אחד ההיבטים הכי מבעיתים בקיום האנושי הוא מצב עניינים שבו בעלי כוח מתעללים באדם חסר אונים. לא אחת כתבתי על חיילים שמתעללים בפלסטינים בגדה. על שוטרי משמר הגבול שמתעללים בפלסטינים בירושלים המזרחית. אלו שזוכים לגיבוי מטעמו של הגזען להפקרת הביטחון הלאומי.

זהו דבר שמעורר בי תחושות עמוקות. תחושות שמונחות כנראה בתשתית רצוני להיאבק באלימות שוטרים כלפי מפגינים. באלימות בעלי הכוח. במעצרי השווא. בחקירות ההפחדה. באי צדק במובנו הכי בסיסי.

התעללות בעלי כוח בחסרי אונים מעוררת בי תחושות עמוקות, שמונחות כנראה בתשתית רצוני להיאבק באלימות שוטרים כלפי מפגינים. במעצרי השווא. בחקירות ההפחדה. באי צדק במובנו הכי בסיסי

בעולם (הן ברשת והן בתקשורת) עולות תמונות של סבל אנושי עצום ברצועה. ילדים שנהרגים בהפצצות. פעוטות שמופצצים למוות. ילדים שותתי דם וילדות שנותרות יתומות. הדברים הללו לא משודרים בתקשורת הישראלית שחוטאת לתפקידה במובן החמור ביותר.

שלמה קרעי רודף את התקשורת החופשית בשליחות בנימין נתניהו, אבל בהקשר הזה הוא לא צריך לעשות כלום. הצנזורה העצמית עובדת שעות נוספות. רק לפני ימים ספורים נהרגו 7 ילדים פלסטינים. התמונות בלתי נתפסות. בלתי נתפסות. הן לא ישודרו כאן. במקום זאת נשקפה אליי מהמסך הקומיקאית עדי אשכנזי. צחוקים.

רוע סדיסטי עצום ממדים התפרץ ביום 7 באוקטובר. קרובי משפחת ביבס נחשפו לסרטון חטיפתו של ירדן חסר האונים לפני מספר ימים. הם החליטו להתיר לחדשות 12 לשדר את הסרטון כדי להעיר את הישראלים מתרדמתם הבלתי נתפסת ומהאדישות מול הפקרתם הנפשעת של חטופינו בידי ארגון פשע נגד האנושות. בידי חוטפים אלימים שביצעו פשעי מלחמה.

חטיפת אזרחים וכליאתם בתנאים תת-אנושיים הם פשעי מלחמה מהסוג הכי נורא. הם חטפו את כל המשפחה: כולל שירי ביבס, אריאל הפעוט המתוק כל כך וכפיר – התינוק שכל סרטון שלו גורם לך להתאהב בו מחדש.

כל מי שעיניו בראשו ומצפון בליבו, מבין את עוצמתו של הסדיזם. את עוצמת הדה-הומניזציה שניבטת אלינו מהתמונה ההיא. חבר מכפר עזה שעבר את התופת באותו יום, תוך שאשתו מנחיתה הוראות לכיתת הכוננות, אמר לי שרבים מתושבי הקיבוץ שפעלו למען שלום, נשברו דווקא למראה ההמון שנהר מעזה.

השבר הנורא התחולל לא רק מול רוצחי הנוח'בה שביצעו פשע נגד האנושות ביום הנורא ההוא. גם תושבים עזתים רגילים שנסחפו עם העדר כדי לפגוע בשנאה באזרחי המדינה, שנתפסת בעיניהם כמי שמדכאת אותם. כמי ששדדה את אדמות הוריהם. גם הם שברו את ליבם של ניצולי כפר עזה.

חבר מכפר עזה שעבר את התופת באותו יום, תוך שאשתו מנחיתה הוראות לכיתת הכוננות, אמר לי שרבים מתושבי הקיבוץ שפעלו למען שלום, נשברו דווקא למראה ההמון שנהר מעזה

סרטון חטיפתו של ירדן ביבס הוא סרטון נורא. הנורא מכל: חוטף אחד אוחז בו מאחור וכמעט חונק אותו. פלוני בזוי מושך באוזנו. בזקנו. אלמוני אחר מצטלם אתו בסלפי מהגיהינום. כולם מקיפים אותו ונראים משולהבים. נראה שאינם מאמינים שפלשו לישראל בקלות כזו. שחטפו אזרחים בקלות כזו. שלפתע הם אלה שידם על העליונה. מובן שידם לא הייתה על העליונה: מי שמתעלל בחפים חסרי אונים לעולם יימצא בצד המפסיד.

בלבי אני אומר לעצמי: קללת עולמים על רוצחי הנוח'בה וחוטפי האזרחים. אך למרבה התדהמה, ישנן ראיות רבות ומגוונות לכך שממשלת ישראל מפקירה את אזרחינו חסרי האונים בעזה למעלה מ-7 חודשים. ראיות רבות ומגוונות לכך ששיקולים קואליציוניים נפשעים מנחים את ראש הממשלה הגרוע בתולדותינו. זה שמפחד לאבד את שרי הימין האולטרה-לאומני. ובני גנץ וגדי איזנקוט, למרבה הזוועה, הם כבר חלק מהאסון.

דיבורי הזקפה הלאומית על מהלומה באיראן ועל בעל הבית שצריך להשתגע, הם כמובן עולב העולבים של חבורת השרים הכי כושלים, הכי נלעגים והכי גזענים בתולדות המדינה. זאת במקום להשפיל מבט, להביא לשחרור חטופינו (לפעול ככל יכולתם. איש אינו שוגה באשליות לגבי הפסיכופת הסדיסט יחיא סנוואר) ומייד להתחפף מחיינו.

לטעמי, השאלה היחידה שצריכה להישאל לגבי נתניהו, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ' ושות' היא מתי יישפטו. אך בינתיים ירדן ביבס נמצא בכלא הנורא מכל. וחוטפיו גם אמרו לו ששירי, אריאל וכפיר אינם בחיים. איך אפשר בכלל לחיות בתנאים הללו?

תביטו בפניו המבועתים של ירדן. תביטו בגבר המקסים הזה. תזכרו שאלו יכולים היו להיות אתם. נשותיכם. בניכם. התינוקות שלכם.

אבל אלו לא אתם למזלכם. ולא אני למזלי. לא אשתי. ולא ילדיי. זהו ירדן ביבס. ירדן ושירי ואריאל וכפיר ביבס. אני לא מפסיק לחשוב על ירדן. הפקרנו אותו. אני מתפלל שנצליח להשיבו. להשיב את כולם. להשיב את מי שנותרו בחיים בטרם ימותו.

אני אומר לעצמי: קללת עולמים על רוצחי הנוח'בה וחוטפי האזרחים. אך למרבה התדהמה, ישנן ראיות רבות לכך שממשלת ישראל מפקירה את אזרחינו חסרי האונים בעזה למעלה מ-7 חודשים

אבל גם אם ישוב לישראל – הגיהינום יישאר לעולם חקוק בלבו של ירדן. גיהינום שלא ניתן לתאר בשום מילה. בשום שפה. בשום דרך. וממשלת ישראל ומפקדי צה"ל שהפקירו אותו ביום 7 באוקטובר לידי הפושעים הנקלים שמחזיקים בו, יירשמו בדברי הימים לדיראון עולם.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.