חכינו בקוצר רוח לספין החדש של בנימין נתניהו – והנה לפני ימים ספורים זה בא:

"חילוקי דעות בין ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון גלנט על המלחמה בלבנון מקרבים את היום שבו ראש הממשלה יפטר את שר הביטחון".

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

יש כמה סיבות לכך שנתניהו ירצה לפטר את יואב גלנט, אבל לבנון לא קשורה לאף אחת מהן.

"חילוקי דעות בין רה"מ נתניהו לשר הביטחון גלנט על המלחמה בלבנון מקרבים את היום שבו רה"מ יפטר את שר הביטחון", פורסם. יש כמה סיבות לכך שנתניהו ירצה לפטר את גלנט, אבל לבנון לא קשורה לאף אחת מהן

ראשית, מהו ספין במקומותינו? ספין הוא אמירה מקוממת, שנועדה להסיח את הדעת ממעשה, שלא קשור לאותה אמירה, כדי להגשים מטרה אחרת, לפעמים הפוכה.

תורת הספין נעוצה בחידוש הגדול של נתניהו, לפיו דעת הקהל לא יכולה להיות מרוכזת ביותר מנושא אחד ביום, ואם רוצים להגשים משהו שדעת הקהל לא מסוגלת להסכים לו, אז יש להסעיר את דעת הקהל באמירה מקוממת אחרת, כדי להסיח את הדעת ולהעביר במקביל בשלום את האינטרס האמיתי.

ספין לא חייב תמיד להיות מסעיר, גם ספין שסתם מסיח את הדעת מן הדבר האמיתי, יכול לתת עבודה.

במקרה של "חילוקי הדעות" בעניין לבנון, העניין האמיתי שאותו נתניהו רוצה להעביר הוא חוק השתמטות החרדים, שגלנט לא מסכים לו. העברתו של גלנט מתפקידו לא נועדה לאפשר את "פתיחת המלחמה בלבנון", אלא את חוק ההשתמטות.

השאלה אם תהיה או לא תהיה מלחמה בלבנון היא עניין אחר, שלא קשור בפיטורי גלנט. לראייה, בדיון הביטחוני על לבנון בראשית השבוע לא היו חילוקי דעת בין נתניהו לגלנט, ואני לא מציע לחשוד בכשרים, כאילו לראש ממשלתנו אכפת מלבנון או ממפוני הצפון.

תורת הספין נעוצה בתפיסת נתניהו, לפיה דעת הקהל לא יכולה להתרכז ביותר מנושא אחד ביום. כדי להגשים משהו שדעת הקהל לא מקבלת – יש להסעירה באמירה מקוממת שתאפשר להעביר את האינטרס האמיתי

מה שכן מטריד אותו ואכפת לו ממנו, חוץ מהבטחת תמיכת החרדים בו, אלה שני איומים משפטיים מתקרבים: ראשית, עדותו במשפטיו האינסופיים בראשית דצמבר ושנית, התקרבות צווי המעצר נגדו ונגד גלנט מטעם הטריבונל בהאג. לפיכך, על פי עדות כתבים המסקרים של לשכת נתניהו – תעבורת הספינים גברה מאוד על רקע ספין גדעון סער.

לשתי ההתפתחויות האלה עלולה להיות השפעה על ראשית הליכי נבצרות שהיועמ"שית, גלי בהרב מיארה, מתמהמהת בהתנעתם. לגבי עדותו במשפטיו בישראל – הדבר עומד בסתירה להתחייבותו כי משפטיו לא יפריעו לניהול המדינה. כעת יהיה ברור לעין כל, גם ליועמ"שית, כי הם כן מפריעים – ועוד בזמן מלחמה.

הוצאת צווי מעצר בינלאומיים תעלה את השאלה איך יוכל נתניהו לנהל את קשרי החוץ של ישראל ממעמד של פושע מלחמה. שתי סוגיות חמורות אלה עלולות להכריח את היועמ"שית להתחיל להזיז את עניין הנבצרות.

לפיכך יש לחשוד כי נתניהו ירצה לתאם את מלחמת לבנון עם מועדי הדיונים במשפטיו, ועדיף לו שזה יקרה בדצמבר ולא עכשיו, כי המלחמה עלולה להסתיים מהר מדי, ועוד עם הסדר מדיני שניתן היה להשיג גם בלי מלחמה.

הבעיה עם מלחמת דצמבר היא שמדובר בעונת החורף, ותמרון יבשתי בחורף לא רצוי לניהול בבוץ הלבנוני, אז יש להטיל ספק אם מעבר לספין יש לנתניהו כוונה אמיתית למלחמה בלבנון.

