"הפתעת אוקטובר" איננה רק במתקפת חמאס. זוהי גם קריסה פתאומית בינלאומית של ישראל. לכאורה, על לא עוול בכפה, אולם זוהי תולדה של ההפיכה המשטרית מבית מדרשו של בנימין נתניהו, ויש האומרים שהמשך המלחמה משרת את מטרותיו. ואילו "מתקפת אפריל" האיראנית חשפה את הלְקוּת הישראלית, אך גם פתחה פתח לשובנו לשפיות מדינית. אל לישראל להתנהל כעת בנקמנות אלא לבחור מהלכים חכמים שישיבו את החטופים שבשבי, יוליכו להסדר בר-קיימא עם הפלסטינים ויצמצמו את האיום האיראני.

*  *  *

בשפה האנגלית יש מילה העשויה לתאר את התנהלותו של נתניהו: reckless, כלומר פזיז או נמהר, אלא שעצם הכתרתו כ-reckless מחטיאה. הוא מחושב מאד ופועל למטרת-על כפולה: הבטחת שלטונו בצד המשך התחמקותו מהכלא. כך יש להבין את מהלכיו, כולל בעזה ומול איראן. יש הטוענים שהוא פועל לקבֵּע את מצב המלחמה כדי להרחיק את אימת הדין.

הכתרת נתניהו כפזיז מחטיאה. הוא מחושב ופועל למטרת-על כפולה: הבטחת שלטונו והמשך התחמקותו מהכלא. כך יש להבין את מהלכיו כולל מול עזה ואיראן. יש הטוענים שהוא פועל לקיבוע מצב המלחמה

ישראל לפותה כיום בין "הפתעת אוקטובר" (מונח המשויך לפוליטיקה האמריקאית) לבין "מתקפת אפריל" האיראנית שהעניקה לישראל אורכה אסטרטגית להתעשת.

"הפתעת אוקטובר" פגשה ישראל מוחלשת ע"י ההפיכה המשטרית של בנימין נתניהו, שבמקום להוכיח את חפותו, לקח בשבי את הצורך בשינויים ביחסים בין שלוש הרשויות.

נתניהו יצר מערכת נהנתנית ביזנטינית של אומרי הן, ובדרך להחלפת מי האמבט התעכב לבצע וידוא הריגה בתינוק החוקתי המשכשך במים הפוליטיים הפושרים. נתניהו וסריסיו קראו לזה "רפורמה משפטית" אלא שבפועל מדובר ב"הפיכה משטרית". תגובת הנגד הציבורית הנחושה הפגינה את עוצמתו הרעיונית והרוחנית, אך גם הפיזית והפוליטית, של אותו "רְבִיעַ מְּשַׁלֵּם", המשרת בצה"ל ומעלה מיסים.

להפתעת אוקטובר 2023 יש כמה ממדים. עולה (ממה שפורסם) שקהיליית המודיעין הסתמכה על יכולות טכנולוגיות יותר מאשר על עבודת מחקר. התצפיתניות דיווחו על תנועות חריגות, אך דיווחיהן לא התקבלו בערכן הנקוב. בהעדר ועדת חקירה לא ברור מדוע זכו לכתף קרה. כך גם התרעתה של הַנַּגֶּדֶת ו' שהזהירה מפני "משהו גדול". יהיה מקום לשאול אם היה בזה רק יוהרת-מטה, או שמא גם אלמנט מגדרי, בהיות התצפיתניות והנגדת נשים.

ישראל לפותה כיום בין "הפתעת אוקטובר", שפגשה ישראל מוחלשת ע"י ההפיכה המשטרית של נתניהו, לבין "מתקפת אפריל" האיראנית, שהעניקה לישראל אורכה אסטרטגית להתעשת

מסרטוני הרהב של חמאס נראה שבבוקר המבצע התרכזו לאורך רצועת עזה כ-3,000 אנשי נוּחְ'בָּה. איך לא אותר ריכוז כזה של אמצעים רבים שנועדו להפיל את הגדר ולשנע כוחות? בחמאס דיברו בריש גלי על כוונותיהם כלפי מדינת ישראל. נשאלת השאלה מדוע הוכפפה יחידת ההאזנה הגלויה "חצב" ליחידת ההאזנה הכללית 8200, שם אולי נחלשו עצמאותה ונגישותה.

בהיבט המבצעי עולה, שבמקום בו הייתה נוכחות צבאית ידעו הלוחמים לעמוד מול נחילי הנוּחְ'בָּה, לא פעם תוך גילויי גבורה ברוח דגניה או נגבה. אולם לפי המדווח דולל הסד"כ ההגנתי  ללא נשק ארוך,  עד שיגיע אותו ג'ינג'י מיתולוגי עם המפתח.

יש דיווחים על הסטת כוחות קו-ראשון אל איו"ש, מתוך תרחיש-ייחוס שהאתגר העיקרי הוא באיו"ש – טעות טקטית עם השלכות אסטרטגיות ראשיות. כך אפשר לראות גם את ההתנקשות במפקד כוח קודס האיראני בסוריה ובלבנון, שהייתה יכולה להיתפס מראש כצעד טקטי שגרתי במסגרת המב"מ (המערכה שבין המלחמות).

האם מישהו לקח בחשבון תגובה איראנית מוחצת בנחילי טילים וכלי טיס שלא הייתה כמותה מאז מתקפת הלופטוואפה בקרב על בריטניה? ביסוד כל זאת מונחת קונספציה של הדרג המדיני והפוליטי שלנו, שסביר שחלחלה גם אל דרגי הלחימה וההערכה.

קונספציות הן דבר מסוכן לחשיבה וביקורת. המחזאי הצרפתי ז'אן ז'ירודו (Jean Giraudoux ), כתב ב-1935 את המחזה "מלחמת טרויה לעולם לא תקרה" – אך כבר ב-1939 קרסה הקונספציה הצרפתית של "קו מז'ינו".

האם מישהו לקח בחשבון תגובה איראנית מוחצת בנחילי טילים וכלי טיס שלא הייתה כמותה מאז מתקפת הלופטוואפה על בריטניה? ביסוד כל זאת מונחת קונספציה של הדרג המדיני והפוליטי שלנו

באורח דומה העדיפו ממשלות נתניהו לפסול את הרשות הפלסטינית, שכן הורָתה ולידתה היא בהסכמי אוסלו המשוקצים, והיא מהווה כך אבן-פינה למדינה פלסטינית. מכאן שאין להידבר עם הרש"פ כי היא מדינית ויש לחזק את חמאס כי הוא אינו מדיני. אין עם מי לדבר בצד הפלסטיני או לקיים הסכמים שהמערב חתם עם איראן. נבנה גדר חכמה לתפארת מדינת ישראל.

לפי הקונספציה של "חמאס מורתע" – בתור ממשלת עזה הוא מעוניין בעיקר בבניין כוחו העצמי ומשילותו האזרחית. מכאן שגם אם תהיינה חדירות מקומיות הגדר החכמה תיתן להן מענה.

דומה הדבר לקונספציה של 1973, לפיה מצרים לא תפתח במלחמה לפני שתשיג שליטה אווירית. ואם אכן חמאס מורתע אזי התצפיתניות והנגדת מגזימות. כך גם לגבי איראן שבפזיזותנו אפשרנו לה להיחלץ מהסכם ה-JCPOA (Joint Comprehensive Plan of Action) ולהפוך למדינת סף גרעינית. הָבוּ לנו Fortress Israel או וילה בג'ונגל עם כותל מערבי.

הקונספציה הפלסטינית שלנו רוסקה ב-7 באוקטובר והותירה למעלה מ-1,500 חללים שחלקם נטבחו במסיבת טבע יפהפייה וחלקם אצו כל עוד נפשם בם להגן על המולדת, בהיכשל גיוס מסודר או ממשלה רצינית.

דומה הדבר לקונספציה של 1973 – מצרים לא תפתח במלחמה לפני שתשיג שליטה אווירית. ואם חמאס מורתע אזי התצפיתניות והנגדת מגזימות. כך גם לגבי איראן שבפזיזותנו אפשרנו לה להיחלץ מההסכם

"ובִמְקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים, הִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת אִישׁ", אמר הילל הזקן. ואכן כשכשלה הממשלה קמה החברה האזרחית במלוא תפארתה, והקימה מערך אזרחי התנדבותי, שהחל לטפל במשפחות החטופים ולקיים קשר עם גורמי חוץ.

רק לאחר כשבוע החלה ממשלת ישראל להתעשת מן האלם והקטטוניה ולהתנער, בסיוע אמריקאי אבהי, מרעיונות עִוועים כתקיפת מנע בלבנון. גם רעיון פרוע זה נבע מהקונספציה שחמאס (המורתע) אינו מהווה בעיה, כי אינו דוגל בהסכמים ולכן אפשר לנצל את המצב כדי להכניע את שלוחיה של איראן בצפונה של ישראל. כך, אפשר גם להתנקש באחד מבכירי איראן והתגובה תהיה מינורית.

הקונספציה המגובה בסרבנות מדינית מביאה לשאננות, הזנחה ורשלנות. מכאן שלא מתקפת חמאס לבדה היא "הפתעת אוקטובר" שלנו, אלא גם מה שקרה אחריה, כשמדינה אחר מדינה ועיר אחר עיר במערב אליו אנו שואפים להשתייך הסתייגה בחריפות מישראל. כנאמר, "וְהָיִיתָ לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ" (דברים, כ"ח, כ"ה). פחות ופחות מזכירים במערב את החטופים והנרצחים הישראליים ואת בִּכְיָן של הנאנסות – אלא את אלפי הפלסטינים שמתו.

"הפתעת אוקטובר" זו הייתה גם תגובה מערבית למהפכה המשטרית שבנימין נתניהו וסריסיו ניסו לכפות על ישראל. האהדה הטבעית לה זכינו בראשית המלחמה פינתה מקומה לביקורת ארסית, מוּנעת-מַשְׂטֵמָה ולא-תמיד צודקת, אהדה זו חזרה באורח מחמם לב בתור שותפוּת מבצעית עם בריטניה, צרפת, ירדן ומדינות נוספות לבלימת איראן בהובלת הנשיא ג'ו ביידן.

שינוי חיובי זה חייב לעמוד בבסיסה של מדיניות חדשה, הן כלפי איראן והן בסוגיה הפלסטינית. יש להשיב לקדמת הבמה את פתרון שתי המדינות (נאום בר-אילן, נתניהו?) ברוח אוסלו שעל אף הכפשתה בידי הימין הקיצוני לא נמצא לה תחליף. אל ניסחף ברוח נקמנית מול איראן או הפלסטינים אלא יש למצוא פתרונות מדיניים, או לפחות להמשיך לחפשם.

יש להשיב לקדמת הבמה את פתרון שתי המדינות (נאום בר-אילן, נתניהו?) ברוח אוסלו, שעל אף הכפשתה בידי הימין הקיצוני לא נמצא לה תחליף. אל ניסחף ברוח נקמנית מול איראן או הפלסטינים

עוד נתגבר, ונהיה חייבים תודה לאיראן, לנתניהו וליחיא סנוואר. איראן בתגובתה הנמהרת לחיסול חסן מהדווי הולידה קואליציה מרשימה בהובלת ארה"ב. סנוואר בעקשנותו מביא לחיזוק הגוש הקיצוני בישראל, ואילו נתניהו בהתנהלותו הנלוזה הביא לגיבוש החברה האזרחית שנהרה להגן על המדינה מפני ראש ממשלתה, משפחתו וסריסיו.

באותו אופן ובאותה רוח כבירה מיהרו רבבות הישראלים לאחוז בנשק, ובשם אותה אהבת מולדת שעטו אנשי המחאה מהכיכרות אל החזית. אנו נתגבר, ועל הדרך אולי נגבש מחדש גם זהותנו הדמוקרטית והליברלית-במידה וגם את האחווה היהודית הכללית שבשמה קמה המדינה הזו שלנו.

ברוך בינה הוא שגריר בדימוס. הוא כיהן כשגריר בדנמרק, קונסול כללי בשיקגו וקצין עיתונות בניו-יורק.בוושינגטון שירת פעמים - תחילה כקצין קישור לקונגרס וציר לדיפלומטיה ציבורית ובהמשך -- סגן ראש הנציגות. במטה בירושלים היה סמנכ"ל משרד החוץ ועמד בראש האגף לצפון אמריקה. כיום הוא עמית מדיניות במכון "מיתווים" למדיניות חוץ אזורית, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל וכן חבר-מייסד של הפורום למדיניות חוץ שהוקם לאחרונה. הוא פירסם שני ספרי שירה ופרוזה.