"יום ירושלים" שבפתחנו, ב-6 ביוני, מעורר הפעם חששות כבדים במיוחד. האם גם הפעם, בעיצומה של טרגדיה וכשהכול כל כך נפיץ, יתחוללו חלילה פרובוקציות בהר הבית, בתוספת מפגני כוח וסגידה לאבנים קדושות ב"עיר שחוברה לה יחדיו"?

עיר הקודש, כתב מאיר שלו, היא "הזהות המזוקקת ביותר של ארצנו, תולדותיה, דימומיה וטירופה […]. היא מחזיקה את כל מרכיביה של ישראל חוץ ממים וחוץ מחקלאות. כי האדמה של ירושלים מתאימה יותר לגידול מקומות קדושים".

מאיר שלו היה חוזר ומצטט שיר של יהודה עמיחי. המשורר הירושלמי דבק בחיי ההווה היומיומיים, האנושיים, הזורמים בגובה העיניים – לעומת המקומות הקדושים והמיתוסים הגדולים.

מאיר שלו היה חוזר ומצטט שיר של יהודה עמיחי. המשורר הירושלמי דבק בחיי ההווה היומיומיים, האנושיים, הזורמים בגובה העיניים – לעומת המקומות הקדושים והמיתוסים הגדולים

הנה השיר "תיירים" מתוך ספרו של עמיחי "שלווה גדולה: שאלות ותשובות":

"פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי.
עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך.
ושימשתי להם נקודת ציון. 'אתם רואים את האיש הזה עם הסלים? קצת ימינה מראשו נמצאת קשת מהתקופה הרומית.
קצת ימינה מראשו'.
'אבל הוא זז, הוא זז!' אמרתי בליבי.

הגאולה תבוא רק אם יגידו להם: 'אתם רואים שם את הקשת
מן התקופה הרומית? לא חשוב: אבל לידה קצת שמאלה
ולמטה ממנה, יושב אדם שקנה פירות וירקות לביתו'".

ועמוס עוז אמר בדרכו הסרקסטית:

"כאשר הפוליטיקאים שלנו עומדים ליד הכותל ופולטים פראזות בנוסח 'לנצח נצחים' – אז האבנים מאחור צוחקות".

אמירות ותובנות המתקשרות לאסון הכיבוש (השבוע ימלאו לו 57 שנים!) כלולות בספרו של עמוס עוז "שלום לקנאים" שיצא לאור בשנת 2017. שלושת המאמרים בספר דנים בקנאות ובפנאטיות על שלל גלגוליהן, גילוייהן וביטוייהן. הם גדושים תובנות והארות רלוונטיות לאתנוצנטריות ולדביקות הפנאטית בקושאן מהתנ"ך ובקדושתה של "נחלת אבות".

למשל, האמירה של ג'ון דאן, המשורר האנגלי בן המאה ה-16:

"שום אדם אינו אי. אבל כל אחד מאיתנו הוא פנינסולה, חצי אי".

וכך פירש עמוס עוז את השורה המופלאה:

"כולנו מחוברים למחצה אל היבשת שהיא המשפחה, השפה שלנו, החברה, האמונה והדעות, המדינה והלאום […] בעוד המחצית השנייה של כל אחד עומדת בגבה אל כל אלה ופניה אל הים, אל ההרים, הבדידות", ושאר האלמנטים הנצחיים.

חצי אי, כדברי עמוס עוז, הוא המצב הנכון לנו.

"מוטב לנו להישאר פנינסולות, לא להתקיים כל ימי חיינו במצב של מלחמה דרוויניסטית מתמדת נגד כל שאר האיים הבודדים".

חצי אי, כדברי עמוס עוז, הוא המצב הנכון לנו. "מוטב לנו להישאר פנינסולות, לא להתקיים כל ימי חיינו במצב של מלחמה דרוויניסטית מתמדת נגד כל שאר האיים הבודדים"

לא לחיות בחשש מתמיד ש"אם לא נהייה תמיד כוחניים, תוקפניים, אנוכיים, אם לא ניקח לנו הכול בכוח, כי אז ניהפך להיות חלשים ואבודים. תוך תפיסת הזולת תמיד כמתחרה, תמיד יריב, לעתים קרובות אויב".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.