"גדעון חזור הביתה" והלקח לבנט

גדעון סער ונפתלי בנט במליאת הכנסת, 11 במאי 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
אוליבייה פיטוסי/פלאש90
גדעון סער ונפתלי בנט במליאת הכנסת, 11 במאי 2022

ההתפתחויות הביטחוניות האחרונות בלבנון גרמו לגדעון סער לחזור בו מכוונתו להחליף את יואב גלנט כשר הביטחון, וכנראה סתמו את הגולל על אופציית הצטרפותו לליכוד ולקואליציה.

אני מקווה כי המהלך הפוליטי, שככל הנראה נבלם, "יפיל את האסימון" אצל ראשי האופוזיציה כדי להחזיר את סער ומפלגתו לצדם, בבחינת "גדעון חזור הביתה" (דוגמת "אברשה חזור הביתה" של יצחק שמיר ז"ל לאברהם שריר).

אני מקווה כי המהלך הפוליטי, שככל הנראה נבלם, "יפיל את האסימון" אצל ראשי האופוזיציה כדי להחזיר את סער ומפלגתו לצדם, בבחינת "גדעון חזור הביתה" (דוגמת "אברשה חזור הביתה" של יצחק שמיר)

זה לא סוד שסער ניהל מו"מ עם בני גנץ על איחוד מפלגותיהם, ודרישתו לשיטת "הריצ'רץ'" ברשימת הח"כים לכנסת הבאה מנעה זאת. ידוע גם שניהל מגעים עם אביגדור ליברמן, שהיה מוכן לקבל אותו ואת חבריו כבודדים ולא כ"בלוק", כדי למנוע ממנו פרישה עתידית כמפלגה נפרדת, כפי שעשה בעבר. מאידך גיסא – ליברמן היה מוכן לארגן לראשונה פריימריס "בישראל ביתנו".

לאחר 11 חודשי לחימה קשים, מחלחלת אצל רבים ההבנה כי הדרך הדמוקרטית – אולי היחידה – להפיל את ממשלתו של רה"מ בנימין נתניהו, היא לגרום ל-4 ח"כים מהליכוד לעבור צד (גלנט כבר עשה זאת מזמן). מדובר בתרגיל הפוך לתרגיל עידית סילמן את עמיחי שיקלי את ניר אורבך. הסיכוי כי מהלך שכזה יכול להתבצע עם המפלגות החרדיות הוא תקוות שווא.

למה הדבר לא קרה עד היום? יש שיאמרו כי הרקע והמגנט האידיאולוגי של הח"כים בליכוד הוא המונע מהם לעשות כן. מדובר בטיעון בעייתי מאוד – אריק שרון ז"ל הצליח להעביר לא מעט ח"כים מהליכוד למפלגתו החדשה דאז – קדימה.

אחרים יטענו כי האופוזיציה חלשה וחסרת כישורים פוליטיים וכי אין ביכולתה לעשות כן. לדעתי לא מדובר בחוסר כשרון אלא בחוסר רצון להחליט עכשיו מי ינהיג את המדינה לאחר נפילת נתניהו.

לכל בר בי רב ברור, כי באופוזיציה שלוש מפלגות בהן המנהיג הוא הקובע הכמעט בלעדי לגבי מי יכהן כחבר כנסת: מדובר בגנץ, יאיר לפיד וליברמן. מה בדיוק מונע מהם להסכים ולהחליט כי כל אחת מהמפלגות תבטיח את מיקומם הריאלי של פורש או שניים מהליכוד?

לאחר אחד עשר חודשי לחימה קשים, מחלחלת אצל רבים ההבנה כי הדרך הדמוקרטית – אולי היחידה – להפיל את ממשלתו של רה"מ בנימין נתניהו, היא לגרום ל-4 ח"כים מהליכוד לעבור צד

מועמדים לפרישה יש גם יש:

  • לאלי דלל – איש ישר דרך, תעשיין ומיליונר שלא נזקק למשכורת ח"כ, מספיק להבטיח תמיכה חוצת מפלגות כמועמד לראשות עיריית נתניה.
  • ליולי אדלשטיין, מתנגד ותיק לבנימין נתניהו, שסיכוייו לעבור בפריימריז אפסיים, מספיק להבטיח כי ימשיך לכהן כיו"ר ועדת חוץ וביטחון.
  • כך גם לגילה גמליאל, לא בדיוק מחובבי נתניהו, היכולה להמשיך ולכהן כשרה בממשלה הבאה.
  • שלא לדבר על דוד ביטן כיו"ר ועדת הכלכלה העתידי.

יש להניח כי ל"פורשים" יהיה קל יותר "אידאולוגית" להיקלט אצל אביגדור ליברמן ובני גנץ מאשר אצל יאיר לפיד. "תפירת" המהלך הנ"ל היא מלאכה שלא מתאימה בדיוק לח"כים דוגמת חילי טרופר ורם בן ברק. כאן נדרשים שועלי קרבות ותיקים דוגמת גדעון סער, זאב אלקין ואיווט ליברמן, המכירים היטב את נפש חברי הליכוד.

אין ספק שבין בוחרי מפלגות האופוזיציה יהיו כמה פיינשמקרים, טהרנים ויפי נפש, שיתנגדו למהלך הנ"ל, ויתנו בהם סימנים: לזה תיק פתוח במשטרה, לשנייה שקר מוכח בנסיעה להוריה בתקופת סגר הקורונה. וכו'. כלנתריזם אף פעם לא התקבל יפה, אבל הוא צו השעה. במדעי המדינה קיים מושג "ידיים מלוכלכות", לפיו אי אפשר להצליח בפוליטיקה ללא נכלוליות מסוימת ובמידה מבוקרת.

אפשר להגיד הכל נגד נתניהו, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה כי מדובר באדם אינטליגנטי, ממזר לא קטן ובעל חושים של פוליטיקאי-על. הוא מבין היטב את הסכנה, ולכן שלח מהר מאוד בקיץ את דני דנון ואת אופיר אקוניס כדיפלומטים לניו יורק. במקביל, החליף לא מעט ח"כים ב"נורווגים" שבהכרח נאמנים לו יותר מהשרים.

כבעל חושים של פוליטיקאי-על, נתניהו הבין היטב את הסכנה, ולכן שלח מהר מאוד בקיץ את דנון ואקוניס כדיפלומטים לניו יורק. במקביל, החליף לא מעט ח"כים ב"נורווגים" שבהכרח נאמנים לו יותר מהשרים

נתניהו והחבורה המקיפה אותו ערים ומודעים היטב, כמו רבים מהעיתונאים, להתבטאויות קשות "שלא לציטוט" נגדו מפי ח"כים מהליכוד, כולל כמה מיורשיו הפוטנציאליים. מחד, הם לא יוציאו את הערמונים מהאש, ומאידך הם מקווים ומצפים בסתר ליבם למפלתו כדי להחליפו.

האימפוטנטיות של ראשי האופוזיציה מרקיעה שחקים – יחד עם "הנורווגים" מכהנים כיום 41 ח"כים מהליכוד (32+9), למעלה ממחציתם לא ייבחרו יותר לכנסת הבאה, משום שהם חייבים, לפי חוקת הליכוד, לרוץ ברשימה הארצית הקשה ביותר כדי להיבחר. זהו כר נרחב להעברת חלק מהם למחנה האופוזיציה עם הבטחה מינימלית לכהונה בכנסת הבאה.

אז למה זה לא קורה?

לדעתי הבעיה נעוצה בגנץ שפלירטט, מפלרטט ויפלרטט עם המפלגות החרדיות, בתקווה שימליכו אותו כרה"מ. הספיקה לו כהונת נפתלי בנט כרה"מ בממשלת השינוי הקצרה, כשהוא חורק שיניים כשר הביטחון שלו.

גנץ חושש כי לפיד וליברמן יעדיפו הפעם את ליברמן כרה"מ העתידי של ישראל -דבר שלעניות דעתי הסובייקטיבית מאד הוא אופציה עדיפה על פני גנץ. עם כל הכבוד לבשמים הריחניים של הסקרים, בסופו של דבר כל המועמדים מטעם עצמם של הימין השפוי (בנט, סער, אלקין, יועז הנדל וכו') יתכנסו תחת כנפיו של ליברמן. פשוט כי יש לו מפלגה יציבה, ארגון יעיל ותוצאות מוכחות בשטח של כ-25 שנה, כולל בסקרים הנוכחיים.

לדעתי הבעיה נעוצה בגנץ שפלירטט, מפלרטט ויפלרטט עם המפלגות החרדיות, בתקווה שימליכו אותו כרה"מ. הספיקה לו כהונת נפתלי בנט כרה"מ בממשלת השינוי הקצרה, כשהוא חורק שיניים כשר הביטחון שלו

הסכנה היא שבבחירות הבאות, במהרה בימינו, יתייצבו עוד כמה דמויות מהימין השפוי, שינסו לארגן סביבן "תנועה" – תרגיל כמו זה של בוגי יעלון, שארגן סביבו כמה עשרות אנשים לתנועת תל"ם, שדרשה וקיבלה שיריון במפלגתו של גנץ.

דבר דומה עשוי לקרות לאישים כמו יועז הנדל, צבי האוזר, ירון זליכה וכו', שיבזבזו בבחירות עשרות אלפי קולות שירדו לטמיון. השם החם ביותר הוא נפתלי בנט, העשוי להתבשם מהסקרים המחמיאים ולהקים שוב "תנועה" סביבו שעלולה להסתיים בכישלון פוליטי מהדהד בבחירות, כפי שקרה לו עם איילת שקד כשלא עברו את אחוז החסימה.

לאחר ה"שפגט" המרהיב של גדעון סער, מן הראוי שבנט ישקול היטב היטב את מהלכיו – האם כדאי לו להקים שוב "תנועה" בראשותו או להצטרף לאחת משלוש מפלגות האופוזיציה למספר שנים ולכהן בתפקיד שר משפיע ולא כרה"מ.

מאידך, מן הראוי ששלושת ראשי האופוזיציה יראו קצת יותר נדיבות ורוחב לב במגעיהם עם סער ובנט, אם אכן הם מעוניינים בהקדמת הבחירות לפני נובמבר 2026. הסכנה הגדולה ביותר היא שבסופו של דבר הם ידחפו את סער וחבריו למפלגת הליכוד, ואילו בנט – כאשר ריחות בשמי הסקרים ייעלמו לפני הבחירות עלול לקבל מבצלאל סמוטריץ' הצעה לעמוד בראש מפלגתו, כיוון ששניהם לא עוברים בנפרד את אחוז החסימה.

היה ובכל זאת התסריט שלי יתממש, ונתניהו יפסיד בבחירות הבאות עלינו לטובה (או יסגור עסקת טיעון לפני עדותו במשפטו), ניתן יהיה להקים סוף סוף ממשלה רחבה מאד בישראל. ממשלה של כ-80 ח"כים, עם קשת רחבה בין "הדמוקרטים" "לישראל ביתנו", כולל הליכוד (ללא נתניהו), ללא המפלגות החרדיות והערביות, ובא גואל לישראל.

מרדכי איש שלום הוא בוגר מלחמת יום כיפור והמכללה לביטחון לאומי, לשעבר סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה וכלכלן ראשי. כיהן כציר\נספח כלכלי בכחצי תריסר מדינות בצפון אמריקה ואירופה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,043 מילים ו-1 תגובות
סגירה