נורות האזהרה כבר כאן והן מהבהבות בעוצמה. הכרזתו של הנשיא ג'ו ביידן על כוונת הממשל האמריקאי להקים נמל מול חופי עזה שיאפשר העברת סיוע הומניטרי, הדיווח על כוונת הממשל האמריקאי לאסור על ישראל להשתמש בנשק אמריקאי אם בכוונתה לפעול ברפיח, האמירה של סגנית הנשיא קמלה האריס לפיה יש להבחין בין אזרחי ישראל לבין ממשלתה, ודבריו של הנשיא ביידן על כך שנתניהו פוגע במדינת ישראל.

בהתנהלותה מאבדת ממשלת ישראל את בעלת בריתה הגדולה והחשובה ביותר. אבל זה רק פועל יוצא של הבעיה העיקרית, שהיא יותר משמעותית ממעמדה הבינלאומי של ישראל והיא – אובדן המוסריות כערך מנחה.

בהתנהלותה מאבדת ממשלת ישראל את בעלת בריתה הגדולה והחשובה ביותר. אבל זה רק פועל יוצא של הבעיה העיקרית, שהיא יותר משמעותית ממעמדה הבינלאומי של ישראל – אובדן המוסריות כערך מנחה

לאורך שבועות רבים, המבט בעיני בתי החזיר אותי כל פעם מחדש לפניהם של הילדות והילדים שנרצחו ב-7 באוקטובר. כהורים, אנחנו יודעים שנעשה הכל כדי לגונן על ילדינו, והתחושה שילדים נרצחו ונחטפו מבלי שיהיה מי שיגן עליהם, הייתה קשה להכלה.

פגיעה בכל חף מפשע צריכה לצער כל אדם, אך פגיעה בילדים תמימים ופגיעים היא הדבר הקשה ביותר להכלה. זו גם הסיבה שבתקופה האחרונה כשמראות הרעב והסבל מעזה הולכים ומתרבים, כשמעזה יוצאות תמונות בלתי נתפסות של ילדים גוססים מרעב, עיני בתי מחזירות אותי גם לילדות וילדי עזה. רבים מדי מהם נהרגו ונפצעו במלחמה וכעת סובלים רובם מרעב הולך וגובר.

מדינת ישראל יצאה למלחמה מוצדקת להגנה על ביטחון אזרחי ישראל, לא למלחמת נקם בתושבי עזה. ישראלים רבים חשים שאין להם מקום בלב לילדי עזה, אך התחושה הזו עלולה להוביל אותנו כמדינה וכעם לתהומות מוסריים. תהומות – שלא רק יפרמו את הרקמה המאחדת בינינו פנימה, אלא עלולים גם לפגוע אנושות ביחסיה של ישראל עם בעלות בריתה בעולם.

רבים מדי מאזרחי ישראל הכניסו את עצמם למצב תודעתי של "עיוורון מוסרי" אל מול המתרחש בעזה, אך חוסנה של החברה הישראלית הוא במוסריותה. אסור לנו שזוועות ה-7 באוקטובר יקרבו אותנו לדפוסי ההתנהגות הברברית של אותם מרצחים חדורי שנאה ואכזריות חסרת גבולות. הגיע הזמן שנתפכח, לפני שיהיה מאוחר מדי, לא רק לעזתים, אלא גם לנו הישראלים.

ישראלים רבים הכניסו עצמם למצב תודעתי של "עיוורון מוסרי" למתרחש בעזה, אך אסור שזוועות ה-7 באוקטובר יקרבו אותנו לדפוסי ההתנהגות הברברית של אותם מרצחים חדורי שנאה ואכזריות חסרת גבולות

הרעבת הילדים הפלסטינים לא תחזיר ולו אחד מ-134 החטופות והחטופים, אלא תדרדר אותנו במדרון מוסרי תלול ומסוכן, אל עבר אובדן נשמתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית.

האמירה שעצירת הסיוע ההומניטרי היא אמצעי לחץ על חמאס לשחרר את החטופים, לא רק שמוכחת מדי יום כלא נכונה, אלא עלולה להותיר את מדינת ישראל ללא החטופים וללא בריתות ההגנה שהיוו חלק בלתי נפרד מקיר הברזל שהגן עליה עד כה.

היחסים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו הגיעו לשפל כה גדול, עד שהאמריקאים נאלצו לעשות שימוש בפרקטיקה היקרה והלא יעילה של הצנחת מזון מהאוויר, שבדרך כלל שמורה לפעילות במקומות הנשלטים על ידי משטרים עוינים, ולא על ידי בעלת ברית כמו ישראל. תמונות המצנחים האמריקאים, מהוות אות קלון על ישראל שמחייבת את בעלת בריתה המרכזית לעקוף אותה בניסיון להקל ולו במעט את הרעב הגובר ברצועה.

אין לנו עוד הרבה זמן. ככל שלתמונות ההרס וההרג מעזה תתלווינה גם תמונות של רעב ומחלות, כך נמצא את עצמנו מנותקים ומנודים יותר ויותר. בעלות הברית המערביות יתרחקו, ואם ניתן היה ללמוד משהו מהמלחמה האחרונה – הישועה לישראל לא תגיע מרוסיה ומסין, הדיקטטורות  התומכות בחמאס.

לכן, בשם השמירה על נשמתנו כמדינה יהודית ודמוקרטית, בשם האנושיות הבסיסית המחייבת דאגה לילדים חפים מכל פשע, בשם מעמדה של מדינת ישראל ושימור הברית האסטרטגית שלה עם ארצות הברית והעולם המערבי, צריך לשים סוף לטירוף ההתעללות באוכלוסייה האזרחית בעזה ולאפשר הכנסתו לרצועה של כל הסיוע ההומניטרי הנחוץ. להבין שבניגוד לארגוני טרור כמו חמאס, מדינות לא נלחמות באזרחים.

היחסים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו הגיעו לכזה שפל, שהאמריקאים נאלצו להשתמש בפרקטיקה היקרה והלא יעילה של הצנחת מזון מהאוויר, השמורה בד"כ לפעילות במקומות הנשלטים ע"י משטרים עוינים

מוות של עוד עשרות אלפי ילדים פלסטינים לא יחזיר לחיים ולו ילד ישראלי נוסף, ולא ישחרר אף אחד מהחטופים, אלא רק יעמיק את השנאה, ירחיק את ישראל מבעלות בריתה וגרוע מכל, ישחית אותנו כמדינה וכפרטים.

הכנסת סיוע הומניטרי נרחב לרצועת עזה על מנת להבטיח תזונה בסיסית לתושביה, ילדים ומבוגרים, תסייע להוריד במעט את מפלס השנאה ולקדם אותנו לקראת היום שאחרי המלחמה. הצלת תושבי עזה מעתיד קודר של רעב ומחלות, איננה רק המעשה הנכון ערכית ומוסרית – כי אם גם המעשה הנכון לחיזוק עוצמתה של מדינת ישראל אשר מבוססת גם על הערכים המשותפים עם ארצות הברית, בעלת בריתה המרכזית.

איב ליפסון היא סמנכ"לית J Street ישראל. איב הצטרפה ל-J Street בשנת 2018 לאחר ארבע שנים של עבודה בחינוך הבלתי פורמלי בישראל. בשנת 2013, עלתה לארץ מארצות הברית. בעלת תואר ראשון בלימודי שלום מאוניברסיטת טאפטס ותואר שני בגישור ויישוב סכסוכים מאוניברסיטת תל אביב. כיום מתגוררת בפתח תקווה עם בן זוגה ובתה.