מלחמת לבנון השנייה הסתיימה בקיץ 2006, ומאז ליוותה כל ממשלה ישראלית את יישובי הצפון באותה הבטחה: הפעם באמת ילמדו את הלקח. יוקם מיגון, יפותחו תשתיות, יובטח עתיד כלכלי לגליל ולגולן.

כמעט עשרים שנה אחר כך, ועם מלחמה נוספת מאחורינו, התמונה שמצטיירת ממסמכי ביקורת המדינה, מתחקירים עיתונאיים ומעדויות של ראשי רשויות ותושבים היא של מחדל נמשך – לא של אירוע חד-פעמי.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

שר הביטחון ישראל כץ הציג את הסכם המסגרת עם לבנון כביטוי להישגי צה"ל, וכאישור לישראל שלא לסגת מלבנון עד שחזבאללה יפורק מנשקו והצפון יהיה בטוח. הנשיא דונלד טראמפ, שתיווך להסכם, הציג אותו כפריצת דרך היסטורית. ברוח זו נכרך ההסכם בנראטיב על "מזרח תיכון חדש".

אבל מה שנחתם הוא רק הצהרת כוונות; חזבאללה אינו צד להסכם ודחה אותו; המנגנון המדיני האמיתי שעומד מאחוריו מדיר את ישראל; והלחימה בשטח לא פסקה. הסכם שהגורם שאמור להתפרק במסגרתו כבר דחה אותו בפומבי, אינו סוף הסכסוך בין ישראל ללבנון, אלא, לכל היותר, תחילתו של תהליך ארוך.

עסק ועוסק בייזום וניהול חברות טכנולוגיה רפואית ובניהול פיתוח ושיווק ברפאל. M.Sc מהטכניון, MBA מאוניברסיטת סטנפורד. חובב רכיבה באופני הרים ופיסול.

ההסכם בין ארצות הברית לאיראן נחתם, הירי בין ישראל לאיראן פסק, וראש הממשלה בנימין נתניהו מדבר על "הישגים". אבל על קו הגבול הצפוני של ישראל שום דבר לא הוכרע: חזבאללה נחלש, אך לא פורק, נשאר במקומו, ומחזיק בכוח לגרום לצפון הארץ להתרוקן שוב.

בשבוע האחרון, אחרי שנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הכריז בפעם השלישית על "הפסקת אש בין ישראל ללבנון" ארגון הטרור הפסיק לירות לתוך ישראל. אך זהו בטח לא הסכם שלום; אלא לכל היותר הפסקת אש עד הסבב הבא, שעלול להגיע בקרוב מאוד. את המחיר ישלמו אלה שכבר שילמו אותו שוב ושוב – תושבי הצפון.

אבי בן הר הוא טכנולוג בהכשרתו, ויזואליסט בנשמתו. ציוני אופטימיסט וחוקר עולמות שלא מפסיק לתהות. "פשטות היא התחכום העילאי" - לאונרדו דה וינצ'י.