אתר הנצחה מאולתר ליד בית הכנסת בהאלה, גרמניה (צילום: יעקב שוורץ)
יעקב שוורץ

הקהילה היהודית הקטנה של האלה, גרמניה, מורכבת ברובה מיוצאי בריה"מ לשעבר ● אחרי ניסיון הפיגוע בבית הכנסת שלהם ביום כיפור, שבמהלכו נורו למוות שני אנשים שאינם נמנים עם חברי הקהילה, הפך המקום לאתר עלייה לרגל ● יעקב שוורץ השתתף בתפילות הראשונות בבית הכנסת שהיה היעד למתקפה

העיניים האדומות של חברי הקהילה שנכנסו בטפטופים אל בית הכנסת של האלה ביום שישי בערב אמרו הרבה, גם עבור מי שלא דובר רוסית או גרמנית.

רוב המתפללים הקבועים בבית הכנסת, כ-25 איש בגילאי 50 ו-60 פלוס, הגיעו לגרמניה מברית המועצות לשעבר לפני עשרות שנים.

הרב שלהם, אלישע פורטנוי, הוא אדם צעיר, דובר רוסית, המחלק את זמנו בין האלה לבין קהילה קטנה נוספת בעיירה קרובה. רצה הגורל ופורטנוי לא היה בבית הכנסת בזמן שהיורה הנאו-נאצי בן ה-27 סטפן בלייט ניסה לפרוץ את דלת הביטחון של הבניין ביום כיפור, כאשר 70-80 מתפללים מילאו את האולם.

הדלת לבית התפילה מנוקבת בחורי הכדורים של הניסיונות הכושלים של היורה לפרוץ פנימה. ביום כיפור, כאשר לא היה שוטר נוכח במקום, כוח העמידות של הדלת היה הדבר היחיד שמנע טרגדיה גדולה יותר.

היורה המתוסכל הצליח בכל זאת להרוג שני אנשים ברחוב, וזעזע את העיר הקטנה בת 240,000 התושבים, הממוקמת 170 ק"מ דרום-מזרח לברלין.

הדלת לבית התפילה מנוקבת בחורי הכדורים של הניסיונות הכושלים של היורה לפרוץ פנימה אל בית הכנסת. ביום כיפור, כאשר לא היה שוטר נוכח במקום, כוח העמידות של הדלת היה הדבר שמנע טרגדיה גדולה יותר

בסוף השבוע, יהודים מגרמניה ומסביב לעולם מילאו את בית התפילה הצנוע, המיועד לאכלס 100 איש לכל היותר, ומקומיים החלו להתאסף מחוץ לקירות בית הכנסת. חלקם החזיקו נרות, אחרים הניחו פרחים לצד אתר הנצחה מאולתר.

השמש שקעה, והשבת נכנסה. עד שהרב פורטנוי שלח את הרב אדם שייר לדבר לקהל, הוא התרחב למספר אלפים. שייר הוא הרב של קהילת "שער השמיים" במונטריאול, שעזר להקים את הישיבה האורתודוקסית הראשונה בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה, וחבר ומנטור של פורטנוי מזה יותר מ-20 שנה.

"זו התשובה שלנו. זה עבור הקהילה היהודית, וכל העולם, אשר מביט אל האלה כדי לראות מה המשמעות של תגובה לטרור. ואני מאחל לכולם, לכל העולם, שבת שלום, שבת של ריפוי, שבת של ברכה", אמר שייר לאחר הקידוש.

בפנים, פורטנוי הוביל את הקהילה עם שירת פיוטים לקראת כניסת השבת.

מפגינים עטופים בדגל ישראל וחולצת צה"ל כיכר מרקטפלאץ המרכזית בהאלה, גרמניה, 11 באוקטובר, 2019 (צילום: יעקב שוורץ)
מפגינים עטופים בדגל ישראל וחולצת צה"ל בכיכר המרכזית בהאלה, גרמניה, 11 באוקטובר, 2019 (צילום: יעקב שוורץ)

"אף אחד לא רוצה לדבר על זה"

מוקדם יותר ביום שישי, אלפי אנשים התאספו בכיכר מרקטפלאץ המרכזית, וחסמו את מסלול הרכבת הקלה. הם הניפו דגלי ישראל, דגלים אנטי-פשיסטיים, ונשאו שלטים עם ססמאות המגנות אנטישמיות.

סטודנט בן 19 מאוניברסיטת מרטין לותר קינג הסמוכה לבש חולצה ירוקה עם סמל צה"ל בצהוב. הוא קנה את החולצה לפני מספר שבועות, לדבריו, כדי לעורר דיון. הוא אומר שהמהלך הוגדר בתור הצלחה גדולה.

