ביום רביעי הקרוב, 5 ביוני 2024, יתקיים פעם נוספת מצעד הדגלים. הדממה שמקדמת השנה את המצעד – המסמל יותר מכל את הנרמול של אידאולוגיית העליונות היהודית – אומרת הכל. לאחר שראה השר איתמר בן גביר שהציבור הליברלי אינו מרים קול צעקה, מיהר ליצור כותרות בעצמו ו"דרש" שהמצעד יעבור בתוואי הבעייתי.

אפשר להבין את שתיקת הציבור הליברלי. כאשר ממשלת ישראל מפקירה 125 אזרחים ישראלים בשבי חמאס כל יום מחדש, וכאשר מידי יום נהרגים חיילים בקרב על שימור הקואליציה של בנימין נתניהו – הזעזוע מקריאות ה"מוות לערבים", "שיישרף לכם הכפר" ו"ייבנה המקדש – יישרף המסגד" נדחק לאחור.

אפשר להבין את שתיקת הציבור הליברלי. כשהממשלה מפקירה 125 אזרחים בשבי חמאס ומידי יום נהרגים חיילים בקרב על שימור קואליציית נתניהו – הזעזוע מקריאות ה"מוות לערבים" ו"שיישרף לכם הכפר" – נדחק

אבל דווקא בגלל שהמצעד הזה הוא התגלמות כל הערכים הרקובים של המנהיגות שהביאה את כולנו למצב הנוכחי, חייבים להשמיע את קולנו.

חשוב להזכיר כל שנה מחדש: מצעד הדגלים אינו מצעד שמצהיר על אהבתם של הצועדים לירושלים, אלא על שנאתם לפלסטינים ועל רצונם לגרש אותם מפה.

שעות ארוכות לפני המעבר של המצעד ברובע המוסלמי חוסמים שוטרים את הכניסות לעיר העתיקה, והפלסטינים היחידים שרשאים להיכנס אל שער שכם הם תושבי הרובע המוסלמי. פלסטינים אחרים אינם רשאים להיכנס וכמובן שליהודים הכניסה מותרת. בעלי החנויות נדרשים לסגור את חנויותיהם, כך שהצועדים יוכלו לעבור ברחובות "נקיים" מפלסטינים.

כאשר מתחיל המצעד, תושבי הבתים אינם יכולים לצאת מבתיהם, ובזמן הזה עוברים עשרות אלפי הצועדים ברחוב, פוגעים ברכושם ושרים את שירי השטנה המוכרים. הטומאה שמשאירים הצועדים אחריהם גרועה מריחו של בואש משטרתי, ואינה נעלמת גם בחלוף שלושה ימים.

דווקא בגלל שהמצעד הוא התגלמות ערכי המנהיגות הרקובים, חובה להשמיע את קולנו ולהזכיר כל שנה מחדש: מצעד הדגלים אינו מצעד שמצהיר אהבתם הצועדים לירושלים, אלא על שנאתם לפלסטינים ורצונם לגרשם

המצעד הוא אחד הטקסים המרכזיים של הציונות הדתית, ורבים מרבבות הצועדים בו הם תלמידים המגיעים למצעד יחד עם מחנכיהם מהישיבה. יחד עימם הם צוהלים ורוקדים כאשר הם שרים את מלוא הרפרטואר של שירי השטנה, ולא פוסחים על אף שיר. זו המהות. את ירושלים קונים ביריקות, קללות ובמקלות.

נער יהודי יורק על פלסטינים, מצעד הדגלים 2023, צילום: אורי ארליך

רבנים ותלמידיהם צועדים יחדיו במצעד הדגלים ושרים שירי שטנה, צילום: אורי ארליך

כבר יותר מעשור שאני מתעד את המצעד. כמעט כל שנה. המצעד בשנה שעברה היה הגרוע מכולם. בעבר לתיעוד המפגינים היה אפקט מצנן, אבל כשהמצעד והאלימות שבו עוברים ללא כל ביקורת, גם התיעוד הפסיק להשפיע על הצועדים האלימים.

שנה שעברה הייתה הפעם הראשונה שבה איתמר בן גביר, שבעבר הורחק משער שכם בזמן המצעד בהמלצת השב"כ, הגיע אליו כשר לביטחון לאומי.

לא צריך להוסיף מילה. אפשר רק לדמיין איך ייראה המצעד השנה, לאחר שהשר השלים את השתלטותו על המשטרה.

נזכיר שכבר מאז "שומר חומות" מבקש הימין הקיצוני להצית את השטח באמצעות העתקת המצעד גם לערים המעורבות, ובחלומם הם כבר צועדים ברפיח.

שנה שעברה הייתה הפעם הראשונה בה הותקפתי במהלך המצעד. חברה ואני עמדנו יחד ותיעדנו את המצעד. אחד הצועדים החליט שיש למנוע זאת מאיתנו וזה הספיק. הוא וצועדים נוספים ניסו לחטוף מאיתנו את הטלפונים, דחפו אותנו בתוך הרחוב הצר והצפוף והחלה מהומה.

אישה וגבר הגנו עלינו מההמון, והאישה התחננה שלא יפגעו בנו תוך שהיא מסבירה שזהו חילול השם. יצאנו מהסיטואציה חבולים אך שלמים. כאשר פנינו לשוטר הוא הסביר כי אינו יכול לעשות דבר והציע באדיבות שנעזוב את המקום וניגש לתחנת משטרה להתלונן. החשודים מן הסתם יחכו. השנה, ככל הנראה גם אדיבות לא תהיה כשהמשטרה תסביר שאינה יכולה לעשות דבר.

מעל עשור אני מתעד את המצעד, כמעט בכל שנה. המצעד בשנה שעברה היה הגרוע מכולם. זו הייתה הפעם הראשונה בה בן גביר, שבעבר הורחק משער שכם בזמן המצעד בהמלצת השב"כ, הגיע אליו כשר לביטחון לאומי

את המצעד השנה אי אפשר כבר לעצור. הדלת לבג"ץ ננעלה כבר מזמן, וממשלת החורבן מתייצבת מאחוריו כגוף אחד. עצוב שהריטואל הזה הפך לנורמלי. יבוא יום בו נשאל את עצמנו איך מפגן שנאה ואלימות של עשרות אלפי אנשים צעד ברחובות ירושלים מבלי לעורר שיח או התנגדות ציבורית. נקווה שהיום הזה יגיע מהר.

אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים \"עמק שווה\".