הממלכתיות הישראלית תובא למנוחת עולמים בטקס ממלכתי. איתמר בן גביר ואורית סטרוק ינגנו בחליליות את "אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם". ראש הממשלה בנימין נתניהו יישא הספד ממלכתי ובו יאשים בטון ממלכתי את השמאל, תנועות המחאה, "אחים לנשק", שקמה ברסלר, משפחות החטופים, מערכת המשפט, הפרקליטות, עינב צנגאוקר, היוע"משית וחנוך דאום בהסתה הנוראה שהובילה לרצח הממלכתיות.
מחוץ לגדרות בית הקברות יארבו הצל וחברי המיליציה החמושה שלו, לוודא שלא הסתננו לטקס האשכבה של הממלכתיות גורמים חתרניים ואנטי ממלכתיים. בחדשות הערב בטלוויזיה הכתב המדיני הממלכתי הבכיר יזכיר שרבים מאלה שדרשו בתקיפות הקמת ועדת חקירה ממלכתית, כי לשיטתם רק ועדת חקירה ממלכתית תבדוק ביושר ובלי משוא פנים את מחדלי השבעה באוקטובר, היו – הפלא ופלא – אותם אנשים שהתנגדו בלהט לאופציה של טקס זיכרון ממלכתי.
"איך זה יכול להיות שפעם 'ממלכתי' זה מצוין ופעם 'ממלכתי' זה איום ונורא?" הוא ישאל בתמימות ממלכתית מתוקה וגם ישיב: "בדיוק כמו שהשמאל התנגד לטקס הממלכתי של שבעה באוקטובר והימין מעולם לא התנגד לטקס הממלכתי לזכר רבין. זה פשוט מאוד: ממלכתיות היא ערך מקודש רק כשהיא נתונה לשליטת המחנה שלהם. ועדת חקירה ממלכתית נגד הממשלה – צו השעה. טקס זיכרון ממלכתי שמובילה הממשלה – אסון לאומי".
"מעניין. אפילו מטריד", תהמהם מגישת החדשות, "אולי אנחנו צריכים להסיק מכך, שלמילה הזו, ממלכתיות, כבר אין יותר משמעות בעברית".
אולי באמת?
הפארסה סביב טקס הזיכרון שמתיימר להיות ממלכתי, אותו מובילה מירי רגב, והמאבק המתנהל במקביל להקמת ועדת חקירה ממלכתית – עוד עשויים להיות המצבה שתונח בחלקת עלובי האומה על קבר הממלכתיות הישראלית.
אבל רגע, עוד לפני שנסתום את הגולל על הממלכתיות ונשאיר אותה לנוח במלחמה על משכבה, אי אפשר להשאיר את שאלתו הממלכתית של הכתב המדיני תלויה באוויר ללא מענה. אבל כדי להשיב עליה נצטרך להסכים מהי ממלכתיות. ואם יש משהו שאי אפשר לעשות כשהממלכתיות מתה – זה להסכים על משהו. זה בדיוק המלכוד.
אבל רגע, עוד לפני שנסתום את הגולל על הממלכתיות ונשאיר אותה לנוח במלחמה על משכבה, אי אפשר להשאיר את שאלתו הממלכתית של הכתב המדיני תלויה באוויר ללא מענה
את הגדרת הממלכתיות הבאה שאלתי מפרופ' ידידיה שטרן, ישראלי שהתחנות בביוגרפיה שלו הן התגלמות הממלכתיות הישראלית המנוחה: גם נשיא המכון למדיניות העם היהודי וגם סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. גם בוגר ישיבת הסדר וגם בעל דוקטורט בהרווארד. גם דיקן הפקולטה למשפטים בבר אילן בימי יגאל עמיר, וגם מי שמונה על ידי שרת החינוך מהשמאל, יולי תמיר, להיות יו"ר הוועדה המקצועית ללימודי אזרחות של משרד החינוך.
בספר המאמרים "ממלכתיות במאה העשרים ואחת", שאותו הוא גם ערך, פרופ' שטרן מזכיר את המחלוקות העמוקות בחברה הישראלית, ואת התחרות – שלעתים מלהיטה את הרוחות – בין המגזרים השונים שמנסים להכתיב למדינה את אופיה וערכיה (בצה"ל, במשטרה, במערכת החינוך, במערכת המשפט, בתקשורת).
מאחר שאין מקום להניח שהמחלוקת בין הזהויות בישראל ניתנת ליישוב או להכרעה בעתיד הנראה לעין, שטרן מגיע למסקנה ההגיונית היחידה:
"התנהגות ממלכתית במדינה ליברלית איננה מבקשת ליישב את המחלוקת או להכריע בה. היא איננה 'תופסת צד' במחלוקת. תחת זאת, עניינה של התנהגות ממלכתית הוא להציע דרך להסדרת החיים הציבוריים על כלל היבטיהם, בהינתן המחלוקת.
"המחלוקת היא נתון יסוד במציאות חיינו, והשאלה הגדולה היא כיצד ננהל אותה בדרך שמצד אחד לא תשתיק מי מהקולות, ומצד שני תאפשר לציבוריות הישראלית לקיים חברה סולידרית, שחלקיה משתפים פעולה ביניהם".
בעניין הזה – נזכיר לכתב המדיני הציני – עם כוח שלטוני גדול יותר, מגיעה אחריות גדולה יותר. כך זה לפחות אמור היה להיות במדינה מתוקנת, על פי ועדת החקירה הממלכתית האחרונה שהוקמה כאן, זו שחקרה את אסון הר מירון.
