בחירות, אבל לא מלשון בחירה

. (צילום: Yaakov-Naumi-Flash90)
Yaakov-Naumi-Flash90

לפני כמה חודשים אמר יאיר לפיד בראיון: בחירות זה מלשון לבחור. כולם לעגו לו…אני רוצה לספר לכם היום שלפחות לגבי החרדים, בהדגשה על החרדיות, אמר לפיד דבר משמעותי.

אצלנו בכלל לא פשוט שבחירות פרושן שבוחרים. מגיל 18 הצבעתי במערכות בחירות רבות, לכנסת ולעיריה, אולם מעולם לא בחרתי. מבחינתי היה מתאים לקרוא לבחירות: אצבוע או קלפיון, כפוף לשמיעה מצייתת.

אצלנו בכלל לא פשוט שבחירות פרושן שבוחרים. מגיל 18 הצבעתי במערכות בחירות רבות, לכנסת ולעיריה, אולם מעולם לא בחרתי. מבחינתי היה מתאים לקרוא לבחירות: אצבוע או קלפיון, כפוף לשמיעה מצייתת

כשבועיים לפני הבחירות שהיו במרץ חיכיתי בתור בבנק. שתי נשים צעירות חילוניות עמדו לפני והתווכחו אם להצביע למר"צ או למפלגת העבודה. הייתי בהלם! אואוו, אנשים מתלבטים למי לבחור! הם פשוט חושבים איוז מפלגה מייצגת יותר את הערכים שלהם. הן דנו בסוגיות כמו מי ילחם בכיבוש, מי ידאג לחלשים, ואני הרגשתי מוזר כל כך. לא ידעתי שאנשים מתלבטים במי לבחור ומקבלים החלטה לבד, לא ידעתי!

הרבנים אומרים לך למי להצביע. הם כותבים מכתבים שקוראים להם: קריאות או אגרות קודש, ובהם נאמר בפירוש למי עליך, כאדם שומר תורה ומצוות, להצביע.

מובהרת בקצרה החשיבות הקריטית במערכה הספציפית הזו. משום מה היא תמיד קריטית יותר מכל אלו שקדמו לה. בסוף הקול הקורא יש הבטחות. מי שיצביע למפלגה הנכונה יזכה ב"חיי, בני ומזוני". בקצה כל הבטחה מונח תמיד איום; חשבתם על זה פעם? אם לא אבחר למפלגה הזו, לא אזכה חלילה בחיים, בילדים ובפרנסה.

בסוף הקול הקורא יש הבטחות. מי שיצביע למפלגה הנכונה יזכה ב"חיי, בני ומזוני". בקצה כל הבטחה מונח תמיד איום; חשבתם על זה פעם? אם לא אבחר למפלגה הזו, לא אזכה חלילה בחיים, בילדים ובפרנסה

תאמרו: תוכלי לבחור בין ש"ס ליהדות התורה? לא. יהדות התורה לאשכנזים וש"ס לבני עדות המזרח. אבל בדרך כלל אין מעבר מכאן לכאן, וכשיש – הוא משום שאתה מתפרנס ממוסד של ש"ס או אגודה (אגודת ישראל, המפלגה הראשית בין אלו שמרכיבות את יהדות התורה), או שהילדים הספרדים לומדים במסגרת אשכנזית וזה מחייב את ההורים.

משמע, שוב אין כאן בחירה – אלא קבלת אילוץ הנושק לאיום (המלה נושק אינה בחירה מוצלחת בהקשר הזה; עדיפה היתה המלה 'מכה'…).

פעם כינסה אגודת ישראל את כל החרדים. אחר כך קמה ש"ס להחזיר עטרה ליושנה ובשלב מסויים תמך בה הרב שך, מנהיג הליטאים. הפרק הבא בסיפור היה הקמת דגל התורה. נמאס לליטאים לקבל פקודות מגור ולספוג אי נחת בעיתון המודיע. הם פתחו עיתון מתחרה, יתד נאמן, והקימו מפלגה.

שוב אין כאן בחירה – אלא קבלת אילוץ הנושק לאיום (המלה נושק אינה בחירה מוצלחת בהקשר הזה; עדיפה היתה המלה 'מכה'…)

הבחירות ב-88 היו סוערות וטראומתיות מאד ביהדות החרדית. משפחות נקרעו, במקומות העבודה היו סכסוכים בטונים של טייפון מלווים באלימות. תאמרו: הנה בחירה!

לא. שוב לא היתה בחירה. כל קהילה קיבלה פקודה מן המנהיג שלה מה להצביע. שוב היו הבטחות וגם קללות, איומים והשעיה מתפקידים וממוסדות לימוד, ופעולה מפחד איננה בחירה.

אחרי הבחירות הופרדו גם מקומות הלימוד לבנות, הבנים למדו תמיד בנפרד מן החיידר ועד לישיבה. הוקמו בתי ספר ותיכונים לבנות חסידיות, ובסמינר הישן בירושלים, למשל, מוסד מפואר, יש חלוקה לכתות חסידיות וליטאיות (המכונות משום מה נייטרליות). בהמשך התאחדו דגל התורה ואגודת ישראל למפלגה אחת: יהדות התורה.

הבחירות ב-88 היו טראומתיות ביהדות החרדית. משפחות נקרעו. תאמרו: הנה בחירה! לא. כל קהילה קיבלה פקודה מן המנהיג שלה מה להצביע. שוב הבטחות וקללות, איומים והשעיה מתפקידים וממוסדות לימוד, ופעולה מפחד איננה בחירה

תשאלו – אדם לא יכול לבחור אם יהיה חסיד או ליטאי? התשובה היא: בדרך כלל לא. בחור צועד בדרך משפחתו. במקרים המעטים שמישהו רוצה לבחור בענף חרדי אחר, הוא נתקל בקשיים משפחתיים וחברתיים. מתייחסים אליו כאל מי שמצער וזונח. זה אמור גם על מעבר בתוך הקהילה הליטאית מגזרה לגזרה או בין חסידות לחסידות.

בחור ליטאי יכול לבחור לעצמו ישיבה מבין מגוון. קבלתו תלויה כמובן ברמת כשרונותיו ושקידתו, בסוג משפחתו. להורים חלק נכבד בבחירה הזו, ובכל זאת יש כאן מידת מה של בחירה.

בחור חסידי ילמד על פי רוב בישיבה של חסידותו. יש ציבור חסידי כללי, חלק מהם צאצאי הישוב הישן בירושלים (שבט משפחת פרוש למשל), שלרשותם כמה ישיבות כלליות טובות.

מצב הנשים עגום יותר. ברור שבחורה ליטאית מתחתנת עם ליטאי וחסידית עם חסיד. בחורות חסידות גור מתחתנות רק עם חסיד גור. לא עולה בדעתן ובליבן לרצות אחרת. הסללה היא מלה דלה מכדי לתאר זאת

מצבן של הנשים עגום יותר. ברור שבחורה ליטאית מתחתנת עם ליטאי וחסידית עם חסיד. בחורות חסידות גור מתחתנות רק עם חסיד גור. לא עולה בדעתן ובליבן לרצות אחרת. הן גדלו מגיל צעיר באווירה שאין כמו גור, כך מצופה מהן וכך הן מאמינות. הסללה היא מלה דלה מכדי לתאר זאת.

ברוב החסידויות האחרות יש כעשרים אחוז בנות, בממוצע, שכן מתחתנות עם בחורים מחסידות אחרת, משום שמספר הבנים קטן יותר ולא תמיד ניתן להשאר בתוך החוג.

זו לא תוצאת בחירה אלא קבלת 'כללי השוק'. מהרגע שבחורה מתחתנת עם בחור מחוג אחר, עליה לשנות את כל מנהגי משפחתה ולקבל את מנהגיו. בתחום הלבוש (פאה או כובע, צבע ועובי הגרביים ועוד), בתחום ההכשרים המקובלים, נוסח התפילה, בית הכנסת שבו היא תתפלל, וכמובן – בשטח הבחירות.

איזוהי אשה כשרה? עושה רצון בעלה. "והוא ימשול בך". (הלכה הנובעת מהפסוק: אשה אינה אומרת לבעלה שהיא רוצה לקיים יחסי מין. יכולה לרמוז, לפלרטט, לנגוע [אצל ליטאים, לא אצל חסידים], אבל לא 'לתבוע בפה')

איזוהי אשה כשרה? עושה רצון בעלה. "והוא ימשול בך". (הלכה מעניינת הנובעת מן הפסוק הזה בחומש בראשית: אשה אינה אומרת לבעלה שהיא רוצה לקיים יחסי מין. יכולה לרמוז, לפלרטט, לנגוע [אצל ליטאים, לא אצל חסידים], אבל לא 'לתבוע בפה'. 'ונקראת חצופה, ויכול בעלה לגרשה בכתובה, אבל אין מצווה לגרשה, ואסור להזדקק לה בשעה שתובעת בפה').

בבחירות לעיריה ב-2013, היתה ב-3 ערים מפלגה ליטאית בראשות רבי שמואל אוירבך זצ"ל. אלו שכונו "הפלג". זו היתה חלוקה פנים ליטאית ונשים לא מעטות רצו להצביע אחרת משהורו להן בעליהן בשל נאמנות ריגשית לכאן או לכאן או פחד מקללות אלו או אחרות.

כן, הורו. זו לא שותפות שנוצרת בהסכמה אלא הוראה מחייבת. בחירות הן ענין רוחני ובענינים רוחניים קובע הגבר. רובן קיבלו על עצמן את הדין ומיעוטן נהגו כרצונן ושיקרו לגבר.

נשים לא מעטות רצו להצביע אחרת ממה שהורו להן בעליהן. הורו. זו לא שותפות שנוצרת בהסכמה אלא הוראה מחייבת. בחירות הן ענין רוחני ובענינים רוחניים קובע הגבר. רובן קיבלו את הדין ומיעוטן נהגו כרצונן ושיקרו לגבר

הציבור החרדי נעשה יותר ויותר ימני משנה לשנה. ההגנה של עתון "המודיע" על נתניהו מוחלטת יותר משל "ישראל היום". כאן אין אפילו נסיון לאובייקטיביות. ביבי נותן תקציבים, הוא טוב לנו, וזהו.

שוחד? כל ראשי הממשלות היו מושחתים. סתם נטפלים אליו. שרה מתעמרת בעובדות? שטויות. לאה רבין היתה מכשפה. בשביל מה נשים הולכות לעבוד שם? לא מכריחים אותן. לא תעבודנה שם, לא יתעמרו בהן.

גם ההסללה לימין היא ברף גבוה מאד. אדם לא בוחר צד לפי דעות. החרדים מתגאים בכך שאינם צורכים תקשורת שמאלנית וממילא אינם שטופי מוח. פה ושם תמצאו חרדים או חרדיות בדעות שמאלניות; זהו מיעוט קטנטן שפוחד לפצות את פיו.

הציבור החרדי נעשה יותר ויותר ימני משנה לשנה. ההגנה של עתון "המודיע" על נתניהו מוחלטת יותר משל "ישראל היום". כאן אין אפילו נסיון לאובייקטיביות. ביבי נותן תקציבים, הוא טוב לנו, וזהו

אז כן, בחירות הן לא תמיד מלשון בחירה. יש עשרות אלפים שיבחרו כל ימיהם באותה מפלגה שבה צוו עליהם לבחור. "ועשית ככל אשר יורוך". אם ישנו את אופן ההצבעה – זה יקרה משום שההוראה השתנתה.
תודה ללפיד הבלשן.

אסתר קופמן, בת 43. מזכירה בבית ספר באזור המרכז, ואם לשבעה ילדים. השתיים הגדולות נשואות והיא כבר סבתא. אוהבת מאד לשחות, בעיקר חתירה, פעם חלמה להיות מדריכת שחיה. כנראה לא יקרה בגלגול הזה. הגדרת הזהות הראשונה שלה, בעיני עצמה, היא 'אשה'. לפני אמא, לפני חרדית. קודם כל אשה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,133 מילים
סגירה