איפה טעינו? התפתחות מתחילה באחריות

פלסטינים חמושים באזור מעבר ארז חוגגים את ההסתערות על ישראל ב־7 באוקטובר 2023 (צילום: עטיה מוחמד/פלאש90)
עטיה מוחמד/פלאש90
פלסטינים חמושים באזור מעבר ארז חוגגים את ההסתערות על ישראל ב־7 באוקטובר 2023

למלחמה מול אויב משותף – המונח "ביחד ננצח" מיטיב. עם זאת, כרגע יומרני לומר זאת, בהיותנו חלשים מבפנים. סרטון תדמית, מרגש ככל שיהיה, אינו משנה זאת. כדי להתחזק מבפנים עלינו לעשות בדק בית ולתקן.

אנשים לעיתים אינם מביטים בחולשות מהחשש להיפגע. ואולם, אין דבר חזק יותר מהמוכנות להכיר בחולשותינו ולקחת אחריות. ללמוד איפה טעינו ובהתאם לתקן. אחת הטעויות קיבלה ביטוי פיזי בתמונה של דחפור (המצאה מ-1923) הפורץ באין מפריע את הגדר הטכנולוגית המתוחכמת (2023) בגבול עזה ב-7 באוקטובר.

אין דבר חזק יותר מהמוכנות להכיר בחולשותינו, לקחת אחריות ולתקן. אחת הטעויות קיבלה ביטוי פיזי בתמונת דחפור הפורץ באין מפריע את הגדר הטכנולוגית המתוחכמת בגבול עזה ב-7 באוקטובר

גבולות אינם סוגייה טכנית. כיישות אנושית אנו מציבים גבולות כדי להבטיח חיים בטוחים וחופשיים. חוסר שמירה והקפדה על גבולות מייצר סדקים במערכת. כשאלו גדלים, המערכת נחלשת עד שאפשר לחדור אליה מבחוץ.

אצלנו בבית נפרצו גבולות זמן רב לפני שנפרצו גבולות עזה. החיים בעולם גלובלי עתיר טכנולוגיה חוצת גבולות, לצד שקט ביטחוני מדומה, יצרו אשליה שאין צורך בגבולות. נוצרה לגיטימציה לטשטוש גבולות, שהפכו רכים ולא ברורים.

כמדינה חפצת חיים במזרח התיכון אנו חייבים להחזיר לעצמנו את הגבולות על ידי השבת הכוח. כשיש כוח אין צורך בכוחנות. בכל כשל אנו נוטים להאשים את ההורים. אכן "הדג מסריח מהראש". מובילי המדינה אחראים למחדל ואשמים באסון. ראש המדינה ראשון, ואחריו כל ממשלת ישראל וכוחות הביטחון. עם זאת, יהיה זה פשטני לסיים כאן.

"מה עדיף? ללכת לקרבי או למודיעין, לסייבר? אולי בכלל לא להתגייס? כדאי לי?" שאלת הגיוס הפכה לשאלה העוסקת ביעילות תפקודית, בתועלתנות ולא באחריות חברתית ומחויבות לאומית.

ערך התרומה למדינה, המוכנות לאזן בין טובת הפרט לטובת החברה, המוכנות לתרום מזמני למען הכלל – כל אלה מאותגרים ע"י ערכי האינדיבידואליזם והיעילות. הזמן הפך לקריטי עד כדי כך, עד שבכל שנה צעירי ישראל חייבים לנצל בצורה הטובה ביותר את "שנותיהם הטובות" ולפתח כישורים שיבטיחו להם רווחים גבוהים בעתידם האישי.

גבולות אינם סוגייה טכנית. כיישות אנושית אנו מציבים גבולות כדי להבטיח חיים בטוחים וחופשיים. חוסר שמירה והקפדה עליהם מייצר סדקים במערכת. כשאלו גדלים, המערכת נחלשת עד שאפשר לחדור אליה מבחוץ

יעילות ורווחיות הן כללי המשחק המרכזיים. המערכת הצבאית הפכה לכלי שרת בידי הצעירים והתעשייה, והיא נדרשת לרצות את שניהם – להכין את הצעירים לתעסוקה ולספק צרכים השונים מתכלית קיומה: שמירה על ביטחון המדינה.

האחריות של המערכת הצבאית לאסון כבדה מאוד, אך מה בדבר האחריות שלנו? באיזו מידה עודדנו את הטובים שבנו ללכת לפתח קריירה בצבא? עד כמה שירות באחת מחטיבות חי"ר, כחיילים קרביים ששוכבים בשוחות ומגנים בגופם על הגבולות, היה מקור משיכה חזק לבנינו ולבנותינו?

כיצד נצפה ממערכת להיות חזקה כאשר אנחנו מחלישים אותה בעצמנו?

כחברה וכתעשייה מתקדמת ערערנו על תכלית קיומה של המערכת הצבאית מעצם השוואתה לאזרחות. עודדנו את הצעירים לבחור על פי אינטרס אישי ולדרג במקום נמוך את האינטרס הלאומי.

שאלת השווי הפכה למרכזית. אם השירות עלול "לבזבז" את זמן בנינו ובנותינו, אי גיוס לצה"ל הפך אפשרות לגיטימית, ו"בטח שלא כדאי להתגייס לקרבי כי זה סיכון מיותר".

הלכו ופחתו המסרים של חובת התרומה לחברה; של החובה – ואף הזכות – לקחת חלק בצבא. כל זה נתפס מיושן ולא רלוונטי. הגאווה בשירות הקרבי התחלפה ברצון לפרוש מחמת הקושי/השעמום. והורים תמכו בהחלטות ילדיהם לעשות כך.