"אנטישמיות היא בעיה גוברת ואף אחד לא רוצה לדבר על זה", אומר הסטודנט, שביקש להישאר בעילום שם. "אבל צריך להתייחס אליה, ועכשיו. ללבוש את החולצה הזו הייתה דרך אפקטיבית לגרום לאנשים לדבר על זה". כשהתבקש להגיב על השתלשלות העניינים באירוע הטרור, הוא אומר כי "זה היה נורא".

"אולי זה משום שהאנשים שנהרגו היו גרמנים רגילים ולא יהודים, אבל הפיגוע מאוד חיבר את כולם. אני מרגישה עכשיו שאין הבדל אמיתי בין יהודים ולא-יהודים כאן, כי כולם מרגישים שהטרור משפיע עליהם באופן אישי"

על רקע הבחירות הסמוכות לראשות העירייה של האלה, היו מתוכננים מספר עימותים פוליטיים, אבל שלוש המפלגות המשתתפות בהן ביטלו את האירועים כדי לפנות מקום לעצרת, שהתמקדה במאבק בפשיזם ובאנטישמיות מימין.

הדלת מנוקבת חורי הירי בבית הכנסת בהאלה (צילום: יעקב שוורץ)
הדלת מנוקבת חורי הירי בהאלה (צילום: יעקב שוורץ)

שתי מפלגות מקומיות נוספות השעו גם הן את הקמפיינים שלהן לאחר הירי. מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" הימנית-קיצונית לא הריצה מועמד בבחירות האלו.

מתקפת הטרור במקום גרמה לזעזוע בעיר הפרוגרסיבית יחסית, ועוררה הפגנה גדולה של סולידריות ביום שישי, שכללה התאספות של תומכים במרכז העיר, מחוץ לבית הכנסת, מול החנות בה הצייר בן ה-20 נורה למוות.

לא רחוק מההפגנה במרכז העיר, פעיל ימני-קיצוני עמד על גבי מיני-ואן ורטן על "הטרור השמאלני בחסות-הממשלה" באוזני קהל מצומצם של צופים נבוכים.

נוכחות המשטרה ההכרחית כדי להגן עליו, הייתה קרובה בהיקפה למספר השוטרים שפיקחו על ההתאספות השקטה שנערכה בסמוך.

אנשים נאספים להדליק נרות מול בית הכנסת בהאלה, גרמניה, 11 באוקטובר, 2019 (צילום: יעקב שוורץ)
אנשים נאספים להדליק נרות מול בית הכנסת בהאלה, גרמניה, 11 באוקטובר, 2019 (צילום: יעקב שוורץ)

"אנחנו בין שתי להבות"

"זה מצחיק", אומרת מורה בת 25 שביקשה להישאר בעילום שם. "אני מרגישה יותר יהודייה מאי פעם". היא אחת מבין 20 יהודים צעירים בהאלה שהגיעו בשישי להתנדב בבית הכנסת. הם הסתובבו שם עם מגשי עוגיות וכוסות יין מתוק.

כאשר מצלמות הטלוויזיה של החדשות המקומיות פעלו, השומר דובר הרוסית פתח את דלת הביטחון, והמתנדבים חילקו את הכיבוד לקהל שהתאסף בחוץ.

במהלך הזמן הפנוי שלהם, כשהמתפללים התפללו והרבנים דיברו, חלק מהמתנדבים ישבו מחוץ לדלת הצדדית של בית הכנסת, עישנו סיגריות ושתו יין.

יחד עם המורה היה גם אחיה הגדול. השניים אמרו כי הם מגיעים לבית הכנסת רק לעתים נדירות, אבל משתתפים באירועים המיועדים לצעירים יהודים, הממומנים על ידי ועד הרווחה היהודי או המועצה המרכזית של יהודי גרמניה.

לדבריהם, ההורים שלהם לא נתנו להם חינוך דתי או תרבותי משמעותי כשגדלו, מתוך אמונה כי זה יפגע בהם אם יתבלטו בתוך החברה הגרמנית הכללית.

ועם זאת, המתנדבים הצעירים אומרים כי בסביבות גיל 18, הם החלו באופן עצמאי להתקרב ליהדות, והחלו להגיע לבית הכנסת. על אף שהם לא דתיים במיוחד כרגע, שניהם אומרים שהם מעריכים את התרבות והקהילה היהודית.

"תמיד הייתה לי תחושה מעורבת מאוד", אומרת המורה הצעירה. "נולדתי כאן בגרמניה, אבל ההורים שלי רוסים ואני מרגישה כמו מהגרת. ובנוסף יש את הצד היהודי שלי, שבמשך זמן רב היה החלק הכי קטן אצלי".

שניהם לא היו בבית הכנסת ביום רביעי בזמן המתקפה – אם כי הם שקלו להגיע. בכל זאת, במקום להתעצב מההפגנה האלימה של אנטי-שמיות, הם ראו את חצי הכוס המלאה בתגובה של הגרמנים סביבם.

"אולי זה משום שהאנשים שנהרגו היו גרמנים רגילים ולא יהודים", אומרת המורה, "אבל זה מאוד חיבר את כולם. אני מרגישה עכשיו שאין הבדל אמיתי בין יהודים ולא-יהודים כאן, כי כולם מרגישים שהטרור משפיע עליהם באופן אישי".

כשהיא נשאלת האם הממשלה יכולה לפתור את הבעיה של אלימות אנטישמית בגרמניה, היא בטוחה בכך שהממשלה יכולה ותעשה זאת. "כמובן", היא אומרת. "מעתה ואילך, הם עומדים לספק לנו יותר אבטחה".

בית הכנסת בהאלה, גרמניה, 11 באוקטובר, 2019 (צילום: יעקב שוורץ)
בית הכנסת בהאלה, גרמניה, 11 באוקטובר, 2019 (צילום: יעקב שוורץ)

אבל החוויה מאחורי מסך הברזל משפיעה על הדעה של המתפללים הקבועים של בית הכנסת, שמשתפים נקודת מבט הרחוקה מלהיות אופטימית.

"אנחנו עומדים בין שתי להבות", אומר הגבאי של בית הכנסת, יוזף לוין בן ה-59, שהגיע לגרמניה מאוקראינה ב-2004. "מצד אחד יש לנו את הניאו-פשיסטיים, ומצד שני, יש לנו מהגרים שבאים מסוריה ומדינות אחרות במזרח התיכון".

מאות אנשים עמדו עדיין ברחוב מול בית הכנסת כשהם מחזיקים נרות בזמן שהתפילות הסתיימו. הלילה ירד זמן רב לפני כן. עם יציאת המתפללים, התומכים הגרמנים פצחו בשירה בעברית. "שלום, חברים, שלום", הם שרו.

לא האנטישמיות של האתמול

בשבת בבוקר, הקהל הגדול של בית הכנסת כבר לא היה שם. מבלי להחשיב את הנזיר לבוש הגלימה החומה שנכח בתפילות כאקט של סולידריות, ואת הח"מ, כמות המתפללים הגיעה ליותר ממניין – אבל לא הרבה יותר מכך.

היה קשה לחשוב על מי שירצה לפגוע באנשים הפשוטים שבקושי ממלאים את ספסלי העץ הדהויים. עם התפילה של הרב והקהל, הכנות שלהם גרמה להם להיראות יותר פגיעים. רובם מכירים את התפילה משינון בעל פה. כשאחד המתפללים נשאל מהי פרשת קראו השבוע, הוא הצביע על ברכת התורה בסידור.

למרות הטראומה של המתקפה שלושה ימים קודם לכן, אותם מתפללים חזרו למושבים הקבועים שלהם באותו בוקר של שבת.

 איש הביטחון קם ממקומו, יצא החוצה, ופתח את דלת העץ הכבדה. במבט אל מחוץ לבניין, היה ניתן לראות שני מומחים לזיהוי פלילי עם כפפות ומסכות נכנסים לחצר בית הכנסת ובוחנים את חורי הכדורים בדלת

לאחר הקראת התורה ושוב בארוחת צהריים קלה לאחר סיום התפילות, שייר דיבר אל הקהילה. כשהוא מצטט מפרשת השבוע (האזינו), הוא אמר כי הדורות אכן משתנים, כי הם לא צריכים לפחד משואה נוספת, וכי הפגנת התמיכה מבחוץ מראה על כוונות טובות של הרוב המכריע מקרב השכנים שלהם.

בזמן ששייר דיבר, איש הביטחון קם ממקומו ליד הכניסה לבית הכנסת, יצא החוצה, ופתח את דלת העץ הכבדה. במבט אל מחוץ לבניין, היה ניתן לראות שני מומחים לזיהוי פלילי עם כפפות ומסכות נכנסים לחצר בית הכנסת ובוחנים את חורי הכדורים בדלת. לאחר מספר דקות הם עזבו.

עוד 1,163 מילים
סגירה