אז מה קרה שם בעצם, לנשיא ג'ו ביידן, בשנה האחרונה?
בניגוד לתיאוריות הקונספירציה, נראה שעד תחילת 2024 מצבו הקוגניטיבי של ביידן היה שפיר לחלוטין. הוא טס מחוץ לארצות הברית בערך פעם בחודש. כזכור, לאחר השבעה באוקטובר, הוא הגיב בחדות ובחריפות הן בצעדי מדיניות והן בהופעות פומביות; הוא טס לישראל להחזיק את היד לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה משותק וחסר תפקוד לחלוטין; ובפברואר הציגו רופאיו דוח מפורט וחתום שלא מציין שום בעיות קוגניטיביות.
סימנים מעידים ראשונים נצפו בפברואר, כאשר סירב לשבת לריאיון המסורתי עם הנשיא לפני הסופרבול. מינואר הוא אף הפסיק לטוס אל מחוץ לארה"ב. כידוע, הבית הלבן נהג בחוסר שקיפות בואכה גזלייטינג מפורש בנושא, אז קשה לדעת בדיוק אבל אני מעריך שבינואר-פברואר הוא חווה התדרדרות קוגניטיבית, שלא חריגה מאוד לגילו.
מאז היו לו ימים טובים (למשל בנאום מצב האומה) וימים רעים (למשל בעימות). לא מן הנמנע שאסון השביעה באוקטובר, שנדמה שלא באמת נגע בממשלתנו ובראשה, ערער כל כך את ביידן, אוהב ישראל בכל נפשו, והיווה חלק מהסיבות לירידתו הקוגניטיבית.
החטא הקדמון הוא כמובן במרץ 2023, כאשר ביידן הכריז על ריצתו לכהונה שנייה. גם אם מצבו הקוגניטיבי היה מושלם, ביידן וצוותו היו צריכים להיות מודעים לסיכון שבשבע השנים הקרובות – כלומר עד שיגיע לגיל 86 בסוף הכהונה השנייה אותה ביקש מהציבור האמריקאי – הוא יחווה התדרדרות קוגניטיבית, מכיוון שזה לצערנו מצב שקורה לאנשים רבים בגילאים אלה.
אסור היה להם גם לאטום את אוזניהם לציבור האמריקאי שאמר בסקר אחר סקר, ברוב גדול, שהוא מודאג מגילו של ביידן.
אסור היה לקמפיין ביידן לאטום את אוזניהם לציבור האמריקאי שאמר בסקר אחר סקר, ברוב גדול, שהוא מודאג מגילו של ביידן. כשהסיכון התממש, בפברואר, ביידן כבר היה עמוק מדי בתוך המרוץ כדי לפרוש בכבוד
כשהסיכון התממש, בפברואר, ביידן כבר היה עמוק מדי בתוך המרוץ כדי לפרוש בכבוד. הפריימריז הסתיימות במהירות הבזק – ב"סופר טיוזדיי" בתחילת מרץ, ביידן כבר זכה לרוב הצירים בוועידה, ונשמע סביר שבטווח זמן זה הוא וצוותו עוד היו בשלבי ההכחשה העצמית והמשא ומתן עם המצב.
בסוף מאי, כאשר קמפיין ביידן הציע שני עימותים, אחד מהם בסוף יוני, הערכתי בטור זה שהמהלך נובע מהכרה של הקמפיין בבעייתיות במצבו של ביידן וביצירת נקודת מבחן: אם ביידן היה מצליח לעבור את הדיבייט, מה טוב; אם לא, הוא יוצר אסטרטגיית יציאה.
אם לחובתה של המפלגה הדמוקרטית עומדת נכונותה להשלים עם ההכחשה של מצבו של ביידן בארבעת החודשים האחרונים, לזכותה עומדת היכולת המרשימה לשכנעו לפרוש מהקמפיין ולהתאחד סביב סגנית הנשיא קמלה האריס כמועמדת המפלגה.
בניגוד לדמוקרטיות אחרות, השליטה של המפלגות בארה"ב במועמדיהן למשרות השונות מוגבלת מאוד. מאז 1968, המועמדים נבחרים בפריימריז ולמנגנון המפלגתי אין השפעה ישירה ומוסדית על בחירת המועמד. ההשפעה היא עקיפה: על ידי ניתוב תרומות, תמיכה פומבית, ובמקרים נדירים – כמו בניו-ג'רזי עד לבחירות אלה – גם בעיצוב פתקי ההצבעה או קומבינות מסוג זה.
אם לחובתה של המפלגה הדמוקרטית עומדת נכונותה להשלים עם ההכחשה של מצבו של ביידן, לזכותה עומדת היכולת המרשימה לשכנעו לפרוש ולהתאחד סביב סגנית הנשיא קמלה האריס כמועמדת המפלגה
אבל, כפי שהוכיחה המפלגה הרפובליקאית שוב ושוב מאז 2009, לעתים כלים אלה לא מספיקים ונבחרים מועמדים – או מועמדים נשארים במרוץ – בניגוד לעמדת האליטה המפלגתית. וגם במקרים שבהם השפעה כזו עובדת, אין מגנון מוסדר ומוסכם כיצד להפעיל אותה.
במובן זה, הקמפיין של הממסד הדמוקרטי לשכנע את ביידן לפרוש מהמרוץ היה הצלחה מסחררת, ונראה שמי שעומדת מאחוריו היא ננסי פלוסי.
לפלוסי עשרות שנים של נסיון וקשרים בראשות הממסד הדמוקרטי, מתפקידה האחרון כיו"ר בית הנבחרים. יש לה חושים פוליטיים חדים כתער, ואת העמדה המוסרית הניצחת מול ביידן: דוגמה אישית. ב-2022, בגיל 82, היא החליטה, יחד עם מספר 2 סטני הוייר (אז בן 83) ומס' 3 ג'ים קלייבורן (אז בן 84) לפרוש מתפקידי ההנהגה שלהם ולהעביר את השרביט לדור חדש של מנהיגים.
הקמפיין לדחוף את ביידן לפרוש היה בנוי משלושה רכיבים: סקרים לא מחמיאים; קריאות של בכירים דמוקרטים – ישירות או באמצעות הדלפות – לביידן לפרוש; ולחץ של תורמים ועצירת תרומות.
הרכיבים הזינו זה את זה: סקרים לא מחמיאים הניעו פוליטיקאים ותורמים לקרוא לביידן לפרוש; קריאות לביידן לפרוש סימנו סיגנל לבוחרים, שעזבו את ביידן בסקרים. ולאור נחישותו של ביידן ושל הלוחשים על אוזניו להישאר במרוץ, כמו גם חלון הזמנים הקצר, הדרך היחידה להצליח הייתה באמצעות מומנטום אגרסיבי ומתמשך.
הדרך היחידה להצליח לשכנע את ביידן לפרוש הייתה באמצעות מומנטום אגרסיבי ומתמשך. זה היה תפקידה הקריטי של פלוסי. בכל פעם שנראה היה שמסע הלחץ על ביידן דועך, היא החייתה אותו
וכאן מתגלה תפקידה הקריטי של פלוסי. בכל פעם שנראה היה שמסע הלחץ על ביידן דועך, היא החייתה אותו: ב-10 ביולי, כאשר ביידן הכריז ש"רק אלוהים יזיז אותי מהמירוץ", היא התראיינה ב-Morning Joe, תכנית הבוקר האהובה על דמוקרטים, ורמזה לו פומבית לפרוש;
ובימים שלאחר ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ, כשההתרגשות סביב האירוע איימה להטביע את העניין הציבורי בביידן, פלוסי ארגנה ששניים משותפיה הבכירים ביותר – אדם שיף, הדמוקרט הבכיר בוועדת המשפט של בית הנבחרים והסנטור הבא מקליפורניה, וג'יימי רסקין, חבר הקונגרס ממרילנד ואחד מהבכירים בסיעה הדמוקרטית – יקראו פומבית לביידן לפרוש. אלו היו הנציגים הבכירים ביותר עד אז לקרוא לפרישת ביידן, והם החזירו את הפוקוס ללחץ עליו לפרוש.
בסוף, קמפיין ביידן עמד בפני שוקת שבורה: בלי מספיק כסף בשל עצירת התרומות, עם נתוני סקרים קשים ביותר, ועם נשיא חולה בקורונה – ביידן החליט להציל את כבודו האבוד ולפרוש; קצת באיחור, אבל לפני שהוא מוצא את עצמו אחראי לקטסטרופה.
לא פחות מרשימה היתה התאחדות המפלגה הדמוקרטית מאחורי מועמדותה של קמלה האריס. הטראומה שנושאת המפלגה היא מהוועידה בשיקגו ב-1968. אז פרישת לינדון ג'ונסון ורצח בובי קנדי הביאו למצב שלא עמדו בפני הוועידה כמעט מועמדים שזכו בפריימריז; ההפגנות הסוערות מחוץ ובתוך אולם הוועידה נבעו מתחושת המפגינים כי קולם לא נשמע ועומד להיבחר מועמד ללא תמיכה ציבורית.
בלי מספיק כסף בשל עצירת התרומות, עם נתוני סקרים קשים ביותר, ועם נשיא חולה בקורונה – ביידן החליט להציל את כבודו האבוד ולפרוש; קצת באיחור, אבל לפני שהוא מוצא את עצמו אחראי לקטסטרופה
המצב כיום במידה רבה הפוך: רוב גדול של הבוחרים הדמוקרטים היה מעוניין שביידן יפרוש, והאריס בתור סגניתו נתפסת כמועמדת סבירה ביותר וכיורשת טבעית ורוב המצביעים היו מוכנים להתאחד מאחוריה אל מול טראמפ.
כך, האריס הצליחה לארגן בתוך ימים הצהרות תמיכה מבכירים רבים במפלגה (אם כי אובמה, פלוסי ומנהיגי הסיעות הדמוקרטיות בשני בתי הקונגרס נמנעו מלהכריז בה תמיכה כדי לא ליצור מראית עין של הכתרה); שטף אדיר של תרומות קטנות – שיא של מעל 176 מיליון דולר מאז פרישת ביידן; ובסדרה של פגישות זום של נציגויות המדינות השונות, התחייבו הצירים בזה אחר זה לתמוך בה.
כאשר נציגות קליפורניה התכנסה אתמול (שלישי) והכריזה על תמיכה בהאריס, היא כבר צברה למעלה מרוב הצירים הנדרשים לבחירתה בוועידה. אמנם לצירים אין מחוייבות חוקית כפי שיש להם למועמד בשמו הם נבחרו, אבל קשה לראות אותם חוזרים בהם. האריס היא המועמדת.
אז מה יהיה מכאן והלאה?
למרות אנחת הרווחה הקולקטיבית מהאלקטורט הדמוקרטי, האריס מתחילה את הקמפיין במצב לא הרבה יותר טוב משביידן היה בו לפני העימות. יש לה סיכוי לנצח את טראמפ, אבל היא עדיין האנדרדוג.
מלבד הגיל, בעיות אחרות העיקו על קמפיין ביידן, בראשן הכלכלה: האינפלציה אמנם נבלמה, אבל היא עדיין הותירה משקע כבד בכיס הבוחרים. גם מבנה חבר האלקטורים מובנה לטובת טראמפ, והאריס צריכה 2%-3% עודפים של בוחרים כדי לנצח בחבר האלקטורים.
האריס מתחילה את הקמפיין במצב לא הרבה יותר טוב משביידן היה בו לפני העימות. יש לה סיכוי לנצח את טראמפ, אבל היא עדיין האנדרדוג, ועוד מוקדם מדי להעריך את ההשפעה של הקמפיין החדש על הסקרים
להאריס יש גם יתרונות: בדומה לאובמה היא שחורה אבל לא מדי, והיא אישה, עובדה שתסייע לה מאוד להבליט את הנושא החזק ביותר עבור דמוקרטים בבחירות האלה: זכות האישה על גופה.
קשה עוד להעריך מיידית מה ההשפעה של הקמפיין החדש על הסקרים – עד כה יצא רק סקר אחד שנערך כולו לאחר פרישת ביידן, ובו האריס מובילה על טראמפ ב-2%, אבל זהו סקר ארצי, שפחות רלוונטי בבחירות בארצות הברית.
צריך לחכות בעיקר לסקרים במדינות המתנדנדות וצריך עוד זמן כדי לראות איך הציבור האמריקאי מתרגל למועמדת החדשה. להאריס יש פוטנציאל, עכשיו צריך לראות אם תצליח לממש אותו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם