בסופו של דבר, איראן מימשה את האיום במתקפת טילים וכטב"מים על ישראל, ובכך חרגה ממדיונותה לתקוף את ישראל דרך פרוקסים, אלא ישירות. זה שלב חדש בעימות הישראלי-איראני. יש בו סכנות, ויש פה הזדמנויות.

הסכנה האמיתית היא על ירדן, וההזדמנות באה לידי ביטוי בכך שירדן השתתפה בהגנה על ישראל, ולא בכדי.

על פי ההתפתחויות שקדמו להתקפה, מוקד החתרנות האיראנית היה בירדן מתוך כוונה להפיל את המשטר בירדן, לצרף את ירדן לקשת השיעית, ולהעמיד את ישראל בפני מציאות ביטחונית קשה במיוחד. זאת כאשר גבול ירדן, שהוא הארוך ביותר של ישראל, יהווה אתגר בטחוני קריטי. אחרי נפילת עזה, ירדן תהיה עזה החדשה.

ירדן השתתפה בהגנה על ישראל, ולא בכדי. על פי ההתפתחויות שקדמו להתקפה, מוקד החתרנות האיראנית היה בירדן, מתוך כוונה להפיל את המשטר בירדן ולצרף את ירדן לקשת השיעית

זאת הסכנה, וזאת גם ההזדמנות. כאשר ישראל שוקלת את המשך צעדיה, ראוי שתנצל את ההזדמנויות לחזור לברית האזורית בגיבוי ארצות הברית, כדי לתאם את המהלכים עמם. אם ישראל תחליט לפעול לבד – היא עלולה להחמיץ את ההזדמנות האסטרטגית הזאת.

ההשתתפות הירדנית בהגנה על ישראל הייתה יוצאת דופן בהתפתחות היחסים ביניהן לאחרונה. למעשה, כבר היום גבול ירדן איננו סגור הרמטית כפי שהיה, וכבר יש חדירות של נשק לתוך הגדה, כדי לחזק את חוליות הטרור הפרו-איראניות הפועלות שם. האם כבר היום, חיילי ירדן, שהם בדואים, נרדמים בשמירה?

מה קורה בירדן? ואיך ישראל יכולה לסייע, או ליתר דיוק, מה החשש שהיא דווקא תזיק? ומה הם האופציות העומדות לפנינו?

אם אנו רואים את הסכנה לישראל בהתפוררות החברתית, הרי שהמצב בירדן קשה לא פחות. המרכיב החברתי השולט בירדן הוא שבטי הבדואים, ובתוכם יש תהליכי התפוררות. שבטי הדרום נוטים לצד דאע"ש. שבטי המרכז מתלכדים מאחורי המלך והם בעצם "המדינה העמוקה" שהיא הדבק של השלטון, אבל גם בתוכם יש נטייה חזקה לכיוון האחים המוסלמים. רק שבטי הצפון יחסית רגועים, והאוריינטציה שלהם היא לעקוב אחר מה שקורה לקרוביהם בחלקי השבטים שלהם בצד הסורי של הגבול.

כשישראל שוקלת את צעדיה, ראוי שתנצל את ההזדמנויות לחזור לברית האזורית בגיבוי ארה"ב, כדי לתאם את המהלכים עמם. אם ישראל תחליט לפעול לבד – היא עלולה להחמיץ את ההזדמנות האסטרטגית הזו

מדוע שבטי המרכז מתחברים עם האחים המוסלמים? מסיבות הקשורות בישראל. הם עוקבים בדאגה אחר מהלכיה של ממשלת ישראל, והם משוכנעים שישראל מכינה נכבה שתדחוף את הפלסטינים מן הגדה לתוך ירדן. אם זה יקרה, הרי שהמאזן הדמוגרפי בירדן, שכבר עכשיו מעמיד אותם בנחיתות קשה, ישתנה – היום הם רק 20% מכלל התושבים, וגל הגירה פלסטיני חדש יגרום לכך שהם יישטפו בזרם.

יש לציין שכל איזכור של גודלי אוכלוסייה בירדן הוא הערכה, כי אין בירדן מפקד אוכלוסין. את ירדן פקדו גלי הגירה גדולים מעיראק ומסוריה, שעל פי ההערכות שונות הם מסתכמים ב-2 מיליון איש. גלים אלה גרמו לכך, על פי ההערכה שלי, שהפלסטינים, שהיו רוב בירדן, אינם עוד רוב, אלא מהווים מחצית מן האוכלוסייה, שמוערכת בקצת יותר מ-11 מיליון.

כך שמי שהוזה בישראל שירדן תהפוך למדינה הפלסטינית – על פי הנתונים הקיימים זה לא יכול להתממש, אלא אם כן ישראל, על פי תוכנית ההכרעה של בצלאל סמוטריץ', תחזיר לירדן את הרוב הפלסטיני, ולזה שבטי ירדן לא יתנו יד.

כאשר עוקבים אחרי מה שקורה בישראל, קשה לפסוק שהירדנים טועים בחששות שלהם. ראינו איך רמדאן האחרון עבר בשקט, והצל"ש הוא קודם כל לערביי ישראל ומזרח ירושלים, שהוכיחו כי כל עוד הדבר קשור בהם – הם מעוניינים בשקט וברגיעה.

כאשר בנימין נתניהו לא איפשר לאיתמר בן גביר לעשות פרובוקציות בירושלים, חודש הרמדאן עבר בשלום. כלומר: חוסר השקט והבלגנים בשנים עברו נבעו יותר ממעשיה של ישראל, ופחות מן הערבים.

מי שהוזה בישראל שירדן תהפוך למדינה הפלסטינית – בנתונים הקיימים זה לא יכול להתממש, אלא אם ישראל, עפ"י תוכנית ההכרעה של סמוטריץ', תחזיר לירדן את הרוב הפלסטיני, ולזה שבטי ירדן לא יתנו יד

אבל, עדיין פסח לפנינו, כולל סכנת "קורבן פסח" וחידוש הפרובוקציות על הר הבית, ומה שיותר גרוע – בנימין נתניהו נתן לבן גביר את האחריות על הבנייה הבלתי חוקית בתוך ישראל. יש לחשוד שהייתה כאן עסקה – שקט ברמדאן, כי זה מה שג'ו ביידן דרש, תמורת בלגנים בעניין הבנייה הבלתי חוקית, שהיא מקור לא אכזב לחוסר שקט בחברה הערבית. ואז – מה שלא הלך על הר הבית, יילך עם הבנייה הבלתי חוקית בקרב ערביי ישראל.

בעוד בן גביר אחראי על הבלגנים בקרב ערביי ישראל, סמוטריץ' אחראי על הבערת הגדה. מי שעוקב אחרי המדיה החברתית של הימין יכול להבחין במגמה חדשה של אזהרות מפני סכנת ההתנפלות מן הכפרים הערביים על השכנים היהודים, נוסח דאע"ש/חמאס/נאצים. לא רק בהתנחלויות אלא גם בתוך ישראל.

זה קמפיין מחושב, המלווה בפוסטרים על קו התפר, המראים פלסטינים על טויוטות פולשים לישובים ישראלים. כלומר: הכנה ל"פעולת מנע" בתוך הכפרים הערביים של נערי גבעות.

קמפיין מתנחלי על קו התפר עם ערי הגדה (צילום: פנחס ענברי)

מי שחשב שנוער הגבעות הוריד הילוך במתקפה על הפלסטינים בגדה, טעות בידיו. כל יום יש אירוע של שריפת מכוניות, פגיעה בעצי זית, השלכת אבנים.

כעת, אחרי הרצח של הנער בנימין אחימאיר ביהודה ושומרון, אנו צפויים לגל של התקפות על פלסטינים – אבל הוא לא התחיל עכשיו, אלא הוא מבעבע כבר זמן רב.

פסח לפנינו, כולל סכנת "קורבן פסח" וחידוש הפרובוקציות על הר הבית. בן גביר קיבל מנתניהו אחריות גם לבנייה הלא חוקית בארץ, ובעודו אחראי על הבלגנים בקרב ערביי ישראל, סמוטריץ' אחראי על הבערת הגדה

אם נוסיף לקלחת הזו השר עמיחי אליהו (הזכור מהצעת "הפצצה האטומית על עזה"), שביקר ברפת בשילה בה שמורות הפרות האדומות, אשר נועדו לטהר את מקום המקדש (כלומר: לאפשר ליהודים לפרוץ לתוך המסגדים עצמם ולכבוש אותם) – הרי אפשר לומר כי החששות בירדן צריכות להיות גם החששות שלנו. אני הייתי מכנה את הפרות האלה "פרות גוג ומגוג", והן מהוות סכנה ברורה ומיידית לביטחונה של המדינה.

*  *  *

ירדן עוקבת אחרי ההתפתחויות האלה, ונערכת. הסכנה מבחינתם היא ישראל מלפנים, ואיראן מאחור. על פי ידיעות רבות, איראן מעורבת בליבוי אי השקט בירדן, והיא מנצלת את החששות בירדן מתוכניות ההכרעה בישראל.

אבל ירדן היא תוכנית ההכרעה של איראן. ברגע שירדן תיפול, איראן תעמוד על גבול ישראל – ואחרי שהצליחה בעזה לסכל את הקמת ברית ישראל-סעודיה, היא תשלים את המלאכה בירדן, ותכלול את ירדן בקשת השיעית.

המתקפה האיראנית על ירדן מגיעה דרך סוריה. סוחרי סמים הקשורים בנשיא בשאר אסד עצמו, מבריחים באגרסיביות, דרך רחפנים, כמויות אדירות של סמים לירדן. כבר היום צבא ירדן נכנס לעימותים עם כנופיות הסמים האלה, שהן שלוחותיו של צבא סוריה.

ירדן היא חולייה מרכזית בתוכנית הגדולה של הנשיא ביידן, להקים ציר נגד איראן מהודו, דרך האמירויות וירדן – אל ישראל. מלחמת עזה הייתה הצעד הראשון במיטוט התוכנית הזאת, וערעורה של ירדן הוא הצעד המשלים.

ישראל, במקום לשקוד על מימוש התוכנית הגדולה הזאת, שהיא ה-אינטרס של ישראל, ישראל עושה הכל כדי להכשיל אותה, ומשרתת את האינטרסים של איראן.

ירדן היא חולייה מרכזית בתוכנית הגדולה של הנשיא ביידן, להקים ציר נגד איראן מהודו, דרך האמירויות וירדן – אל ישראל. מלחמת עזה הייתה הצעד הראשון במיטוט התוכנית הזאת, וערעורה של ירדן הוא הצעד המשלים

בסופו של יום, לא ברור אם תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' תכריע את הפלסטינים וירדן, או את ישראל עצמה.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.