לצד ניהול משפטו בעת מלחמה, צווי מעצר בינל' יעלו שאלה איך יוכל נתניהו לנהל את קשרי החוץ של ישראל כפושע מלחמה. שתי הסוגיות החמורות עלולות להכריח את היועמ"שית לפעול בעניין הנבצרות

גם גלנט היה מעדיף לפתוח את מלחמת לבנון אחרי סיום המלחמה בעזה. ואם כבר עסקינן בעזה, אנו נכנסים לספין הישן, שעדיין עובד, של "הניצחון המוחלט" בעזה, "מיטוט חמאס" ו"סילוק אונר"א".

אז ראשית, נתניהו לא מעוניין לסיים את המלחמה בעזה – ואולי כאן נמצאים חילוקי הדעות האמיתיים עם גלנט שאינם ספין. מדוע? שוב מטעמים משפטיים – כדי למנוע את וועדת החקירה הממלכתית, שתציג את קלונו ברבים.

ספין "הניצחון המוחלט" מסיט את תשומת הלב מכך, שנתניהו לא מעוניין למוטט את חמאס ולסלק את אונר"א. זאת מכיוון שהוא רוצה לשמור את הברית שלו עם קטאר. זאת דוגמה לספין שהוא הפוך מן האמת.

בשבוע שעבר, ראש המחנה הממלכתי, בני גנץ, נועד עם ראש ממשלת קטאר. הקטארי אמר לגנץ כי קטאר תשקם את עזה. ואם קטאר תשקם את עזה, פירוש הדבר שחמאס נשארת, ואיתה גם אונר"א ובוודאי שגם אל-ג'זירה. חסימת מעבר רפיח תחת הספין של "המנהרות" שלא קיימות, נועד לחסום כל השפעה ערבית אחרת מלבד קטאר, שנכנסת לעזה דרך תל אביב ולא דרך קהיר.

בניגוד לספין לפיו רק ישראל תנהל את הסיוע ההומניטרי, אונר"א מנהלת אותו יחד עם חמאס. ולמרות ספין סגירת אל-ג'זירה – תחנת  הטלוויזיה הקטארית המסיתה ממשיכה לשדר במלוא שלל כתביה וכוכביה, לכל העולם הערבי. לישראל היא משדרת דרך יוטיוב.

יש לחשוד שספין "חוק סגירת אל-ג'זירה" לא נועד בכלל לתחנה הקטארית, אלא לערוצי הטלוויזיה הישראליים הקרויים בפי הספינולוגים "ערוצי אל-ג'זירה".

למרות ספין "חוק סגירת אל-ג'זירה" – תחנת  הטלוויזיה הקטארית המסיתה ממשיכה לשדר לעולם הערבי. יש לחשוד שהספין לא נועד לה, אלא לערוצי הטלוויזיה הישראליים הקרויים בפי הספינולוגים "ערוצי אל-ג'זירה"

בהדרגה מתבררים הפרטים מאחורי ספין גדעון סער. הרי נתניהו ידע משהו ששר הביטחון המיועד שלו לא ידע – פעולת הביפרים בלבנון שיד נעלמה חוללה בביירות, יום אחד אחרי שהמהלך עם סער יצא לתקשורת מטעם משרד ראש הממשלה. והנה, פרצה סערה ציבורית, ואז הגיעה הפעולה בביירות שעוררה סימני שאלה לגבי עצם היתכנות מינויו של סער במקום גלנט בעיתוי הזה.

האם נתניהו שילב בספין המורכב – מידע ביטחוני עם תעלולים פוליטיים? האם נתניהו באמת מעוניין בסער כשר ביטחון, או שהוא מעדיף את ישראל כץ לתפקיד, ואילו את סער הוא רוצה להעביר למשרד החוץ?

נתניהו נועד כבר עם כץ, ויתכן שגם על זה דיברו. ומדוע שנתניהו ירצה את כץ לתפקיד שר הביטחון? נמסר שנתניהו העמיד תנאי לפיו את הרמטכ"ל הבא הוא ימנה יחד עם סער. למה זה חשוב לנתניהו? כי זה חלק ממהלך נרחב יותר לפיטוריו של הרמטכ"ל הרצי הלוי, ולמינוי רמטכ"ל המקובל על בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר במקומו.

מה? מה פתאום? לא מתקבל על הדעת! נתניהו?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.