לטעמי, סרט טוב הוא כזה שבו אני יוצאת מהאולם החשוך, שקועה כל כך בעולם הדמיוני שהוקרן על המסך, שלוקח לי דקה להתאפס ולהבין איפה אני. אבל אז המציאות הבדיונית נשארת מאחור והמציאות "המציאותית" תופסת את מקומה.

אלא שלא נדרש לקנות כרטיס קולנוע כדי להבין שיש אצלנו מציאויות מקבילות, אחת אמיתית וכמה דמיוניות, שממחישות את הביטוי "חי בסרט". למרבה הצער, יש מי שחיים בסרט ומשפיעים על הגורל של כל אחד מאתנו.

לא נדרש לקנות כרטיס קולנוע כדי להבין שיש אצלנו מציאויות מקבילות, אחת אמיתית וכמה דמיוניות, שממחישות את הביטוי "חי בסרט". למרבה הצער, יש מי שחיים בסרט אך משפיעים על גורל כל אחד מאתנו

להמחשה, קחו כמה ידיעות שפורסמו לאחרונה באתר אחד ביום אחד.

כותרת גדולה התריעה מפני אפשרות שיגור טילים איראניים לעבר נתב"ג כנקמה על חיסול בכיר משמרות המהפכה בדמשק כמה ימים קודם. התסריט שהתממש היה שונה, כזכור, ויכול היה להסתיים אחרת.

אני תוהה: מה חשב זה שהחליט על פעולת החיסול – לגבי הצפוי בהמשך? האם שקל שלחיסול עלולות להיות תוצאות הרסניות, והעריך מה יהיו? או שהסתפק בעצם החיסול, כאילו היא סרט נפרד? האור נדלק, הדלת נפתחת, המנקים אוספים את הפופקורן שנשר בין הכיסאות, וזהו?

עוד סיפרו הכותרות שארצות הברית פנתה למדינות ערב והפצירה בהן לבקש מאיראן לא לתקוף אותנו. למדנו גם שמפקד פיקוד מרכז של צבא ארה"ב, שאחראי על המזרח התיכון ועל חלקים מאסיה, מגיע ארצה כדי לדון על תרחישים אפשריים ועל היערכות לקראתם.

באופן כמעט חריג לא ראיתי באותו יום אף אמירה פוגענית של חבר בקואליציה נגד אמריקה והעומד בראשה, כאילו מדובר באויבים ולא במי שהתייצבו לצד ישראל באופן חסר תקדים באסונה.

אני תוהה: מה חשב זה שהחליט על פעולת החיסול – לגבי הצפוי בהמשך? האם שקל שלחיסול עלולות להיות תוצאות הרסניות, והעריך מה יהיו? או שהסתפק בעצם החיסול, כאילו היא סרט נפרד?

אבל בקטעים מראיון עם השרה גילה גמליאל במעריב היא אמרה, בין היתר, שלא נעצור את המלחמה גם אם נישאר לבד. היא מאוד מעריכה את ארה"ב, אבל.

החברה הישראלית היא פסיפס אנושי מגוון. האחדות והשותפות בינינו חשובות כדי שנוכל להמשיך להתמודד עם האתגרים העומדים על הפרק. אנחנו מנהלים מלחמה שאין צודקת ממנה – ונוכל להמשיך בה רק יחד. מוזמנים לקרוא את הראיון המלא בעיתון מעריב. pic.twitter.com/Dgk7fP14B7

— גילה גמליאל – Gila Gamliel (@GilaGamliel) April 12, 2024

זה לא סוד שהמשרד לענייני מודיעין שבראשו עמדה עד לאחרונה הוא יציר קואליציוני חלול. ובכל זאת, ממי שמכהנת בכנסת כשני עשורים ויושבת שנים סביב שולחן הממשלה, אפשר לצפות שתבין שאף מדינה, בוודאי קטנה ופגיעה ומוקפת אויבים, שאינה עצמאית בנשק ובמוצרים אחרים, איננה יכולה להתעלם מהעולם.

מאותו צבר כותרות שעלה לאחרונה – עולה רושם שהחיסול, החשש מתגובה איראנית חריפה, התמיכה העקבית של ארה"ב והתעלמות ישראל מבקשותיה, נתפסים אצל מקבלי החלטות כקווים מקבילים ונפרדים שאינם נפגשים.

האם מעורבות מדינות בעולם ובאזור למול המתקפה האירנית פקחה עיניהם למגבלות הכוח של ישראל? האם הבינו ששיתוף פעולה לקידום אינטרסים משותפים עדיף על עימותים ובדלנות? או שעודם חיים בסרט? אפשר לקוות שהספיקו להבין.

מצבר הכותרות ההוא עולה רושם שהחיסול, החשש מתגובה איראנית חריפה, התמיכה העקבית של ארה"ב והתעלמות ישראל מבקשותיה, נתפסים אצל מקבלי החלטות כקווים מקבילים שאינם נפגשים

ובעניין אחר, עוד כשהתנהל אותו מו"מ קשה בעניין החטופים, התבשרנו ששלושה בנים של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה נהרגו בפעולה של צה"ל, ואיתם נכדיו. האזרחית הזו שואלת האם במוחו של מי שהחליט על החיסול עלתה מחשבה אודות ההשלכות שלו על גורל מי שנמקים שם יותר מחצי שנה?

עוד דווח אז ששר האוצר בצלאל סמוטריץ' (שהוא במקביל גם סוג של שר במשרד הביטחון) סרב לראות תיעוד חדש על החטיפות כי "האם אתם בכוח רוצים לא לישון בלילה?". והרי לנו מו"מ, חיסול, ממשלה. כאילו כולם מתקיימים במישורים נפרדים, ומה שקורה באחד אינו משפיע על היתר, או אפילו שייך אליו.

אפשר בקלות למצוא עוד ידיעות רבות שמתעדכנות מדי יום, המעידות על דבקות במציאות מדומיינת (למשל הארכת השרות בסדיר ובמילואים לצד מאמץ נמשך למסד פטור לחרדים, כי באמת – מה הקשר?) אבל התמקדתי בידיעות שפורסמו ביום אחד באתר אחד.

כאמור, תענוג לשקוע לשעה קלה ביקום המקביל שמספק סרט טוב. אבל לא על מי שנהנה מכך אומרים שהוא "חי בסרט", אלא על מי שסבור שמחשבותיו ושאיפותיו הן האמת המוחלטת ורק הן קובעות. וכל זאת בעודו מתעלם מעובדות ותהליכים בעולם האמיתי, אם אלו אינם עולים בקנה אחד עם דמיונותיו.

אפשר בקלות למצוא עוד ידיעות רבות שמתעדכנות מדי יום, המעידות על דבקות במציאות מדומיינת (למשל הארכת השרות בסדיר ובמילואים לצד מאמץ נמשך למסד פטור לחרדים, כי באמת – מה הקשר?)

איזה סרט, הא? אלמלא היה מדובר בעתיד של המדינה ושל כל אחד מאזרחיה, היה אפשר לומר שאנו צופים בדרמה עם נגיעות קומיות. אבל במצב הנתון, הסרט הוא טרגדיה.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.