ועדת מירון הייתה ועדה ממלכתית לעילה. עמדה בראשה דבורה ברלינר, שופטת שבקריירה הארוכה שלה – שגם היא מופת לממלכתיות – הייתה תובעת במשפטו של יקיר מפא"י מיכאל צור, זיכתה (בדעת מיעוט) את מרגלית הר שפי ממעורבות ברצח רבין, הרשיעה בשוחד שר ממפלגת העבודה (סלאח טריף) ודחתה עתירה נגד רשת חינוך חרדית.
שני החברים האחרים בוועדה השלימו הרכב ממלכתי למופת: מרדכי קרליץ, לשעבר ראש עיריית בני ברק; ושלמה ינאי, אלוף (במיל') בעל עיטור המופת, שנתניהו הציע לו בעבר להיות ראש המוסד. יותר ממלכתי מזה אין.
בסערת החודשים האחרונים – כשכל יום נושא עימו חדשות שבעבר מילאו חודש דחוס – אנחנו כבר בקושי זוכרים שבסך הכול לפני חצי שנה פרסמה ועדת החקירה הממלכתית הזו דוח מקיף, אחרי 134 דיונים, שמיעת מאות עדים ועיון באלפי מסמכים. הדוח הזה אמור היה להרעיד את המדינה עד היסוד, אלא שיסודותינו כבר היו מעורערים קודם.
חברי הוועדה מתארים קריסת מערכות מבהילה, עולם מופקר הנשלט על ידי עסקנים ומקורבים, שממונים לתפקידיהם בלי קשר לכישוריהם או ליכולותיהם, ושירות ציבורי מרוט שבו מעט מאוד שומרי סף מצליחים למלא את תפקידם החיוני.
ועדת החקירה הממלכתית הטילה על ראש הממשלה נתניהו אחריות אישית לאסון שבו נספו 45 ישראלים, ודחתה את טענתו כי הוא לא ידע מה מתרחש באתר המירון. חברי הוועדה סיכמו את הדוח בטקסט שאם נשרוד את התקופה הסוערת הזו, חייב להילמד בבתי הספר בשיעורי אזרחות:
"תרבות רעה מצאנו בתוך ביתנו, בתוך גופים ציבוריים, ברשויות שלטוניות ובקרב שליחי ציבור – נבחרים וממונים, שהציבור הפקיד בידיהם את שלומו ואת ביטחונו.
"מצאנו תרבות רעה של הצגת דברים למראית עין בלבד, של התעלמות מהתרעות חוזרות ונשנות, של שאננות ושל קיבעון מחשבתי בעניינים משמעותיים הנוגעים לבטיחות הציבור ולשמירה על חיי אדם. תרבות רעה של היעדר משילות ושלטון החוק ודפוס פעולה של דחיינות ושל הימנעות מקבלת החלטות. מציאות זו של התנהלות המושפעת לרעה מאינטרסים פוליטיים ומשיקולים זרים".
כל זה, לא מיותר להזכיר, הוא ההיפך הגמור מהתנהגות ממלכתית.
זוכרים איך הגיב ראש הממשלה על פרסום דו"ח מירון? זוכרים איך הוא הרכין את ראשו בממלכתיות ואמר שהיה לו קשה לקרוא את הביקורת הנוקבת הזו, ושהוא מתכוון ללמוד אותה לעומק ולהסיק את המסקנות ההכרחיות?
אה, סליחה. התבלבלתי. זה לא היה הוא.
מטעמו של ראש הממשלה יצאה התגובה הזו על דו"ח מירון:
"צר לנו על כך שלראשונה בתולדות המדינה, הממשלה בראשות בנט ולפיד הקימה ועדת חקירה נגד קודמותיה בימין הפוליטי ושחבר מרכזי בוועדה הוא מקורבו של לפיד, שלמה ינאי, שקיבל הצעה ממנו למקום ברשימת 'יש עתיד' לכנסת. זוהי התרסה פוליטית מובהקת לחלוטין".
כולנו שמענו, חלקנו נגעלנו, ואז פשוט שכחנו והמשכנו הלאה. כמו הצפרדעים בסיר שהמים סביבם הולכים ומתחממים – הסתגלנו. אחרי שנים של דורסנות כלפי התקשורת, האקדמיה, הפרקליטות, צה"ל, שב"כ, שופטי בית המשפט העליון, האליטות, ההייטק, התל אביבים, הליברלים, הפרוגרסיביים, הניידים ומי לא – מה הבעיה לפורר במחי תגובה עילגת גם את מוסד ועדת החקירה הממלכתית?
ממילא השלטון הנוכחי לא מתכוון למנות עוד אחת כזו, אלא אם כן יוודא קודם שהיא תאויש בנאמניו. שר המשפטים יריב לוין כבר עובד על זה ממש בימים אלה, באגרסיביות בלתי ממלכתית בעליל.
מי שמתנגד לטקס הזיכרון הממלכתי מתנגד שהממשלה הנוכחית – שתרבות השלטון המופקרת שלה היא זו שהובילה אותנו מאסון מירון לאסון השבעה באוקטובר – תעצב את האופן שבו הדורות הבאים יזכרו את התקופה האיומה הזו.
מי שדורש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לשבעה באוקטובר דורש שרק ועדה עצמאית לחלוטין, מקצועית, בלתי תלויה, שנאמנותה מובטחת לאמת ולאזרחי ישראל בלבד – תקבל את מלוא הסמכויות לחקור את מחדלי התקופה האיומה הזו.
מי שלא מבין ששתי הדרישות הללו אינן סותרות זו את זו אלא משלימות אחת את השנייה – לא מבין ממלכתיות מהי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם