שמו של בניין הפיזיקה של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מבנייני הפיזיקה הגדולים בעולם, שונה לפני מספר שנים/ עד אז כונה בניין לה-קונטה, על שם האחים ג'וזף וג'ון לה-קונטה, הנשיא הראשון והשלישי של האוניברסיטה בהתאמה.
שמו של הבניין שונה מכיוון שפרט פחות מוכר בהיסטוריה של האחים לה-קונטה היה ששניהם שרתו שירות פעיל בצבא הקונפדרציה, פרט ביוגרפי שהפך לפחות נסבל בשנים האחרונות.
עם זאת, מקורם הדרומי של האחים הנשיאים לה-קונטה איננו אנקדוטה שולית, שכן למעשה האוניברסיטה הייתה מוסד שמרני וממסדי ביותר עד לשנות ה-60, ובין השאר הייתה נותנת החסות האקדמית לפיתוח פצצת האטום בפרויקט מנהטן. השנוי בתדמיתה היה מהיר והחלטי, עם תנועת הסטודנטים של שנות ה-60, וייתכן שצריך להיות דוגמה להתפתחויות דומות בתקופה הקרובה.
ברקלי היה מוסד שמרני וממסדי ביותר עד לשנות ה-60, ובין השאר היה נותן החסות האקדמית לפיתוח פצצת האטום בפרויקט מנהטן. השנוי בתדמיתו עם תנועת הסטודנטים של שנות ה-60 היה מהיר והחלטי
הסטודנטים במחנה האוהלים הפרו-פלסטיני במדשאה המרכזית באוניברסיטת קולומביה בניו יורק אכן רואים עצמם כממשיכי דרכם של הסטודנטים בברקלי בשנות ה-60, שהפגנותיהם והפגנות הסטודנטים בעקבותיהם הביאו לסיומה של מלחמת וייטנאם. אך עיון מעט יותר מדוקדק יגלה ששני חלקי המשפט הזה אינם נכונים.
ראשית, לעניין השפעתן של הפגנות הסטודנטים על מדיניות ארה"ב בווייטנאם. הגם שבוודאי הייתה להן השפעה ציבורית בעיקר על המפלגה הדמוקרטית, קשה לומר שהפגנות הסטודנטים יצרו שינוי פוליטי משמעותי בציבור האמריקאי בכלל.
גל ההפגנות הראשון ב-1967-1968 עזר לעליית מועמדים אנטי-מלחמתיים בפריימריז הדמוקרטיים ולבסוף פרישתו של הנשיא לינדון ג'ונסון. עם זאת, סביר שמאורעות המלחמה עצמה – בראשן מתקפת טט בינואר 1968, תרמו לכך יותר.
בעקבות המתקפה החל שדרן הטלוויזיה הפופולרי וולטר קרונקייט לדווח בביקורתיות על המלחמה, דיווחים הביאו למשפטו המפורסם של ג'ונסון: "אם איבדתי את קרונקייט, איבדתי את אמריקה".
בעקבות המתקפה החל שדרן הטלוויזיה הפופולרי וולטר קרונקייט לדווח בביקורתיות על המלחמה, דיווחים הביאו למשפטו המפורסם של ג'ונסון: "אם איבדתי את קרונקייט, איבדתי את אמריקה"
כך או כך, פרישתו של ג'ונסון – וכן המשך ההפגנות האלימות, ששיאן בפיצוץ הוועידה הדמוקרטית בשיקגו – הובילה לבחירתו של ריצ'רד ניקסון לנשיאות.
גם גל ההפגנות השני, ב-1970, הגם שתרם כמובן לאווירה הציבורית נגד המלחמה, לא השפיע באופן קונקרטי על מהלכה. ב-1972 ג'ורג' מקגוורן, שרץ לנשיאות על מצע של נסיגה מיידית מווייטנאם, כדרישת הפגנות הסטודנטים (כמו גם על הצעות רדיקליות אחרות), הפסיד באחד מההפרשים הגדולים בהיסטוריה.
הייתה זו לבסוף חולשתו של ניקסון ולאחריו ג'רלד פורד בעקבות פרשת ווטרגייט, ההתפרקות המוחלטת של מדיניותו בשטח ודרישות הולכות וגוברות מצד הקונגרס שהביאו לנסיגה האמריקאית הסופית מווייטנאם ב-1975. התוצאה הפוליטית הישירה העיקרית של הפגנות הסטודנטים הייתה ביטול גיוס החובה אחרי הנסיגה.
הייתה זו לבסוף חולשתו של ניקסון ולאחריו פורד בעקבות פרשת ווטרגייט, ההתפרקות המוחלטת של מדיניותו בשטח ודרישות הולכות וגוברות מצד הקונגרס שהביאו לנסיגה האמריקאית הסופית מווייטנאם ב-1975
זאת ועוד: הסטודנטים היו גורם חשוב אך לא קרוב להיות הגורם הבלעדי או אפילו המוביל בתנועת המחאה נגד המלחמה בווייטנאם. לאורך שנות ה-60 הייתה המחאה קשורה גם בתנועה לזכויות האזרח – ועד להירצחו ב-1968, מרטין לותר קינג היה המנהיג הבולט במחאה נגד המלחמה. ההפגנות הגדולות נגד המלחמה משכו מאות אלפי מפגינים, רובם לאו דווקא סטודנטים.
גיוס החובה ותפקיד מחאת הסטודנטים הן מהנקודות המשמעותיות בטעות הראשונה של הסטודנטים בקולומביה. על אף תדמיתם האידיאליסטית של הסטודנטים המפגינים בשנות ה-60, הפגנותיהם נגעו לאינטרס אישי מובהק: האיום לגייסם בגיוס חובה.
ההפגנות החלו נגד מדיניות גיוס שרירותית שהביאה לגיוס של עניים ולא לבנים; ולכל אורכן אלמנט המחאה הבולט ביותר היה שריפת כרטיסי גיוס.
עיון בדרישות המפגינים בקולומביה מעלה דרישות מצחיקות – בראשן, הדרישה שקרן ההשקעות של האוניברסיטה תפסיק להשקיע בכל החברות האמריקאיות הגדולות וכן במדד S&P מכיוון שהם משקיעים בישראל. נראה, אפוא, כי המחאה היא בעיקר סימבולית, אמצעי להציג virtue signaling.
עיון בדרישות המפגינים בקולומביה מעלה דרישות מצחיקות – בראשן, הדרישה שקרן ההשקעות של האוניברסיטה תפסיק להשקיע בכל החברות האמריקאיות הגדולות וכן במדד S&P מכיוון שהם משקיעים בישראל
כך גם ביחס של כלל הציבור האמריקאי למטרת ההפגנות. הגם שלא מעט מהציבור לא אהב את העובדה שהנהלת קולומביה קראה למשטרה לפזר את ההפגנה, ככלל קשה לומר שנושא ישראל-פלסטינים בעל חשיבות משמעותית עבור הציבור הכללי, אפיל בקרב הצעירים.
סקר הצעירים החצי-שנתי של אוניברסיטת הרווארד העלה כי גם בקרב צעירים, ובכל החתכים, נושא ישראל נמצא במקום השני לפני אחרון מבחינת חשיבותו; בראש הנושאים נמצאת האינפלציה. הנושא היחידי החשוב עוד פחות מישראל בקרב כלל הציבור הוא דווקא זה הקריטי ביותר לסטודנטים – חוב שכר הלימוד.
עיון קצר בכותרות אתרי החדשות של הימים האחרונים מעלה שאמנם ההפגנות זכו לעניין רב בקרב אקדמאים וסטודנטים, אך רוב אתרי החדשות עסקו בעיקר במשפטו של דולנד טראמפ, בביקורו של שר החוץ אנתוני בלינקן בסין ועוד.
נושא שכר הלימוד מביא אותנו להבדל השלישי בין מחאות הסטודנטים בשנות ה-60 לבין המחאות כיום. הגם שקולומביה לקחה חלק משמעותי במחאות שנות ה-60, הובילה אותן אז אוניברסיטת ברקלי, אוניברסיטה מדינתית.
האירוע הדרמטי ביותר היה הרג ארבעת הסטודנטים באוניברסיטת קנט סטייט באוהיו ב-1970, אוניברסיטה מדינתית מהדרג השני. את המחאות כיום מובילות במובהק אוניברסיטאות העילית של ליגת הקיסוס.
בכך אוניברסיטאות אלה נכנסות למצב מאוד עדין. מבחינה תרבותית-ערכית, רוב הימין והמרכז עוינים את התפיסות האנטי-קולוניאליסטיות הרווחות בהפגנות, וחלקים ניכרים מהציבור היו מצפים לתגובה יותר חריפה של נשיאות האוניברסיטאות נגד תקריות אנטישמיות והפרת כללי המוסד.
רוב הימין והמרכז עוינים את התפיסות האנטי-קולוניאליסטיות הרווחות בהפגנות, וחלקים ניכרים מהציבור היו מצפים לתגובה יותר חריפה של נשיאות האוניברסיטאות נגד תקריות אנטישמיות והפרת כללי המוסד
מצד שני, בסוף אלה אוניברסיטאות מאוד סלקטיביות, עשירות, ושכר הלימוד להן בשמיים (שכר הלימוד לקולומביה מגיע כמעט ל-$300,000). בכך הן זוכות גם לחשדנות משמאל.
אין לזלזל בשנוי התרבותי המשמעותי שהפגנות הסטודנטים כיום יכולות ליצור. הן הכניסו במהירות למיינסטרים אמירות אנטי-ישראליות ואפילו אנטישמיות שלא היו עולות על הדעת לפני מספר חודשים. הן גם יוצרות בעיה פוליטית לנשיא ג'ו ביידן, ומערערות את הקואליציה הדמוקרטית.
אין לזלזל בשנוי התרבותי המשמעותי שהפגנות הסטודנטים כיום יכולות ליצור. הן הכניסו במהירות למיינסטרים אמירות אנטי-ישראליות ואפילו אנטישמיות שלא היו עולות על הדעת לפני מספר חודשים
במובן הזה, ההפגנות היום בחלט דומות להפגנות הסטודנטים של שנות ה-60, וכך גם בתוצאה שהן עלולות להביא – עלייתו מחדש של טראמפ. ובהחלט ייתכן שתוצאה נוספת שלהן תהיה גם ירידה משמעותית בתדמית ובמעמד של אוניברסיטאות ליגות הקיסוס.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם