בפוסט קודם טענתי שהתנגדות נחושה היא לא מלחמת אזרחים וקראתי למאבק נחוש ולא אלים. כאן חיברתי תרחיש אפשרי למאבק:

בוקר אחד יצאו לוחמי 73' לקרב האחרון של חייהם וגייסו אליו את כל המדינה. הם יצאו ברגל מביתם לירושלים. מחיפה, נתניה, הרצליה, תל אביב, מבשרת, ראשון לציון, באר שבע, אשדוד, דימונה, מהקיבוצים ומהמושבים.

*  *  *

כתב: שלום לך שאול. אנחנו עכשיו בשידור חי בחדשות כאן. ספר למאזינים איפה אנחנו פוגשים אותך.

שאול: יצאנו הבוקר מהרצליה ועכשיו אתה פוגש אותנו על כביש 20. אנחנו הולכים ברגל לירושלים להעיף את ביבי.

כתב: שלום לך שאול. אנחנו עכשיו בשידור חי בחדשות כאן. ספר למאזינים איפה אנחנו פוגשים אותך. שאול: יצאנו הבוקר מהרצליה ואתה פוגש אותנו על כביש 20. אנחנו הולכים ברגל לירושלים להעיף את ביבי

כתב: אתם כבר לא צעירים וחם עכשיו. מה יש לך בתרמיל?

שאול: לקחתי את התרופות שלי, בקבוק מים, גליל נייר טואלט, מזרון דק, סדין וקצת חטיפי אנרגיה. את השאר נקנה בדרך או שנקבל ממי שתומכים בקרב שלנו.

כתב: ממש לא בריא לאנשים בגילכם להסתובב בחוץ בחום הזה וחס וחלילה אם יקרה לכם משהו? אני לא רואה רכב או אמבולנס שמלווה אתכם.

שאול: נכון. כשיוצאים לקרב מניחים שיש סיכוי להיפגע.

כתב: ואיך חבורת קשישים, תסלח לי על הביטוי, שצועדת לירושלים, תוכל לממש את המטרה שלכם כפי שאתם מנסחים אותה, להעיף את ביבי?

שאול: אנחנו בטוחים שעוד המון אנשים יצטרפו לקרב הזה ואז לא תהיה לו ברירה אלא ללכת.

כתב: אוקיי. ניפרד כאן ואולי ניפגש בהמשך.

*  *  *

כתב: שלום לך חנה. אנחנו עכשיו בשידור ישיר במהדורת החדשות ברדיו. עברו שלושה ימים מאז שהתחילה הצעדה של לוחמי 73' לירושלים. בבקשה ספרי למאזינים איפה אנחנו פוגשים אותך.

כתב: ממש לא בריא לאנשים בגילכם להסתובב בחוץ בחום הזה וחס וחלילה אם יקרה לכם משהו? אני לא רואה רכב או אמבולנס שמלווה אתכם. שאול: נכון. כשיוצאים לקרב מניחים שיש סיכוי להיפגע

חנה: אתה פוגש אותנו ברחוב צדדי בראשון לציון. אנחנו חבורה של מורות מבית ספר יסודי כאן בעיר. החלטנו לא להתייחס לאיומים של משרד החינוך והצטרפנו לקרב של לוחמי 73' על עתיד המדינה. אנחנו עולות לירושלים להעיף את ביבי.

כתב: למה אתן לא הולכות ברחוב הראשי? אתן לא רוצות שיראו אתכן?

חנה: היינו חבורה של עשרים צועדות וצועדים והמשטרה, בניגוד לחוק, ניסתה לחסום את הדרך שלנו. אז התפצלנו לקבוצות קטנות ואנחנו הולכות ברחובות הצדדיים. המשטרה לא תצליח לעצור אותנו ולא תצליח לעצור אף אחד שיעלה לירושלים.

כתב: ואיפה תישנו הלילה?

חנה: נעצור איפה שיגמר לנו הכוח ושם נבלה את הלילה.

כתב: ומה עם מים ואוכל וסליחה, שירותים?

חנה: אוכל ומים נקנה או נקבל. שירותים נעשה איפה שאפשר ואם לא יהיה שירותים, נעשה בשיחים. זה כבר לא מפחיד אותנו.

כתב: והילדים שלכן? והבעלים? מה הם אומרים על המעשה יוצא הדופן שלכם?

חנה: הם תומכים בנו ודואגים לנו אבל הם יסתדרו. הרבה אנשים אמרו לנו שהם תומכים במעשה שלנו אבל לא יכולים להצטרף, אז ביקשנו מהם שיעזרו מאחור. אנחנו קוראים לכל מי שמצב המדינה מדאיג אותו להצטרף אלינו ולעלות ברגל לירושלים.

חנה: היינו חבורה של עשרים צועדות וצועדים והמשטרה, בניגוד לחוק, ניסתה לחסום את הדרך שלנו. אז התפצלנו לקבוצות קטנות ואנחנו הולכות ברחובות הצדדיים. המשטרה לא תצליח לעצור אותנו

*  *  *

כתב: אני נמצא עכשיו בשער הגיא בכביש אחד וכאן מתחילות העליות לירושלים. במקרה פגשנו פה את שאול שאותו ראיינתי בהרצליה כשלוחמי 73' התחילו את הצעדה שלהם לירושלים. שלום לך שאול, מה שלומך?

שאול: אני תשוש ומרוצה. כפי שאתה רואה, יש פה אלפים רבים שנענו לקריאה שלנו. צועדים וחוסמים לחלוטין את הכביש שעולה לירושלים. מאז שהתחלנו את הצעדה, מאה אלף איש עזבו את כל מה שהם עושים והצטרפו אלינו, ואנחנו יודעים שכל רגע אנשים עוזבים את כל מה שהם עושים ויוצאים ברגל לירושלים. הם החליטו שעתיד המדינה חשוב להם יותר משמירה על הסדר המוכר של החיים שלהם. יש פה מצעירים עם ילדים ועד קשישים כמוני. מפקדי המשטרה הבינו שאם יחסמו את הדרך יווצר כזה לחץ שאנשים יתחילו למות, אז הם פתחו את המחסומים כי הם לא רוצים לקחת את המתים האלה על מצפונם. השארנו פתוח את המסלול המקביל כדי ששירותי ההצלה יוכלו לעבור ולהגיע. וגם אוכל ושתייה לצועדים.

כתב: תשמע, לא נעים לי לשאול אבל כל המסלול שלכם מלא לכלוך, ובגלל שלא ארגנתם שירותים ניידים, הסירחון פה עולה לשמיים בגלל החום. הימין קורא לזה המהפכה המסריחה. לא אכפת לכם מהארץ היפה שבניתם? לא אכפת לכם ממחלות? איזה מין מאבק צודק זה שמשאיר מאחוריו טינופת?

שאול: התנאים פה ידועים לכולם. מי שהצטרפו ידעו שהם לא באים לבית מלון. לפעמים צריך לקבל החלטות קשות. החלטנו למקד מאמצים ולא להעסיק את עצמנו בלוגיסטיקה. כמו שאומרים, המדיה היא המסר. והמסר שלנו הוא לא להתעסק במה שלא יעיף את ביבי. קצת לא נעים אבל לא נורא. קודם נעיף את ביבי ואחר כך ננקה.

שאול: מי שהצטרפו ידעו שהם לא באים למלון. החלטנו למקד מאמצים ולא להעסיק את עצמנו בלוגיסטיקה. המסר שלנו הוא לא להתעסק במה שלא יעיף את ביבי. קודם נעיף אותו ואח"כ ננקה

כתב: כל הזמן אמבולנסים מפנים מכאן אנשים שהתעלפו מהחום. זה לא חסר אחריות מצדכם?

שאול: מאבק דורש הקרבה. ביבי יודע שאנשים מוכנים להקריב את החיים שלהם כדי שיעוף וזו לא תחושה נעימה לאף אחד. ההתקפות שלו עלינו מראות שהוא בפניקה. אנשים יצאו לקרב הזה כשהם יודעים שהם יקריבו את הבריאות שלהם ואפילו את החיים. אנחנו אנשים זקנים ושום דבר טוב לא מחכה לנו בהמשך, אבל אנחנו חייבים להציל את מה שבנינו. אם נמות או נחלה בקרב להעיף את ביבי, זו תהיה תרומתנו האחרונה לעולם.

כתב: אבל אתם יוצרים כאוס במדינה. כבישים חסומים, שירותים חיוניים לא מתפקדים כי אנשים יצאו לצעדה, ילדים מסתובבים ברחובות כי אין בתי ספר, סופרמרקטים בלי מוצרים כי אין מי שיוביל, טינופת בכל מקום, משטרה שלא מצליחה לשלוט, צבא שמופנה ממשימות ביטחון. לא אכפת לכם מהכאוס הזה במדינה שבניתם? לא אכפת לכם מהפגיעה בביטחון?

שאול: ההפך. הכאוס הוא לא תוצאה, הוא ה-מטרה. ביבי יבין שיש רמה מסוימת של כאוס שאין מספיק מערכות במדינה שיכולות להשתלט עליו. מי שמסביבו כבר לא יתמכו בו וברגע מסוים, עדיף מוקדם ממאוחר, הוא יתפטר.

*  *  *

כתב: כרגע יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה שמר בנימין נתניהו החליט להתפטר מיידית מראשות הממשלה. כמו כן הודיע שהוא פורש מהחיים הפוליטיים ושוב לא יעמיד את עצמו לבחירה. מאות האלפים שנמצאים סביב הכנסת שואגים שאגות שמחה עד לב השמיים ומקשים עליי לשמוע את עצמי. אני אנסה לסגת קצת מהמהומה ולנסות לראיין מישהו.

כתב: שלום לך, מה שמך?

מפגינה: שמי שלומית ואין לך מושג כמה אני שמחה. ימים רבים אנחנו נמצאים פה סביב הכנסת. הכל פה ברדק מוחלט. טינופת וסירחון ושירותי ההצלה מפנים מפה אנשים שמתעלפים מחום ורעב וצמא ועכשיו זה סוף סוף קורה ואנחנו הצלחנו להעיף את ביבי הרודן.

שאול: אנשים יצאו לקרב הזה כשהם יודעים שהם יקריבו את הבריאות שלהם ואפילו את החיים. אנחנו אנשים זקנים ושום דבר טוב לא מחכה לנו בהמשך, אבל אנחנו חייבים להציל את מה שבנינו.

כתב: ומה עכשיו?

שלומית: עכשיו נתאושש מהמאמץ האדיר שעשינו, ננסה לשקם את החיים הפרטיים שלנו ואת המדינה שנהרסה על ידי הרודן ומשתפי הפעולה שלו. זה לא יהיה פשוט אבל אני בטוחה שנצליח.

כתב: ומה עם כל הלכלוך שהשארתם?

שלומית: כל אחד מאתנו התחייב להקדיש עוד יום מחייו כדי לנקות ולסדר. אתם תראו שתוך שבועיים הכל יחזור לקדמותו.

כתב: מר נתניהו הודיע שהוא לא יחזור לפוליטיקה. ומה אם הוא כן ינסה לחזור?

שלומית: ניצחנו בקרב הזה ואם נצטרך, נצא לעוד קרבות.

חנן כהן הוא מפגין סדרתי - רוטשילד, כיכר גורן, בלפור וקפלן (בינתיים). פעיל אינטרנט ותיק - אתר שתי"ל, לא רלוונטי ותולדות הדיגיטל בישראל. חבר הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש.