רק בשבוע שעבר דובר על "אופטימיות זהירה" בנוגע לעסקת החטופים ושוב גאו הציפיות להחזרת החטופים ולהפסקת המלחמה. מרחיקי לכת התריעו: "זאת הישורת האחרונה במאבק על דמותה של ישראל". "עסקה – או מלחמה ארורה", קבעו מפגינים. מאז התפוגגה אותה תקווה שוב. האם אנחנו נידונים למלחמה אינסופית?

נראה שאנו הופכים לחברה החיה על חרבה, ההולכת ונהיית ספרטנית. כאשר העם כולו צבא המגויס למילואים גובר החשש שמא צרכי הביטחון ישאבו את מרב האנרגיות וידחקו את התרבות, את ההגות, המוסיקה, הספרות, האמנות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

"הילדה שסבלה מקשיים חברתיים הגיעה לפסגה!", אמרו או כתבו עיתונאים אחדים על הג'ודוקה רז הרשקו עם זכייתה במדליית כסף באולימפיאדת פריז. רז שהתראיינה בטלוויזיה כמעט מייד לאחר ניצחונה בגמר, אף הסתפקה ברמז על אותם "קשיים חברתיים". הרשקו אמרה משהו על "מי שלא אהב אותי" ועל "מי שיאהב אותי עכשיו".

ואני שיערתי מייד שכנראה מדובר על נידויים וחרמות בבית הספר. לא קשה לנחש שלרז הייתה בעיה של נראות. היא לא הייתה נערה חטובה וגבעולית והיא סבלה מן הסתם משמנופוביה.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

מאז אותו יום ארור, ה-7 באוקטובר, אני מרבה למשוך בלשונם את נהגי המוניות התל-אביביים כדי לנסות לשמוע מה יש להם לומר על המצב. אני אומרת משהו על האירוע הביטחוני האחרון ואז ברוב המקרים מתפתחת שיחה.

לעתים קרובות השיחה נזעמת. רוב הנהגים בני שיחי מתגלים כביביסטים. הם מגנים, לעתים מקללים, את הסמולנים ואת המוחים הקפלניסטים שאכן מקשים על הנהיגה בעיר הכול-כך פקוקה. ועירנו גם לוקה בבלגן שמחוללת בניית הרכבת הקלה. העיר הזאת, לפי הנהגים, "נהייתה פח זבל אחד עצום". גדרות, בורות, ערימות בטון ואבק גודשים את הרחובות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

השיר "הספד" מאת עלי אלון ז"ל מקיבוץ עין-שמר (שמו הספרותי א. עלי) היה לחלק מטקסי הזיכרון והאשכבה בקיבוצים רבים. השיר החילוני ביסודו מבליט עכשיו על דרך הניגוד עובדה מעציבה מאוד – הוא מבליט את העוול הקשה שנגרם להמוני נרצחים ב-7 באוקטובר ולחטופים שמתו או נרצחו בשביים, או נפגעו חלילה מ"אש כוחותינו". כל אלה שגופותיהם טרם הוחזרו והם עדיין לא הובאו לקבר ישראל.

מותם של הנרצחים והחטופים לא היה חרישי, כמעט מות נשיקה, הראוי לאנשים טובים וצנועים כמותם – כנאמר בשיר המצוטט להלן:

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

לאחרונה גיליתי במהלך נסיעה במונית שגם בבת-ים יש רחוב ששמו כ"ט בנובמבר. כבר ידעתי קודם לכן שבירושלים, בהרצליה, אולי גם בערים נוספות יש רחובות הנושאים אותו שם. כידוע, בכ"ט בנובמבר שנת 1947 הוחלט באו"ם על הקמתה של מדינת ישראל.

"עוד יהיו לנו רחובות שייקראו 'ה-7 באוקטובר'", הערתי בלגלוג מריר. ונהג המונית הגיב: "אף אחד לא יסכים לגור ברחוב שזהו שמו".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

לא הרחק ממרכז העיר, סמוך לרחוב מגוריי הירוק, נפתחה לאחרונה מסעדה תל אביבית – מסעדת המבורגר "הסמטה" – ברחוב יהודה הלוי. בעל המסעדה, דור יעקב מהקיבוץ הגלילי מנרה שהתרוקן מיושביו, הוא הנכד של רחל רבין, אחותו הצעירה של ראש הממשלה שנרצח. רחל רבין, בת 99, היא "זקנת השבט" של מנרה, האחרונה שנשארה מהדור של מייסדי הקיבוץ, החלוצים.

עכשיו, כשהצפון בוער, רחל מתגוררת ב"בית הדר" – בית הדיור המוגן שבקיבוץ כנרת. לצידה מתגוררים שם קשישים אחדים נוספים אשר פונו מקיבוצי הצפון – ממנרה, ממצובה ומלהבות הבשן. "אין לי שום ספק שעוד נחזור למנרה", אמרה רחל רבין בחג חנוכה האחרון, בטקס הדלקת הנרות שקיימה שם חבורת הקשישים המפונים.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

"אנחנו צריכים ללמוד להתאבל לגמרי אחרת" – זאת כותרת כתבה מאלפת מאת איתי משיח, שהתפרסמה ב"מוסף הארץ". התמודדות עם צער עמוק, נאמר בכתבה, דורשת קהילה.

איתי משיח מספר על טקסים וסדנאות של אבל קהילתי שהחלו להגיע מאמריקה לארצנו בעשור האחרון. ד"ר לייה נאור היא בין הפסיכולוגים שדבריהם מצוטטים בכתבה. היא הקימה כבר ב-8 לאוקטובר בחוות רונית "מרחב מרפא" לשורדי הנובה. לדבריה, "אמנם יש לנו ביהדות פלטפורמה חכמה מאוד לאבל, אבל גם שם אנשים נבוכים, לא יודעים מה לעשות, מה להגיד ואיך להתנהג. והדברים האמיתיים לא מדוברים".

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

הנקישות הנוראות בדלת נשמעו בשבת השחורה האחרונה ב-11 בתים בישראל, ו"בהשראתן" אני כותבת הפעם פוסט מורבידי. נושאו: שירים על הנופלים במלחמות.

איני מכירה שיר כלשהו על אימת הנקישה בדלת, באמצע הלילה, וההודעה המרסקת חיי משפחות ומבשרת להן: אתם מצטרפות ל"משפחת השכול". לעומת זאת אני זוכרת היטב את שירו של אברהם חלפי על ישיבת "שבעה" בעקבות נפילת הבן.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

ביום שלישי השבוע, ה-18 ליוני, שוב ייפתח שבוע הספר. נראה שהפעם האירוע המסורתי מבטא גם סירוב לוותר על נורמליזציה כלשהי, למרות צוק העתים. לא מעטים מאתנו מביעים הסתייגות מכל חזרה לנורמליות, גם מתענוגות ובידור הנתפסים כאסקפיזם מגונה.

מן הסתם, הסתייגות זו רפתה קצת בעקבות החילוץ ההרואי של ארבעת החטופים והאופוריה המוצדקת אך קצרת המועד שסחפה את כולנו. ויש המפרשים מאמץ לחזור אל שגרת "החיים כרגיל" כניסיון להשטיח את הכאב ולהקהות את הפחדים. אפילו כקהות ואדישות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.

המשורר אברהם שלונסקי תיאר המון מפגינים זועמים כמקהלת מרדנים "הנושאת, נושאת את לפידות הזעם". הזעם המצטבר על הפקרת החטופים גבר וגאה כצפוי עם היוודע מותם בשבי של ארבעה חטופים מהקיבוצים ניר עוז ונירים: חיים פרי, יורם מצגר, עמירם קופר ונדב פופלוול.

ארבעתם תועדו בעודם בחיים. מותם מבליט את השלכות הדחייה של עסקאות חטופים קודמות. הם הוחזקו כנראה יחד בחאן יונס ונהרגו מאש כוחותינו. בעת כתיבת שורות אלה נסיבות מותם נבדקות.

שלומית טנא היא עיתונאית לשעבר (ב"על המשמר" ובהמשך ב"ידיעות אחרונות")..יוצאת קיבוץ. ב-1981 החלה בסיקור עיתונאי שוטף של הקיבוצים.