת דחק פוסט־טראומטית מפגר אחרי הטיפול בהפרעות פסיכולוגיות אחרות, לדוגמה הפרעות חרדה או דיכאון.

"במקרים כאלה, שילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי יכול לעזור לכ־70% מהמטופלים. בהפרעת דחק פוסט־טראומטית התרופות כרגע לא יעילות, וטיפול פסיכולוגי עוזר למטופלים רק ב־40% מהזמן – וזה ביום טוב. יש פער ברור. המרכז שלנו שואף לסגור אותו בתוך עשר שנים באמצעות רתימת כל הכישרון האקדמי האינטלקטואלי, לא רק באוניברסיטת תל אביב אלא מכל המדינה".

הדמיה אדריכלית של בניין המרכז הלאומי לטראומה וחוסן ע"ש מרים ומשה שוסטר באוניברסיטת תל אביב, שצפוי להיפתח ב־2026 (צילום: באדיבות ארז שני אדריכלות)
הדמיה אדריכלית של בניין המרכז הלאומי לטראומה וחוסן ע"ש מרים ומשה שוסטר באוניברסיטת תל אביב, שצפוי להיפתח ב־2026 (צילום: באדיבות ארז שני אדריכלות)

אז מה השיטות ונוהלי הטיפול הזמינים הכי טובים כרגע?
"אנחנו מונחים על ידי מה שהוכח באופן מדעי כיעיל. טיפול הקו הראשון הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד טראומה. אם מישהו לא משתפר מספיק ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים להעביר אותו לסוג נוסף של טיפול, נעביר אותו לטיפול קבוצתי, או אפילו לטיפול פסיכודינמי.

"אבל זו לא המטרה שלנו להחזיק מטופלים לטווח ארוך. כל הטיפולים שלנו מוגבלים בזמן. אנחנו לא מציעים טיפול עם 'סוף פתוח' שיכול להימשך חמש שנים. זה יכול לקחת שנה וחצי לעבור על כל הנהלים, אבל המטרה שלנו היא לנסות להיות יעילים בטיפול הקו הראשון שלנו".

"אני שמח לשמוע על כל יוזמה רצינית, אבל יש הרבה יוזמות שנראות לי [מפוקפקות]. כל כך הרבה מהיוזמות לא באמת הולכות לספק טיפול רציני"

מאז 7 באוקטובר צצו הרבה יוזמות בתחום בריאות הנפש, בין השאר לטיפול בפוסט־טראומה. יש לך חששות כלשהם לגבי זה?
"הקליניקה שלנו היא רק חלק מהחזון למתן מענה לצורך הגדול שקיים. אין מקום יחיד שיכול לענות על הביקוש. אני שמח לשמוע על כל יוזמה רצינית, אבל יש הרבה יוזמות שנראות לי [מפוקפקות]. כל כך הרבה מהיוזמות לא באמת הולכות לספק טיפול רציני.

"דרוש הרבה ניסיון כדי לטפל בזה. התערבות או מקומות שעושים בהם יוגה או דברים כאלה זה טוב וזה בסדר, אבל זה לא טיפול".

הלוויית משפחה מקיבוץ בארי שנרצחה על ידי חמאס, 25 באוקטובר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)
הלוויית משפחה מקיבוץ בארי שנרצחה על ידי חמאס, 25 באוקטובר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

כמה זמן ניתן לצפות שתימשך הפרעת דחק פוסט־טראומטית בעקבות המלחמה הזאת?
"אני חושב שהבעיה שאנחנו מתמודדים איתה הולכת להימשך עוד כמה עשורים, לפחות 30 שנה. חלק מהנפגעים יתמודדו איתה במשך עשרות שנים, ויהיו גם אנשים שחווים התפרצות מאוחרת, כאלה שמרגישים בסדר במשך כמה שנים ואז הפרעת הדחק הפוסט־טראומטית שלהם יוצאת החוצה.

"אנחנו נצטרך לטפל בכולם. זאת בעיה רצינית והיא לא הולכת להיפתר מייד. אנחנו צריכים להתכונן למרתון".

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,034 מילים ו-1 תגובות
סגירה