אפרת ויאיא בהט הם זוג תקליטנים החיים בהרחבה של קיבוץ איילת השחר עם בתם גאיה. אפרת היא גם מפיקת אירועים ומאמנת אישית (קואצ'רית). הקיבוץ מופרט והם אינם חברים בו. עד פרוץ המלחמה הם התפרנסו היטב מהעסק המשותף שלהם, מהקליניקה שלה ומעבודתו של יאיא כגנן נוי שכיר בקיבוץ.
"מאז המלחמה שני העיסוקים שלי כמעט מתים", מספרת אפרת, "בחודשים הראשונים כולנו היינו בשוק והפקת אירועים בכלל לא באה בחשבון. היו לנו חמישה אירועים סגורים, כולם בוטלו. בנובמבר עשיתי אירוע אחד בדרום. בהתחלה המשכתי לעשות קואצ'ינג בזום, אבל לאנשים לא היה ראש לזה; זה במילואים, זאת עם הילדים בבית, וזה באבל ולא חושב על התקדמות בחיים.
"אחר כך במרכז חזרו לסוג של שגרה, אבל כאן המצב הלך והסלים. הקיבוץ שלנו לא פונה, אבל יש כאן אזעקות פעמיים–שלוש בשבוע. אצלנו בהרחבה יש ממ"דים, אבל ברוב הקיבוץ לא. המקלטים לא צמודים לבתים והרבה מהקיבוצניקים פשוט יושבים בבית ומקווים לטוב. החיים כאן משותקים. אפילו הבריכה נסגרה בסופ"ש שעברה, דבר שכמעט מעולם לא קרה.
"מאז המלחמה שני העיסוקים שלי כמעט מתים. במרכז חזרו לסוג של שגרה, כאן המצב הסלים. הקיבוץ שלנו לא פונה, אבל יש אזעקות פעמיים–שלוש בשבוע. החיים כאן משותקים"
"פה ושם אני עושה אירוע, אבל רוב האירועים קשורים למלחמה, לטבח ולחטופים – ואני עושה אותם בהתנדבות. בגלל שלא פונינו, אין לנו זכאות להטבות, חוץ מהפיצוי הרגיל, המוגבל, על הפסדים בעסקים. קיבלתי סיוע על אוקטובר. מאז נובמבר, בגלל שהייתה לי הכנסה של כמה מאות שקלים בחודש וליאיא היה שכר צנוע – לא קיבלנו שום פיצוי.
"הגעתי למינוס 30 אלף שקל והחלטתי להפשיל שרוולים. מאפריל אני עובדת בחנות בקיבוץ. אנחנו עובדים מסביב לשעון, יאיא קם ב־04:30 לפנות בוקר, כשאני הולכת לישון. אז אנחנו עם הראש מעל המים, אפילו נסענו לחו"ל. גאיה מתגייסת בנובמבר לקרבי ואנחנו לא מוכנים שתחיה לקראת הגיוס בעוני.
"אבל אם המדינה כושלת בהגנה על הבית שלי, למה לא מגיע לי סיוע? שילמתי מיסים כל החיים, עכשיו המדינה מתנערת ממני. בסגרי הקורונה נפלתי והתרסקתי, התאוששתי ובניתי את עצמי מחדש. אני מאמנת, אני יודעת לאסוף את עצמי ולהמשיך. אבל שנה וחצי אחרי הקורונה – בום! מלחמה. עוד נפילה.
"אנחנו עוד בסדר, פחות או יותר, אבל מה עם כל אלה שאין להם עבודה כשכירים? אנחנו מוקפים אנשים בקריסה ממש. למה הממשלה לא עוזרת להם? הרשויות המקומיות והקיבוצים עושים כמיטב יכולתם אבל הם בעצמם בקריסה. זאת אחריות הממשלה. כל יישובי הגליל צריכים להיות במתווה הסיוע".
"אנחנו עובדים מסביב לשעון אז אנחנו בסדר. אבל אם המדינה כושלת בהגנה עליי, למה לא מגיע לי סיוע? ומה עם כל אלה שאין להם עבודה? אנחנו מוקפים אנשים בקריסה ממש"
לפי הערכות גורמים בעיריית קרית שמונה, במועצה האזורית גליל עליון (שבה נמצא קיבוץ איילת השחר) וברשויות נוספות באזור, כ־40% מתושבי החלק הצפוני של הגליל ומאלה שפונו ממנו מובטלים כיום.
מובטלים ביישובים שפונו זכאים לדמי אבטלה גם אחרי סוף תקופת זכאותם האישית. ביום ראשון הקרוב מענקי "חלף אבטלה" היו אמורים להיפסק, אך הוארכו בחודש. עם זאת, מובטלים ביישובים שלא פונו קיבלו דמי אבטלה עד ינואר, או עד גמר זכאותם האישית, ומאז אינם מקבלים דבר.
קריסת העסקים והאבטלה מגיעה יחד עם עלייה ביוקר המחיה. רבים מהתושבים מדווחים על עלייה במחירי המוצרים בגליל, כיוון שספקים חוששים להגיע לאזור וגובים מלקוחותיהם מעין "תוספת סיכון" על הסחורה.
לדברי איילת אורן, רכזת מיצוי זכויות תושבים במועצת גליל עליון: "החלטת המדינה, שיישובי 'הקו השני' לא יפונו ולכאורה ימשיכו בשגרה, נתנה עוגן מסוים לתושביהם, וגם לרבים שהתפנו אליהם מהיישובים הצפוניים יותר. נשארנו בבית והפעילות הכלכלית הבסיסית ממשיכה.
"אבל ההחלטה גם יצרה בעיות. זאת לא באמת שגרה, כל אזור 'דרום הצפון' נמצא תחת ירי. כל התיירות, רוב פעילויות התרבות וחלק מהשירותים מושבתים – וחלק גדול מהתושבים מובטלים.
"מאז ינואר, למי שנגמרת הזכאות האישית הרגילה לדמי אבטלה אין ממה לחיות. כולנו במצוקה, אבל למי שחי ביישובים שכאילו 'ממשיכים בשגרה' ואין לו עבודה זאת ממש מצוקה קיומית. חלקם נזקקים לראשונה בחייהם לתמיכה מגורמי הרווחה. הקיבוצים במצוקה ויכולים לעזור רק מעט. למובטלים בערים ובמושבים עוד יותר קשה, כי הם נעזרים רק ברשות המקומית ובמשפחה.
"האנשים כאן, שרגילים לעבוד ולפרנס את עצמם, הם לא אוהבים לפנות לעזרה כלכלית. יש מקרים שאנחנו רודפים אחרי אנשים שיקבלו עזרה. מישהי אמרה לי 'אני מרגישה שאני מקבצת נדבות'.
"לעצמאים זה מסובך במיוחד. ההגדרות לתשלום פיצויים מורכבות, ואנשים צריכים לשלם מהכסף שאין להם לרואי חשבון כדי להתנהל מול רשות המיסים. המצוקה הכלכלית דוחפת תושבים מ'דרום הצפון' שעזבו במלחמה לחזור הביתה. כולם רוצים לחזור בסוף, אבל זה לא שהמלחמה נגמרה, הם חוזרים מתוך אילוץ".
"לעצמאים זה מסובך במיוחד. ההגדרות לתשלום פיצויים מורכבות, ואנשים צריכים לשלם מהכסף שאין להם לרואי חשבון כדי להתנהל מול רשות המיסים"
המצוקה הכלכלית של תושבי "הקו השני" בצפון מצטרפת למצוקה הקיומית בצל מלחמת ההתשה בין ישראל לחזבאללה. במרכז הארץ היו מי שנשמו לרווחה כשצה"ל סיכל את כוונת ארגון הטרור לתקוף בגוש דן; בצפון ספגו מטח של יותר מ־200 רקטות וכטב"מים, עשרות בתים נפגעו, חייל נהרג ואישה נפצעה.
עשרות אחוזים מהדירות בגליל אינן ממוגנות. תוכנית ממשלתית מ־2018 חייבה את צה"ל למגן את כל הדירות בטווח של תשעה קילומטרים מהגבול, אך רק 1% מוגנו בפועל.
אורן, אם חד הורית לילד בן שלוש, מתגוררת בחצור הגלילית. הגן שלה נמצא בכפר הנשיא והיא נוסעת לשם מדי יום. "יש בומים כל יום ואזעקות כל חודש בערך", היא מספרת. "אין לנו ממ"ד, וכשיש אזעקה אנחנו יושבים בנישה בבית, עטופים בכריות גדולות".
רבים ממוסדות החינוך ותחנות ההסעה לתלמידים ב"קו השני" אינם ממוגנים. חלק ניכר מהתלמידים באזור נעדרו מבתי הספר בשנת הלימודים הקודמת. חלק מראשי הרשויות באזור הודיעו שלא יפתחו את הכיתות והגנים. בפגישה שלהם עם שר החינוך יואב קיש, הטיח בו משה דווידוביץ', יו"ר פורום יישובי קו העימות וראש המועצה המקומית מטה אשר בגליל המערבי: "הפקרתם את ילדינו".
העקורים יכולים להישאר במלונות או לקבל "מענק אכלוס". עקורים מובטלים מקבלים דמי אבטלה גם בגמר זכאותם. הסיוע היה אמור להסתיים בשבוע הבא והוארך ביום ראשון
הסיוע לעקורים תלוי בתעלולים פיננסיים
80 אלף תושבי היישובים שפונו – קריית שמונה, שלומי, ועשרות מושבים וקיבוצים – מקבלים קצבאות המבטיחות את קיומם הכלכלי, אך נמצאים בחוסר ודאות תמידי באשר להמשך התשלום בתוך הכאוס הניהולי שיצר שר האוצר בצלאל סמוטריץ'.
העקורים יכולים לבחור אם להישאר במלונות או לקבל מהביטוח הלאומי "מענק אכלוס" של 200 שקל ליום לכל מבוגר ו־100 שקל ליום לכל ילד. עקורים מובטלים מקבלים דמי אבטלה גם אחרי גמר זכאותם. עובדים שממשיכים לעבוד ביישובים שפונו מקבלים מענק של 3,000 שקל בחודש.
התוספת לעובדים ביישובים שפונו הופסקה ב־15 באוגוסט. בשבת הקרובה – 31 באוגוסט – הייתה אמורה להסתיים שהיית העקורים במלונות, "מענקי האכלוס" ודמי האבטלה למפונים. אבל ביום ראשון השבוע קיבלה הממשלה את הצעת סמוטריץ' להאריך את הסיוע עד סוף ספטמבר.
הסיוע כבר הוארך שוב ושוב, וההחלטה על ההארכה התקבלה תמיד ברגע האחרון, מה שהוסיף חוסר ודאות רב לחיי התושבים.
הסיוע כבר הוארך שוב ושוב, וההחלטה על ההארכה התקבלה תמיד ברגע האחרון, מה שהוסיף חוסר ודאות רב לחיי התושבים
בהחלטת הממשלה מהשבוע נכתב כי הסיוע יוארך עד סוף השנה, או עד סוף המלחמה בצפון, אם תסתיים קודם. אבל הארכת הסיוע, שעולה כ־2.2 מיליארד שקל, נעשית תוך פריצת תקציב המדינה, ולכן כרוכה עדיין באישור הכנסת.
הארכת התשלומים עד לחודש ספטמבר, שעולים כחצי מיליארד שקל, נעשית על חשבון תשלומים לפעילויות ממשלתיות המוקפאות בשל המלחמה, ולכן אינה כרוכים באישור הכנסת והיא כבר נכנסה לתוקף.
התעלולים הפיננסיים הללו נעשים בניגוד לעמדת הדרג המקצועי באוצר, הדורש לקצץ בהוצאות – בעיקר בתשלומים הקואליציוניים – ולהעלות מיסים כדי לממן תוספות לתקציב.
כל זה קורה ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, כלומר, בזמן שבו התלמידים העקורים כבר רשומים לבתי ספר ביישובים שאליהם התגלגלו, ואם הם אינם גרים במלונות, הוריהם כבר שכרו דירות או האריכו חוזי שכירות במקומות שבהם הם רשומים ללימודים.
כל זה קורה ימים ספורים לפני תחילת שנת הלימודים, כלומר, בזמן שבו התלמידים העקורים כבר רשומים לבתי ספר ביישובים שאליהם התגלגלו
בחודשים הראשונים של המלחמה, באווירת הסולידריות וההתגייסות ששררה במדינה, רבים מבעלי דירות ה־Airbnb והצימרים הריקים והקבלנים שנתקעו עם בניינים ריקים, שיכנו בהם עקורים בחינם או במחיר סמלי. עקורים אחרים גרו אצל קרובי משפחה. אבל במשך הזמן, מחירי הדירות לעקורים האמירו, וכיום רבים מהם משלמים הרבה מעל מחירי השוק.
מימי כורזין, תושבת חצור הגלילית, משכירה לעקורים מקיבוץ יפתח בית עם שלושה חדרים וחצר של חצי דונם ב־3,500 שקל לחודש. בתה של כורזין פונתה בעצמה מקיבוץ צבעון ומתגוררת בשכירות עם משפחתה באמירים, בדירת ארבעה חדרים שהיא שוכרת ב־6,500 שקל לחודש.
לדברי כורזין: "הבת שלי גרה אצלי שלושה חודשים, אבל הנכד, הילד שלה, הולך לגן בעמיעד, אז היה להם קשה להסיע אותו כל יום ולכן הם עברו. אני הכנסתי לכאן משפחה שגרה לפני כן במגדל ושילמה שם הרבה יותר".
אז את משכירה דירה והבת שלך שוכרת במחיר כפול ממה שאת לוקחת?
"יצא ככה, כן. אני לוקחת כמה שנראה לי שצריך לקחת. לפי מה שאני שומעת מסביבי, יש משכירים שלוקחים מחירים מופקעים ממש, פי שניים מהמחיר לפני המלחמה. אנשים משכירים צימרים נטושים ורוצים להרוויח חלק ממה שהרוויחו לפני, אני מבינה, אבל זה על הגב של המפונים".
תושבת חצור הגלילית משכירה לעקורים בית ב־3,500 שקל לחודש. בתה פונתה בעצמה, מתגוררת בשכירות באמירים, ומשלמת 6,500. יש דירות חדר המושכרות בחצור ב־3,000 לחודש, ודירות שלושה חדרים ב־6,000
רבים מהמפונים גרים ביישובי "קו שני" כמו חצור. לפי דיווחי התושבים, יש דירות חדר המושכרות למפונים בחצור וראש פינה ב־3,000 שקל לחודש, ודירות שלושה חדרים ב־6,000 שקל.
רוב עקורי הצפון עזבו את בתי המלון וההארחה ומתגוררים כיום בשכירות. מנתונים שקיבלנו מעיריית קרית שמונה המעודכנים לאוגוסט, עולה כי רק כ־7% מתושביה, כ־1,700 בני אדם, נשארו בעיר במהלך המלחמה או חזרו אליה; 53% מתושביה (כ־13,500) התפזרו לדירות שכורות וכ־40% גרים בבתי המלון.
כ־26% מתושבי קריית שמונה – כ־6,400 תושבים – נמצאים בטבריה, כמחציתם בבתי המלון בעיר ומחציתם בדירות שכורות; כ־22% – כ־5,800 תושבים – גרים בתל אביב, כמחציתם במלונות ומחציתם בדירות; כ־11% שוהים בשרון, רובם בשכירות; רבים נוספים מתושבי העיר גרים כיום בירושלים, חיפה, ראש פינה ועפולה, רובם בשכירות; מקצתם שוהים באילת, רובם במלונות.
ביישובים קטנים ומבוססים יותר מקרית שמונה, שיעורם של אלה שנשארו במלונות נמוך עוד יותר.
"חוסר הוודאות קשה מאוד, בטח כמה ימים לפני החזרה ללימודים. אנחנו מרגישים שנציגי המדינה פשוט לא קולטים את האירוע, שאין להם מושג מה קורה בשטח"
במועצת מטה אשר מעריכים כי מבין 8,000 התושבים ביישובים שפונו בשטח המועצה, יותר מ־2,000 נשארו בבתיהם או חזרו אליהם במהלך המלחמה (רובם תושבי הכפר הבדואי ערב אל־עראמשה); פחות מאלף שוהים במלונות; השאר חיים בשכירות, רובם בנהריה, עכו, הקריות וכפר ורדים.
לפי הערכות גורמים במועצת גליל עליון, כ־10% מתושבי הקיבוצים בשטח המועצה שפונו נשארו בבתיהם או חזרו אליהם; כ־30% שוהים בבתי הארחה וצימרים בקיבוצים במועצה שלא פונו ובקיבוצים במקומות אחרים; כ־35% גרים בשכירות בצפון הארץ, בעיקר בחיפה, ראש פינה וחצור הגלילית; כ־15% גרים בשכירות בשאר הארץ, בעיקר בתל אביב ובשרון; כ־10% שוהים בחו"ל.
כל שוכרי הדירות הללו קיבלו את ההודעות על הארכת מענק האכלוס שלשום (שני), פחות משבוע לפני תחילת שנת הלימודים. לדברי מירב בראונר, המנהלת את הסיוע של עיריית קרית שמונה למפונים מהעיר השוהים בטבריה: "אנחנו מחכים שוב ושוב לרגע האחרון עם ההודעות הללו, אם נשארים במלון או לא, מאריכים את הקצבאות או לא. כבר קרה שהודיעו יום לפני.
"חוסר הוודאות קשה מאוד, בטח כמה ימים לפני החזרה ללימודים. אנחנו מרגישים שנציגי המדינה פשוט לא קולטים את האירוע, שאין להם מושג מה קורה בשטח, כאילו הם בעולם מקביל. זאת התחושה שאני מקבלת בשיחות שלי עם נציגי משרדי החינוך והפנים. שלא לדבר על משרד ראש הממשלה, שבעבר לפחות היו להם נציגים בשטח, אבל הם נעלמו לגמרי".
"אנחנו מחכים שוב ושוב לרגע האחרון עם ההודעות הללו, אם נשארים במלון או לא, מאריכים את הקצבאות או לא. כבר קרה שהודיעו יום לפני"
לדברי איילת אורן: "כבר התרגלנו שמודיעים ברגע האחרון על הארכת הקצבה. אבל הפעם זה הטריף את כולם במיוחד, כי אנשים רשמו ילדים לבתי ספר וחתמו על הסכמי שכירות לקראת 1 בספטמבר בלי לדעת ממה ישלמו את שכר הדירה הגבוה. הייתי מוצפת בשבועות האחרונים בשאלות כמו: 'שכרנו דירה בחיפה, מה נעשה אם לא ישלמו?"
זה השפיע על החלטות של תושבים לגבי מגורים ורישום למוסדות חינוך?
"לא. הם נערכו לספוג את התשלום במקרה שלא תהיה קצבה. אף אחד לא היה מתפנה מדירה ומוציא ילד מבית ספר ב־25 באוגוסט בגלל ביטול הקצבה. הרוב ממילא נשארו באותו מקום שהיו עד אוגוסט. יוני 2025 יהיה הצומת הבא שבהם יחליטו לאן ללכת, לפי המצב. זה מצב מחרפן".
מעברי הדירה, הטלטלות וחוסר הוודאות משפיעים על התלמידים. לדברי בראונר: "חלק מהתלמידים המפונים שלומדים במסגרות החינוך הקיימות עם ילדי טבריה נקלטו טוב מאוד, חלקם לא. הרבה מאלה שלא נקלטו במסגרות בטבריה חזרו לבתי הספר הייעודיים שאנחנו הקמנו להם כאן באזור.
"מאוד לא קל לילדים להיקלט בסביבה חדשה בנסיבות כל כך קשות וטראומטיות, ולא קל גם לילדים הקולטים".
"חלק מהתלמידים המפונים שלומדים במסגרות החינוך הקיימות עם ילדי טבריה נקלטו טוב, חלקם לא. הרבה מאלה שלא נקלטו חזרו לבתי הספר הייעודיים שהקמנו להם"
בראונר עצמה מתגוררת בקצרין. "אותנו לא פינו, אנחנו בבית שלנו ופשוט חוטפים טילים", היא סיפרה בשיחה שהתקיימה שלשום (שני) בין התקיפות של חזבאללה. "היום התעוררתי ב־05:00 בבוקר והייתי כבר פעמיים בממ"ד. סיוט".
מבדיקת זמן ישראל עולה כי אף גוף ממשלתי או אחר לא מחזיק מידע מעודכן על המקומות שאליהם התפזרו העקורים ברחבי הארץ ובתי הספר שאליהם נרשמו התלמידים המפונים. עם זאת, משרד החינוך ריכז עבור זמן ישראל מידע על רישום התלמידים המפונים שנשארו עם הקהילות שלהם במלונות ובקיבוצים.
לפי המידע, התלמידים שפונו משלומי ילמדו בשנת הלימודים הקרובה בעכו; תלמידים שפונו מעמק החולה ילמדו ביישוב כורזים ברמת הגולן; תלמידים ממטולה וקיבוצים בשטח מועצה אזורית גליל עליון ילמדו בראש פינה ובקיבוץ רביד בבקעת הירדן; תלמידים מקיבוץ שמרת ילמדו במעלה יוסף; תלמידים מקיבוץ לוחמי הגטאות ילמדו במוסדות ייעודיים בשטח מועצה אזורית מטה אשר.
לדברי גורם באחת הרשויות המקומיות בצפון: "בסוף, מי שישלם את המחיר ארוך הטווח הקשה ביותר על ההפקרות הנפשעת הם הילדים שלנו. יש בני נוער שמתדרדרים ממש לסמים, אלכוהול, אלימות. נשירה מהלימודים.
"למתבגרים אף פעם לא פשוט להתמודד – והמלחמה טראומטית לכל ישראלי. עכשיו תחשוב על נער שנעקר מביתו וצריך להסתגל למקום חדש ואין לו תמיכה מההורים כי הם בעצמם בכאוס. עד מתי זה יכול להימשך?"
"משרד החינוך מנופף ב'אחוזי נשירה בודדים' מבתי הספר. גם זה הרבה, אבל מה עם עשרות האחוזים שמגיעים לבית הספר אבל לא לומדים ולא באמת נמצאים שם?
"למתבגרים גם ככה אף פעם לא פשוט להתמודד – והמלחמה הזאת טראומטית לכל ישראלי. עכשיו תחשוב על נער שנעקר מביתו וצריך להסתגל למקום חדש. ואין לו תמיכה מההורים כי הם בעצמם בכאוס. עד מתי זה יכול להימשך ככה?"
ממשרד האוצר נמסר בתגובה: "אנא פנו למשרד ראש הממשלה לבירור הנושא".
ממשרד ראש הממשלה טרם נמסרה תגובה. בלשכת השר סמוטריץ' לא השיבו לפניותינו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם