קשה להגזים בחשיבות היוזמה לבנות לעזה נמל. על אף ההתחלה הצנועה – בינתיים מדובר ברציף צף בצפון עזה – היא עשויה להתפתח לבניית נמל של ממש, שיסיר אחת ולתמיד מישראל את נטל "המצור", יאפשר לעזתים חופש תנועה ויפתח להם אופקי מסחר וכלכלה.

אלא מה – מדובר נכבדות בכך שהגורם אשר יבנה את נמל עזה – זאת קטאר. אומנם בהקשר המיידי מדובר בנמל אמריקאי במימון של האמירויות לצורכי סיוע הומניטרי בלבד, אך אם אכן תהיה זאת המתכונת גם להמשך – אפשר לומר כבר מייד, כי זה עשוי להיות צעד ראשון לנטרול אונר"א מן הסיוע. כמו כן, זה יכול להוביל להקמת גוף בינלאומי וערבי של בעלות בריתנו שיחליף את אונר"א ואולי אפילו יאותת על שובה של סעודיה לעזה, שאותה עזבה אחרי שגילתה שישראל מעדיפה את קטאר על פניה. סעודיה וקטאר לא יכולות לדור בכפיפה אחת, מסיבות שנפרט בהזדמנות אחרת.

כל זה לא יקרה, כי ישראל מעדיפה את קטאר לבניית הנמל, ויחד עם קטאר גם את חידוש הפעילות של אונר"א. על רקע זאת, כל השעיטה של הח"כים מן הימין לסגירת אונר"א ואל-ג'זירה נראית מגוחכת, כי זה מה שבנימין נתניהו רוצה.

כל יתרונות הנמל בעזה לא יקרו, כי ישראל מעדיפה שקטאר תבנה אותו, ואיתה תתחדש גם פעילות אונר"א. שעיטת הח"כים מהימין לסגירת אונר"א ואל-ג'זירה נראית מגוחכת, כי זה מה שנתניהו רוצה

כניסתה של קטאר פירושה שחמאס נשאר אתנו גם ליום שאחרי, ומתאפשרת דריסת רגל של טורקיה, שכבר מזמן חומדת את עזה, עוד מימי המרמרה הזכורים לרעה, על מנת לשלוט על האגן המזרחי של הים התיכון.

האמירויות לא יסכימו לכך בשום אופן, כי הם בעלי ברית של יוון וקפריסין, יחד עם ישראל. קפריסין, שממנה יגיע צי הסיוע לנמל הזמני, נמצאת בעימות עם טורקיה על אוצרות הגז הטבעי, ולא תקבל בברכה את כניסתה של קטאר כמבוא לכניסתה של טורקיה.

וזה מביא אותנו לחידוש יוזמת ההפקה של גז עזה, שנגוז בגלל השתלטות חמאס על הרצועה. אם האמירויות יובילו את בניית הנמל הם ידיחו את חמאס ויאפשרו את השלמת הפקת גז עזה, שישתלב באוצרות הגז של ישראל וקפריסין. אבל אם קטאר תצורף, ואחריה טורקיה, הרי שקידוח גז עזה יחזור להיות בעייתי, כי חמאס נשארת בסביבה.

לתסבוכת הזאת אפשר להוסיף את ההסתייגות האירופית. על פי מקורות ביוון – גרמניה, שהשתלטה על הכלכלה היוונית, לא מעוניינת בציר הכלכלי של ישראל ויוון, כי היא רואה בה ראשית תחרות לשוק האירופי המשותף, שהוא "הבייבי" של גרמניה.

לזה יש להוסיף את חששות מצרים מאובדן הנכס האסטרטגי שיש במעבר רפיח. ובכלל, נמל בעזה מחזק את חששותיה מן החיבור הכלכלי של הודו דרך המפרץ, סעודיה וירדן לים התיכון דרך ישראל, שבא על חשבון תעלת סואץ.

כניסת קטאר פירושה שחמאס נשאר אתנו גם ליום שאחרי, ומתאפשרת דריסת רגל של טורקיה. היא כבר מזמן חומדת את עזה, עוד מימי המרמרה הזכורים לרעה, על מנת לשלוט על האגן המזרחי של הים התיכון

אפשר לסכם ולומר כי בדרך ל"ניצחון המוחלט", נתניהו נותן לחמאס נמל, ומי צריך לכבוש את ציר פילדלפי על גבול מצרים, אם פותחים לחמאס נמל של קטאר?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.