מקומות העבודה יכולים להוות דוגמה לשותפות גורל בין יהודים לערבים

יהודים וערבים במקום העבודה, אילוסטרציה (צילום: gorodenkoff / iStock)
gorodenkoff / iStock
יהודים וערבים במקום העבודה, אילוסטרציה

במקום מרחב מנוכר בין יהודים לערבים בזמן מלחמה, מקומות העבודה יכולים להוות דוגמה לשותפות גורל והצלחה.

 *  *  *

אף אחד לא יופתע לקרוא שמאז פרוץ המלחמה, משהו בשותפות הבסיסית שהייתה קיימת בין היהודים לערבים התערער. למעשה, לא הגיוני היה לחשוב אחרת. אנחנו בני אדם, ומושפעים מהנעשה סביבנו, בייחוד כשהוא כה מטלטל וגדוש אלימות וסבל.

אף אחד לא יופתע לקרוא, שמאז פרוץ המלחמה, משהו בשותפות הבסיסית בין יהודים לערבים התערער. אנחנו בני אדם, ומושפעים מהנעשה סביבנו, בייחוד כשהוא כה מטלטל וגדוש אלימות וסבל

הדבר מקבל משנה תוקף גם במקומות עבודה אותם חולקים עובדים יהודים וערבים, בהם עובדים מעידים על קושי להתמודד עם המורכבויות שהתקופה מביאה למרחבים המשותפים. מה אנו יודעים שעובד במרחבי עבודה משותפים? איך מנהלים את זה נכון?

אני מנסה לחזור אחורה בזמן, לשבוע הראשון של המלחמה. מדובר בשיא המתיחות שהייתה בארץ כבר זמן רב. אנשים בלחץ, בחרדה ונוצר משבר אמון. אצלנו, בחברה הערבית, בנוסף לתחושות הקשות שחווינו כמו כולם לאחר 7 באוקטובר, נוסף גם פחד וחשש להתנהל במרחב הציבורי.

הדבר הראשון שבלט במיוחד היה ציון היעדרותם של עובדים מהחברה הערבית ממקומות העבודה. אנשים פחדו לצאת מהבית, לנסוע בתחבורה הציבורית או בכבישים. כמו שיהודים פחדו להיכנס ליישובים ערביים, גם אנחנו פחדנו להיכנס ליישובים יהודיים.

מעסיקים רבים עמם אנו עובדים, העידו בפנינו שבשבועות הראשונים, בנוסף להיעדרויות, ניתן היה לראות שכל קבוצה מתכנסת בתוך עצמה. במקומות עבודה שבהם היו יחסים טובים בין העובדים משני המגזרים, הופיעו פתאום שתיקה, ריחוק וקיטוב. אנשים הפסיקו לדבר על היום-יום שלהם, או לשתות קפה יחד במטבחון. אתגר נוסף הופיע מיד ברשתות החברתיות – שם ההתמודדות הייתה הנפיצה ביותר.

בשבועות הראשונים, בנוסף להיעדרויות, ניתן היה לראות שכל קבוצה מתכנסת בתוך עצמה. במקומות עבודה שבהם היו יחסים טובים בין העובדים משני המגזרים, הופיעו פתאום שתיקה, ריחוק וקיטוב

כשבחנו את העדויות שהגיעו אלינו, ראינו בצורה בולטת שמעסיקים שקידמו מדיניות של גיוון והכלה בצורה אסטרטגית, הנכיחו שיח של גיוון והכלה, דאגו לשילוב אקטיבי של עובדים מהחברה הערבית ובניית תשתיות מתאימות בשגרה, הצליחו לבנות חוסן ולהתמודד עם המלחמה יותר טוב מאחרים. למרות תחושת הביטחון הירודה במדינה, עובדים מהחברה הערבית הרגישו יותר בטוחים ועטופים בחברות אלו.

אנחנו בקו- אימפקט, כמיזם שמתמחה בשילוב אקדמאים מהחברה הערבית במגזר העסקי, דחפנו להציע ליווי ופתרונות מיידים. ידענו שמדובר בתופעה שיכולה להקצין מהר מאוד, ולגרום לעוול מיותר להרבה מאוד עובדים. התגייסנו לתת למעסיקים מעטפת רחבה, עם כמה שיותר כלים להתמודדות.

אמנם ידענו שאין פתרון אחד לכל סיטואציה, ושיקח זמן רב עד שהמצב במקומות העבודה יתחיל לחזור לקדמותו, אך גיבשנו פתרונות מותאמים התפורים לפי צורך של כל מעסיק. למשל, סייענו לגבש הצהרות ומדיניות בנוגע למצב כך שידברו אל שתי הקבוצות. גיבשנו מסרים שמתבססים על ערכים ארגוניים המבטאים שיח מתון, ערבות הדדית, וקריאה נגד אלימות כלפי כל קבוצה, במיוחד במרחב המשותף בעבודה, אך גם במרחבים הווירטואליים ובשטח. קיימנו מפגשי למידה שלוו בפרקטיקות להתמודדות עם סוגיות ארגוניות ומפגשים עם מנהיגי ומנהיגות המגזר העסקי, שיש ביכולתם להוביל שיח שפוי ולהעביר מסרים של אפס סובלנות לגזענות והסתה וקידום מרחבי עבודה משותפים.

החודש למשל, כמעט כנגד כל הסיכויים, קיימנו במרכז היהודי-ערבי ביפו יריד תעסוקה ייעודי לצעירים ערבים בוגרי מוסדות אקדמיים, בו לקחו חלק החברות המובילות במשק, שהגיעו לפתוח את שעריהן בפני הצעירים הללו.

ראינו שמעסיקים שקידמו מדיניות אסטרטגית של גיוון והכלה – בשיח, בשילוב אקטיבי של עובדים מהחברה הערבית ובניית תשתיות מתאימות בשגרה, הצליחו לבנות חוסן ולהתמודד עם המלחמה טוב מאחרים

בתוך כל המצב הנורא מאז החלה המלחמה, ראינו שהחודשים עוברים, ומצבם של האקדמאים מהחברה הערבית, גם הסטודנטים וגם הבוגרים, לא הצליח להתרומם בחזרה. בשיתוף המשרד לשוויון חברתי, אפשרנו למאות צעירים לקבל הזדמנויות תעסוקתיות. המיזם שלנו ימשיך ללוות את אותם צעירים גם בשגרה, החל מפתיחת הדלת מול המעסיקים ועד להשתלבות בשוק.

התקופה הזו מלמדת אותנו שכדי למנוע שסע בלתי ניתן לתיקון, חובה להשקיע בשילוב החברה הערבית בשוק העבודה. דווקא עכשיו, בצל המלחמה הנוראית ובשיא הקיטוב בין שתי הקבוצות, נוצרה הזדמנות. בלית ברירה אנחנו רואים את החולשות שלנו, וחייבים לטפל בהם למען שלום בית.

אנחנו צריכים לבחור להתייחס למשותף ולהתנהל לפי ערך מרכזי. לא מדובר רק בפעולה מוסרית, אלא בצעד קריטי גם למען הרציפות התפקודית של העסקים הישראלים, ולמען השגשוג הכלכלי והחברתי של כולנו.

החברה הערבית נהגה ונוהגת בבגרות ונושאת באחריות מאוד גדולה, גם כשמדובר במורכבויות ערכיות. כשעובדים יהודים יצאו למילואים למשל, לפעמים לחודשים ארוכים, היינו שם כדי לגבות אותם.

אנחנו צריכים להיות מסוגלים להתגבר על העכבות, לנהל שיח ולא לטאטא את המורכבויות מתחת לשטיח. זאת בדיוק המשמעות של לנהל, ולא להתנהל.

החברה הערבית נהגה ונוהגת בבגרות ונושאת באחריות מאוד גדולה, גם כשמדובר במורכבויות ערכיות. כשעובדים יהודים יצאו למילואים למשל, לפעמים לחודשים ארוכים, היינו שם כדי לגבות אותם

סופו של המשבר הזה לצערנו עוד לא נראה באופק, אבל דבר אחד כבר הוכח – אנחנו פה להישאר, ורק ביחד נוכל להמשיך לקדם חברה משותפת.

תסנים נערה היא סמנכ״לית מעסיקים בקו-אימפקט, מיזם הפועל לקידום תעסוקת חברה ערבית על ידי בניית אסטרטגיות גיוון והכלה ושילוב עובדים מהחברה הערבית בתעסוקה הולמת במגזר העסקי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 729 מילים
סגירה