תתמקדו:
1. מצע:
שלום כולל/עכשיו לא ימכור.
דמוקרטיה? כלומר חוקה? זה יביא מספיק בוחרים?
2. הנהגה:
נחוץ צוות מגוון וצעיר. יאיר גולן גנרל מבוגר. מי עוד?
3. שותפויות:
להישאר בחוץ ייבש עד מוות. איזו קואליציה תקימו?
4. פעילות:
מילים זה חלש מול אגרסיביות. איזה יוזמות הנעתם?
5. מחאה:
שחיקה וקבוצה צרה לא מספיק. איך תוציאו מיליון?
6. כלכלה:
סוציאליזם זה לא זה. איך תורדו יוקר מחיה ופערים?
7. חידוש:
מה אתם מביאים נחוש, רענן, רלוונטי של שינוי לעם?
8. פריפריה:
איך תוכיחו שאתם לא שוב שבט תל אביב ומתנשאים?
9. שחיתות:
צריך לעצור את החטאים. איך תכלס ומה אתם שונים?
10. ביטחון:
אין. יש לכם אסטרטגיה ומי שיביא שינוי גדול מבודל?
אתם יודעים לשנות אצל החרדים? מתנחלים? מושחתים? פשע מאורגן? ממסד מנוון? תוכיחו איך?
להמשיך?

פעם היתה חותמת גומי,
בצורת קרנף,
שידעה שהיא רק בורג קטן.
יהיו מי ששמם יקשר לנצח עם שיתוף פעולה עם מושחתים, פונדמנטליסטים ומשתמטים,
בהרס דמוקרטיה, מלחמה נצחית והשמדת ערכים,
אגב מלמול משהו על אחדות למול מכונת שנאת חינם.
בושה.

השפויים הרציונליים ובעלי ערכים דמוקרטיים ליברליים ישמחו להצטרף לקריאה.
איך מנטרלים את הפונדמנטליסטים ומצרפים את הלאומנים, השמרנים, הפחדנים, הבורים הביריונים, מושחתים שזה אינו האינטרס שלהם ועוד?
ואם אין דרך ביצועית לייצר קואליציות רחבות של שינוי בכל הצדדים, ויש ציר חיצוני שמועניין בחוסר יציבות ומשחק סכום אפס- מה עושים אז?…
מה ראלי לביצוע יציב?

ההבדל בין הפונדמנטליסטים לבין הליברלים קיים מראשית הציונות.
עם ההתרבות, הכיבוש האלים, ההשתמטות ההמונית, הסחטנות רודפת השלמנים, הקצינה "האידיאולוגיה" של כתות עברייניות, ועלתה רמת האגרסיביות של מעשי כפיה כלפי פנים וחוץ.
נכון, ההפיכה, המחדל, אי-ניהול המלחמה, וגם אירועי שיא בולטים במהלך הקמפיין הצבאי מדגישים את שהיה ידוע שנים:
הקואליציה הנוכחית רוצה גוג ומגוג לקראת טרנספר וממלכת יהודה.
הם אינם מבינים שהם מביאים חורבן.
הקיסרות של מושחתי כככ מאפשרת זאת.
נרדמו בשמירה/המומים/צייתנים: שומרי הסף, ראשי הביטחון, הפוליטיקאים, בעלי ההון ותפקידי עוצמה,
וכמובן, העם היושב בביתו בנימוס.
כצאן.

כי ארה"ב מנסה (בדימיונה), כמו ציונים רבים,
להתנהל מול ישראל גרעינית עם אסטרטגיה, דמוקרטיה, רציונליות (הפרדת דתמדינה), ממלכתיות, טוהר מידות, מדע והשכלה, כלכלת הייטק, וצבא איכותי ממוקד אינטרסים משותפים.
ש"ס לא מייצגת אף אחד מהנ"ל.
יותר מזה שש"ס לא עוסקת במדינאות וצבא,
ארה"ב לא עוסקת בפוליטיקה ישראלית:
היא עוסקת תועלתנית בבנות ברית שותפות.
אם עתיד ישראל הוא ש"ס (גם בגרסת ארבל),
אין לברית הגשמית/הלא אלוהית תוחלת,
וכמו שרבים מבינים, גם לדמוקרטיה הציונית.

בהירות אסטרטגית מחייבת קוהרנטיות בין רעיונות למציאות אותה רוצים לשנות.
1. תנאי ראשון הוא קיום דמוקרטיה עם הנהגה נחושה שזוכה לתמיכה רחבה לשינוי. אבל, בישראל אין דמוקרטיה ליברלית, יש פשיזם מושחתי כככ, משיחיים של טרנספר ומשתמטים ואתגר גדול לייצב קואליציה של שיקום פנימי.
2. ישראל צריכה להחזיר את החטופים (אמון במדינה) ואת העקורים/הביטחון לאורך הגבולות (ריבונות בשטחה) ובאיו"ש. מבחינה קיומית זה דחוף יותר מאירן והסדרים אזוריים. האם ניתן להתחיל אזורית, בפרק זמן מהיר מספיק בשביל להחזיר את העקורים? או שהלחץ לבסס ביטחון גבולות ולהחזיר עקורים עד תחילת שנת הלימודים/לפני בחירות בארה"ב גדול יותר? כנראה השני …
3. בשני הצדדים יש פונדמנטליסטים עם ווטו אלים על כל הסדרה. אין מנגנונים לנטרל את הקיצונים. לא הצליחו כל שנות אוסלו, וכיום התמיכה בחמאס כיורש הרשות והתמיכה בימין הלאומני בישראל חזקה.
4. המאבק הגיאופוליטי בציר סעודיה-מצרים-נסיכויות-ירדן-ישראל-ארה"ב מול אירן-מיליציות-רוסיה-סין (גם בהקשרי אוקראינה וכו, לא רק הגמוניה במזה"ת ופטרודולר) אינו מאפשר הסדרה של פשרות גדולות או הרתעה חזקה שתבטיח יציבות תומכת שינוי גדול. רק הסכם גדול בין הצירים, או כוח גדול מול הציר שכנגד יאפשרו הסדרה כבסיס ליציבות ולא כמקור לעימות גדול על רקע תפוצת נשק מתקדם וגרעין…

כנס חשיבה מיושנת, של גברים מזדקנים שיודעים שהחשיבה שלהם/חוסר העשיה הביאו את ישראל לאתגר קיומי, מעצם חשיבה מוגבלת לצבא ומודיעין
ובעצם זה שהגבילו את עצמם לציות בתוך מסגרת מנוונת, תחת "הנהגה" של מושחתי כככ,
פונדמנטליסטים של טרנספר גזעני
ומשתמטים אנטי ציונים.
כנס בואו לא נדבר על קונספציה, שעדיין שולטת(!!!)-
תכלס, מדינה קטנה מפנטזת שהיא מעצמת על.
אבל, הצבא לא מסוגל לפתור בעיות מערכתיות,
באמצעים כוחניים:
1. ישראל לא ממש דמוקרטיה,
מוסדות השלטון מרוקנים מאנשי מקצוע איכותיים,
תרבות שקר, הרס החינוך הממלכתי, התקציב לא מושקע רציונלית ממוקד בפיתוח העתיד.
—בעלי ההשפעה לא קמים לשנות זאת יחד.
2. אין יוזמה עוצמתית לעצב חיים לצד הפלסטינים:
אין מאמץ עקבי גדול להסדרה יציבה בין 7 מיליון ערבים ו-7 מיליון יהודים מסוגים שונים, בין הנהר לבין הים, פלוס כמה מיליוני פלסטינים בירדן.
—שיתוק מדיני והשארת הזירה לפונדמנטליסטים משני הצדדים, במקום מאבק בלתי מתפשר בהם.
3. העדר מדינאות לעיצוב האזור –
אין בישראל מדינאים שדואגים לבניית ציר סעודיה-מצרים-נסיכויות-ארה"ב אופרטיבי, אלא יש מי שחותרים נגד ציר כזה, ונתונים לאירן גרעינית בפועל יחד עם רוסיה וסין להוביל שינוי אזורי.
—-התמקדות צרה בצבא ואינטרסים פוליטיים מיידיים, בלי חזון ובלי שרי חוץ ובלי מנגנונים לבניה מדינית. מאות מיליארדים רק למלחמה ועוד מלחמה.
3. בורות לגבי הזירה הגלובלית-
אומת הייטק בלי ארגון להשפעה ומעורבות באתגרים חוצי גבולות; מעבר לאקזיטים. חולשה בחשיבה סטרטגית עם אימפקט, ומינוף מוגבל מאוד של הקשרים ליהודים ברחבי העולם, ולדמוקרטיות וארגונים בינלאומיים.
התמקדות סייבר ובינה מלאכותית במובן הטכנולוגי, ומעט מדי במובן שמשנה את עתיד האנושות.
נחוץ כנס אחר, עם אנשים אחרים, ובעיקר עשיה…עכשיו

המטרה: טרנספר.
החזון: מדינת הלכה כוחנית פשיסטית
האמצעי: מלחמה נצחית, ההתדרדרות עד גוג ומגוג
המשמעויות: אידיאולוגיה ביריונית משיחית בלי מוסר
שבאה להחריב דמוקרטיה, להכניע ליברליזם וחוק,
לבודד מדינה בעולם, נהרות דם.
חטאים גדולים, שדינם חורבן.
הפרקטיקה: הביב אפשר תמהיל הרסני
של עברייני כככ, משתמטים סחטנים ומשיחיי פוגרומים
המענה: רק ברגים קטנים וצאן? עוּרוּ.

1. העיסוק בעזה צר מדי. על הפרק כמה אתגרים:
א) עתיד ירושת איו"ש אחרי אבו מאזן – חמאס?..
ב) עתיד משטר אזורי הגבול – הגבולות בצפון ויותר ויותר גם במזרח מאותגרים ומשולבים עם איומים אזוריים.
ג) עתיד המשטר הגיאופוליטי/ההגמוניה האזורית,
כולל נוכחות בסיסי ארה"ב ומשטר הפטרודולר-
ציר אירן -רוסיה-סין
מול ציר סעודיה-מצרים-נסיכויות-ישראל.
ובהקשר זה כמובן מיקוד בהשלכות אירן הגרעינית (!) וזרועותיה המחומשות, מאומנות, ממומנות ומתוזמנות. קטאר משחקת על שני הצדדים.
ד) עתיד המשטר בישראל.

2. התקווה בסיום המאמר לגבי אחדות לא ריאלית, כשהמחנה המשיחי פועל בכוחניות פונדמנטליסטית להפיכה דתית וגם טרנספר, וגם החרדים כמחנה גדל של משתמטים אנטי ציונים סוחטים, הפלסטינים אזרחי ישראל רחוקים מחיבור עמוק, וכמובן מחנה מושחתי כככ פשיסטי רומס את הממסד הממלכתי.
וגם, החולשה של אופוזיציה, שתיקת בעלי עוצמה ותפקידים ופסיביות רוב העם…

3. בין אם סינוואר ישאר במנהרות או יוגלה, לפי המאמר אשפ לא יכנס, חמאס-קטאר ישארו- לכן, ישאר איום על ישראל והעוטף בפרט. זה מתכון למלחמה נצחית, שמוביל למלחמה אזורית קיומית וטרנספר. המצב התוצאתי הזה יכול להיות רק מצב ביניים.
המפתחות להסדרה חיצונית בידי אירן גרעינית(!), ולכן…
המפתח לקואלוציה שדואגת לדמוקרטיה ושלטון חוק קודם כל בממשלה לא פשיסטית, ולכן…
אפשרי?? ולכן…

האתגרים הצבאיים רבים,
והמערכת, שחלקים ממנה למדו חשיבה מערכתית יצירתית, התנוונה בחלקים אחרים.
אבל,
ישראל צריכה להתמודד עם ארבעה אתגרים קיומיים, הדורשים יוזמות גדולות ומעשיות עם חזון,
ובהתאם קואליציה רחבה של מיטב האנשים הרציונליים, הראליסטים, ציוניים:
1. הסדרה ל-7 מיליון יהודים מסוגים שונים ו-7 ערבים מסוגים שונים בין הנהר לים.
2. יציבות משטר אזורי גבול בטוחים, שאינם מאויימים על ידי מיליציות טרור.
3. יציבות משטר אזורי סעודי-מצרי-נסיכויות-ישראל-ארה"ב, עם/למול אירן גרעינית בתמיכה רוסית סינית.
בכלל זאת, הבטחת קיום שלטון יציב בירדן (כולל מיליוני פלסטינים בתוכה) .
4. יציבות משטר דמוקרטי בישראל,
בר קיימה מבחינה חברתית, ממסדית, כלכלית (כולל השכלה), וכמובן משפטית (לא מושחת, משיחי, פשיסטי). משטר שמאפשר שלטון שמוביל שינוי מהותי אצל החרדים, המשיחיים, הערבים, וגם הסדרה אזורית. ולכן, חוקה וחזון לישראל.

הצבא יכול רק לייצר תנאים למימוש היוזמות המשמעותיות ביותר שנראות אפשריות בפרק זמן ביצועי, של עת חירום. האתגר הקיומי מחייב הנהגה ומיקוד כל יכולות מוסדות המדינה ובעלות ברית לשינוי. אחרת…