יומיים לפני הטבח בשבעה באוקטובר ביקרתי ביישובי העוטף, יחד עם מאות נוצרים אוהבי ישראל שהגיעו כאורחי השגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, הארגון הנוצרי-ציוני שבו אני אחראית על אגף המוזיקה ובעלי, יורגן, משמש כנשיאו.
הגענו להביע תמיכה בתושבים ולחנוך פארק נופש ביער בארי, שאותו סייענו לשקם בכספי תרומות של נוצרים מרחבי העולם. איש לא שיער באותם רגעים יפים שבתוך זמן קצר יפשטו מחבלי חמאס על האזור כולו ויבצעו טבח אכזרי ובלתי נתפס, ירצחו מעל 1,200 ישראלים ויחטפו מעל 250 אנשים, נשים, קשישים וילדים, ש-134 מהם עדיין מוחזקים בשבי, בתנאים בלתי נסבלים ובלתי אנושיים.
מאז אותו יום, מצאתי את עצמי מעורבת באופן אישי במציאות הביטחונית הקשה – גם כנוצרייה ציונית, כשהתחלתי לפעול, יחד עם חבריי לשגרירות הנוצרית כדי לסייע למדינת ישראל, למפונים ולמשפחות החטופים; והן כאמא לשני חיילים בצה"ל, אחד מהם לוחם שהשתתף בלחימה בתוך עזה.
מצאתי את עצמי מעורבת באופן אישי במציאות הביטחונית הקשה – גם כנוצרייה ציונית, כשהתחלתי לפעול, יחד עם חבריי לשגרירות הנוצרית כדי לסייע למפונים ולמשפחות החטופים; והן כאמא לשני חיילים
השגרירות הנוצרית גייסה תרומה, ארגנה פעילות תמיכה בישראל, והביאה לכאן משלחות של נוצרים מרחבי העולם, כדי לחזק את תמיכתם בישראל – ובמקביל, אני ובני משפחתי נקרענו מדאגה לחיילים הפרטיים שלנו.
הדבר שנגע בי יותר מכל במהלך התקופה שבה התגייסנו לפעילות למען ישראל, היה המפגש עם משפחות החטופים, אנשים שמצאו את עצמם במציאות הקשה והמסויטת ביותר, אנשים קרועים מדאגה ליקיריהם – ילדים, הורים, אחים. אנשים שחיים בחוסר ידיעה, בכאב, חיים בין תקווה לייאוש.
כאמא, לא יכולתי שלא להתרגש מהמפגשים עם הורים החטופים, ולא יכולתי שלא להתרשם מהעוצמות שגילו במאבקים שניהלו – ולמרבה הצער, עדיין נאלצים לנהל. אני רוצה לעודד אותם להמשיך להיאבק. ראיתי את המאבק שלהם לשחרור יקיריהם. זה מאבק הרואי עם דמעות ועם אמונה שלא רואים כמוה.
ומתוך המפגשים הללו נולד אצלי הצורך לבטא את תמיכתי במשפחות ובתפילתם לחזרתם המהירה של יקיריהם. כזמרת ומלחינה, רציתי לבטא את הרצון הזה בשיר.
קריאה בספר תהילים הובילה אותי לפרק קכ"ו: שיר המעלות. הזדהיתי בעיקר עם הפסוקים האחרונים בשיר – הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ – וחשבתי על בני המשפחות. חשבתי על הכאב שלהם, על הבכי בלילות ועל הרצון שלהם לראות את יקיריהם.
קריאה בספר תהילים הובילה אותי לפרק קכ"ו: שיר המעלות. הזדהיתי בעיקר עם הפסוקים האחרונים בשיר – הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ – וחשבתי על בני המשפחות
וכמו בפסוקים הללו, המבטאים כיצד הכאב והסבל של אלה שזורעים, הופכים למקור של שמחה כאשר הקציר מצליח – כך אני מאחלת ומתפללת שדמעות הכאב של משפחות החטופים יהפכו לדמעות שמחה, כשהם יזכו סוף סוף לחבק את אלה שנמצאים היו בגיהינום של פושעי המלחמה בעזה – הבן, הבת, האם, האח, האב, הסב.
במילות הפרק ביצעתי רק שינוי אחד, בפסוק ד'. המילים המקוריות הן שׁוּבָה יְהוָה אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב, אבל בביצוע שלי המילים הן "שובה ה' את חטופינו". ואני מקדישה את השיר לחטופים ולבני משפחותיהם כתפילה שנזכה לראות אותם בבית במהרה.
וסנה בולר היא זמרת ומלחינה, אם לשני חיילי צה"ל, נוצרייה ועובדת כאחראית על אגף המוזיקה בשגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם