הפרקליטות הגישה אתמול (ראשון) כתב אישום נגד יובל כהאן, ששימש כראש מכינת בני ציון, ונגד אביב ברדיצ'ב, ששימש כמנהל התכנית החינוכית במכינה וכמדריך בטיול בזמן האסון בנחל צפית, בעוון המתה בקלות דעת וגרימת חבלה חמורה.

בכתב האישום נמתחת ביקורת על החלטתם חסרת האחריות והרת האסון של כהאן וברדיצ'ב להוציא את תלמידי המכינה לטיול בנחל צפית באפריל 2018, "למרות הצטברות התרעות ואזהרות רבות בימים שקדמו לאירוע ואף בבוקרו של יום הטיול, מפני שיטפונות הצפויים בנחלי הדרום ובאזור שבו תוכנן הטיול".

הטיול הסתיים בטביעתם ובמותם של 10 בנות ובני נוער שלמדו במכינה ושהיו מועמדים ללמוד בה – אגם לוי, אילן בר שלום, אלה אור, גלי בללי, מעין ברהום, צור אלפי, רומי כהן, שני שמיר, יעל סדן ועדי רענן.

בעקבות האסון נסגרה מכינת בני ציון והניסיונות להקים אותה מחדש עלו בתוהו. האסון הביא לשינוי במבנה הארגוני של המכינות הקדם צבאיות וכן להטלת פיקוח על פעילותן של המכינות שכמעט לא היה קיים קודם לכן. עם זאת, דוח מבקר המדינה קבע שהפיקוח שהוטל אינו מספיק.

בנוסף, בעקבות האסון חודדו נהלי האבטחה של הטיולים השנתיים של בתי הספר ושל כל הטיולים במערכת החינוך.

ואולם, מבדיקת זמן ישראל עולה כי לפי נתוני מועצת המכינות הקדם צבאיות מספר הנרשמים למכינות ששייכות למועצה עלה מכ-5,600 לכ-7,000 בשנה הנוכחית (התש"פ) – זינוק של 25%.

הרישום לשנת הלימודים התבצע בשנה שעברה (התשע"ט), שהייתה שנת ההרשמה הראשונה אחרי אסון נחל צפית. מדובר במספר הנרשמים הגדול ביותר אי פעם למכינות קדם צבאיות השייכות למועצה.

במקביל לגידול בהרשמה, ממשיכות להיפתח מכינות קדם צבאיות חדשות. רק אתמול, למשל, התקיימה פגישה בעיריית פתח תקוה בין ראש העירייה, רמי גרינברג, מנהלים ואנשי חינוך בעיר, שבה נדונה תכנית להקמת מכינה קדם צבאית חדשה בעיר. גרינברג הודיע בעקבות הפגישה כי "הנחה להביא לכך שהמכינה תיפתח כבר בשנת הלימודים הבאה".

כוחות ההצלה בזירת אסון נחל צפית (צילום: מאור קינסבורסקי. פלאש 90)

"האירוע עדיין עולה בשיחות עם הנרשמים והוריהם"

"הנתון על הזינוק במספר הנרשמים הפתיע אותנו", אומר מנכ"ל מועצת המכינות הקדם-צבאיות, דני זמיר. "ידענו שתלמידים ימשיכו להירשם למכינות בהמוניהם, ולא ציפינו בהכרח לירידה בהרשמה, אבל בטח לא לעלייה. אין לנו הסבר לזה".

יתכן שהאירוע הנורא הגדיל את המודעות לעצם קיומן של מכינות קדם צבאיות, מה שגרם ליותר נערים ונערות להירשם אליהן?
"זאת מחשבה מעציבה מאוד. אני לא פוסל אפשרות כזו, אבל אין לי מידע לגביה".

כשנערים והוריהם מגיעים להירשם למכינות, הם מעלים שאלות וחששות בעקבות האסון?
"כן, בוודאי, האירוע עדיין עולה בשיחות עם הנרשמים והוריהם, כמעט כולם שואלים. אנחנו גם לא מחכים להם ופותחים כל מפגש ראשון עם נרשמים בשיחה פתוחה על הנושא. זה דבר שצריך להיות על השולחן ושאסור להתעלם ממנו.

"אבל אנחנו מבהירים להם שעולם המכינות השתנה ללא היכר מאז האסון ובעקבותיו. הכפיפות שלו לפיקוח, הליווי הצמוד שלנו, ההסמכות וההכשרות שנעשות לכל המחנכים וכמובן כל תפישת הבטיחות – הכל השתנה, ואנחנו משתפים בכך את ההורים שדואגים והנערים שחוששים, ובצדק".

יכול להיות שבגלל האסון והעלייה במודעות לסכנות במכינות הרבה מהנרשמים עוברים ממכינות לא-מפוקחות למכינות מפוקחות ששייכות למועצת המכינות, ולכן יש עלייה ברישום למכינות "שלכם"?
"זה בוודאי גורם שמסביר חלק מהעלייה, אבל לא חושב שאת רובה או כולה".

מנכ"ל מועצת המכינות הקדם-צבאיות, דני זמיר (צילום: נועם רבקין, פלאש 90)

האם האשמה במחדל שגרם לאסון רובצת אך ורק על מכינת בני ציון, או שהיא קשורה גם בתרבות מסוימת שמאפיינת את המכינות הקדם צבאיות בכלל?
"אני מקווה מאוד שאין כאן עניין של 'תרבות' כמו שאתה אומר, להפך, היחס הכללי במכינות לבטיחות תלמידים היה יחס של זהירות מופלגת גם לפני האסון.

"אבל האשמה היא בוודאי גם מערכתית. זה אירוע שהיה עלול מאוד לקרות בכל גוף שלא כפוף לשום מערכת בקרה ופיקוח, וכאלה היו המכינות לפני האסון. גם אם הגישה ברוב המכינות הייתה זהירה, אם אין פיקוח, תמיד יש מי שחוסר הזהירות שלו יוביל לאסון".

"חשוב לציין שהפוטנציאל לאסון עדיין קיים בגופים שלא הוסדרו: בישיבות שקוראות לעצמן 'מכינות' ומקיימות תכנים של מכינות, כולל טיולים, אבל הן לא באמת מכינות ולכן אין עליהן פיקוח; במכינות חצי-שנתיות ובכל מיני גופים חינוכיים וגופים של עמותות שונות שמתפקדים כמכינות אבל לא מאורגנים ומפוקחים ככאלה.

"כל זה לא בשליטה שלנו, וכל מה שאני יכול לעשות זה להמליץ להורים לבדוק היטב לפני שנרשמים מה זאת המכינה ומה הפיקוח עליה".