אדם מוכר לחם טרי בקהיר, 28 במאי 2024 (צילום: Khaled DESOUKI / AFP)
Khaled DESOUKI / AFP

מחיר הלחם במצרים מזנק – ומאיים על היציבות הפוליטית

נשיא מצרים הורה לעצב מחדש את הממשלה בניסיון לתת מענה לאתגרים הכלכליים ● מעשי טבח המוניים בסודאן הפכו לשגרה – והעולם שותק ● קטטה בפרלמנט הטורקי ● אינדונזיה מוכנה לשלוח כוח צבאי לעזה ● והשבוע ב־1982: מלחמת לבנון הראשונה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

מחיר הלחם במצרים מזנק

כשבוע לאחר שמחירי הלחם המסובסדים עלו בכ־300%, נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי פיזר את הקבינט והורה לראש הממשלה מוסטפא מדבולי לעצב מחדש את הממשלה.

לא ברור כיצד הממשלה החדשה – שתורכב מאותן דמויות – תצליח להתמודד עם המשבר הכלכלי הגואה במצרים. אולם, ככל הנראה זה המענה היחידי שהמשטר מצליח לספק לאתגר הכלכלי המורכב.

בגלל המלחמה בעזה מצרים סופגת הפסדים כבדים בתעלת סואץ. הים האדום לא מושבת באופן מוחלט, אך כמות הסחורות העוברת בתעלה פחתה משמעותית. נוסף על כך, הדי המלחמה פוגעים גם בתיירות הנכנסת: עזה נמצאת קרוב מדי.

מצרים קיבלה השנה כמה מענקים והלוואות מהבנק העולמי ומאיחוד האמירויות – ועדיין היא נדרשת לקיצוצים משמעותיים בתקציב. אחד הקיצוצים פגע במחירי הלחם. רבים במצרים שורדים בעיקר בגלל זמינות הלחם המסובסד.

ילד מוכר לחם טרי בקהיר, 28 במאי 2024 (צילום: Khaled DESOUKI / AFP)
ילד מצרי מוכר לחם טרי בקהיר, 28 במאי 2024 (צילום: Khaled DESOUKI / AFP)

התנאים המאתגרים הללו יוצרים את האקלים המושלם גם לחוסר יציבות פוליטית. ייתכן מאוד שזאת אחת הסיבות מדוע ארה"ב כמעט שלא מפעילה לחץ על קהיר בנוגע לעזה למרות הממצאים הקשים של צה"ל באזור ציר פילדפלי – שם אותרו כ־20 מנהרות המובילות מעזה לצד המצרי, חלקן באורך של מספר קילומטרים – או בגלל ההתנהלות במערב רפיח, שם משפחות פלסטיניות נאלצות לשלם אלפי דולרים כדי לחצות את הגבול ולעזוב את עזה.

התנאים המאתגרים הללו יוצרים את האקלים המושלם גם לחוסר יציבות פוליטית. ייתכן מאוד שזאת אחת הסיבות מדוע ארה"ב כמעט שלא מפעילה לחץ על קהיר בנוגע לעזה

מעשי טבח המוניים בסודאן הפכו לשגרה

הלוויה המונית לקורבנות הטבח של כוחות "התגובה המהירה" בסודאן התקיימה השבוע בעיירה ואד אל־נורה בסודאן. יותר מ־100 בני אדם נרצחו בו זמנית בעיירה הקטנה שמצאה את עצמה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

קודם חנו שם כוחות הצבא הסודאני. לאחר מכן הגיעו אנשי כוחות "התגובה המהירה" – ושחטו את בני העיירה ללא רחמים והאשימו אותם בתמיכה בצבא הסודאני.

לפי נתונים שפורסמו בניו יורק טיימס השבוע, מאז פרוץ המלחמה נהרגו בסודאן יותר מ־150 אלף בני אדם – וכתשעה מיליון הפכו לעקורים. חלקם עזבו את סודאן וספק אם יחזרו אליה אי פעם. העיתון קבע כי מדובר במשבר העקורים הגדול בעולם לפי שעה.

אז למה סודאן לא מקבלת את מלוא תשומת הלב העולמית – לא באו"ם, לא בתקשורת ולא בדעת הקהל? אולי בגלל גזענות והתעלמות סיסטמטית מכל דבר שקורה באפריקה השחורה? הבשורה המרה היא שלאף אחד לא באמת אכפת מסודאן, שלא נחשבת למדינה אסטרטגית וחשובה מספיק, למרות מיקומה לחופי הים האדום וקרבתה למצרים.

הבשורה המרה היא שלאף אחד לא באמת אכפת מסודאן, שלא נחשבת למדינה אסטרטגית וחשובה מספיק, למרות מיקומה לחופי הים האדום וקרבתה למצרים

אף אחד לא מתכוון לעצור את המלחמה הזאת, לדרוש הפסקת אש ולעמוד על כך שסיוע הומניטרי יוזרם לשם באופן קבוע. הטרגדיה הסודאנית רחוקה מלהסתיים. המדינה היפהפייה הזאת שוקעת למצולות וככל הנראה המצב רק יחמיר עוד יותר לפני שאפשר יהיה לדבר על איזשהו פתרון.

פוליטיקאי כורדי מואשם בתמיכה בטרור

במשך כמעט 20 שנה כיהן מחמט סדיק אקיס בתור ראש העיירה הכורדית האקארי הממוקמת סמוך לגבול הטורקי וגובלת בעיראק ואיראן. את השנים הקרובות הוא יבלה בבית הסוהר לאחר שהואשם בתמיכה בטרור.

