"קיבוצניק נשאר קיבוצניק" – ילידי קיבוץ רבים שעזבו את קיבוציהם מוכיחים מאז השבת השחורה את תוקפה של האמירה הידועה וגם ממחישים את תחושתם במעשים.
הם נחלצים לעזרת אנשי קיבוצם לשעבר ששרדו את התופת בעוטף. מגיעים אליהם לבתי המלון, מתגייסים לכיתות כוננות קיבוציות, להצלת ענפי חקלאות ולמאבק למען החזרת החטופים. מוכיחים שהקיבוץ הוא עדיין ביתם.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
קיבוץ כרם שלום שבעוטף, בגבול רפיח בנגב המערבי, כמעט ניצל מאימי הפוגרום של ה-7 באוקטובר. כיתת הכוננות הגיבורה של הקיבוץ, בסיוע שישה חיילים, מנעה מהמחבלים להשתלט על המקום ולפרוע פרעות בתושביו. אבל שניים מגיבורי כיתת הכוננות נהרגו, לוחם נוסף איש הקיבוץ נפצע ואיבד את ידו.
מעטים זוכרים את הפרהיסטוריה של הקיבוץ, שהוקם תחילה כהיאחזות נח"ל ביוני 1956, והוחזק על-ידי גרעינים מתחלפים של תנועות הקיבוץ הדתי, המושבים והקיבוץ הארצי החל מנובמבר 1957.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
בין האנשים שאזרו אומץ ונסעו לראות במו עיניהם מה נותר מקיבוץ ניר עוז שבעוטף בעקבות השבת השחורה הייתה ניצה פרקש. בין שאר פעליה היא מנהלת אגף אסטרטגיה במועצת מטה בנימין, מדריכת כלות ערב חתונתן ובעלת תארים אקדמיים בתקשורת, בסוציולוגיה ובמדיניות ציבורית.
ניצה פרסמה פוסט שובר לב בעקבות ביקורה בקיבוץ המוכה שהיה ירוק ופורח בעבר הקרוב. בשבת השחורה נחטפו כידוע 77 מתושביו, 40 מתוכם כבר שבו, 40 נרצחו. נכון לעכשיו נותרו בעזה 28 חטופים חיים מניר עוז ותשעה מתים. הניר-עוזים ששרדו את התופת הם עכשיו כידוע מפונים, פליטים בארצם.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
בערוץ כאן 11 שודרה השבוע כתבה של אורן אהרוני על פעילי שלום שאיבדו בני משפחה במלחמה הנוכחית ולמרות זאת הם נאחזים בעקשנות באמונתם בשלום.
בין המופיעים בכתבה בלט יונתן זייגן, בנה של ויויאן סילבר ז"ל מקיבוץ בארי. הוא צולם בביתה השרוף של אימו שהוגדרה תחילה כנעדרת. בהמשך, כחמישה שבועות אחרי השבת השחורה, ארכיאולוגים זיהו את שרידיה בתוך הממ"ד השרוף שבביתה.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
שתינו גדלנו יחד בקיבוץ שבעמק המעיינות. אני כיום תל-אביבית והיא מתגוררת עם משפחתה צפונה מחיפה. באזור מגוריה אין מפונים. בשלב זה הוא לא נחשב כמועד לפורענות. אבל התרחיש של התלקחות כוללת בצפון מטיל עליה אימה, ובסביבתה הקרובה אין מי שמוכן לשמוע על פחדיה.
בני ביתה מסרבים לחשוב ולדבר על אפשרות של הסלמה נוספת בצפון. אולי תרחישי אימה נראים להם הזויים או מופרכים, אולי הם מעדיפים התעלמות, הדחקה או הכחשה. יש ביניהם מעין הסכמה לא מוצהרת: על זה לא מדברים.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
כה אמרה לאחרונה דניאלה וייס הוותיקה, מראשות "גוש אמונים": "צריך לשטח את עזה. להשאיר אותה בלי ערבים ובלי בתים. אין דרך אחרת לראות את הים".
חזון האימים הזה החזיר אותי באופן אירוני אל דברים טיפה דומים על חוף הים העזתי שכתבתי אני באוגוסט 1967. אלא שהפנטזיה שלי התבססה על דמיון מפותח, לא על השמדה ממשית של העיר ויושביה. וכך כתבתי בעקבות ביקור בעזה, הראשון וגם האחרון בחיי:
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
משוררת ידועה בישרה בפייסבוק על הוצאתו לאור של ספר שיריה שיונח על המדפים כבר בימים הקרובים. כל השירים כולם חוברו בעקבות השבת השחורה. מותר להניח שהיא לא היחידה, שיש לה מתחרים, שיאני זריזות נוספים.
לא מעטים מאתנו אכן כבר מצפים לשיר בהא הידיעה שיהיה לסמלם של אירועי האימה העכשוויים. "השירים שיהפכו לסמל ישראלי" – כך הוכרזה בערוץ 12 התחרות על הזוכה שיזכה לייצג אותנו באירוויזיון הקרוב.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
אנשים חסרי סבלנות כבר מצפים בקוצר רוח להמנון האולטימטיבי של המלחמה העכשווית. אולי משהו שווה ערך ומשקל לשיר "הרעות" של חיים גורי שהיה לסמלה האייקוני של מלחמת השחרור, או ל"לו יהי" של נעמי שמר, השיר המוביל המזוהה עם מלחמת יום הכיפורים.
אבל לעניות דעתי נדרשים לנו זמן ופרספקטיבה כדי שהמנון מעין זה יוכל להבשיל.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
הנה נפטרנו מחום הקיץ המתיש ושוב הגיע סתיו מענג, שאמור היה כבר להתחלף בחורף אך נראה שזה מתמהמה. האוויר הצטלל ואפשר כבר לשאוף את הניחוח הדק שלאחר הגשם. ממטרות העוז שהגיעו אחרי הגשם הראשון הותירו אחריהם אוויר רווי ריח גשם כמעט ממכר. אבל הפעם קשה לחגוג את הקרירות ואת הקסם הסתווי, בגלל העצב, הבלבול, תחושות הכאוס, החרדות, הלחצים.
גם במלנכוליה הקלה הנלווית כתמיד לסתיו יש נעימות כלשהי. ואני נזכרת איך שמעתי לראשונה את אריק איינשטיין. הייתי אז בת בגיל 15 16. נדמה לי ששירו הראשון ששמעתי היה "רוח סתיו" עם המילים שחיבר יחיאל מוהר והלחן של יוחנן זראי. השיר הזה חוזר אלי מדי שנה בהגיע הסתיו.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
"מה רבים שאינם כבר בינינו" כתב חיים גורי בשירו "הרעות", שהיה לסמלה האלמותי של מלחמת העצמאות. האמירה הזאת מתחברת כנראה לתחושותיהם של ניצולים מקיבוצי העוטף שהתרסקו.
עשרות אנשים שהיו חלק מנוף חייהם היומיומי נעלמו לפתע ביום אחד שחור. מי שחי אי פעם בקיבוץ והשתייך לקהילה קיבוצית אולי מתקשה במיוחד לדמיין מצב שכזה. יוצאי קיבוץ כמונו גם מתקשים כנראה לתפוס איך אפשר לקום מהאפר ולהתחיל כמעט הכול מהתחלה.
שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים. רוב הקיבוצניקים לא הורגלו עד אז לחשיפה פומבית של חייהם, והתייחסו לסיקור כאל הוצאתה החוצה של כביסה פנימית-משפחתית.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
בתור חברה בקיבוץ שיתופי – קהילה מחבקת ותומכת – לא יכולה להגדיר את הכתבה הזאת אחרת אלא דקלום חסר תועלת של קלישאות ריקות מתוכן. אולי זאת קנאה? הרי כל הצרות של ארבעת השנים האחרונות – גם קורונה, וגם התרגדיה הנוראה שפקדה אותנו עכשיו – הוכיחו לכולם, שדווקא הקהילות הקיבוציות הן אלה שספקו וממשיכות לספק לחבריהם ולנזקקים אחרים רשת ביטחון ומקום מקלט אדיב. טוב, תקנאו. חלק מהמשפחות המפונות ששוהות אצלנו מזה כמעט חודשיים, כבר פנו עם בקשה לבדוק אפשרות קליטה.
מסתובב בינינו אחד אבישי בן חיים ואחד שלמה מעוז ועוד אחד אמסלם דוד … אני שואל עצמי לנוכח הגדולה ואצילות הנפש של הקיבוצניקים האומץ והגבורה שלהם איך צמחו בתוכנו עשבים שוטים כמה אלה שהזכרתי עכשיו את שמותיהם
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם