כיכר המרי האזרחי - הדור שיישא בנטל וייהנה מפירות המחאה

הפגנה נגד הממשלה בקריה בתל אביב, 29 ביוני 2024 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)
אבשלום ששוני/פלאש90
הפגנה נגד הממשלה בקריה בתל אביב, 29 ביוני 2024

המחנה הליברלי, בניגוד ליריביו, יתום מהנהגה ומאליטות מובילות. האליטות הליברליות פונות לציבור במאמרים (אהוד א'), מעניקות לו ייעוץ אסטרטגי (אהוד ב') ומזייפות ממלכתיות (בני ג').

האליטות שלנו צועדות בראש ומכריזות: "אחרי!", כלומר, אַחֲרֵי ארנון בר-דוד ואַחֲרֵי שההסתדרות תשבית את המשק. על סף מלחמת אזרחים וקריסת המערכות, ניתן היה לצפות מאליטה לא-מפקירה ליזום חמישה מעגלים בכיכר העיר:

  1. מעגל של נשיאים וראשי ממשלה לשעבר (וצאצאיהם).
  2. מעגל של ראשי הצבא וראשי זרועות הביטחון בדימוס יחד עם ניצבי ומפכ"לי המשטרה לשעבר.
  3. מעגל שלישי של שופטים עליונים, יועמ"שים ופרקליטי מדינה בגמלאות.
  4. ברביעי רבנים וכוהני דת מוסלמים, נוצרים ודרוזים.
  5. ובמעגל החמישי ראשי המשק, ראשי האוניברסיטאות ואמנים.

בפשטות: מנהיגות שמניפה את הדגל בכיכר-העיר וקוראת "אנחנו כאן, לא זזים עד שיוכרזו בחירות, הצטרפו אלינו!" (ולא: "צאו מהבית, לכו להפגין").

על סף מלחמת אזרחים וקריסת המערכות, ניתן היה לצפות מאליטה לא-מפקירה להניף את הדגל בכיכר-העיר ולקרוא: "אנחנו כאן, לא זזים עד שיוכרזו בחירות, הצטרפו אלינו!" (ולא: "צאו מהבית, לכו להפגין")

האם חמישה מעגלי האליטות יסחפו מאות אלפים למרי אזרחי ולהצלת הבית היהודי והדמוקרטי עד להחלפת הממשלה בבחירות? האם קיים כוח שיוכל לשבור המונים, כשבראשם המנהיגים הוותיקים והמאובטחים בכיכר העיר? האם מדובר ברעיון אוטופי?

"אוטופיה", שם ספרו של תומס מור מ-1516, מורכב מהלחם של שני ביטויים ביוונית (דומים במצלול): Eu-topia שפרושו "מקום טוב", ו-u-topia שפרושו "שום-מקום". זהו משחק מילים שנועד לערער על המחשבה הבנאלית לפיה "מה שהיה הוא שיהיה ומה שלא היה אינו אפשרי", ומציע לחתור לעבר עולם טוב יותר, מפני שעולם מושלם נמצא ב"שום-מקום".

קרוב ל-400 שנים מאוחר יותר כתב הרצל ב"מדינת היהודים":

"כדי להגן על התוכנית מחשד לאוטופיה […] אני דורש […] חשיבה מחדש של אי-אלו מושגים ישנים. ודווקא מטובי היהודים […] מצפה אני שיראו את ניסיונותיהם עד-כה כמחטיאי המטרה וכבלתי יעילים".

המחנה הדמוקרטי מחטיא את המטרה מאז רצח יצחק רבין, ומאז ינואר 2023 מתפלפל בשקלא וטריא על מרי אזרחי, כאילו לא נכבשים מידי יום עוד מאחזים במשטרה, ברשות השופטת, בלשכת הגיוס, בבית ליד, בערוץ 13, באוצר ובאיו"ש, והכול בחסות נושאי נשק בהיתר בד"ץ כהנא.

המחנה הדמוקרטי מחטיא את המטרה מאז רצח רבין, ומאז ינואר 2023 מתפלפל על מרי אזרחי, כאילו לא נכבשים מידי יום עוד מאחזים במשטרה, ברשות השופטת, בלשכת הגיוס, בבית ליד, בערוץ 13, באוצר ובאיו"ש

המושגים הישנים שמחייבים חשיבה מחדש מתייחסים לקריסת המערכת הישנה:

  • איך מגייסים את ההמונים נגד הפופוליזם הפועל מחוץ למוסדות הדמוקרטיים ומאיים עליהם?
  • איך לפעול מחוץ לשלוש הרשויות כדי למסד איזון ושיתוף פעולה ביניהן?
  • איך לכונן דמוקרטיה ליברלית באמצעות מרי אזרחי?
  • מהו החוזה החברתי שיבסס הזדהות ותמיכה יציבה בדמוקרטיה ליברלית?

האפשרות שהאליטות הוותיקות יצליחו להוביל גיוס המונים למרי אזרחי דמוקרטי, תלויה בעיקר בשני גורמים: האחד, כמות ואיכות הצעירים שימלאו את הרחובות. והשני, תמיכה של ארגונים ואישים מהעולם.

איכות הצעירים בכיכר תימדד ברוחב הקשת המכלילה: כל מי שמחויב ל"שוויון אזרחי מלא" – בפנים, כל מי ששותף לערכי מגילת-העצמאות מקומו בכיכר המרי האזרחי. מגילת העצמאות היא מסמך מחבר ומכליל:

"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין".

כך גם כיכר המרי האזרחי. בפרפרזה על המשפט המפורסם, בלי ניכוי של חרדים וערבים, מצבנו לעולם לא יהיה טוב יותר. הכללה והרחבת המעגלים היא פוליטיקה חכמה לא פחות מאשר צודקת: הימין עלול להכריז על בחירות ולנצח בהן, למשל ע"י הגדלת תקציבי הרווחה לחרדים והרחבת הדה-לגיטימציה של האזרחים הערבים וההסתה נגדם.

האפשרות שהאליטות הוותיקות יצליחו להוביל גיוס המונים למרי אזרחי דמוקרטי, תלויה בעיקר בשני גורמים: האחד, כמות ואיכות הצעירים שימלאו את הרחובות. והשני, תמיכה של ארגונים ואישים מהעולם

התרחיש של אליטות וותיקות המגייסות כוח הצלה בכיכר, צופה מפגש רב-דורי והזדמנות להעברת הלפיד לדור שיישא בנטל וייהנה מפירות המחאה.

אהוד ברק ואהוד אולמרט, משה בוגי יעלון ורוני אלשיך, מני מזוז ורובי ריבלין, דורית בייניש ועדה יונת, תמיר פָרדו ועדינה בר-שלום, גברי בנאי וששון גבאי -יעבירו את דגל המנהיגות לידי הצעירים, שיובילו מרי אזרחי עד לבחירות ולחילופי ממשלה.

לצד גיוס הצעירים מכל הקשת הדמוקרטית הישראלית, האליטות הוותיקות ייבחנו ביכולתן לגייס תמיכה של אישים, ארגונים ואמצעי תקשורת מהעולם. תמיכת העולם הליברלי עשויה להכריע את המאבק לבנייה מחדש של המוסדות הלאומיים והאזוריים.

כמו במשברים גדולים בעבר, ניתן להעלות על הדעת תמיכה והשתתפות של ביל קלינטון וברק אובמה, של אנגלה מרקל, של אורסולה פון דר ליין (נציבת האיחוד האירופי), של ג'ו ביידן ושל ג'רי סיינפלד (ואין לדעת, אולי אפילו הנשיא יצחק הרצוג).

בעוד השמאל והמחאה פועלים בזירה העולמית בהיסוס ובממלכתיות, הימין הוכיח שהצלחתו תלויה במידה רבה בגיוס תמיכה מבחוץ: הראיונות לתקשורת הזרה, הלהטוטים בין המפלגות בארה"ב ובינה לבין רוסיה וסין, ההתרפסות בפני טייקונים מכאן ואוליגרכים משם. ניראה כאילו הימין נמצא במרוץ מקביל לבחירות לנשיאות בנובמבר: מהלכי המלחמה, קדושת ציר פילדלפי, גרירת המו"מ על הפסקת אש והחזרת החטופים, והאצת המפכה המשטרית.

לכן, כדי לגייס תמיכה בינ"ל במרי האזרחי הדמוקרטי, השמאל-מרכז חייב להתנער מהניטרליות השוויצרית ביחסו לדונלד טראמפ, להוקיע ולבייש שרים בממשלה הקורצים לכיוונו, ולמחות נגד מרים אדלסון המסייעת לו בתרומות ענק.

השמאל-מרכז חייב לנקוט עמדה ברורה וגם ליזום מימון המונים של ישראלים למסע הבחירות של קמלה האריס. הניטרליות הישנה משחקת לידי הימין, ומחמיצה את העובדה שהאריס עצמה נטשה את הניטרליות הדיפלומטית המעושה, ומבחינה בין ישראל לבין ממשלתה.

בעוד השמאל והמחאה פועלים בזירה העולמית בהיסוס ובממלכתיות, הימין הוכיח שהצלחתו תלויה במידה רבה בגיוס תמיכה מבחוץ: ראיונות לתקשורת הזרה, להטוטים בין המפלגות בארה"ב, ובינה לבין רוסיה וסין ועוד

האריס, המייצגת את העולם החדש האפשרי, מעניקה הזדמנות נדירה למכפלת כוח של המחאה: אישה רבגונית בכול מובן. היא הילדה שהתרימה למעננו ובידה קופת קק"ל כחולה, ומי שמגשרת בחייה הפרטיים בין בית-הכנסת והכנסייה כחלק מאישיותה המכלילה.

האריס עומדת בראש המחנה הדמוקרטי-ליברלי במערב, מול מנהיג המחנה הפופוליסטי במערכה על הדמוקרטיה בארה"ב ובישראל. סיסמת הבחירות של האריס: "עשו משהו!", מאווררת את יסודות המנהיגות, ומעוררת מחשבה על ארצות אחרות, בהן פרקליטה ויועצת משפטית מגלמת דמות מופת הניצבת בודדה נוכח כיכר עיר ריקה.

ד"ר אמיר יובל הוא מרצה לשעבר בחוג למדע-המדינה באוניברסיטת חיפה וב"מכללת כנרת". מאמרי דעה שלו התפרסמו באתר "עבודה שחורה" ובעיתון הארץ. מנתח את הפוליטיקה באמצעות המושג: "גלוקליזציה", המתייחס לשינויים בתפקידי מוסדות המדינה והמוסדות המוניציפאליים בעידן הגלובלי (בשלב ה"פופוליזם"). הניתוח הוביל אותו למסקנה ש"פוליטיזציה" של המוסדות הציבוריים אינה הבעיה אלא חלק מהפתרון ולכן הוא תומך במודל האירופי של שירותים ציבוריים וסוציאל-דמוקרטיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 879 מילים ו-1 תגובות
סגירה