סדיק אקיס הוא חבר המפלגה הכורדית־טורקית DEM. בשנים האחרונות הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן ואנשיו מאשימים את חברי המפלגה בכך שהם מקיימים קשר קרוב עם תנועת ההתנגדות הכורדית PKK המוגדרת כארגון טרור בטורקיה.

הכורדים מצדם מתלוננים על העובדה שארדואן מנסה לפרק את המערכות הפוליטיות שלהם ומנסה להפוך אותם לשעיר לעזאזל. בעקבות המעצר וההאשמות הכבדות, בפרלמנט הטורקי פרצה קטטה המונית. לאחר שהוחלפו מילים קשות, חברי פרלמנט משני הצדדים עברו לדחיפות ומהלומות.

כל זה קורה כאשר בטורקיה מתחולל משבר כלכלי חריף שמסרב לגווע. השבוע פורסם כי נתוני האינפלציה הגיעו לכ־75%. ייתכן מאוד שהמשבר הפוליטי מול הכורדים בא להסיט את תשומת הלב של הטורקים מהכלכלה

כל זה קורה כאשר בטורקיה מתחולל משבר כלכלי חריף שמסרב לגווע. השבוע פורסם כי נתוני האינפלציה הגיעו לכ־75%. השלטונות הטורקיים ניסו להרגיע וטענו ש"הרע מאחורינו". ייתכן מאוד שהמשבר הפוליטי הנוכחי מול הכורדים בא להסיט את תשומת הלב של הטורקים מהכלכלה המקרטעת והמהכיסים הריקים.

המדינה המוסלמית הגדולה ביותר מוכנה לסייע בעזה

אינדונזיה – המדינה המוסלמית הגדולה בעולם – מלינה על כך שארה"ב מפעילה עליה לחץ משמעותי כדי שזו תנרמל את יחסיה עם ישראל וטוענת שזה לא יקרה, לפחות לא כרגע.

לפני כחודש דווח כי אינדונזיה, שמתעתדת להצטרף לארגון OECD, מוכנה לנרמל את קשריה עם ישראל, הקיימים כבר זמן רב מתחת לפני השטח. אולם, שר החוץ רטנו מרסודי אמר השבוע במהלך שיחה שהתקיימה באחת האוניברסיטאות במדינה, שארצו תמשיך לתמוך בפלסטינים למרות הלחץ.

ב־1988 אינדונזיה הייתה אחת המדינה הראשונות שהכירו במדינה פלסטינית עצמאית בהמשך להכרזתו של יאסר ערפאת במושב המועצה הלאומית הפלסטינית באלג'יריה. גם נשיא אינדונזיה פרבואו סוביאנטו סיפק כותרות מעניינות השבוע כשאמר שהוא מוכן לשגר לעזה כוחות לשמירה על השלום, במידה שתתקבל החלטה כזאת על ידי האו"ם.

נשיא אינדונזיה פרבואו סוביאנטו סיפק כותרות מעניינות השבוע כשאמר שהוא מוכן לשגר לעזה כוחות לשמירה על השלום, במידה שתתקבל החלטה כזאת על ידי האו"ם

מאז 7 באוקטובר באינדונזיה התקיימו מאות הפגנות ועצרות תמיכה בעזה. המפגינים קראו קריאות גנאי נגד ישראל ואף קראו להשמדתה. ייתכן מאוד שלקברניטי המדינה האסייתית הגדולה יש אג'נדה אחרת, אך לנוכח התמיכה החד־משמעית של האינדונזים בעזה, קשה להאמין שמהלך כל כך דרמטי יקרה ללא סיום המלחמה בעזה והסדרה כלשהי בין ישראל לפלסטינים.

השבוע בתולדות מזה"ת: מבצע "שלום הגליל"

ב־6 ביוני 1982, בשעה 11:00, חצו את גבול לבנון שני טורי משוריינים של צה"ל (בסך הכול יותר מ־25 אלף חיילים ולמעלה מ־100 משוריינים) – ומלחמת "שלום לגליל" יצאה לדרך.

שיירת של צה"ל מגיעה לפאתי ביירות במלחמת לבנון הראשונה, 16 ביוני 1982 (צילום: AP Photo/Rina Castelnuovo)
שיירת של צה"ל מגיעה לפאתי ביירות במלחמת לבנון הראשונה, 16 ביוני 1982 (צילום: AP Photo/Rina Castelnuovo)

המלחמה הזאת התנהלה בשטח לבנון אך למעשה ישראל נלחמה נגד סוריה מחד ונגד ארגוני הטרור הפלסטיניים מאידך. ממשלתו של מנחם בגין הצהירה כי מטרת המבצע היא "להבטיח את פירוז השטח שמצפון לגבול ישראל–לבנון", והרחקת הגורמים העוינים, כדי למנוע ירי לעבר ערים ויישובים בישראל.

המלחמה הזאת הביאה להגליית מפקדות אש"ף לתוניס ולחיסול רוב הכוח הצבאי של הארגונים הפלסטיניים האחרים. סוריה נותרה בלבנון ובמהרה ארגון חדש בשם חזבאללה בנה את כוחו בדרום לבנון והפך לאיום משמעותי על ישראלי.

655 חיילי צה"ל נהרגו במהלך המבצע.

ממשלתו של מנחם בגין הצהירה כי מטרת המבצע היא "להבטיח את פירוז השטח שמצפון לגבול ישראל–לבנון", והרחקת הגורמים העוינים, כדי למנוע ירי לעבר ערים בישראל

עוד 925 מילים
סגירה