ערכים כמו אחריות, התחשבות ומחויבות לכלל לא היו עוד חלק לגיטימי ורווח בשיח הציבורי עד בוקר המלחמה. כך הפכנו לחברה שמחלישה את הצבא המגן עליה, אבל מצפה ממנו לגדולות ונצורות.

ערכים כמו אחריות, התחשבות ומחויבות לכלל לא היו עוד חלק לגיטימי ורווח בשיח הציבורי עד בוקר המלחמה. כך הפכנו לחברה שמחלישה את הצבא המגן עליה, אבל מצפה ממנו לגדולות ונצורות

התהליך לא התרחש במקרה. תפיסת היעילות שמקורה במגזר העסקי הפכה להיות ערך מרכזי בחברה ובשיח הציבורי. מאחר שעסקית זמן הוא משאב כלכלי שיש לנהל אותו ביעילות: במינימום זמן – מקסימום תפוקה, גם השירות הצבאי הפך לפרק זמן שלא נועד בהכרח לתרומה למדינה ולשיקוף ערכים של שליחות ואחריות משותפת, אלא לכל היותר לחובה שצריך להפיק ממנה את המרב.

כך גדלה הלגיטימציה ללכת לקב"ן, לשקר על יכולות נפשיות ולהימנע משירות. הלכה ופחתה יוקרתו של המסלול הקרבי, ובה בעת הלכה ורווחה האמונה שמשכילים ואינטליגנטים צריכים לשרת רק בחיל מודיעין, יעיל ובטוח.

תהליך זה רוקן את המסלולים הקרביים מכוח אדם בכלל ואיכותי בפרט ונותר להיאבק עליו. זילות השירות הצבאי ותכליתו, לצד חששות ההורים מהצבת ילדיהם בסיכון גבוה – יצרו עיוות רחב היקף.

מהי המשמעות של אחריות? השורש "א.ח.ר". כשנוטלים אחריות אנו מפגינים אכפתיות כלפי האחר, ממלאים את חובתנו כלפיו. התפיסה של טובת הפרט כמרכזית החלישה את ההכוונה לאחריות. שימו לב, אנחנו פחות לוקחים אחריות על מעשינו ויותר דורשים מאחרים לקחת אחריות על הפעולות שלהם כלפינו.

עקרון "הטוב המשותף", כלומר טובת החברה או המדינה כולה, קיבל מקום שולי בלגיטימיות הציבורית והופר האיזון מול טובת הפרט.

לפני הצבא הצעירים היו בתיכון, מה קרה שם? חברות ההייטק והתעשייה זיהו את חולשת מערכת החינוך וחדרו פנימה עם מוטיבציה לפתח את לימודי המדעים המדויקים, ללא אחריות או מחויבות לשאר תחומי הלימוד.

התהליך נתמך בערכי היעילות והרווחיות, וכך דעך כוכבם של לימודי היסטוריה, גיאוגרפיה וכו', המוגדרים כבלתי יעילים ובלתי רווחיים. כך גם לא קשה במיוחד, למצוא צעירים שלא יודעים כלל איפה גבולות המדינה, שלא לדבר על מדוע הם שם.

מהי המשמעות של אחריות? השורש "א.ח.ר". כשנוטלים אחריות אנו מפגינים אכפתיות כלפי האחר, ממלאים את חובתנו כלפיו. התפיסה של טובת הפרט כמרכזית החלישה את ההכוונה לאחריות

השקפה תועלתית המתעדפת הצלחה אישית מובילה, על חשבון טובת הכלל, פיתוח הדעת והשיח המעמיק על סוגיות חברתיות ומדיניות משותפות.

החלשנו את מערכת הביטחון בצורה משמעותית כשחיזקנו את ערכי היעילות והרווחיות, שנעטפו בכסות של מימוש עצמי ואינדיבידואליזם.

עלינו לאזן מחדש בין אינטרסים אישיים לטובת הכלל. אלינו לבסס שיח רחב על אחריות ומחויבות לחברה כולה. עלינו לקחת את הסיכון שיוותרו על דברים אישיים לטובת הכלל, כן זה חלק מהסיפור הגדול. היכולת שלנו להאמין שטובת הכלל משרתת את הפרט והפרט משרת את הכלל, בטנגו עדין של איזונים בין הפרט לכלל.

עלינו לחזק את המערכות שלנו גם אם הן לא כלכליות במיוחד – כמו מערכת הביטחון, הבריאות הרווחה והחינוך. עלינו לפעול לקדם יחסים וחיבורים ולא רק יעילות ותועלתנות. עלינו לעשות מאמץ אדיר לשנות את סדרי העדיפויות שלנו כך שניצוק תוכן עמוק ויציב לאורך שנים למונח "ביחד ננצח".

לילך דורה היא יועצת ארגונית ומנחת קבוצות בכירה. בעלת ניסיון של מעל 20 שנה בתחום. תואר ראשון במדעי ההתנהגות, תואר שני בהתנהגות ארגונית, תעודה בהנחיית קבוצות , תעודה קורס דירקטורים ותעודה ב- System Thinking מטעם Cornell University . מרצה באוניברסיטה העברית. מובילה תפיסה של מנהיגות וניהול אחראיים וממלכתיים, נשואה ואמא לארבעה ילדים, חברת קיבוץ אייל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 945 מילים
סגירה